אנשים לא מתבלבלים מעובדות

יש משהו מוזר בכך שאדם כמוני, שנוטה לראות בחינוך את אחת מאבני היסוד לפתרון חלק גדול מהבעיות החברתיות שלנו, חושב שידע ונתונים הם חסרי ערך לקידום רפורמות פרוגרסיביות. אבל האמת היא שכשאנשים מסבירים שאנשים אחרים מביעים העדפות פוליטיות מסויימות בגלל שהם לא מיודעים מספיק לגבי העובדות – שאם רק היו יודעים את האמת, לא היו מחליטים מה שהחליטו אלא מה שהמסביר חושב שנכון להחליט – זה תמיד נראה לי כמו תרוץ. כשם שרעיון ה"תודעה הכוזבת" הוא תרוץ עלוב לכך שבני המעמד הנמוך לא אימצו את הערכים שהמרקסיסטים הטיפו להם, כך הרעיון שאנשים פשוט לא יודעים את העובדות מפספס את תהליך קבלת ההחלטות של האדם הממוצע. אנשים באמת לא מתבלבלים מעובדות, כי עובדות הן נייטרליות מבחינה נורמטיבית. אפשר לקרוא אותן במספר דרכים, ובדיונים על נושאים מורכבים – ונושאים חברתיים הם תמיד מורכבים – בהכרח תהיינה פרשנויות לגיטימיות לכאן ולכאן.

כך קורה שאנשים מסוגלים לטעון ברצינות שהסיבה לירידה בתמיכה ברפורמה אלקטורלית בין תחילת הקמפיין לסופו היא שאנשים לא הבינו את השיטה (ומכאן נובע שהם כן הבינו אותה לפני תחילת הקמפיין?). הטענה היא שהאזרחים נחשפו לטענות מטעות לגבי משמעות הרפורמה. אבל זו טענה מוזרה, משום שבאותה מידה, הם גם נחשפו לטענות אמיתיות (לכאורה) לגבי משמעות הרפורמה. האם כולם כה טפשים עד כי בחרו להאמין דווקא לשקרים? גם הטענה כי הנטייה האוטומטית היא שמרנות סותרת את העובדה הפשוטה שהתמיכה בתחילת התהליך הייתה גבוהה יותר מאשר בסופו.

התשובה לא יכולה להיות נעוצה בזמינותן של עובדות, אלא בפרשנות עליהן. כמו בפרסום, יש חשיבות גבוהה מאוד לערך הרגשי שמוצמד לעמדות השונות, ופחות לעובדות שמשמשות כדי לאשש אותן.

דוגמא נוספת התפרסמה אתמול באתר YouGov. ג'ון סיידז, מדען מדינה מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ((וגם ממייסדי כלוב הקופים.)) שיתף פעולה עם האתר בביצוע ניסוי ברעיון שמוצע לפרקים של פרסום "קבלות מס" לאזרחים. קבלת מס היא פירוק של סכום המס ששילם נישום בשנת מס לגורמים על פי החלק ששולם לסעיפי התקציב השונים. במילים אחרות, במקום להגיד לאזרחים שעשרים אחוז מהכנסות המדינה שימשו לתקציב הבטחון ((תודה למעין על תיקון הטעות המביכה.)), אומרים לאזרח ששילם עשרת-אלפים דולר מס שאלפיים מתוכם עברו לתקציב הבטחון. הטענה בקרב התומכים בפרסום קבלות מס שכאלו היא שהן תעזורנה לאזרחים להבין לאשורו את תקציב המדינה, ואיך סעיפים שונים בתקציב משפיעים על סך המס שהם משלמים, משום שרוב האזרחים מעריכים לא נכון את חלקם של סעיפים מעוררי מחלוקת בסך הוצאות המדינה.

לי זה נראה תרגיל בהסחת דעת. הנטייה שלנו היא לזלזל במספרים קטנים מאוד, ולכן כשנגלה שרק 55 דולר מהמס ששילמנו בשנה הועברו, למשל, לסיוע חוץ, אולי נגיע למסקנה שבעצם, אין לסיוע החוץ של ארה"ב השפעה אמיתית על משלם המיסים האמריקאי, ואפשר להפסיק לדרוש לצמצם את הסיוע הזה. אבל הפרשנות הזו היא לא פחות מגמתית מהפרשנות ההפוכה שרואה בהוצאה של 45 מיליארד דולר כנטל מיותר על משלמי המיסים האמריקאים, ושהיה אפשר להשתמש בכסף הזה למטרות טובות יותר, או להחזיר אותו למשלם המיסים. באותה מידה אפשר לתהות האם תקציב הכנסת הוא בזבוז אדיר של למעלה מ-500 מיליון ש"ח, או סכום זניח של פחות מ-0.15% מכלל תקציב המדינה. הפרשנות חשובה יותר מהעובדות.

הניסוי של סיידז חילק משיבים שהסכימו לדווח על סכום המס ששילמו בשנה האחרונה לשתי קבוצות: קבוצה אחת שקיבלה "קבלת מס" על בסיס הדיווח שלה, וקבוצה שניה שלא קיבלה אותה. שתי הקבוצות נשאלו שאלות לגבי ההצדקה לכמות המס שהם משלמים, ועד כמה מאמינים שהממשלה "מבזבזת" את הכסף שלהם או מוציאה אותו בצורה מושכלת. בנוסף נשאלו המשיבים לגבי הצעות ספציפיות לקיצוצים בסעיפי תקציב מסויימים.

התוצאה הבולטת של הניסוי היא שאין שום השפעה לקבלת המס על ההעדפות הפוליטיות של המשיבים. שום הבדל משמעותי לא נצפה בין שתי הקבוצות בניסוי. תוספת הידע ממנה נהנו קבוצת מקבלי הקבלה לא גררה שינוי בעמדות שלהם. סיידז מסביר, ובצדק לדעתי, שכל אחד רואה בנתונים אישוש לעמדות שהיו לו בכל מקרה.

האם משמעות הדבר שאנשים יסרבו לעד לשנות את דעותיהם? כמובן שלא. אבל המשמעות היא שאל לנו להניח שאנשים לא מסכימים איתנו פשוט בגלל שהם לא יודעים את העובדות. עצם ידיעת העובדות לא משנה כלום, וקמפיינים שנועדו רק לקדוח לאנשים בראש את הנתונים בנושא מסויים לא ישיגו את המטרה. המטרה צריכה להיות שינוי המסגרת הרעיונית באמצעותה מנתחים אנשים את הידע שכן נופל לידיהם, הפילטרים שדרכם עובר המידע בדרכו להחלטות הפוליטיות של הפרט. ואת זה אי אפשר לשנות באמצעות קמפיינים פשטניים, אלא באמצעות הרבה עבודה קשה, קשר בלתי אמצעי עם אנשים, ושכנוע על פני זמן. בדיוק העבודה שמפלגות האופוזיציה היו אמורות לעשות בין מערכת בחירות אחת לאחרת, במקום להתעורר שלושה חודשים לפני הבחירות ולבכות שאף אחד לא מצביע להן. אם יש דבר אחר שיכול להסביר את ההצלחה של הימין ואת נפילת השמאל, זה זה: פעולה מתמשכת לקידום הרעיונות שבבסיס העמדה המפלגתית. כי העובדות אף פעם לא מדברות בשם עצמן.

14 Replies to “אנשים לא מתבלבלים מעובדות”

  1. שי – תודה. מאמר מרתק, ומזכיר לי נשכחות מהתקופה שהתעסקתי יותר בפסיכולוגיה פוליטית.

  2. נדמה לי שהטענה שלך כללית מדי. לא 'אנשים לא מושפעים מעובדות', אלא 'אנשים מושפעים מעובדות פחות משאנחנו נוטים לחשוב'.

    ראשית, יש הבדל בין נושא 'לעוס', שאנשים שמעו הרבה מאוד עובדות לגביו, לבין נושא חדש או פחות מוכר. למשל, הסיכוי שהעובדה ששתי התקופות השקטות ביותר בדרום היו תקופת התהדיה והתקופה שלאחר הפיוס הפלסטיני, לא תביא – כשלעצמה – מישהו לשנות את דעתו מתמיכה במבצע צבאי בעזה להתנגדות לו. אבל יש סיכוי לא רע שחשיפת פערי התיווך של רשתות השיווק, תביא מישהו להעדיף פתרון של פיקוח על מחיר הקוטג' על פני פתרון של יבוא.

    שנית, לעובדות יכולה להיות משמעות גדולה – גם בנושאים 'לעוסים' – כמסייעות לנסיון שכנוע שמבוסס על שינוי פרדיגמה. כלומר, אני מציע את הפרדיגמה שלי, מסביר אותה (ולא את העובדות), אבל בדרך חושף הרבה עובדות שתומכות בה ומנוגדות לפרדיגמה שלה אני מתנגד.

  3. נדב – מה שאתה קורא לו "פרדיגמה" הוא מה שאני קראתי לו "רעיון". כך שבעצם, אנחנו אומרים אותו הדבר.

  4. אלפיים דולר מתוך עשרת אלפים זה 20%, לא שני אחוז.

  5. לי תמיד נראה שרוב הרעיונות שלנו מבוססים על כמה רגשות מאד פשוטים וכל מה שמעבר לזה זו פרשנות ורציונליזציה. את הפער בין העמדות של אנשים שונים אני תופשת במונחי החשיבות שהם נותנים לכל רגש (כמה חשוב לי להיות שייך לעומת עד כמה חשוב לי לחשוב שאני אדם טוב, למשל), והפרשנות שהם נותנים לכל רגש, כפי שכתבת.

    בעיני, שינוי העמדות של אנשים דורש יציקת תוכן חדש לאותם סנטימנטים, ואין לזה שום קשר לטיעונים לוגיים או לנתונים. זה תהליך רגשי שמושפע מחוויות, מתדמית, מקשר אנושי ומלחץ חברתי.

    אני חושבת שבגלל זה אתר הכצעקתה אפקטיבי יחסית בלהעביר את הבעייתיות שבהטרדות רחוב, למשל. הסיבה לכך היא שרוב הזמן אף אחת לא מנסה לשכנע את המבקרים באמצעות טיעונים לוגיים שיש בעיה*. כל מה שיש באתר אלה דוגמאות, רובן מחליאות למדי, של מקרי הטרדה. אנחנו משנים את דעתנו לא כי מישהו הסביר לנו שהבעיה בעייתית – אנחנו משנים אותה כי הסיפורים יוצרים אצלנו תחושת חזקות של הזדהות ואמפתיה.

    יותר מזה – אני מאמינה שטיעונים לוגיים ונתונים רק גורמים לנו להתבצר בעמדותינו בעקשנות רבה עוד יותר, וזה גם כי אף אחד לא אוהב שמנסים לשנות את דעתו, וגם כי העיסוק האקטיבי בהפרכת רעיונות סותרים ובמתן פרשנות לנתונים מחזק את האמונה שלנו בדעות של עצמנו.

    * וכשזה קורה, כמו בדיונים הפתוחים, הנסיון נכשל כשלון חרוץ

  6. לגבי הכותרת, אני נוטה לחשוב שדווקא אנשים מאד מתבלבלים מעובדות. במיוחד אם יש הרבה כאלה בנמצא, ובמיוחד אם אפשר לפרש אותן באופן מגמתי בכל דרך שתבחר על ידי הצגות שונות של אותן עובדות.
    כיוון שכך, כלומר כיוון שעובדות הן נורא מבלבלות, אנשים נוטים להתעלם מהן, ולהתנהג כאילו הם לא מתבלבלים מעובדות. עניין ה"עובדות שמאשרות את מה שאנחנו מאמינים בו כבר" הוא לדעתי רציונליזציה פוסט-הוקית. לא חלק מהותי מתהליך קבלת החלטות או קביעת עמדות.

  7. דובי: נכון, אבל זה לא כל הטיעון שלי.
    אתה טוען שצריך לשנות לאנשים את הרעיונות, ולא לתת להם עובדות – אבל אני אומר שלתת להם עובדות זה דרך מאוד אפקטיבית לשנות להם את הרעיונות.

  8. מעין: אופס. תוקן, תודה.
    עמית: מה שאני טוען הוא שעובדות לא משחקות תפקיד בתהליך קבלת ההחלטות, אלא נבחרות בדיעבד.
    נדב: אני לא מתנגד ללתת לאנשים עובדות. אני רק אומר שלעיתים רחוקות אם בכלל תהיה לכך חשיבות. או, אולי, לעובדות תומכות יש חשיבות אחרי שכבר הצלחנו לשנות את הרעיונות הבסיסיים, כדי לייצב אותם ולמנוע רגרסיה לרעיונות הקודמים. הבעיה עם מתן עובדות כחלק מתהליך השכנוע הוא שרוב האנשים "יתקרנפו" אל מול עובדות שסותרות את תפיסת העולם שלהם ויעסקו יותר בחיפוש עובדות סותרות מאשר בעיבוד הרעיונות שאתה מנסה להעביר אליהם.

  9. זה קצת פוסט מודרניסטי לטעון שכל עובדה אפשר לפרש בכמה דרכים; 45 מיליארד דולר של סיוע חוץ זה אולי בזבוז כסף ואולי לא, אבל זו עובדה שזה חלק זניח מהתקציב הפדרלי ואפילו קיצוץ של כל הסיוע הזה לא יאזן אותו.

    לגבי השאר, בני אדם מצביעים (ומנהלים את חייהם באופן כללי) בצורה רגשית ולא בצורה רציונלית. אני לא בטוח שאלה חדשות גדולות.

  10. דובי: ברור.אין לנו על זה ויכוח. התייחסתי רק לכותרת.
    כלומר, עובדות לא משחקות תפקיד בתהליך קבלת החלטות, והסיבה לכך היא דווקא שעובדות הן כן מבלבלות, ולא כפי שמשתמע מהכותרת (ומצורת הביטוי שהשתרשה לה באופן אירוני בשפה).
    אם בכלל יש בינינו ויכוח הוא בנוגע לתהליך המתווך, לא לעצם ה"עובדה" שעובדות משחקות תפקיד מינורי וזניח בחיים שלנו.

  11. @יריב – I rest my case. זו עובדה שזה חלק זניח מהתקציב, אבל זו גם עובדה שזה המון כסף, שאפשר לעשות איתו משהו אחר. מאיזושהי סיבה, רק העובדה הראשונה מעניינת אותך.

  12. אבא שלי תמיד היה אומר: אל תתן לעובדות להפריע לאמת.
    ניראה לי שזה מסכם את כל הדיון :)

  13. אני בהחלט מסכים איתך וחושב שמסגרת ההתיחסות, השפה וההנחות המוקדמות חשובים ומשפיעים בדרך כלל הרבה יותר מהעובדה הפשוטה אבל זכור לי (מצטער אין לי מולי את הספר) מקרה שסיפר עליו האוורד זין בספר על ההיסטוריה של המאה העשרים, בו קבוצה של סטודנטים מוחה נגד מעורבות הCIA באל סלבדור ונשפטת על כך. למשפט הם הביאו איש CIA לשעבר שהעיד על מעורבות הארגון בעבר בפעולות אלימות, הדחות נבחרים דמוקרטים וצרות אחרות באמריקה שמדרום לארה"ב. בסופו של המשפט המושבעים זיכו אותם. ציטוטי המושבעים שמספק זין מראים שהמושבעים למדו דברים חדשים מהעדות ומהסטודנטים ולמידע החדש הזה היה חלק משמעותי בזיכוי. העובדות החדשות הללו אני משער גם תרמו לשינוי מסגרת התתיחסות שלהם לארגון ולממשלת ארה"ב.
    אולי השאלה היא אם יש דרך ליצור פתיחות מסוימת לקליטת מידע מסויים ומדוע יש מועדים ששוב עובדה שסותרת תמונת עולם של המאזין לא תותיר עקבות במוחו.

סגור לתגובות.