הכל או כלוםאהבהראשי

תגובות

הכל או כלום — 19 תגובות

  1. דובי, בעניין הזה של הפרדת מאבקים, אני חולק עליך. בימים הראשונים (ולצערי זה עדיין לא עבר לגמרי), הניפו שם דגלים וקראו במגאפונים לצאת מהארון, להשתמט מגיוס ולהקים אי מול תל אביב (כן, כן – בצד של הים).

    נשמע לך הגיוני שכל המאבקים האלה צריכים ללכת יד ביד?
    נכון – אלה שוליים, אבל אלה שוליים שנשמעים היטב. הפוליטיקאים מתים שיהיו עוד הרבה כאלה, כי זה יהפוך את כל המאבק הזה למאבק של "הזויים" כפי שמתארים זאת רבים כבר עתה.

    ריבוי מסרים אינו דבר חיובי. לפעמים פחות זה יותר.

  2. דובי, יש משהו קצת פטרוני בלטעון שב*כל* המאבקים שתיארת, שעוסקים בנושאים רבים ושונים, כל אדם חייב לאמץ או עמדה שהיא בעד כולם, או נגד כולם. למשל, אתה פוסל את קיומו של אדם שסבור שצריך לפתור את בעיית ההומוסקסואלים אבל לא מסכים עם הפתרון שלכם לבעיית הדיור. זה לא מלכד, זה מפרד. ואולי זה גם לא נכון עובדתית (כלומר, אדם יכול להיות בעד א' אבל נגד ב' מבלי שהיקום יקרוס לתוך עצמו או אפילו שהוא סתם יסבול מדיסוננס קוגניטיבי).

  3. הכוונה, מן הסתם, למאבקים רלוונטים – דיור, תחבורה, משכורות מתמחים/עו"ס, רווחה בכלל וכן הלאה – לא לאיחוד מאבקים נטולי כל קשר (די למדוזות בים התיכון, למשל).

    המצעד היה מאוד מרגש. כמות האנשים, ביניהם נוער, קשישים, משפחות, רווקים, סטודנטים, ואוהל מרחף קשור לבלוני הליום שהופרח לאוויר כמו גרסת שדרות "לו הייתי רוטשילד" ל-UP. אבל חשוב לזכור שאין מה לשמוח על הצלחתו בהבאת ההמון – זו רק ההתחלה, והשינוי יקרה רק אם המחאה תתמיד ותמשיך לאורך זמן.

  4. בצורה די מפתיעה, מצאנו אתמול מקום חניה די מהר ודי קרוב לרחבת המוזאון, אז יצא שהגענו למקום העצרת שעה לפני שהיא התחילה. כדי להעביר את הזמן, התחלנו לצעוד לכיוון אייסברג – וכעבור מטרים ספורים התחלנו להתקל בנחיל האנושי שזרם ב"צעדת המחאה". זה היה מרשים ומדהים, עשרות אלפי אנשים, טור אנושי שלא נפסק, הרגשה שכמות כזאת של אנשים שמלוכדים יחד במטרה אחת (שאינה בעל אופי חרדי, לפחות) מזמן לא ראינו בארץ. אפילו תהינו מי לעזאזל חשב שרחבת המוזאון תספיק כדי להכיל את העצרת הזאת. היו צריכים לעשות אותה בכיכר רבין.

    עם זאת, המחאה המבורכת הזאת רק בתחילתה. אני הכי בעד שהיא תמשיך עוד זמן רב, ושתצמיח מהר מאוד גם מטרות מוגדרות (זה בסדר שאין לה כאלה בתחילתה, אבל עם הזמן הן יצטרכו להגיע, אחרת היא בהחלט עלולה להעלם), ושתהפוך לתנועה פוליטית סוציאליסטית-שמאלנית. עם זאת, בשביל שכל זה יקרה היא תצטרך לעמוד בשני מבחנים די קשים שוודאי יגיעו בשבועות הקרובים.

    הראשון הוא המבחן הבטחוני. מה יקרה כשביבי שוב ישלוף את הקלף האיראני, או ששוב יהיה פיגוע או איום לפיגוע, או, חלילה, מדינה פלסטינית. נתניהו הוא כבר אלוף ברתימת ההפחדה הבטחונית כדי להשתיק מחאות – ואני די בטוח שאם הוא יחשוב שמחאת הדיור לא הולכת להעלם הוא ישתמש בטקטיקה הזאת שוב. האם המחאה מספיק חזקה כדי להתגבר על החרדה הקולקטיבית של הישראלים מפני האויבים שמבחוץ? האם היא משכנעת מספיק כדי לגרום לאנשים להבין שלפני שמטפלים באיומים מחוץ, צריך לסדר את הבפנים? אני רוצה להאמין שכן, אבל לצערי מתקשה לעשות זאת.

    המבחן השני הוא מבחן המציאות. חופשת הסטודנטים מסייעת לרבים מיושבי המאהל לעשות זאת בצורה נוחה יחסית. ברגע שהיא תגמר, ואנשים יצטרכו לחזור לשגרת חיים יותר מסודרת, יש סיכוי לא רע שכבר לא יהיה להם זמן להאבק. כי ככה זה החיים פה, הם שואבים את כל הזמן: כשצריך ללמוד 40 שעות בשבוע ואז עוד לדחוס לזמן שנותר עבודה כדי שיהיה אפשר לאכול ולישון, וכל זה בתחבורה ציבורית – המאבק הופך למטרה רומנטית לא מושגת. לא סתם הוא התפרץ דווקא עכשיו, בחופשה, כשפתאום יש יותר זמן והכל נראה אפשרי. האם הוא ימשיך את המומנטום גם כשהיא תגמר? גם כאן – אני רוצה להאמין שכן, אבל לצערי מתקשה לעשות זאת.

    ועם זאת, העובדה שהמחאה הזאת הוציאה גם אותי מהבית לכיוון רחבת המוזאון, דבר די נדיר בשנים האחרונות, אומרת שאולי אני טועה. הלוואי.

  5. ארז – רק הערה קטנה: האירוע לא התקיים בכיכר רבין לא כי לא רצו – אל בגלל שהכיכר נסגרה לצורך שיפוצים..

  6. גדי – אני לא אומר שאתה חייב להיות בעד כולם או נגד כולם, אלא שאם אתה בעד רק חלק, זה לא יעבוד. זה כמו לבנות רק חצי בניין – בלי תמיכת החצי השני, הוא יקרוס.

  7. אני באמת לא ממש מבין את האנרגיה הזו. אתה טוען שהמחאה הזו היא נגד ממשלת נתנייהו-ליברמן על האידיאולוגיה הכוללת שלה שגורמת לעליית מחירי הדירות והגבינות.
    בראש ובראשונה אני לא משוכנע שזה אכן כך (כלומר שהאידיאולוגיה של נתניהו היא הגורם), אבל נניח שיש כאן אידיאולוגיה שגורמת לזה – האם האידיאולוגיה של קדימה או של העבודה (לא חבורת הילדים שמנסים לשקם את המפלגה, אלא העבודה כפי שהכרנו בשלושים השנה האחרונות) הייתה גורמת לאיזשהו שינוי?

    ולכן אני לא בצד האופטימי. אני לא מבין נגד מה מוחים. אני לא רואה תוכנית ממשלתית שיכולה לשפר את המצב בזמן סביר (אני כן אורה איך פינוי השטחים מחריף את הבעיה בהרבה, אבל זו סוגיה פוליטית אחרת שלא נכון לקשור אותה למאבק הדיור). אני חושב שעל המחאה הזו, נוגעת ללב לכשעצמה, ישתלטו גורמים אופרטוניסטים (שרי אריסון מספקת אהלים ושירותים כימיים, מזרחי טפחות דואגים לצל, קוקה קולה מציבה מכונות משקאות מסובדות) ושהיא תדעך בקרוב. אבל נראה.

    (וזה לא אומר שאלו לא בעיות בוערות שלא צריך לפתור, רק שבטווח הקרוב הפיתרון הוא נקודתי – העלאת ארנונה על דירות ריקות, העלאת מס השבח ושאר המיסים על בעלות על דירה נוספת – כל אלו יגרמו ל[חלק מ] בעלי הדירות לשחרר את הדירות לשוק ולא להחזיק אותן ריקות בתקווה למצוא פראייר וכו' )

  8. טוב, יצאה לי תגובה קצת מבולבלת עם עירבוב של מחשבות שיש לי על ההפגנה והמחאה.

    בשורה התחתונה – צריך להתנתק מהלווין והכבלים ולהפסיק לשדרג את הסלולרי. כלים שלובים.

  9. דובי, לא שכנעת אותי. אני חושב הפוך ממך – שזה יקרוס דווקא אם תנסה בכוח לאגד יחד שני נושאים שונים, ולכן תגרום לאנשים שתומכים באחד מהנושאים ומתנגדים לשני להתנגד לעמדה שלך (וכפועל יוצא, גם לעמדה שהם תומכים בה).

  10. אני מאמין שלאנשים יותר חשוב שיהיה להם טוב מאשר שלאחר שהם לא אוהבים יהיה רע. אם הם יגלו שבשביל שיהיה להם טוב גם לאחר צריך להיות טוב, אז הם יפעלו כדי שגם לאחר יהיה טוב – גם אם הם חושבים שהאחר הוא סוטה.

  11. אורן – אני לא חושב שלברק או ליבני או אולמרט יש אידאולוגיה אחרת. בדיוק בגלל זה המחאה הזו לא יכולה להגמר ב"קריאה לממשלה", אלא חייבת להפוך להתארגנות פוליטית שתנסה לתפוס את הממשלה (דרך בחירות, אם לא הייתי ברור).

  12. אני דווקא ממש לא בטוח ש"המחאה חורגת הרבה מעבר לקהל הטבעי של העבודה-מרצ-חדש" (ואני אוסיף גם קדימה), ולכן, למרות שיש היגיון פנימי במה שאתה מציע, אם הדבר הזה ייגמר ב"התארגנות פוליטית שתנסה לתפוס את הממשלה דרך בחירות", אין שום סיבה להאמין שההישגים האלקטורליים שלה, יחרגו באיזשהו אופן מהפוטנציאל האלקטורלי של הגוש הזה.

    (ועוד משהו, לא כדי להוציא את האוויר מהמפרשים, אבל קצת מצחיק אותי לקרוא בהמון מקומות (כלומר, כאן ובטוויטר) אנשים שמתארים בהתרגשות אדירה "נחיל אנושי מדהים שמזמן לא ראינו בארץ", או כל סופרלטיב מופרך אחר. לא שאני מזלזל בחווייה האותנטית של האנשים האלה, גם להיות מוקף פתאום ב-3,000 אנשים זה "המון", אבל זה בעיקר מוכיח שהם פשוט לא היו בהרבה הפגנות בימי חיהם. הפגנה של 20-30 אלף איש היא הפגנה *קטנה* (אולי בינונית-קטנה), גם במונחים של סתם הפגנות שמאל מראשית ואמצע שנות ה-2000)

  13. יונתן, מה שאתה מתעלם ממנו זה המהירות והארגון ה"מלמטה" של המחאה הזו, זה מה שחריג פה. זה לא משהו שאורגן על ידי ארגונים מסודרים עם מטות וסניפים. זה אנשים שיצאו מהבית שלהם כי שמעו שעוד אנשים יוצאים.

  14. לא מתעלם. אז שיגידו שבהתחשב בכל הדברים שציינת באמת הגיעה כמות מפתיעה של אנשים, שעלתה על הציפיות. אבל אולי אני מתקטנן יותר מדי.

    ואם אני כבר מנצל את הבלוג שלך כדי להוציא את כל ה"תסכולים" שלי אז אני אגיד גם את זה: אין מטרות ברורות + אין הנהגה ברורה = מתכון (כמעט) בטוח למחאה שתסתיים באנטי קליימקס.

  15. אני בכל זאת חושב שעדיף לסווג את הפוסט הזה בקטגוריה "יאוש". כי נדמה לי שזה מה שעולה מהתקווה שלך שכל תומכי נתניהו וליברמן הסבורים שמחירי הדירות (או הקוטג') גבוהים מדי, בעצם רוצים אג'נדה שמאלית ויצטרפו לגוף חדש עם המצע של מר"צ-חד"ש. אם זה מה שהם רוצים, לא צריך לעזוב את המזגן ולצאת לרחובות בחמסין הזה, אלא פשוט לחכות לבחירות ולהצביע מר"צ-חד"ש.

    ההימור שלי הוא שלא זה מה שהם (רובם) רוצים. מה שמאחד אותם הוא שהם רוצים דירה זולה. לעצמם! וכשהם יקבלו את זה ( או אפילו חלק מזה) הם יחזרו להצביע למי שהם הצביעו קודם.

    אני גם חושב שאלו שמבקשים "הכול או כלום", כמעט תמיד מקבלים כלום ובמקרים רבים אפילו פחות.

  16. שי, הפוליטיקה בישראל נשלטת על ידי נושא השטחים. אני חושב שמי שמצביע לימין בגלל שהוא חושב שהימין יהיה קשוח עם הערבים אולי עוד יסכים להצביע למפלגה שמאלנית שתשים את הדגש על סוגיית הרווחה ולא על סוגיית השטחים.

  17. דובי, זה באמת לא ברור. מי שמצביע לימין כדי להיות קשוח עם הערבים, לא יוכל להצביע למפלגה שמאלנית שתשים את הדגש על סוגיית הרווחה, כי (כפי שאתה אמרת "אי אפשר" …) היא בהכרח תבטיח רווחה שווה לערבים – ואת זה רבים ממצביעי הימין לא רוצים גם כשאין בעיית שטחים.

    חוצמזה, שטחים בצד, יש במדינה הרבה אנשים – למשל אני – שלא רוצים כלכלה יוונית. ככה שגם אם הם רוצים לשפר את סיכויי ילדיהם לרכוש דירה, הם לא יקבלו את ההמלצה ללכת על "הכול או כלום".

    מחוץ לאוניברסיטאות ולישיבות, לאנשים יש דווקא נטייה להתמתן ולהתגוון.

  18. פינגבאק: לא שומעים! » מחאה שמאלנית או מחאת השמאלנים?

  19. פינגבאק: לא שומעים! » לבחור את המלחמות שלנו