[הכניסו משחק מילים על "פלוס", אולי משהו עם "מינוס"]

לפני שנה וקצת גוגל שחרורו לאוויר העולם – או שמא מוטב לומר, השליכו על המשתמשים שלהם – את נסיון הנפל לרשת חברתית שהוא "גוגל באז". אני לא חושב שגוגל סבלה בהיסטוריה שלה מאסון יח"צ גרוע יותר מאשר באז, שגרר תגובות נזעמות מצד אנשים שגילו שגוגל החליטה שכל מי שאי פעם שלחתי לו דוא"ל הוא בעצם "חבר" שלי, ואני רוצה לשתף אותו בכל מיני פרטים אישיים, כמו למשל השמות של כל שאר האנשים שאי פעם שלחתי להם דוא"ל. גם גוגל גל היה כשלון, אבל זה היה כשלון שרק משתמשים נלהבים כמוני שממש ניסו אותו היו מודעים לו – כשלון שאפשר לפחות לייחס אותו לחדשנות-יתר, לא לכשל בסיסי בהבנת קהל היעד שלהם.

בראשי אני מדמיין את אותה ישיבה בה התחילו לגבש את הרעיון למה שהיום הוא "גוגל+". המנהלים השונים ישבו ובהו בביקורות שהצטברו על באז, ושאלו את עצמם – איך נדאג שהביקורות הללו לא תחזורנה על עצמן? אני ברצינות מאמין שאף שאלה לא נחשבה כה קריטית בעת פיתוח ג+ מאשר השאלה הזו: כי מרגע שמצאו את התשובה המתבקשת לשאלה הזו, כל שאר הממשק נבנה סביב התשובה הזו.

המעגלים החברתיים שלנו – מטאפורה שקיבלה משמעות מאוד מילולית בפלוס – עומדים במרכז הממשק של הפלוס. כדי לכלול אדם בקבוצת החברים שלנו, צריך לסווג אותו לתוך מעגל כלשהו: חברים, משפחה, עבודה, לימודים, או מה שבא לכם. ממשק החלוקה הוא אינטואיטיבי למדי1, וחשוב מכל: הוא לא סימטרי. כלומר, זה שאני מגדיר מישהו כחבר שלי לא אומר שהוא צריך להגדיר אותי כחבר שלו. העניין הוא שמשתמשים אחרים אמנם לא יכולים לדעת באיזה מעגל כללתי אותם, אבל הם יודעים אם כללתי אותם במעגל כלשהו. אחת ההערות שכבר הועלו בשעות המעטות שהשירות קיים היא שחסרה אופציה של "נודניק": יצירת מעגל של "נודניקים" שיסונן החוצה מזרם העדכונים הרגיל, אבל בלי לפגוע ברגשות שלהם. מה שאופצייה ה"החבאה" עושה בפייסבוק.

השימוש של הסיווג הזה, כמובן, הוא היכולת להפנות עדכונים מסויימים לאנשים מסויימים. לפעמים אני מפרסם קישורים בנושאי כתיבת דוקטורט שמעניינים רק את החברים הדוקטורנטים שלי; לפעמים אני מפרסם עדכונים בנושאי ישראל שמעניינים רק את החברים הישראלים שלי. אין כאן עניין של "הרשאות", אלא פעולה הרבה יותר בסיסית – באיזה מעגל חברתי אני מספר סיפור מסויים? הפונקציה הזו היא לב ליבו של הפלוס.

עד כאן הכל נורמלי והגיוני. מכאן והלאה המתכננים של גוגל לקחו את הרעיון הזה ורצו איתו לכל מיני כיוונים שנשמעים מגניבים, אולי, אבל אני בספק אם יהיו שימושיים למשתמש הממוצע. כוונתי בעיקר2 לפיצ'ר ה"זולה" (hangout) – האפשרות לפתוח חדר צ'ט וידאו שיהיה חשוף בפני מעגלים מסויימים בלבד. המטאפורה היא של משתמש ש"נזרק" באיזה חדר במקום ציבורי, או בבית קפה במיקום מרכזי, והחברים שעוברים בסביבה עוצרים ומקשקשים איתו. בסרטון השיווקי של גוגל רואים חבורת צעירים מגניבים עושים צחוקים ושיגועים מול מצלמות הרשת שלהם. הפער בין הדימוי הזה לבין המציאות של רוב המשתמשים הפוטנציאליים כל כך זועק לשמיים, שהוא כמעט מעצבן. זה לא שאין כאן שימושים פוטנציאליים מצויינים: קבוצות לימוד וירטואליות, למשל; אבל הסרטון השיווקי הוא כל כולו פתרון שמחפש בעיה לא קיימת. זה נראה כאילו גוגל ניסו ליצור צ'ט רולט מינוס איברי המין.

אבל אולי זה רק שאני אנטי-סוציאלי.

מה שחסר לגוגל+, ומה שאולי ימנע מהרשת הזו להשיג את המטרות הנשגבות שגוגל הציבה לעצמה, היא שחסר לה עוגן ברור. כל רשת חברתית צריכה עוגן שיגרום למסה קריטית של אנשים להצטרף אליה. אחרי שתושג המסה הקריטית הזו, הגידול כבר יהיה פחות או יותר אורגני. לפייסבוק היו הסטודנטים3. כשמייספייס ראו שהם הולכים להמחק הם ניסו לעגן את עצמם במה שהם תפסו כצד החזק שלהם – מוזיקאים. ללינקדאין היה קהל טבעי של אנשי מחשבים שכל הזמן נמצאים בחיפוש אחרי המשרה הבאה. אקדמיה.אדו מנסה (לא בהצלחה אדירה) לעגן את עצמו בקהילה האקדמית. גם מנדליי.קום מתמודדים על אותו קהל, כשלהם יש יתרון בשירות שהם נותנים לאקדמים4. אין לי מושג מה העוגן של טוויטר, אבל היי, זה עובד. לפעמים עוגנים נוצרים במקרה, כמו ההצלחה התמוהה של אורקוט, מיזם חברתי קודם של גוגל, בדרום אמריקה, או הפופולריות של לייבג'ורנל ברוסיה.

לגוגל+ אין עוגן ברור. בהנחה שהם לא יצליחו (וגם לא רוצים) לייצר הצלחה באיזורים גיאוגרפיים ספצפיים של העולם, לא ברור מי קהל היעד הראשוני של גוגל – זה שעשוי לייצר את המסה הקריטית. נראה כאילו הקהל הזה הוא "אנשים שמשתמשים בשירותים של גוגל", ואולי אפילו "מתלהבים שינסו כל דבר שגוגל ישימו על הרשת" (אהם). אבל הקהל הזה, כפי שגוגל גילו במקרה של גוגלגל, הוא הפכפך ומאבד עניין מהר, במיוחד אם אף אחד אחר לא מצטרף. למעשה, הצרכים המאוד ספציפיים של הקהל הזה, והפידבק הספציפי שהוא נותן, עשויים להיות חרב פיפיות שינעלו את השירות במקום שממנו קשה לו מאוד להתפתח הלאה.

העובדה היא שרוב האנשים שרוצים להיות ברשת חברתית, כבר נמצאים בפייסבוק (ורוב האנשים שפייסבוק יותר מדי מיינסטרים בשביל נמצאים בטוויטר). צריך הרבה יותר מאשר ממשק קצת יותר אינטואיטיבי כדי לגרום להם לעבור, ואני ממש לא בטוח שלגוגל+ יש את המשהו הזה. אני יכול להגיד כבר עכשיו שהייתי מעדיף את גוגל+ על פני פייסבוק, אם רק היו שם אותם אנשים. אבל אני לא דוגמא – אני ניסיתי להשתמש בגוגלגל יותר משעתיים לפני שהתייאשתי.

  1. אם כי ההפרדה בין מי שנמצא בפלוס ומי שלא היא פחות מברורה במבט ראשון. גוגל מנסים כאן, ככל הנראה, ליצור מראית עין של רשת חברתית הרבה יותר גדולה משהיא באמת באמצעות אפשרות להכליל במעגלים השונים של המשתמש גם אנשים שלא פתחו חשבון ברשת, עם שימושיות מוגבלת יותר עבור משתמשים כאלו — הם יקבלו הודעות בדוא"ל על שיתופים חדשים שנשלחו למעגל שהם נכללים בו, ונגישות לעמוד סטטי עם החומר ששותף. אגב, בחלק מהביקורת הממשק תואר ככיפי, אבל אני חושב שזו קצת הפרזה – הוא פחות מעיק מהממשק המקביל בפייסבוק. []
  2. אני חושב שזה נכון גם לחלק מהפיצ'רים הסלולריים, אבל אני אין לי סמארטפון אפילו, אז מה אני מבין. []
  3. עוגן מצויין – כי כשסטודנטים מסיימים את התואר, הם יוצאים לעולם ומפיצים את שמעה של הרשת החברתית בקרב עוד אנשים, בו בזמן שסטודנטים חדשים מצטרפים לחגיגה. []
  4. כן, יש לי הרבה פרופילים בהרבה רשתות חברתיות. []

14 Replies to “[הכניסו משחק מילים על "פלוס", אולי משהו עם "מינוס"]”

  1. הבעיה בגוגלגל לטעמי הייתה שהם פתחו אותו לקהל הרבה יותר מדי מוקדם. הוא היה פשוט מעיק בממשק שלו וצעק "אני לא בשל, אני לא בשל". פלא שנמאס מהר?

    לעומת זאת, פייסבוק-בלי-הרעות-החולות של פייסבוק זה דבר הכרחי ומתבקש. Diaspora מנסים לעשות את זה (גם אצלם יש את הקונספט של "מעגלים", רק שהם קוראים לו "אספקטים"), אבל הם קוד פתוח ומי שמע עליהם בכלל, להבדיל מגוגל.

    אגב, אפשר לסווג את אותו אדם לכמה מעגלים?

  2. גדי – כן, אפשר לסווג לכמה מעגלים.

    ודובי – רק הערה קטנה לגבי "זולה" (השם הזה חייב לעוף) – בעיני, אם הייתה אפשרות לזולה טקסטואלית – כלומר לומר "אני פנוי עכשיו לצ'וטט עם המעגל הזה", זה היה יכול לעבוד בצורה טובה יותר. אני מסכימה שאף אחד לא עולה לוידאו צ'אט קבוצתי באופן ספונטני (שלא למטרות צ'טרולט), אבל אם הייתי עולה לאתר ורואה שהחבר'ה שלי מצ'טטים עכשיו, בהחלט יש סיכוי שהייתי "קופצת" לומר שלום. שלא לדבר על זה שצ'ט קבוצתי, אם הוא לא גדול מדי, עובד הרבה יותר טוב משיחת-טלפון קבוצתית מבחינת היכולת להבין מי נגד מי.

  3. אני מאלה שירשמו לפלוס כי אני רוצה רשת חברתית אבל לא רוצה פייסבוק ואת תנאי השירות הדרקוניים שלהם.

  4. איילת: אני לא מרגיש מספיק בנוח באנגלית כדי להגיד את זה בנחרצות, אבל ההרגשה שלי היא שזולה זה תרגום די נאמן להאנגאאוט, ושהשם המטופש הוא במקור.

  5. נדב, גם האנגלית שלי לא מבריקה, אבל ככל שאני יכולה לנתח את הדרך בה חברים-דוברי-אנגלית שלי משתמשים במילה, אבל ב"זולה" יש דוק של סטלנות שאין ב"האנגאאוט".

  6. כן, זה די מעצבן שהזולה הזו מחייבת וובקאם.
    וכן, זה שם מחריד, במיוחד כשאתה מגיע בבוקר ורואה את המשפט לפיו "דובי כייף\ה בזולה עם אדם אחד".
    מצד שני חשוב לי לציין שלא צריך לקחת את הדברים כל כך קשה, ככה זה עם בן הטבע, הוא גאון מטורף שאין דברים כאלה.

  7. שחר: לול.
    שחר ואיילת: הפוסטים עצמם הם צ'אטים שכאלו, שמוגבלים למעגל ספציפי – אם כי אי אפשר לדעת למי הם מוגבלים. יש לציין שאפשר לכבות את המצלמה ולנהל את ההנגאאוט טקסטואלית – זה מה שעשיתי אתמול עם אלי. זה אדיוטי למדי, כי הצ'אט מרוכז בצד ורוב המסך מאוכלס בריבועים שחורים. אני חושב שה"האדל" לסלולרי נותן צ'אט קבוצתי שכזה, וחבל שהם לא מאפשרים אותו דבר גם למחשב האישי.

    וכן, גם הנגאאוט זה שם דבילי, אבל חסר את המטען הסטלני של זולה (או שאולי אני סתם לא מבין איך הצעירים מדברים היום).

  8. לפי קצב ההצטרפות לכרום, יש לי תחושה שגוגל בנתה לעצמה קבוצה של אוהדים, פחות שרופים מאשר של אפל, אבל בכל זאת אוהדים. אני לוקח את עצמי בתור דוגמא. הניסיון מלמד אותי שבדרך כלל כשגוגל עושים משהו, הוא באיכות לפחות סבירה ואם ממשק משתמש לפחות די נוח. ואם תוסיף לזה את כמה שפייסבוק הופך יותר ויותר מעצבן משבוע לשבוע, וקיבלתי עוגן התחלתי לא קטן.

    אני מאד עסוק בתקופה הזאת, ולכן החלטתי לחכות קצת עד שאני מצטרף. אבל קצב ההצטרפות של האנשים שאני מכיר היה גדול מספיק ביומיים האחרונים, שהחלטתי להשקיע עשרים דקות ולעלות לשם גם.

    אני עוד לא מבין בדיוק מה יש שם, ומה ההבדל בין מעגל לזולה, אבל ניראה לי בהמשך אייצר מספר מצומצם של רשימות תפוצה משלי: אנשים שרוצים לראות תמונות של הילדות שלי בערך כל יום (והם יקבלו הרבה כאלה – מדובר במשפחה וחברים קרובים) אלה שמעונינים בתמונות כאלה אבל נאמר אחת לחודש (יש שם גם חברים קרובים, אבל שפחות מעניינים אותם ילדים). אנשים שמענינת אותם פוליטיקה של המזה"ת, אנשים שמענינת אותם פוליטיקה אמריקאית. אנשים בדוט נט, ואנשים בסקואל (אלה תחומים בתכנות). מבלי ללכת אוברבורד, אני חושב שעם אוסף קטן יחסית של מעגלים, אני יכול להפחית מאד את מספר האימיילים שאני שולח, אבל לשתף אנשים בהרבה יותר חומר מבעבר.

  9. לפי התרשמות ממוצע התגובות של הטוקבקיסטים בטמקא, ניראה לי שהעוגן הוא "זה לא פייסבוק"- רוב האנשים שם הגיבו בשימחה כי "נמאס מפייסבוק" וזה ניראה בדיוק כמו פייסבוק.
    לעומת באזז שקיבל רק תגובות שליליות בימים הראשונים- ניראה שפלוס מקבל בעיקר ביקורת חיובית ולא יהיה לו קשה לאסוף מסה קריטית של אנשים.

  10. אבל איזה למידה מטעויות יש להם בישיבות! לפני כמהשבועות הם הניחו שהם יכולים להכנס לדיבור המשפחתי של מתכתבי ג'ימייל, ושכחו מזה שאנשים מתים. תראה למה זה הפך:

    Remember when your Grandpa used to cut articles out of the paper and send them to you? That was nice. That’s kind of what Sparks does: looks for videos and articles it thinks you’ll like, so when you’re free, there’s always something to watch, read, and share. Grandpa would approve.

  11. אני קוראת את הבלוג הזה מזה שנה ואני מוכרחה לציין שהרשימות רק הולכות ונעשות יותר ויותר מעניינות ורלוונטיות. הניתוח מעולה!
    רציתי להעיר בקשר לרשימה זו ש"מסה קריטית" היא לא רק במישור הדמוגרפי-מקצועי אלא בהחלט יכול להיות איזה "דבק" אחר שהממציא לא חזה אותו. וכמו שקיימים פורומים לעניינים שונים ומשונים כך יכולה המסה הקריטית ברשת חברתית לייצג בעלי עניין מאוד יוצאי דופן.
    תודה!

סגור לתגובות.