חוקה לישראל – גרסת הימין הקיצוני (1940)

שוויון אזרחי

  1. עקרון שיווי הזכויות בשביל כל האזרחים מכל הגזעים, האמונות, הלשונות או המעמדות יונהג בלי כל הגבלה, בכל המגזרים של חיי הציבור במדינה, בתנאי שלא ייעשה דבר העלול להפריע לכל יהודי מארץ זרה לשוב למולדתו – אל ארץ ישראל – וליהפך על-ידי כך באורח אוטומטי לאזרח ארץ-ישראלי.
  2. בכל קבינט, שבו ישמש יהודי במשרת ראש-ממשלה, תוצע משרת סגן ראש-הממשלה לערבי, וכן להיפך.
  3. השתתפות פרופורציונלית של יהודים וערבים הן בחובות והן בטובות-ההנאה של המדינה – כלל זה יחול על בחירות לפרלמנט על השירות האזרחי והצבאי ועל המענקים התקציביים.
  4. הכלל הזה יחול על עיריות או מועצות מקומיות מעורבות.

לשונות

  1. הלשון העברית והלשון הערבית תהיינה שוות בזכויותיהן ובתוקפן החוקי.
  2. שום חוק מדינה, או מנשר, או פקודה; שום מטבע או שטר-כסף, או בול של המדינה; שום פרסום או רישום שהופקו על חשבון המדינה, לא יהיו בעלי תוקף, אלא אם כן יוצאו באורח זהה הן בעברית והן בערבית.
  3. השימוש בעברית ובערבית יהיה בעל תוקף חוקי שווה בפרלמנט, בבתי המשפט, בבתי הספר ובאופן כללי – בכל משרד או מוסד של המדינה, וכן בכל בית-ספר מכל דרגה שהיא.
  4. כל משרדי המדינה יענו לכל פונה, בעל-פה ובכתב, בלשון פנייתו, בין בעברית ובין בערבית.

אוטונומיה תרבותית

  1. הקיבוצים הלאומים – היהודי והערבי – יוכרו בתור גופי-ציבור אוטונומיים, בעלי מעמד שווה לפי החוק. אם ידרשו גם הערבים הנוצרים, או כל קבוצת-אזרחים אחרת, שיש לה הצדקה סבירה לתבוע אוטונומיה, מידת-מה של הכרה לאי-תלות, יהא הפרלמנט זכאי למלא את מבוקשם.
  2. ואלה העניינים שתאציל המדינה לכל אחד מן הקיבוצים הלאומיים ביחס לחבריהם:
    1. דת ומעמד אישי;
    2. החינוך על כל ענפיו ושלביו, בייחוד שלבי-היסוד של חינוך-חובה;
    3. סיוע ממלכתי, לרבות עזרה סוציאלית לכל צורותיה;
    4. בירור משפטים רגילים, הקשורים בעניינים שנזכרו לעיל.
  3. כל קיבוץ לאומי יבחר לעצמו אסיפה לאומית שתהא זכאית להוציא פקודות ולהטיל מסים בתחומי האוטונומיה שלו, ולמנות אכזקוטיבה לאומית, שתהא אחראית לפני אותה אסיפה.
  4. שר קבוע בדרגה של חבר-קבינט, שאינו תלוי בשום מפלגה, ייצג כל קיבוץ לאומי בתוך ממשלת הארץ.

המקומות הקדושים

  1. השטחים הרלוונטיים בתוך העיר העתיקה של ירושלים, שתיחומם ייעשה בסמכותו של חבר-הלאומים, ייהנו מאותה מידה של אקסטרה-טריטוריאליות, המוכרת באופן כללי לגבי שגריריותיות של מדינות.
  2. כל אחד מן השטחים האלה יהווה עירייה בסמכותה של מועצה, שתתמנה על-פי הסכם בין הרשויות הדתיות הנוגעות בדבר.
  3. משטר דומה לזה יוחל בשינויים מתאימים, על שאר האתרים הקדושים בארץ.
  4. חוץ מאשר בימי מלחמה יינתנו רשיונות-ביקור בשביל צליינים בלי הגבלה ולתקופת שהייה מספקת, לנתיני כל המדינות, בכפוף רק לתקנות הכרוכות בצרכי ההיגיינה, התעבורה ובטחון הציבור, ובתנאי שהאביונים בין הצליינים יתכלכלו ויוחזרו בבוא העת לארצם על חשבון הרשות הדתית המתאימה.
  5. ציר מטעם חבר-הלאומים, במעמד של שגריר, יתמנה לייצג את בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר.

(מתוך "השאלה הערבית – בלי דרמטיות", מאת זאב ז'בוטינסקי, 1940).

כל פעם שראש ממשלה ליכודניק חדש מצליח להגות את המילים "מדינה פלסטינית" כולם נזכרים לציין איך מה שהשמאל אמר לפני 30 שנה, הימין אומר היום. אני עדיין מחכה ליום שבו ראש ממשלה מהימין (או מהשמאל) ירהיב עוז להגיד את מה שהימין אמר לפני 70 שנה.

21 תגובות בנושא “חוקה לישראל – גרסת הימין הקיצוני (1940)”

  1. ז'בוטינסקי אמר את הדברים כשהיה רוב ערבי בארץ. לכן הדרישה לשוויון ולאוטונומיה תרבותית. הוא מדבר על אוטונומיה תרבותית ליהודים…
    עכשיו, כשיש רוב יהודי אפשר לשכוח מזה, לא? עד לפעם הבאה שיהיה רוב ערבי בפלשתינה.

  2. זה אחד הדברים השימושיים שפרסמת בזמן האחרון, ולו רק בשביל שיהיה לי רפרנס מהיר למספר טענות בויכוחים פוליטיים. אז בקיצור תודה. ותודה גם לאורי על ההערה הנכונה.

  3. למה ז'בוטינסקי הוא (לפחות לפי מה שאני מבין מהכותרת שנתת לרשומה) "ימין קיצוני" ולא סתם "ימין"?

  4. אורי: ז'בוטינסקי התנגד להקמת מדינה כל עוד אין רוב יהודי במדינה, בדיוק משום שהוא לא האמין שהיהודים יקבלו זכויות מלאות בתור מי שזה מקרוב הגיע לארץ. זה כל עקרון "קיר הברזל" שלו – שהערבים לא יסכימו לקבל את הנוכחות של היהודים בארץ ישראל עד שלא תהיה להם שום ברירה אחרת.

    ערן – כך ז'בוטינסקי מגדיר את עצמו. הוא אומר שזו החוקה שמנסח "לא האגף המתון, אלא דווקא האגף הציוני המכונה 'קיצוני'". באופן אירוני משהו, הוא טוען כי החוקה הזו היא "הגרוע ביותר שיכול לקרות" לערבים בארץ ישראל.

  5. אם כך, נראה לי שאתה מערבב שני צירים ואולי קצת חוטא בהצגה אנכרוניסטית של המושג "קיצוני" אליבא דז'בוטינסקי. שהרי ז'בוטינסקי לא מדבר במונחים של ימין-שמאל שאנו משתמשים בהם היום (ואתה מערבב אותם בכותרת), אלא מתייחס לאגף הקיצוני של הציונות, דהיינו, כמו שאני מבין את זה, כל הצה"ר – מאב"א אחימאיר ועד נתן ילין-מור, שכל אחד מהם מייצג קצוות שונים בתכלית של הרוויזיוניסטים.

  6. ואני חושב שאתה קצת טרחן לגבי מה שהוא, בסופו של דבר, כותרת, וכותרת, כמנהגן של כותרות, נועדה למשוך קוראים, ולמסגר את הקריאה.
    ובסופו של דבר, גם מפא"י השתרעה על פני חתיכה די גדולה של מרחב אידאולוגי, ובכל זאת אנשים לא מתלוננים כאשר מכנים אותם "השמאלנים". חרות הייתה המפלגה הימנית הכי קיצונית כשקמה מדינת ישראל, ואני לא חושב שיש הטעייה כלשהי בכותרת שלי.

  7. במפה הפוליטית של הישוב, כמו של המדינה בשנותיה הראשונות, מפא"י הייתה במרכז. בשמאל הייתה מפ"ם ובשמאל הקיצוני מק"י, בימין הציונים הכלליים ובימין הקיצוני חירות.

  8. אחדות העבודה הייתה מרכז. מפא"י הייתה שמאל-מרכז, הציונים הכלליים ימין-מרכז.

  9. כל הכבוד על שהבאת. כבר שמעתי הרבה על דעותיו אלה של ז'בוטינסקי, אבל לא ראיתי שחור על גבי לבן. אפנה לכאן מהפייסבוק וגם מהאתר שלי בקפה דה מארקר.
    ככה, לפחות, אכן היינו צריכים להראות…

  10. כנראה שאני לא מצליח להבין מה באמת רצית להגיד.

    אתה מחכה להצהרה, תומך בז'בוטינסקי או סתם יוצא נגד מנהיגי הימין ?
    לי זה לא ברור.

  11. ראשית, אני נאלץ להסכים עם ערןב.
    ז'בוטינסקי וימין קיצוני זה פשוט לא אותו דבר, ואם רוצים כותרת שתמשוך אנשים אפשר גם לכתוב "גרסת פמלה אנדרסון" ולתרץ זו ב"התפשטות מערכים" או כל פלפול אחר.
    מילים הן בסך הכל חומר מאד גמיש.

    אבל זה לא העיקר.
    אני שמח על הפוסט הזה, כי הוא מראה משהו שאני אומר הרבה זמן –
    שמאל וימין (במרכאות, אין פה שמאל וימין באמת) לקחו להם מונופולים על ערכים מסוימים כמו שלום, זכויות אדם, שיויון, נאמנות לארץ ישראל, שמירה על מסורת, וכיו"ב.
    בפועל מדובר בקשקשת יחצני"ת משני הצדדים, וכאילו נוצר סטטוס קוו – אתם אל תגעו לנו בפטריוטיות, אנחנו לא ניגע לכם בשלום וההיפך.

  12. דובי, למה השמטת את הסעיף האחרון, סעיף הקרקע?

    כל הצעה למדינה דו-לאומית חייבת לענות על שאלת חלוקת המשאבים, ובראשם הקרקע, והתשובה של ז'בוטינסקי היא כה מגוחכת עד שהיא מעלה שאלה לגבי רצינות הכוונה לממש את החוקה המוצעת.

    אורי

  13. תומאש – ז'בוטינסקי היה הימין הקיצוני בציונות של אותם ימים. זה שהימין הקיצוני של אז זה השמאל הרדיקאלי של היום, רק מלמד אותנו עד כמה כל המפה "זזה שמאלה" כמו שכולם טוענים כל הזמן.
    אין מפלגה ליברלית בישראל של היום, וחבל שכך. אבל לטעון שאף צד לא תומך יותר בזכויות אדם או בשיוויון זה מופרך.

    אורי – מכיוון שסעיף הקרקעות מתייחס לכלכלה מבוססת חקלאות, חשבתי שהוא פשוט לא רלוונטי לימינו, ולכן השמטתי אותו.

  14. דובי, אפילו לכלכלה חקלאית זה די מגוחך.

    ז'בוטינסקי מציע כי כדי לקבל קרקע מהמדינה המבקש יתחייב לעבד אותה במו ידיו.

    אלא אם כן יש כאן איזו התחכמות של לרוקן מתוכן את המנגנון הממשלתי כדי לקדם את הפרטתו, זה נראה לי כמו איזו קריצת עין של ז'בוטינסקי לגבי רצינות כוונותיו במאמר זה.

    אורי

  15. צר לי, אבל למרות רצח האופי המאסיבי שנעשה לתנועה הרויזיוניסטית, לא ז'בוטינסקי קיצוני ולא תנועתו.

    אורי, סעיף הקרקעות לא נראה לי בעייתי לזמנו, והוא לא שונה בהרבה מאידיאל העבודה העצמית של הקיבוצים. הוא נועד להבטיח אדמה לכל דורש, ולמנוע השתלטות "כל הקודם זוכה" על אדמות (שהחופשיסטים כל כך אוהבים), מבלי להשאיר עתודה לאחרים. נראה שהוא מבקש ליצור אומה של מעבדי אדמות קטנים. כל כך רע?

  16. זמנים משתנים, תנאים משתנים.
    לפני 80 שנה הציונים עדיין היו ברובם תמימם. היום נותרו רק כמה שמאלנים קיצונים תמימים. הרוב מבינים שהיהודים והערבים צריכים להיפרד אלו מאלו – הערבים למזרח ארץ ישראל היהודים במערב ארץ ישראל ונהר הירדן הוא הגבול בינהם.
    יותר ויותר שמאלנים מתונים מגיעים למסקנה הזאת. יתכן שגם השמאלנים יגיעו בסוך להבנה הזאת, אולי אחרי אינתיפדה נוספת שתהיה הקשה מכולן.

  17. אגב, דובי, באותה המידה אפשר לדבר על זה שבאותה התקופה, גם הימין (ז'בוטינסקי) דיבר על הלאמות במידת הצורך (על מנת לספק לכל אזרח את 5 המ"מים), ואילו היום, גם השמאל תומך בהפרטות.

  18. באיחור לא אופנתי אני נאלץ להעיר ולתקן:
    "ז'בוטינסקי היה הימין הקיצוני בציונות של אותם ימים. זה שהימין הקיצוני של אז זה השמאל הרדיקאלי של היום, רק מלמד אותנו עד כמה כל המפה "זזה שמאלה" כמו שכולם טוענים כל הזמן."

    אתה קצת מתבלבל עם זמנים.
    כולם אומרים שהשמאל אמר מדינה פלסטינית לפני 30 שנה ולכן הימין שאומר את זה היום זז שמאלה.
    לפי אותו הגיון – אם הימין הקיצוני אמר משהו לפני 70 שנה והשמאל הרדיקלי אומר את זה היום, זה השמאל שזז ימינה, לא הימין שזז שמאלה…
    העמדה המקורית היא של הימין הקיצוני, ולכן מי ש"זז" הוא השמאל.

    אז בשורה התחתונה עולה מדבריך שלך, שהשמאל זז ימינה. ולא ההיפך.
    :)

    וזאת בלי קשר בכלל לדעתי בנידון. אני רק מנתח את המילים שלך.

    בנוגע ל"אף צד לא תומך בזכויות אדם/שויון", לא אמרתי את זה. אמרתי שלאף צד אין מונופול על העניין הזה, שזה דבר שונה לחלוטין.

  19. כן, יש סיבה שהמילים "זזה שמאלה" היו במרכאות – הטענה שלי היא בדיוק שלא זזנו שמאלה, אלא רחוק רחוק ימינה.

סגור לתגובות.