מחאה שמאלנית או מחאת השמאלנים?

אחד מדיוני המטא הנפוצים ביותר מאז התחילה מחאת האוהלים נסוב סביב השאלה – האם זו מחאה שמאלנית, או מחאה כלל ישראלית?  בקרב אלו המשיבים כי המחאה היא שמאלנית, יש שני זרמים שונים בתכלית:

א. אנשי ימין שטוענים שמדובר במחאה שמאלנית. ההאשמה הזו נעשתה בצורות היסטריות יותר (מירי רגב) או פחות (אורי רדלר), שקופות יותר (ישראל שלי) או פחות (אמממ… אין לי דוגמא. אני בטוח שיש שם בחוץ). אבל הרעיון הוא תמיד אותו רעיון: קריאה לאנשי ימין להתעלם מהמחאה, או "לא ליפול בפח שלה", משום שזו מחאה של שמאלנים, ומקומם לא ימצא עם הבוגדים/הזויים/קומוניסטים הללו.

ב. אנשי שמאל שטוענים שמדובר במחאה שמאלנית. (אמממ… אני, למשל). אלו טוענים שהשמאל צריך לשאת בגאווה את המחאה הזו ולנצל את התמיכה הרחבה בה כדי להרחיב את שורותיו ולהגיע לקהלים חדשים שעד כה נרתעו מהתווית "שמאל".

אני בטוח שלא יפתיע אתכם שאני מסכים עם עצמי וחושב שהמחאה היא שמאלנית. מה שעשוי בכל זאת להפתיע אתכם הוא שבו בזמן אני גם לא מסכים עם הימנים, וחושב שלא מדובר במחאה שמאלנית אלא במחאה כלל ישראלית.

אם כן, אני צבוע לא-עקבי שמסוגל להגיד דבר והיפוכו ((צריך לתת פרס ישראל למי שכותב את הקומיקס הזה.)), ולכן מוטב לא להקשיב לי בכלל. נכון? לא בדיוק. רגע, תנו לי להסביר.

הבעיה עם הדיון הזה היא שהוא עושה שימוש בשתי הגדרות שונות בתכלית של המושג שמאל – במשמעות אחת של המילה, המאבק הוא שמאלני לחלוטין. במשמעות אחרת, הוא מאבק כלל ישראל.

אנשים כמו אורי רדלר משתמשים במושג "שמאלנים" במובן של קבוצה סוציולוגית, הייתי אומר כמעט מהותנית. לתפיסתו, שמאלנות (וימניות) היא חלק מההגדרות המהותיות של אדם, כאלו שאינן משתנות. כמו להיות בלונדיני או מזרחי: אתה יכול לצבוע את השיער או לאמץ מבטא צפונבוני, אבל עמוק בפנים תמיד תשאר מה שאתה. כלומר, עבור רדלר מדובר במחאה של "שמאלנים".

לעומת זאת, אנשים כמוני משתמשים במושג "שמאל" במובן של אידאולוגיה, דבר שמטבעו ניתן לשינוי באמצעות שכנוע. במובן האידאולוגי, מובן שמדובר במחאה שמאלנית, משום שמדובר בנושאים שהם באופן קלאסי נושאים של שמאל. לא רק שזו מחאה שמאלנית, המחאה הזו היא במידה לא מועטה חזרה של השמאל לשורשיו האידאולוגיים, אחרי הרבה יותר מדי שנים שהוא התעסק רק בסוגיות המדיניות והזניח את הסוגיה החברתית. ((גילוי נאות: בצעירותי הייתי קפיטליסט בעמדותי, והיה לי מאוד נוח שהשמאל המדיני הוא גם ימין כלכלי. מאז זה עבר לי, במידה רבה משום שהבנתי שהדברים קשורים זה בזה שאי אפשר להיות ימין כזה ושמאל כזה (או להפך) בצורה קונסיסטנטית.)) וזו בדיוק הסיבה שהקבוצה הסוציולוגית של ה"שמאלנים" אינה משקפת את המחאה הזו – משום שהקבוצה הסוציולוגית הזו מוגדרת בישראל בעיקר על בסיס עמדות מדיניות. במובן הזה, המחאה הזו היא כלל ישראלית: היא מכילה וכוללת הרבה אנשים שאינם מצביעי שמאל באופן כללי, והרבה אנשים שהעמדות שלהם בנושאים המדיניים מציבים אותם הרחק בימין. חלק מהסיבה שחשוב, לדעתי, להדגיש את השמאלניות של המחאה הזו היא בדיוק כדי להבהיר לאנשים שמקומם כן בשמאל, ושהעמדות המדיניות שלהם מנוגדות לאינטרס הכלכלי שלהם וליסודות האידאולוגיים שבהם הם מאמינים באופן אינטואיטיבי.

רדלר (ואחרים בימין) מסתכלים על הבסיס הארגוני של המחאה, ורואים ארגוני שמאל. מובן שארגוני השמאל יהיו הראשונים לתמוך במחאה – זו, הרי, אג'נדה שמאלנית קלאסית. ודוק: לא כל ארגוני השמאל יקפצו על המחאה הזו, כי חלקם מגבילים את עצמם רק לנושאים מדיניים ולא לנושאים כלכליים. אבל הקרן החדשה לישראל, הנוער העובד והלומד, המחנות העולים ושאר ארגונים שהסוגיה הכלכלית נמצאת בלב הפעילות היומיומית שלהם, מובן מאליו שהם ירוצו לשלוח אוטובוסים וסיוע למחאה. מובן מאליו גם שאנשים שפעילים בארגונים הללו, שחיים את האידאולוגיה הזו ביומיום, יעמדו בראש היוזמים והמקדמים שלה. כי זו האידאולוגיה שלהם. ומובן מאליו גם שארגוני ימין, כאלו שהאידאולוגיה שלהם מנוגדת לזו של השמאל, לא ימצאו את מקומם שם, למרות שהם מאוד היו רוצים לקחת חלק בתנועה ציבורית כה גדולה. כי ככל שאם תרצו וישראל שלי ירצו להציג את עצמם כארגונים חברתיים, הם לא. החברתיות עבורם אינה אלא פסאדה שמטרתה לחבב אותם על חלקים בציבור שהאידאולוגיה שלהם אינה מגובשת מספיק: הם תומכים באידאולוגיה לאומנית-ימנית כשמדובר בערבים, אבל הם תומכים באידאולוגיה חברתית-שמאלנית כשמדובר בעוני ומדיניות כלכלית. הקרב עליהם הוא קרב על גיבוש הקשר בין שני הצדדים הללו (מצד שמאל) או, מאידך, על השארת הבלבול על כנו כל עוד הסוגיה המדינית היא הקובעת עבור רוב המצביעים בבואם לקלפי (מצד ימין).

אבל זה שהארגונים והמארגנים מגיעים מהצד השמאלי של המפה (מבחינה אידאולוגית) אינו צריך להפתיע איש. השאלה שאנשי הימין מנסים להתחמק ממנה היא הזהות הסוציולוגית של המפגינים עצמם. וכאן צודקים אלו שטוענים שמדובר במחאה כלל ישראלית: מצביעי ימין ודתיים אינם חסרים בקרב תומכי המחאה. בכל זאת, עם למעלה מ-80% תמיכה לפי חלק מהסקרים, קשה לטעון שהמחאה הזו מוגבלת לקבוצה סוציולוגית מסוימת, לא כל שכן לקבוצה מצומצמת כמו השמאל האידאולוגי בישראל.

אז המחאה היא מחאה שמאלנית, אבל היא לא מחאה של שמאלנים. היא מחאה של כלל הציבור שמסכים כאן, לפחות בנושא הזה, עם העמדה השמאלנית. וזה, הרי, בדיוק מה שמפחיד את נתניהו, את רדלר, ואת שאר אנשי הימין שמנסים להלך אימים על מצביעי הימין שתומכים במחאה. הם מפחדים שאותם מצביעי ימין יחליטו שהפעם, הם מצביעים לא לפי מה רע לערבים, אלא לפי מה טוב להם עצמם. ואולי – רק אולי – הם יבינו שמה שטוב להם עצמם טוב גם לערבים, ולא צריכה להיות סתירה בין השניים. או אז, הימין בישראל יהיה בצרות אמיתיות.

כי עם כל השנאה ההיסטורית למפא"י ולשמאל, עם כל הטעויות החמורות שהם עשו בשנים בהן היו בשלטון, עם כל האנטגוניזם המוצדק כלפיהם, השמאל הותיר חותם עמוק על האתוס הישראלי. והאתוס הזה, בבסיסו, מתחת לשכבות של חרדת-פראייריות וזלזול בחלש, הוא אתוס אגליטרי, של ערבות הדדית ומדינת רווחה. הסיבה שהמחאה הזו מעוררת כל כך הרבה שמחה, כל כך הרבה תקווה, היא שהיא מגרדת את הקליפות הללו מעלינו, וחושפת את הטוב שידענו שנמצא שם, ושלא יכולנו לראות כבר כל כך הרבה זמן.

19 Replies to “מחאה שמאלנית או מחאת השמאלנים?”

  1. הפעם איבדתי אותך לגמרי. למה לדעתך אנשים כמו רדלר תופסים שמאלנות בצורה מהותנית? מה בדבריו יוצר את הרושם הזה? על פניו זו תפיסה מגוחכת לחלוטין, כך שבלי ביסוס כלשהו לדבריך אתה עושה כאן הגחכה של רדלר (וכפועל יוצא של כל מי שמסכים איתו) ותוקף איש קש.

    פרט לכך אני עדיין בינקותי וטרם הבנתי את מה שהוא כנראה הבסיס הרעיוני לפוסט הזה – שאפשר להיות שמאל מדיני ועדיין להיות ימין כלכלי (אם כי אולי מה שאני חושב עליו בתור "ימין כלכלי" אינו מה שאתה מכוון אליו; מכל מקום ברור שזה אינו השמאל הכלכלי שעליו אתה מדבר). אני מניח שלא תכננת להקדיש את הפוסט לכך, אבל יהיה מסקרן לשמוע על כך בעתיד. אגב, עד כמה שזה שווה משהו, שים לב לכך שרדלר מקפיד לפתוח את הפוסט שלו בהצהרות על כמה שהוא שמאלני מדיני יותר מהשמאלנים המדיניים הכי גרועים. אולי זו סתם התרברבות, ואולי לא.

  2. בחירות יגידו, אבל באשר לשמאלניות הכלכלית של המחאה, אני לא יכול שלא לתהות כמה מנדטים היה מקבל היום טומי לפיד, שתחת הכותרת "מפלגת מעמד הביניים" רץ בראשות אחת המפלגות ה"ימניות" ביותר מבחינה כלכלית אי פעם בישראל?
    הוא ודני גוטויין ראש בראש בבחירות – מי לוקח להערכתך?

  3. אסף – ללפיד הייתה כריזמה שאני חושש שלגוטווין לא הייתה. אבל דווקא כמי שהיה פעיל בשינוי בתקופות הרלוונטיות, אני יכול להגיד לך שרוב האנשים שהביעו תמיכה במפלגה, ואפילו אנשים שהיו פעילים בה, לא ממש הבינו את האידאולוגיה הכלכלית שלה. כלומר, כמו שכתבתי בפוסט קודם – כולם זיהו עצמם עם המעמד הבינוני, אבל מעטים מהם הבינו מה המדיניות שלפיד ומפלגת שינוי רוצים להנהיג. מבחינת רוב המצביעים, שינוי הייתה מפלגה של נושא אחד: אנטי חרדים. לזכות המפלגה יאמר שהיא ניסתה להלחם בתדמית הזו, ולשים דגש בלי בושה גם על הנושאים הכלכליים, אבל זה לא עניין את המצביעים, ודחה חלק מהם (מה שלא הפריע להם להמשיך לתמוך במפלגה כי לשנוא חרדים זה יותר חשוב).

    (גדי, אני חייב לך תשובה. בהקדם.)

  4. אני מאמין שזה היה המצב. ואיך נראה לך המצב היום בקרב המוחים? מבינים לעומק רעיונות סוציאל דמוקרטים? תומכים בהם? אני חושב ששנאת החרדים הייתה בוודאי אלמנט חשוב בשינוי של אז – והיא גם שם במחאה של היום.
    מה שמאוד דומה לדעתי, הוא הקריאה למעמד הביניים לתבוע את מה שמגיע לו, והתגלית שזו קריאה שקוסמת מאוד לאנשים, בייחוד כשמדובר באנשים שלפחות בספירת עשירונים הם לא בדיוק באמצע. נכון ל 2007 הכנסת משק בית של 16,500 נטו היא הממוצע בעשירון ה 9. לא תנאי הכניסה לעשירון ה 9. הממוצע. כדי להיכנס לעשירון ה 8 של השכירים הספיקה אז משכרות ***ברוטו*** של 8000 שח. כשאני רואה אנשים שלהערכתי הם עשירון 8-10, (שהם בדיוק אלו שהם מהצד שעלה כשמדברים על הגידול בפערים), יוצאים לרחובות וקוראים לזה שהמדינה תממן להם כל מיני דברים, אני מעט סקפטי בנוגע לצדק החברתי שעומד לצמוח מזה, ומאוד סקפטי בנוגע לקטלוג של המחאה הזו כשמאל כלכלי או אידיאולוגיה אגליטרית. זה בעיקר התחושה הנצחית של עשירונים 8-9 שמגיע להם יותר. אולי נכון. בטח לא שמאלני.

    ואגב, לדני גוטווין דווקא יש ים של כריזמה.

  5. אסף – איך אתה יודע בדיוק כמה מרוויחים האנשים שמפגינים ולאיזה עשירון הם שייכים? כלומר, כשאתה כותב "כשאני רואה אנשים שלהערכתי הם עשירון 8-10" – על בסיס מה ההערכה הזו?

    האנשים שאני מכיר שמשתתפים במחאה דווקא נופלים בסביבות השכר החציוני (כ-6000 ש"ח) ומטה.

  6. אני חושב שבסיווג הזנים מתוך "כלל ישראל" אתה מתעלם מקבוצה שלהערכתי איננה זניחה: השמאלנים (המדיניים) שלא יתמכו במחאה הזאת בגלל שהיא שמאלנית (כלכלית). לאלו כבר ברור שמה שטוב לערבים טוב גם ליהודים, אבל מה שטוב לכולם, לדעתם, זה לא "מדינת רווחה" אלא דווקא "קפיטליזם עם רשת ביטחון".

    הסקרים עלולים להטעות, וצריך לא להתבלבל בין ההמונים שתומכים בהורדת מחירי הקוטג', הדיור והדלק (כולם!) לבין השמאל הכלכלי שתומך במדינת הרווחה. כשההתלהבות תתמתן ויתחילו לדבר מאיפה יבוא הכסף, אנשי "מעמד הביניים" יבינו שמי שישלם את החשבון זה לא רק הטייקונים, אלא הם עצמם.

    אז גם בבחירות הבאות יהיה לבוחר תפריט:

    1. ימין-ימין (מדיני-כלכלי): הליכוד, ישראל ביתנו
    2. שמאל-ימין: קדימה
    3. ימין-שמאל: ש"ס
    4. שמאל-שמאל: עבודה-מרץ

    להערכתי המחאה הזאת אמנם תחזק את השמאל-שמאל בכמה מנדטים ואולי תכניס אותם לקוהליציה הבאה, אבל כשזה יגיע לתכלס, גם אם בוז'י הרצוג יהיה שר אוצר, הוא לא יהיה הרבה יותר שמאלני (כלכלי) משהיה אברהם שוחט. כי הוא לא סטודנט אלא מבוגר אחראי.

  7. שי: גם כשבוז'י היה שר רווחה, הוא לא היה יותר שמאלני מבייגה שוחט. אחד הדברים שהמחאה הזו חייבת לעשות, אם היא מצפה להצליח, זה להבחין בין חברתיסטים אה לה בוז'י וכחלון, לבין שמאל כלכלי אמיתי.

    ולעניין: התפיסה לפיה למעמד הביניים יש רק מה להפסיד ממדינת רווחה, היא חסרת בסיס (למעשה, היא מבוססת בדיוק על התפיסה של מדינת הרווחה כ'קפיטליזם עם רשת ביטחון'). אני מפנה אותך לפוסט שמסביר ממה נהנה מעמד הביניים בשבדיה
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=91119&blogcode=12655366&utm_source=twitterfeed&utm_medium=facebook

  8. אולי השמאל יקבל יותר מנדטים כשהוא יפסיק להציג את כללהציבור כחבורה של אימבצילים שפשוט לא הבינו שהם עמוק בתוכם רוצים לחבק את חברינו במדינת פלסטין ורק שנאת השמאל היא שמונעת מהם לראות את האור .
    כן השמאל בהיותו שמאל לא טועה אוטומטיתבכל מה שהוא אומר אבל הוא לא צודק אוטומטית בכל מה שהוא אומר ץ שאלת הטוב \ רע לערבים אינה שאלה של אמת יחידה שהימין פשוט לא השכיל לראות . מדבר בדעה שלפעמים שייכת לאנשים שלפעמים יש קודקוד בשכלם והם או לפחות אני לא אוהבים כשמתיחסים לדעות האלה כסתם קוריוז .

    לגופו של עניין . מדינו השוק הפתוח במקרה הזה לא הצליחה . תהרוג אותי עם אני מבינה מעבר בלי להדרדר למילים עם שלוש עשרה אותיות כל אחת איך זה מוכיח שאנכנו צריכים להקים את פלסטין . קראתי א זה הרבה פעמים התשובה תמיד היתה איזה משהוא אידולוגי שכביכל פשוט לא מאפשר להיות מדינת רווחה בלי להפסיק את הכיבוש ( למרות שממשלות ישראל לפני נתניהו הצליחו בזה לא רע ) אבל כמו שאמרתי מעולם לא ראיתי טעון אחד שאפשר להסביר אותו גם למי שלא למד כמה שנים של מדעי המדינה

  9. ג'ניה – אני אישית אפילו לא תומך במדינה פלסטינית. אני תומך במדינה דו-לאומית על כל השטח של ישראל ופלסטין.
    אבל בגדול – התשובה הפשוטה היא שכיום חלק אדיר מהתקציב שלנו הולך לבטחון, למימון התנחלויות והאבטחה שלהן, חלק אדיר מהתוצר הלאומי שלנו נאבד בגלל ימי מילואים של אנשים עובדים, כמות אדירה של רופאים מנוטרלים כדי לספק את צרכי הצבא, שלא לדבר על סתם כסף שמבוזבז על מנגנונים מנופחים בצה"ל. אם מבטלים או מצמצמים באופן ניכר את כל אלו, נשאר המון כסף לדברים קצת פחות חשובים כמו מדיניות רווחה.
    זה בגדול. אם את רוצה באופן מפורט יותר, שיראה לך בדיוק כמה מליארדים אפשר לחסוך ומאיפה, דני גוטווין כתב על זה לא מעט, ויש גם אחרים שפרסמו בשבועות האחרונים פירוט של הסכומים הרלוונטיים.

  10. נדב,
    אני שותף לתקוותך שהמחאה תחדד את ההבדל בין "שמאל כלכלי אמיתי" לבין כל השאר (מקפיטליסטים ועד סתם חברתיסטים). אבל אינני שותף להערכתך שההבחנה הזו תגרום למחאה להצליח, משום שלדעתי כשהדברים יתבהרו יסתבר ש"שמאל כלכלי אמיתי" הוא קומץ של אוטופיסטים שטרם עזבו את ספסל הלימודים.

    בשבדי עם הבלונדה אפשר רק להתקנא. וכנראה שאי אפשר לדון בעניינים אלו בלי שמישהו יגיד "אבל מה עם שבדיה". וכל פעם שמישהו אומר זאת מזכירים לו שבשבדיה לא הייתה מלחמה כבר יותר מ 300 שנה ושהאוכלוסיה שם מאוד הומוגנית מבחינה אתנו-תרבותית, מה שמאפשר לסולידאריות חברתית אמיתית להיבנות ולהתייצב כבסיס למדינת רווחה. אבל זה בדיוק החלק האוטופי – שאנשים שוכחים שכאן לא שוויץ ולכן אין שלום ולא שבדיה ולכן אין רווחה.

    אגב, קראתי גם שנכונותם של השבדים לשלם מיסים לרווחה הולכת ופוחתת ככל שאוכלוסיית המדינה הופכת להטרוגנית יותר, עקב הגירה.

    תראה למשל כאן:

    A. Alesina, R. Baqir, C. Hoxby, "Political Jurisdictions in Heterogeneous
    Communities", Journal of Political Economy, Vol. 112, No. 2 (2004)

    E. Luttmer, "Group loyalty and the taste for redistribution", Journal of Political Economy, Vol. 109, No. 3 (2001), pp. 500–528

  11. שי,
    המאמרים האלה הם חלק מהשמחה לאיד של סוף שנות ה-90 וראשית שנות ה-2000, כשנראה היה שיש איזושהי נסיגה במודל השבדי. מה לעשות שמאז, התחזית הזו התבדתה, ולמרות ששבדיה היא המדינה עם שיעור המהגרים מהגבוהים באירופה, עדיין חלקה של הממשלה במשק משמעותי מאוד, ולא פחת בצורה משמעותית?

    אבל אתה יודע מה, למרות שאני חושב שהמודל השבדי הוא הראוי ביותר, אפשר להסתכל כמעט לכל מדינות צפון-מערב אירופה ולראות מודלים שעובדים טוב, מי פחות מי יותר, ומעניקים לאזרחים מטרייה הרבה יותר רחבה מאשר המודל הישראלי.

    ולגבי הוצאות הבטחון – כשהחלק של הממשלה במשק בישראל יהיה זהה לרוב מדינות המערב, נוכל להתחיל לדבר על כמה מזה הולך על בטחון.

  12. דובי מה שאתה אומנם זה נכון ( בזבוז בכסף והכל ) אבל זה עדיין לא מסביר איך ישראל בלי שום שינוי מהותי מלבד ויתור על רצועת עזה הצליחה לפי כל עדות להיות יותר חברתית בעבר . אלה עם תגיד לי שההתנתקות עלתה לנו כסף ומוטב הייה לא לבצע אותה . מה השינוי המהותי בין נגיד 1985 או 1990 לאכשיו שגרם לזה שפתאום המעמד הבינוי שהייה בסדר לא סוגר את החודש . אני אולי לא טובה בהיטוריה אבל הייתי זוכרת עם ישראל היתה כובשת עוד שטחים . זה לא המצב . למעשה יש לנו פחות שטחים כבושים באחריותנו הבלעדית . איפה אז הרווחה שהשמאל הבטיח לנו במקרה הזה ?

    זו הסיבה שזו לא מחאת שמאל . כן בתפיסת העולם השמאלנית בצורה הגלובלית האספקט החברתי חשוב מאוד . אבל לא בארץ . בארץ שמאל = כיבוש ( מאבק ב… , דיבורים על … וכולה ) והניסון לנכס את המחאה לא עומד כי לשמאל באמת יש אינטרס חברתי ( כתנועה אני מתכוונת . אני יודעת שלאנשים ששיכים לשמאל ואף לכמה אירגונים שי את מלוא הכוונות הטובות בנושא ) אלה כי זה עוד כלי כדי להסביר למה ההתנחלויות הן פיכסה .

    ועדיין לא קיבלתי תשובה למה זה קשור באופן בלתי נפרד דווקה לשמאל כולל הפן הבטחוני \ לאומי שלו . הסברתה לי איך ניתן לתת לזה ספין בטחוני \ לאומי של השמאל אבל לא הוכחתה שאי אפשר להפריד בין השתיים

  13. מצחיק שאת מציינת דווקא את 1990, כי גם אז הייתה מחאת חסרי דיור, וגם ב-1988 נאמרו דברים שנאמרים בדיוק, אבל בדיוק, גם היום (ראי, למשל: http://www.youtube.com/watch?v=w9M1lVY-UoU ).

    ואת לא תגידי לשמאל מה הוא כן ומה הוא לא.

    לגבי אי היכולת להפריד בין שמאל כלכלי לבטחוני, אני עובד על פוסט בנושא שיענה גם לך וגם לגדי.

  14. נדב,
    שום שמחה לאיד. הם אפילו לא מדברים על שבדיה ספציפית. זו עבודה של מדענים (ככל שזה אפשרי במדעי החברה) שמראה מתאם בין הומוגניות לסולידאריות ונכונות לשתף. יש עוד עשרות מאמרים כאלו גם על אפריקה וגם על ארה"ב. אחד מדבר אפילו על הבדלים בין מחוזות בתוך ארה"ב – במחוזות יותר הומוגניים יש יותר נכונות לתרום ולשתף מאשר במחוזות הטרוגניים.

    אבל מי צריך מחקרים? זה לא אינטואיטיבי?. הרי ברור שאם היו בישראל רק יהודים – אשכנזים – חילונים, הייתה פה יותר סולידאריות. אבל יש פה ערב רב של דתות ותרבויות עם מסורות פוליטיות שונות והרגלי עבודה וצריכה שונים. באמת צריך להוכיח שבתנאים כאלו הרבה יותר קשה לשתף פעולה מאשר לשבדים, שעד לפני 30 שנה ראו "אחרים" רק בסרטים?

    לכן, לדרוש שיהיה פה שבדיה נראה לי אוטופי כמו לדרוש מלך משיח. אני לא נגד בוא המשיח, אבל אלו שחושבים שהוא כבר כאן מוזרים בעיני ומפחידים אותי.

  15. זה שאנשים התלננו על מצוקד דיור די תמיד זה לא חדש . מה שחדש זה שהפ יצאו לרחובות . ההורים שלי , אלה שרכשו דירה ב1992 סימו הם לשלם את המשכנתה . אני עד הגיל שלהם לא בטוח שאוכל להרשות לעצמי לקחת אחת .אכשיו עדיין לא נניתן לי הסבר למה דווקה אכשיו על הבסיס הבטחוני . לא הייה שינוי מהותי בכלעניין הכיבוש כבר 40 שנה ועם כל כבוד לתאורית הגיע מיים עד נפש מ בדיוק התשנה עם המשנה היחיד הוא הטחוני בין אכשיו לבין לפני 10 , 20 או 30 שנה .

    לגי שוודיה זה פשוט בדיחה . בלי שום קשר למצב הבטחוני לשוודיה יש דברים פחותילדים במשפחה , משאבים טבעיים , שוק עבודה שונה לחלוטין , אחוזים שונים לחלוטן של בעלי תואר אקדמי ועד המון המון הבלים ינם לבין ישראל . עם כל הכבוד למצב הבטחוני שלנו זה לא הדבר היחד שמבדיל בינינו לבין אירופה

  16. ג'ניה, אני לא יודע מאיזו עליה את, אבל בראשית שנות ה-90 אנשים לא "התלוננו" על מצוקת דיור, אלא גרו ברחובות והפגינו בדיוק כמו עכשיו (הסיבה אז הייתה העליה המאסיבית בביקוש בגלל גל העליה, אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל בזמנו. היום יש את כל תושבי החוץ שקונים דירות, אבל אני בספק אם ההסבר הזה לבדו מספיק).

    זה לא "דווקא עכשיו על הבסיס הבטחוני", ואני לא יודע מאיפה הבאת את זה. אני לא מבין את הטענה המוזרה שרק בגלל שמשהו קורה ברגע א' ולא קרה ברגע ב', אז ההסבר חייב להיות נעוץ במשהו מבני שהשתנה בין רגע ב' לרגע א'. אין "למה דווקא עכשיו", זה מקרי. אנשים פועלים באופן אקראי, ויש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על אנשים לצאת לרחובות למחות שלנסות לאתר אותם זה מופרך. יש את הדוגמא של תחריר שעודדה אנשים לפעול, ויש את הקריסה הכלכלית בעולם שהכבידה את העול, ויש את ועדת ששינסקי וכל הסיפור הזה שעצבן לאנשים את התחת, ויש עוד אינספור דברים שלגמרי במקרה, יחד עם יוזמה של בחורה אחת שתפסה לרבים את הדמיון, הכל ביחד, גרם למחאה עכשיו. לא, שום דבר לא השנתה בין לפני חודשיים לבין עכשיו. אז מה? אז זה אומר שהמחאה לא מוצדקת? מה שנכון עכשיו היה נכון גם לפני עשר שנים וגם לפני 20 שנה. עכשיו, במקרה, אנשים סוף סוף יוצאים לרחובות בגלל זה.

  17. הטענה שהשבדים לא ראו אחרים עד לפני 30 שנה מעידה רק על גזענות סמויה. אולי לא היו שם מרוקאים עד לפני 30 שנה אבל היו פינים בשפע. ולמרות שהישראלי הממוצע לא מבחין בין שבדים לפינים, זה לא המצב עבור שבדי. המיעוט הפיני סבל (ועדיין סובל) מאפלייה וגזענות.

    ובקשר למלחמות, אולי שבדיה לא היתה מעורבת במלחמה כבר 300 שמה (מה שלא נכון, כי היא כבשה שטחיםבפינלנד והיתה מעורבת בסכסוכים עם דנמרק) אבל מה בדבר נורווגיה, דנמרק או פינלד? הן נכבשו במלחמת העולם השנייה. ואם נעזוב את סקנדינביה, אפילו מדינה כמו גרמניה שנהרסה לגמרי במלחמת העולם השנייה ונאלצה להשקיע סכומי עתק בעקבות האיחוד עם המזרח הרבה יותר קרובה למודל מדינת הרווחה מאשר ישראל. ולאו דווקא בתקופות שהסוציאליסטים שם בשלטון.

סגור לתגובות.