חנויות

אתמול הייתה לי שעה לשרוף בראשל"צ בזמן שאשתי אצל האמא שלה. מכיוון שהייתי כבר במערב העיר החלטתי ללכת לקניון הזהב ולהכנס למושי. מושי היא חנות של משחקי מחשב שהייחוד שלה, מבחינתי, הוא שיש לה עמדה קבועה של Guitar Hero – משחק ששקלתי לקנות PS2 רק בשבילו. בפעמים הקודמות שהייתי שם, זה היה עם אשתי, והיא לא אפשרה לי לשחק כמה סיבובים כמו שרציתי, אז חשבתי שזו הזדמנות טובה.

אך, אבוי! החנות נסגרה. לשווא סרקתי את הקניון בתקווה שאולי הם פשוט עברו דירה, אבל לא. אין יותר Guitar Hero עבורי. עד שהוא יצא עבור הווי, לפחות. הוף.

בחיפושי מצאתי חנות משחקים אחרת, בדיוק מעל המצבה של מושי. קוראים לה "מגאסון", והיא נראית כמו מוזיאון יותר מאשר כמו חנות. היא גם מאוד לא מסבירת פנים. וכשנכנסתי לשאול אם יש להם משחקים של ווי (סתם מתוך עניין), המוכר ענה לי תשובה מדהימה: הם מוכרים משחקים רק למי שקונה מהם את המכשיר.

מישהו יכול להסביר לי את ההגיון הכלכלי שבלחסום את החנות שלך בפני כל מי שלא הסכים לשלם את המחיר המופרך שהם דורשים עבור המכשיר?

2 Replies to “חנויות”

  1. הם יתעשתו עם הזמן (או שיפשטו את הרגל בזמן הקרוב).
    מילא אם הקונסולות היו זולות אבל הן כל כך יקרות שהרעיון שלהם ממש מטומטם.
    אבל גיטר הירו באמת משחק תותח :)
    אני מכיר מישהו שיש לו את המשחק ואני כל הזמן מחכה שהוא יבוא לבקר חבר שלי שיש לו PS2 רק כדי שאני אוכל כבר לשחק בו שוב :P

  2. אולי זה סוג של כת, מישהו קונה מהם את המכשיר, ואז הם גורמים לו לקנות משחקים דרכם, באמצעות מועדון הטבות או משהו, ולאט הם משתלטים על חייו וסוחטים ממנו הון עתק.

סגור לתגובות.