שיעור לדוגמאאלימותראשי

תגובות

שיעור לדוגמא — 11 תגובות

  1. זה רעיון מעניין. הבעיה העיקרית איתו – אתה מניח שאתה יכול לדעת מראש באיזו נקודה תסיים כל שיעור. אני מוצא שזה כמעט בלתי אפשרי, במיוחד כשאני מנסה לנהל דיונים בכיתה – אף פעם אי אפשר לדעת על איזו נקודה הסטודנטים 'יתפסו' ויתנהל דיון לוהט. בדיוק השבוע, באחד השיעורים שלי, התעכבנו חצי שיעור על ויכוח סוער על נקודה די אזוטרית, אחרי ששבוע שעבר רצנו במהירות מדהימה על המון נקודות שבדרך כלל מעוררות מהומת אלוהים.

    הפתרון שלי הוא לתת את המאמרים המחקריים (ממילא, בתחומים שלי די קשה למצוא טקסט בוקס רלוונטיים, בטח שבעברית), ולעשות את עבודת החיבור בכיתה – להסביר את מושגי היסוד, ואז להסביר איך הם מתקשרים לטקסט.

  2. נדב, בכלל לא הנחתי דבר כזה. אני רק אומר שצריך לקבוע דד-ליין לסוף השיעור שהוא קצת לפני סוף השיעור האמיתי, כדי להשאיר זמן לחצי השני (שהוא לא באמת חצי, יותר רבע כזה).

  3. ומה, תקטע את הדיון המעניין שבדיוק התפתח כדי לחזור למושגי יסוד?

  4. עם כל הצער שבדבר – כן. בדיוק כמו שהיית עושה אם היה נגמר הזמן לשיעור.

  5. בעניין הקריאה- כסטודנטית בקצה תואר ראשון למדע המדינה ובדרך לשני- הו, כן, בבקשה. הלוואי שהמרצים שלי קוראים כאן. ראוי ליישום מיידי על אחוז ניכר מהמאמרים שקראתי בתואר הראשון. מושגי יסוד זה טוב- אבל הדבר הכי נכון שאמרת הוא שאלות מנחות. לגשת לטקסט מדעי או פילוסופי כשאת יודעת מה לחפש בו זו חוויה אחרת לגמרי, שמעודדת לקרוא עד הסוף, או לפחות לרפרף עד הסוף, או לדלג על קטע מתודולוגי משעמם כי אני מבינה שעוד לא הגעתי לפואנטה. ואגב- זה יכול להשתלב גם בחלק הראשון של מה שכתבת- והיו לי דוגמאות מוצלחות, כאשר השאלה המנחה היא "תקראו את הטקסט ותביאו לשיעור הבא סוגייה אחת שאתם לא מסכימים איתה.

  6. הרעיונות שאתה מעלה מצויינים. הם אינם מתאימים לכל סגנון הוראה ולכל מרצה. יש כמובן את השיטה המגעילה בה המרצה -בתנאי שהוא איננו מרצה למאתיים סטודנטים- שואל או נכון יותר "בוחן" בע"פ במשך מספר דקות על החומר שהסטודנטים היו אמורים לקרוא. להפגת ה"מאויימות" הדרך הטובה ביותר -אינה מתאימה לכל מרצה/מתרגל- היא לא לפחד להשתמש באירוניה עצמית, להתבדח על חשבונך ולשבור דיסטנס.

  7. איציק – לא, לא לכל סגנון ולא לכל מרצה.
    שיטת ה"בוחן" היא לא שיטה בכלל. השיטה שלי לא נועדה לעודד את הסטודנטים לקרוא. מי שלא רוצה לקרוא לא מעניין אותי. היא נועדה לסייע לאלו שרוצים לקרוא אבל מתקשים להתמודד עם הטקסטים. יש מספיק כאלה.
    ואני מתבדח על חשבוני כל הזמן. אבל יש משהו מאוד מעיק בלהתבדח מעמדת סמכות – הצחוק של הסטודנטים אף פעם לא נשמע אמין במיוחד.

  8. אפשר לקחת את זה גם צעד אחד קדימה – לבקש מהסטודנטים לחפש הגדרות גם למושגי היסוד. לא חיפוש במאגרי מידע אקדמיים אלא חיפוש הכי פשוט באינטרנט, וויקיפדיה וכו'. אחרי שהם חיפשו משהו בעצמם ונדרשו לאיזשהו עיבוד שלו הם יבינו ויזכרו טוב יותר מאשר אחרי ששמעו את ההגדרה בצורה פסיבית בכתה, וכמובן אחרי שהם מצאו את ההגדרות שלהם אפשר ללטש ולדייק את הדברים בכתה, כשכבר יש לתלמידים בסיס והדקויות מקבלות משמעות.

    שאלות מנחות זה תמיד רעיון טוב. מאוד עוזר לגשת לקריאה. ובהמשך למה שעדי אמרה, אני חושבת שסטודנטים בתואר ראשון (ולפעמים גם בתארים מתקדמים יותר) לא יודעים שמותר לא לקרוא כל מילה במאמר ולפעמים נשברים ולא קוראים כי ההתחלה קשה או כללית מדי. חשוב לתת להם כלים לסרוק מאמר, להבין את המסגרת ואת השורה התחתונה גם אם לא מבינים כל מילה.

  9. אין לי הצעות מיוחדות, אולי אפשר לתגמל בציון על רפרטים בשלבים מתקדמים יותר בציון בהם סטודנטים מציגים חלופות לעמדה הכללית של הקורס.
    בכל מקרה כתבתי את ההודעה, בעיקר על מנת להריע לך שאתה כל כך מוטרד משאלות כאלה.

  10. אם אתה מניח שסטודנטים לא יכולים לקרוא טקסט בלי הסבר של מושגי יסוד, אז השיעור חייב להפוך ל"ספר לימוד" שמלמד את הסטודנטים מושגי יסוד בלי להצליח להגיע לעומק הדברים. וטוב שכך. אלא אם כן מעניינים אותך רק סטודנטים שמסוגלים לקרוא טקסט בלי הכנה (עמדה סבירה בהחלט).

    או במלים אחרות: על סמך הנתונים שאתה מביא על הסטודנטים בתחומך, המסקנה שלך מתבקשת. מוזר שלא חשבו על זה קודם, אבל על כל המצאה גאונית ניתן לומר שמוזר שלא חשבו על זה קודם. אני מקווה שהרעיון יתפוס.