הביולוגיה של הפוליטיקה, חלק א’: הירשמן המורחבאבולוציהראשי

תגובות

הביולוגיה של הפוליטיקה, חלק א’: הירשמן המורחב — 5 תגובות

  1. אני לא מערער על קיומה של אופציית הנידוי מצד הארגון, זו כמובן קיימת, גם אם הדוגמה עליה דיווח עידן היא מאוד חריגה. מה שמעניין אותי הוא השאלה למה מצאת תמונה לא סימטרית כפגומה. גם בפיזיקה יש לא מעט תוצאות שמתבססות על שיקולי סימטריה, אבל שם הסימטריה מוגדרת היטב (גם אם לא באופן האיטואיטיבי שבו אנחנו חושבים על סימטריה בדרך כלל) והשיקולים מושתתים על שימוש בתורת החבורות ועל האמונה שתורת החבורות היא הכלי המתמטי נהכון לתאור תופעות מסויימות. התזה שלי הייתה כולה שימוש די בסיסי בתורת החבורות כדי לנבא תוצאות אפשריות של ניסויים מסויימים למשל. אבל בהרחבה שלך להירשמן הדרישה לסימטריה נראית לי מעט שרירותית. שוב, אני מקבל את קיומה של אופציית הנידוי, אבל תוהה האם שיקולי סימטריה כאלה הם עניין נפוץ במדעי החברה, האם מקובל שמודל נחשב מוצלח יותר בזכות העובדה שהוא מציע תאור סימטרי?

  2. אני לא חושב שעצם חוסר הסימטריה הופכת את התאוריה לפגומה, אבל ברגע שתיארתי לעצמי את הנאמנות לא כפעולה של האזרח/לקוח אלא כפעולת השתקה מצד הארגון, מיד עלתה בי השאלה האם יכולה להכנס לכאן עוד פעולה מצד הארגון. מכיוון שההקבלה בין "הבעה" ל"השתקה" הייתה מיידית, הכיוון שהלכתי אליו באופן טבעי הוא למשהו שמקביל ל"יציאה".

    כמובן שאין כאן דרישה לסימטריה. סתם עקרון מנחה נוח.

  3. פינגבאק: לא שומעים! » על איכותם של האיכותנים*

  4. פינגבאק: לא שומעים! » תעשיית קוטג’ים

  5. פינגבאק: לא שומעים! » דמוקרטיה זה לא השחור החדש