פוסט אורח: מה בין השטחים למחירי הדיור?

פוסט אורח של מ'

מדינת הרווחה של ישראל עברה לשטחים החל מסוף שנות ה-70. בצורה כזו הושגו כמה מטרות ברורות:

א. תחזוקת הכיבוש וביסוסו על-ידי מאגר מתמשך של מתנחלים לא אידאולוגיים מקרב השכבות המוחלשות שבלית ברירה עברו לשטחים והפכו במשך הזמן לימין נאמן: שם קיבלו בתים, עבודה במועצות מקומיות עשירות, שתקני ההעסקה  שלהן לא היו קשורים לתקני מדינת ישראל, מעון וגן בחינם ובית ספר עם ארוחות,  מים ללא סוף, קרקע, אמצעי ייצור ותאילנדים ופלסטינים בשפע, מס הכנסה מופחת, מענק מקום, מענקי פיתוח מסוגים שונים מהסוכנות, הממשלה וכיוב.

ב. השקטת הזירה הצבורית בישראל ומניעת התקוממות מעמדית: הפועלים היהודים והמוחלשים האחרים לרבות עולים חדשים (הרבה אתיופים ורוסים) הועברו לשטחים והובטחה השליטה על פועלים ערבים בישראל והפרדתם מהפלסטינים עם חסימת המעבר לפועלים פלסטיניים בהמשך הכיבוש.

ג. שיטת "החלוקה" הנאו-ליברלית כמו בימי הברון רוטשילד המובטחת עבור המגזרים הבטיחה שקט תעשייתי גם של החרדים המזרחיים וגם אלו האשכנזים בשטח מדינת ישראל והמשך הצמדותם לקואליצית הימין המקציבה את כספי החלוקה ומשאבי המדינה, בצד הפחדה בלתי פוסקת מטרור שמנעה דיון חברתי-כלכלי.

ה. הבטחת אוליגרכיה תומכת בשלטון שנהנית מניצול משאבי "האימפריה הגדולה".

ו. חונטה תומכת שלטון – הבטחת תקציב צבאי אין סופי להמשכת סדר היום המיליטריסטי והמגזר הבטחוני הנהנה ממנו – אנשי צבא ותעשיות בטחוניות וסוחרי נשק המהווים מאגר ל"מנהיגות" פוליטית נאמנה.

 

ואיך נולדה דווקא עכשיו בעיית הדיור האקוטית שקיימת כבר עשרים שנה? לדעתי אף אחד לא אומר מילה על אחת הסיבות המוסתרות לעלייה של מחירי הדיור:

מזה זמן הפסיקה הנהירה לשטחים, הדוגמה של מפוני גוש קטיף וצפון השומרון הבהירה שהפינוי יבוא, הוא יהיה קשה ושכרו הכספי לא יכסה על השבר. צעירים הפסיקו להתפתות לוילה בשטחים, בונים שם בלי הפסק אבל הביתים ריקים: מכר שלי קנה לא מזמן וילה חדשה בת 4 חדרים בקרני שומרון תמורת 280,000 בתשלומים בתוספת מענק מקום של 60,000 שקל כמדומני (ששימש לו עבור רכב חדש), הוא הציע לכל החברים לבוא גם-כן "כי יש מלא בתים חדשים ריקים וממשיכים לבנות" אבל אף אחד לא נענה. הקיץ היה אמור לעבור לגור שם אבל הוא כבר לא יעבור. הרכישה היתה קצת לפני השתרשות ההבנה הציבורית כי ספטמבר היא נקודת אל חזור.

צעירים כבר אינם עוברים לשטחים וגם לא משפרי דיור, והם לוחצים על שוק הדירות בישראל שבאופן מכוון לא נבנתה בו דירה ציבורית במשך שנים. הרי הממשלה אלופה בבנייה ציבורית – כל השטחים הם בנייה ציבורית מהירה ויעילה מאוד, בזרוע של החטיבה להתישבות שנמצאה קודם במשרד הבטחון ועתה עברה למשרד ראש הממשלה.

ואם צריך אז מיד יש קרוואנים על כל גבעה שהופכים אחר כך לבתי קבע מרווחים, לרבות כבישים מהירים, מנהרות, גני ילדים, בריכות שחייה, מתנ"סים, בתי ספר ועוד ועוד, הכל בבנייה מרווחת מחומרים משובחים בזיל הזול למתנחלים ובפריסה ארוכה. אז מי אמר שיש חסמי בנייה וביורוקרטיה? זה שקר מניפולטיבי. מה שעשו בשטחים ניתן לעשות גם כאן; יש הרבה מפעלים לבנייה טרומית.

אבל בארצנו הקטנה המתדרדרת כל נזקקי הדיור הציבורי נזרקים בכוח מדירות עמידר, הן נאטמות ונרקבות, וחוק הדיור הציבורי לא מיושם בכוונה.

ולמה הפלסטינים שותקים ולא מתקוממים כל השנים האלה? הם יודעים שדעת הקהל הבינלאומית לא תיתן לפוצץ הכל בשטחים כמו בגוש קטיף. למה היה צריך להרוס בתים וחממות ושדות? (אלה בתים וחממות של תושבי הנגב והשכונות שעברו לשטחים כי מדינת הרווחה בנגב התפוררה אז הם קיבלו אותה בחזרה במקום סמוך כקולוניאלים בגוש קטיף – השקעות עתק במבנים, אמצעי ייצור, בתוספת שטחים, מים ותאילנדים שעל גבם התעשרו חברות מקורבות לפוליטיקאים).

מדוע פוצצו הבתים בגוש קטיף? כדי ליצור ולבסס שנאה?

הפועלים הפלסטינים יודעים שהם בונים את מדינתם בשטחים, אלה יהיו בתים שהם יישבו בהם, כבישים שהם יסעו בהם, ומדשאות וגנים שהם יהנו מהם ויפה שעה אחת קודם. למה להם להפסיק את ההשקעות של ישראל בשטחים? את איזורי התעשייה והמפעלים? שמדינת ישראל תמשיך להשקיע מכספי המיסים שלנו בשביל הפלסטינים. למה לא? הם גם לא מחבלים בבתים עצמם בכלל, למרות שביכולתם לעשות זאת.

וכל אלה שהבינו שמדינת ישראל תהיה ללא השטחים, הסטודנטים, המוחלשים והצעירים, נפנו עתה להלחם על המדינה שלהם בתוך הקו הירוק. השיח החברתי-כלכלי שהושתק באופן מכוון על-ידי הפחדה בלתי פוסקת מטרור, ואיומים במלחמות וייזום מלחמות, חזר עתה והוא הכי מאיים על ההנהגה השלטת וגם על האוליגרכים המקיימים אותה. במשך שנים מנעו מפלגות הימין בכנסת חקיקת חוק זכויות חברתיות-כלכליות כנהוג במדינות מתוקנות וגם בעולם שלישי, והשמאל שלא היה כאן מעולם, המשיך לשתוק. החונטה כוחה בהפחדה ובמיליטריזציה הפנימית בתוך החברה ומחוצה לה בשטחים (לרבות דיכוי נשים, גם ברצח, וכן גם נשים יהודיות) אבל נוכח מאבק ממשי על זכויות כלכליות (במקום שיח ליברלי נאור על זכויות תרבותיות וזהויות בגיבוי האקדמיה) ומאבק על מדינת הרווחה שמחייבת חלוקה (כואבת) מחדש של משאבים – הם נערכים לגיוס כללי.

יש לזכור כי המתרחש בארה"ב מתרחש גם אצלנו – מאבק מר של משתתפי מסיבת התה כנגד הדמוקרטים. האינטרסים שלהם משוריינים וזהו המאבק הקשה מאוד שעוד מצפה לכולנו בתהליך הזה, יותר מדי אנשים נהנו עד כה גם מהכיבוש וגם ממשטר האוליגרכיה – והחונטה הצבאית-כלכלית חזקה מאוד. אבל תודעה ביקורתית לא תשוב לאחור. אפילו אם הגל הראשון ייחלש הבאים אחריו יהיו חזקים יותר אחרי ספטמבר. מה שיקרה בספטמבר הוא לא בטחוני, הוא כלכלי – המדינה האם תאבד את הקולוניה (לטעמי מדינת ישראל היא לא קולוניה, אלא מדינת לאום ומולדת שבמשך שנים החזיקה קולוניה. התנועה הציונית היא תנועה לאומית לגיטימית כמו שיש לכל עם גם לארמנים וגם לפלסטינים).

בהצלחה לכולנו, מ'.

5 Replies to “פוסט אורח: מה בין השטחים למחירי הדיור?”

  1. נדמה לי שהרבה בימין יסכימו עם מה שכתוב פה, אלא שהמסקנות שלהם מהעניין יהיו הפוכות. פינוי גוש קטיף, פינוי עמונה, הקפאת הבניה בשטחים, והרוח המדינית הכללית של נטישת המתנחלים תרמה הרבה לנהירה של הצעירים למרכז ולעליית הצפיפות והמחירים. זה בערך מה שחגי סגל כתב במוסף לשבת.
    זה אולי גם מסביר למה לא נשמעת הקריאה "לכו לאריאל" כמו שדובי שאל. זה לא חוסר הלגיטימיות כמו היאוש.

  2. הפוסט הזה מדגים בדיוק מדוע (לדעתי) אין למחאה הזאת שום סיכוי לשנות משהו מהותי: זו מחאה שצועקת "צדק חברתי", אחווה ושוויון, אבל בגלל השסעים העמוקים שיש בחברה הזאת אין אחווה. יש טינה שכמו שמראה הפוסט הזה גם שוחרי האחווה לא מצליחים להתעלות עליה. ולכן, כשצועקים העם רוצה צדק חברתי, רבים מדי מתכוונים שחלק מהעם רוצה יותר משאבים לעצמו, בעוד שהחלק השני רוצה בדיוק את אותו דבר לעניינו.

    עם כל הכבוד לאלפים שגדשו אתמול את הרחובות, זה קצת יומרני מצדם לצעוק מה העם רוצה. הם נציגיו של חצי מ"העם". זה החצי שרוצה להשתמש במשאבים כדי לשפר את רמת החיים – יותר דיור, יותר קוטג', יותר חינוך, יותר דלק, יותר חו"ל, יותר איפון – והם מוכנים לוותר על השטחים.

    החצי השני של העם (ש 150,000 מנציגיו נשארו אתמול בבית) רוצה להשתמש בדיוק באותם משאבים כדי לבנות מחדש את ממלכת ישראל התנכית. ולא אכפת לו לוותר בשביל זה על קצת קוטג', דיור במרכז ושאר ירקות.

    אם לא ניתן לגשר על התהום בין הצדדים, כי שניהם רוצים הכול או כלום (כפי שמודגם למעלה), צדק חברתי לא יהיה כאן. כי בכלל אין כאן חברה.

  3. אוכלוסית ישראל היא 7.7 מיליון איש.
    בשטחים, לא כולל מזרח ירושלים, חיים מעט פחות מ 300,000 שהם בערך 4%. בית"ר עלית ומודיעין עילית החרדיות, שהן לא בדיוק הפרופיל של "מדינת הרווחה" שעברה לשטחים, מונות כמעט 80,000 איש, והן לבדן כמעט שליש מהמתנחלים.
    אז למרות שאני מסכים עם הניתוח ברמה העקרונית, אני חושב שלא צריך להגזים עם חשיבותו ברמה הכמותית. עם כל הסיוע שמקבלים מתנחלים לא חרדיים, מדובר בפחות מ 3% מהאוכלוסיה בישראל.

  4. אסף – למה להוציא את מזרח ירושלים מהסיפור? מעניין לראות מה הפרופיל של מי שגר שם. למעט הגבעה הצרפתית, מדובר בעניים ובמעמד בינוני נמוך (או: חרדים ועולים). דווקא שם נדמה לי שהטיעון עובד הכי יפה. ראה: גילה, רמות (בגלגולה הנוכחי), פסגת זאב. הר חומה אני לא בטוח.
    אתה צודק שהניתוח בפוסט מגזים בחשיבות הדיור בשטחים לשוק הנדלן בארץ – למעט בשאלת הדיור של האוכלסיה החרדית, שם (נדמה לי) ההתנחלויות די קריטיות.

  5. אני לא בטוח שרמות, בחלקים הלא חרדיים, היא מדינת הרווחה הנכספת, אבל יודע מה – יאללה. נוסיף את מזרח וצפון ירושלים בחלקים שמעבר לקו הירוק. 6%-5% מאזרחי המדינה.

סגור לתגובות.