כבר לא יותר מדי דמוקרטיה? (הערת שוליים)

ומצד שני, אולי יש משהו חיובי בקאמבק של ה"דמוקרטיה המתגוננת". אולי יש בכך לפחות הכרה מצד אותו צד של המפה הפוליטית בנחיתות האוטומטית של הצד שניצב כנגד המחנה הדמוקרטי. כלומר, כן, הם מנסים לרוקן את הדמוקרטיה מתוכן, אבל לפחות הם מכירים בכך שהדמוקרטיה היא ערך חשוב עבור מספיק אנשים. כן, הם מעוותים לדמוקרטיה את הצורה, אבל לפחות הם מכירים בכך שהם לא יכולים לקדם את האג'נדה שלהם בלי להכיל איזשהו סוג של דמוקרטיה בתוכה.

רק לפני כמה שנים אחד ממושגי המפתח של ארגוני ימין שונים היה שבישראל יש "יותר מדי דמוקרטיה". אולי זה רק אני – ומן הסתם אני לא מחובר כמו שהייתי פעם – אבל נראה לי שהשימוש בביטוי הזה פחת בשנתיים-שלוש האחרונות. האם יתכן שהימין הבין שמי שמציב את עצמו כמנוגד לדמוקרטיה בהכרח יפגע? או שמא מדובר בעוד מהלך במסע של הימין המשיחי למעמקי המיינסטרים?

לתחושתכם, האם חלה ירידה במפלס טיעוני ה"יותר מדי דמוקרטיה" מצד ארגוני הימין? ואם כן, איך אתם מסבירים את זה?

אגב, לאחרונה התקבלה תרומה למלגת המחיה שלי. תודה לתורם, והלוואי ולעולם לא תהיה לך יותר מדי דמוקרטיה.

6 Replies to “כבר לא יותר מדי דמוקרטיה? (הערת שוליים)”

  1. הטענה שיש יותר מדי דמוקרטיה עזרה לימין כשהוא היה במיעוט. בשנים האחרונות (אחרי האיתיפדה, לבנון II, קסמים וכו') הימין הוא רוב. אז עכשיו כמה שיותר דמוקרטיה (רובנית, פורמלית) זה הכי טוב.

  2. הסיפור האמיתי שמתרחש כרגע, לדעתי, הוא מאבק בין שתי תפישות שונות של הדמוקרטיה: תפישה ליברלית (מערב אירופאית ואמריקאית בעיקרה), שרואה את מהותה של הדמוקרטיה בכללים פורמליים של משחק הוגן שמאפשרים חילופי שלטון והגנה על זכויות מיעוטים, ותפישה אתנית (מזרח אירופאית בעיקרה) שרואה את מהותה של הדמוקרטיה בשלטון העם.
    שתי ההמשגות האלו היו נוכחות בישראל מראשיתה (נדמה לי שטלמון הגדיר פעם את ישראל כ"דמוקרטיה המזרח אירופאית היחידה"), עם עדיפות בולטת להמשגה המזרח אירופאית. ההתקרבות לארה"ב החל משנות השבעים הביאה איתה התחזקות של ההמשגה המערבית, ואימוץ מנגנונים שלטוניים ואזרחיים הנובעים ממנה, אבל אלו הולכים ונחלשים בעשור האחרון.
    עם היחלשותם של הכוחות הליברליים בישראל נחלשת גם יכולתם להציג את תפישתם את הדמוקרטיה כתפישה הלגיטימית היחידה. אני חושב שזו הסיבה העיקרית שאין יותר טעם באמירה ש"יש יותר מדי דמוקרטיה" – כי על פי ההמשגה השניה, ארגוני זכויות האדם והשמאל הם אנטי דמוקרטיים בעליל.

  3. המערכת המשפטית בארץ נוסדה ואוכלסה ע"י יוצאי מרכז אירופה, בעיקר דוברי גרמנית, שהביאו איתם את רוח ווימר, ובהחלט האמינו במשחק הוגן. פס"ד קול העם היה הרבה לפני שנות השבעים. וההתקרבות הרשמית לארה"ב היתה בתקופת בגין ורייגן, כך שהטענה ש"ההמשגה המערבית" בישראל הושפעה מארה"ב טעונה הוכחה.

  4. ארך אפיים – אתה צודק, ולכן כתבתי ששתיהן היו נוכחות בישראל מראשיתה. יחד עם זאת, מול פס"ד קול העם אפשר להעמיד את פס"ד ירדור ועוד רבים הדומים לו. באופן כללי, מערכת המשפט הליברלית נזהרה מאוד מעימות עם המערכת הפוליטית האתנית, וההשפעה של אינטלקטואלים ליברליים ממוצא מרכז אירופאי היתה מועטה למדי.
    לגבי ההתקרבות לארה"ב – עליית הליכוד לשלטון היא אכן קו פרשת מים חשובה, אך חשובים לא מינויו של אהרון ברק (שלמד באוניברסיטת הרווארד) ליועמ"ש ואחר כך לשופט עליון, הופעת הקרן החדשה ו"החברה האזרחית" שמקורותיה אמריקאיים בעיקרם.

  5. זה בעיקר מזכיר לי את זה:

    Sir Humphrey: East Yemen, isn't that a democracy?
    Sir Richard Wharton: Its full name is "The Peoples' Democratic Republic of East Yemen."
    Sir Humphrey: Ah, I see, so it's a communist dictatorship.

סגור לתגובות.