יוני 27 2007
בעיטה חינוכית בישבן
בפורום "אוטיזם אספרגר ו-PDD" בתפוז (אליו הגעתי דרך קישור בפורום "הורים לילדים עם מחלות", אותו אשתי קוראת כי היא פסיכית) פרסם אחד המשתתפים תמונה של כתבה שהתפרסמה במוסף "הצינור" של ידיעות.
הכתבה (טור? הפרשה?), מאת נעמי דרום, מסביר בקצרה מה לומדים סטונדטים לתואר בחינוך מיוחד. הם לומדים, לפי הכתבה, איך "להמנע מלבעוט בילדים סתומים במיוחד". כן, קראתם נכון. רגע, זה לא הכל. הם גם לומדים ש"אין להוריד צ'פחה לילד אוטיסט". בי נשבעתי – הכנסו ללינק אם אתם לא מאמינים.
אני יודע שעיתונאים מרוויחים היום שני שקלים לשעה, ועורכים לא הרבה יותר. אני יודע שיש עליהם המון לחץ להספיק את הדדליין ולמלא את כל החורים שנפערים בעמודי העיתון מפעם לפעם, אבל, את האמת? לא מעניין אותי. הכתבה הזאת היא קטסטרופה עריכתית. היא מראה על כשל מערכתי מהותי. לא רק שעורך אישר את הדבר הוולגרי הזה לפרסום, הוא גם נתן לזה כותרת לא פחות מעליבה מהכתבה עצמה. כלומר, הוא היה שותף מלא לעלבון הצורב הזה.
פרסום הכתבה בפורום של הורים לילדים של חינוך מיוחד, כמובן, עורר זעם רב בקרבם, ורבים הביעו תרעומת בפני עורכי העיתון. בפורום השכן עדכנו שעורך בעיתון (עורך העיתון? לא ברור) התקשר לאחת המתלוננות והתנצל, ואף הבטיח התנצלות בעמודי החדשות של העיתון וכתבה חיובית על מורים וילדים בחינוך המיוחד.
לא שזה רלוונטי. ראשים צריכים להערף כאן. אפילו מבחינת העיתון עצמו: יש משהו מאוד דפוק בעורך שמאשר דבר כזה לפרסום, או בכתבת שחושבת שמשהו ממה שהיא כתבה משעשע אפילו קצת.
ואם לא לערוף ראשים, לפחות לתת להם בעיטה חינוכית בישבן.


מענין אותי אם אתה עדיין חושב שאין טעם לנהל דיון עם מי שטוען שהתשקורת עוינת?
אבל "הצינור" זה מוסף נוער, כמו "מעריב לנוער" למשל, לא ירחון בנושאי חינוך. לכל היותר, הכתבה לא מתעלה מעל למקובל בז'אנר.
מרק: א. מתי אמרתי דבר כזה? ב. איך זה קשור לנושא הרשומה?
עדי: זה שזה מוסף נוער זה עוד יותר גרוע, בגלל שזה מוסר מסר כל כך מזוויע לבני נוער לגבי היחס הראוי לילדי החינוך המיוחד, ובד בבד מרחיק אותם מהסיכוי להתעניין, אולי, בעבודה על ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אין לי מושג מה הסטנדרט המקובל בז'אנר בימינו, אבל הייתי מעדיף שאם זה הסגנון, אז לפחות שישמרו אותו לכתבות על דוגמניות, ויעזבו את ילדי החינוך המיוחד (או את האקדמיה, פור ת'ט מטר) לנפשם.
מזעזע.
במקום שהטקסט ישעשע (שכאמור זו תכליתו), הוא רק מצביע על הבורות והוולגריות של הכותבים…גם לשעשע צריך לדעת איך…
כל ה"עיתון" הזה הוא ביזיון. ידיעות מייחצנים אותו כ"העיתון שלא ילמד אתכם כלום". זה כמו בלייזר, רק בלי הציצים. שטיפת מוח של טמטום לילדים רטנים. אם תשים לב, רוב הכתבים אפילו לא חתומים על הגועל נפש שהם מפרסמים שם.
חבל היה לי לקרוא, אבל תודה למי שטרח להפיץ ב MAIL.
אתמול ביטלתי את המנוי לידיעות והוריתי לכל חוג מכרי לנתק כל קשר עם ההוצאה, עד שיפעלו לתיקון הנזק – שיעשו מצידי קמפיין עידוד לימודי חינוך מיוחד, ויקימו קרן מלגות לחינוך מיוחד.
רני
לדעתי הכל יצא מפרופורציה לחלוטין. זה בסך הכל כתבה על לימודים במוסף נוער. לא מדובר על שום דבר מעבר, אלא על הלימודים בלבד. וכן, זה בדיוק מה שלומדים – איך להתייחס בסבלנות, אך לא להתעצבן…אולי הניסוח הוא קצת קצוני, אבל הוא נכון לגמרי. סתם עושים עליהום, וכמו שזה נראה – הפורומים ל יותר טובים מהעיתונות בנושא הזה. עושים הר מעכבר.
מאיה, א. זה לא מוסף נוער, בדקתי, זה מוסף "הומור". אבוי להומור הזה.
ב. מכיוון שאשתי למדה חינוך מיוחד, אני יודע יפה מאוד מה לומדים שם, ולא לומדים שם "איך לא להתעצבן", כי אם יש לך בעיה של עצבים כשאת יושבת עם ילד עם קשיי למידה, אולי עדיף שלא תלכי ללמוד חינוך מיוחד מלכתחילה.
1. הנושא של הרשומה הוא דברים שנכתבו בתקשורת.
2. במשמר הכנסת בישרא באחת מהאיטרציות של חוק ההסדרים.
חצי מהדברים בבלוג שלי עוסקים בדברים שנכתבו בתקשורת.
טוב, אם אתה אומר. אני לא זוכר. בכל מקרה, כמו שציטטת אותה, זו אמירה כללית מכדי שאוכל לתמוך בה או לא.
אני לא מבינה את הדיון האקדמי
לי, כאמא לילד כזה, פשוט מתחשק לכסח לנעמי דרום את הצורה
איפה טוני סופרנו כשצריך אותו
[...] שאשתי קוראת לעיתים את פורום אוטיזם אספרגר ו-PDD בתפוז (כי היא פסיכית). היום היא סיפרה לי על סיפור שאחת מהמשתתפות הקבועות [...]