הקנדים פשוט לא מוכנים לדמוקרטיה עדיין

הרבה חלומות התגשמו אתמול, הרבה תקוות התנפצו, ולפחות שני לבבות נשברו. קנדה שלחה אתמול מסר חד וברור לאוטווה, והמסר הוא: "דמוקרטיה על הזין שלנו".

אבל נתחיל מהגישה האופטימית: אמנם השמרנים זכו לרוב משמעותי (167 מושבים מתוך 308), אבל אתמול התחיל חציו השני של המהלך שראשיתו בראשית שנות ה-90. אז, כזכור, פיצול בימין הביא את המפלגה השמרנית לקריסה מוחלטת. בתהליך שנמשך על פני עשור, אוחדו שורות הימין, ובסופו של דבר הגיעו השמרנים לנצחון של היום. כל הזמן הזה, השמאל-מרכז היה מפוצל בין הליברלים ל-NDP, אבל בגלל הרוב המשמעותי לגוש הזה באקלטורט הקנדי, בגלל הצבעה אסטרטגית לליברלים, ובגלל הפיצול בימין, שום דבר לא הפריע לשתי המפלגות לרוץ בנפרד. היום, הליברלים קרסו לתוצאה הגרועה ביותר בהיסטוריה שלהם, עם 34 מושבים בלבד. גרוע יותר מהתוצאה האיומה של 1984 – 40 מושבים, גם אז, בעיקר בגלל פיצול במחנה השמאל-מרכז. אבל זה לא נגמר בקריסה במספר המושבים. לראשונה המפלגה הליברלית איבדה את מקומה כאחת משתי המפלגות הגדולות בקנדה. הליברלים לא הפסידו בפער קטן – ה-NDP גרפו 102 מושבים בפרלמנט, כמעט פי שלוש מהתוצאה הקודמת שלהם. הליברלים גם הפסידו בפער גדול באחוז הקולות – רק 20 אחוז מהמצביעים נתנו את קולם לליברלים, לעומת כ-30 אחוז ל-NDP.

וכמעין זובור אחרון, מנהיג הליברלים מייקל איגנטייף נבעט מהמושב שלו ויוחלף על ידי מועמד שמרן צעיר. גם כאן, כמו בהרבה מחוזות אחרים באונטריו, השמרנים ניצחו אך ורק בגלל הפיצול בין הליברלים ל-NDP. אם יש מסר שמצביעי השמאל הקנדי שלחו לליברלים אתמול, הרי הוא "תתאחדו!". יש רק שני תסריטים סבירים של נצחון לשמאל בטווח הזמן הנראה לעין: כשלון צורב של ג'ק לייטון בהנהגת מפלגתו לאורך שנותיו כאופוזיציה הרשמית שיוביל לקריסת המפלגה בבחירות הבאות; או איחוד שורות בין שתי המפלגות. בהנחה שהתסריט הראשון לא יתרחש, ובהנחה שהליברלים לא יוותרו על עצמאותם עד שלא יפסידו לפחות מערכת בחירות אחת נוספת, המשמעות היא עשור של שלטון שמרני. (להזכירכם, אנחנו עדיין בגישה האופטימית יחסית, מה שמצביע על כמה המצב רע).

מן העבר השני, הבלוק הקוויבקי כמעט ונעלם, גם מבחינת מושבים (ירידה מ-49 מושבים לכארבעה) וגם מבחינה אלקטורלית גרידא (ירידה של כ-40% בכוחה האלקטורלי של המפלגה). מירב הצלחתה של ה-NDP נבע מהמחוז הפרנקופוני, שם זינקה ממושב אחד בלבד בבחירות הקודמות, לכ-60 מושבים היום, מתוך 75 מושבים במחוז כולו. גם ראש המפלגה הזו, ג'יל דוספ, הודח מהמושב שלו לטובת המועמד של ה-NDP, לאחר 21 שנה בפרלמנט, וכבר הודיע על פרישתו מראשות המפלגה. קוויבק תהיה הנעלם הגדול של ארבע השנים הקרובות. האם ישמרו נאמנות למפלגת הרוב החדשה של המחוז גם בבחירות הבאות, או שמא יצליחו הקוויבקיסטים לחזור למרכז הבמה? ומאידך, האם מאמציו של לייטון לשמר את ההצלחה שלו בקוויבק יובילו להרחקת מצביעים באזורים אחרים של קנדה? המצב הזה, שבו מפלגה עוברת מאי-קיום מוחלט במחוז להסתמכות כמעט מוחלטת על המחוז הזה מבחינה אלקטורלית הוא חריג, בלשון המעטה.

אבל אי אפשר בלי ההסתכלות הפסימית יותר. סטיבן הרפר זכה ברוב משמעותי של המושבים. בניגוד לתחזיות, הוא גם עשה זאת באמצעות אחוז ניכר מקולות המצביעים: למעלה מ-40% מהקנדים הצביעו למועמדים שמרנים ברחבי המדינה. במחוזות מערביים מסויימים התמיכה בשמרנים הגיעה ל-60% ולמעלה מכך. אפילו באונטריו עצמה, מרכז העוצמה של הליברלים בשנים נורמליות, השמרנים הצליחו לגרוף 45% מהקולות. כלומר, לפיצול בין הליברלים לדמוקרטים החדשים הייתה משמעות, אבל פחות משניתן היה לצפות.1

התמיכה המשמעותית הזאת מצערת במיוחד לאור העובדה שהרקע לבחירות הנוכחיות היה, במידה רבה, הבוז של הרפר לדמוקרטיה. הליברלים ביססו את הקמפיין שלהם במידה רבה על חוסר הנכונות של השמרנים לעבוד בתוך המסגרת הדמוקרטית הלגיטימית. בתגובה, הציבור הקנדי העניק לשמרנים קארט בלאנש. ההליך הדמוקרטי לא מעניין אותנו, אמרו הקנדים. לא מעניין אותנו שהרפר סירב לענות לשאלות, מעיתונאים או מסתם אזרחים, לאורך הקמפיין כולו. לא מעניין אותנו שהוא חזר על אותו נאום שוב ושוב ושוב בלי להשיב להאשמות וטענות שהועלו כנגד מפלגתו. אותנו מעניינת היציבות השלטונית והכלכלית יותר מכל. מועמדים שעמדו במרכז שערוריות, כמו בוורלי אודה, נבחרו ברוב גדול. אין שום דבר שיפריע להרפר עכשיו לבצע את המדיניות הבעייתית-בלשון-המעטה שלו בכל הנוגע לשקיפות שלטונית, לתמיכה במדינת הרווחה הקנדית (המצומצמת גם ככה), במערכת הבריאות הציבורית ובנושאי הגירה – כולן מכוונות לפגיעה במעמד הביניים ובמעמד הפועלים, ולחיזוק בעלי ההון.

נוצר מצב מוזר שבו ארה"ב, ככל הנראה, היא המדינה עם ההנהגה הפרוגרסיבית ביותר בעולם המערבי כיום. מעולם לא נדמתה קנדה לשכנה מדרום כפי שהיא דומה לה היום מבחינת יחסה לפוליטיקה ולפוליטיקאים בימים כתיקונם, וזה מוזר, כי מעולם הפוליטיקה האמריקאית לא התקרבה כל-כך לפוליטיקה הקנדית בימים כתיקונם.

ארבע שנים קשות צפויות עכשיו לדמוקרטיה הקנדית. לא יהיה זה בלתי סביר לצפות גם לשמונה שנים קשות. השאלה הכי חשובה עכשיו היא מה יקרה אחר-כך.

תקציר מנהלים עבור אלו שמורגלים בדיווחים בתקשורת הישראלית על נושאים ממין זה: הארפר טוב ליהודים. הידד!

  1. ובכל זאת, אילולא הפיצול, השמאל-מרכז היה מנצח באופן מובהק הן באונטריו והן בקנדה כולה. []

18 Replies to “הקנדים פשוט לא מוכנים לדמוקרטיה עדיין”

  1. כאשר התחרות היא בין הנד"פ לשמרנים, האם זה ברור שכל מצביעי הליברלים יעדיפו את הנד"פ? אני חושב שדי ברור שהתשובה הייתה כן בכיוון ההפוך (ולכן כל ממשלות המיעוט האחרונות היו עיוות מוחלט של רצון האלקטורט הקנדי) אבל אולי יש איזה גוש מצביעים בקצה הימני של הליברלים שמעדיף את השמרנים דווקא.

    מה שברור פרט לזה הוא הכשלון המוחלט (שוב) של FPTP, ולכן זה די מייאש לראות שהבריטים עומדים לדחות את האלטרנטיבה בסוף השבוע הקרוב.

  2. יריב – א. סביר להניח שחלק גדול יותר מתומכי הליברלים יעדיפו את הנד"פ על פני השמרנים. מכיוון שהרבה מהמירוצים המפוצלים נגמרו בתוצאות עם הפרשים דו-ספרתיים של קולות, סביר להניח שבלי הפיצול השמאל-מרכז היה מנצח.

    ב. רוב הפיצולים שראיתי בהם השמרן ניצח היו כאלו שבהם המקום השלישי הלך לנד"פ. אני לא חושב שיש הרבה מקרים של תחרות צמודה בין הנד"פ לשמרנים עם הליברלים במקום שלישי מרוחק.

  3. " ארה"ב, ככל הנראה, היא המדינה עם ההנהגה הפרוגרסיבית ביותר בעולם המערבי כיום "

    אה… מה? באיזה קריטריון בדיוק? הממשל הדמוקרטי, בימיו הטובים ביותר, הוא לכל היותר איפשהו בין הימין לשמאל האירופי.

  4. א.ה. ומכיוון שהעולם המערבי ברובו נשלט כיום על ידי הימין, הרי שמי ש"בין הימין לשמאל" הוא השמאלני ביותר.

  5. הימין הגרמני הוא לא פרוגרסיבי יותר מההנהגה האמריקנית? ומה עם הימין הדני? והשוודי? אני מבין קטן בעניין, אבל התרשמתי שכל אלה נמצאים משמאל להנהגה האמריקנית, גם בנושאים מדיניים, ובמיוחד בנושאים כלכליים וחברתיים. שים לב שכשאני כותב "ההנהגה האמריקאית" אני לא מתכוון לדעות של אובמה, שאכן נראות שמאלניות ופרוגרסיביות מאד. אני מתכוון להנהגה כמכלול: הממשלה כולה, הסנאט, בית הנבחרים (אפילו הקודם), והמערכת הפוליטית וההנהגתית בכללה, שלא לדבר על מושלי המדינות והסנאטים שלהן, ושאר הפירמידה. נראה ברור לגמרי שלמרות הכוונות הטובות של טובמה, שאכן נראה כמו ליברל לתפארת, עדיין המערכת שמרנית לעילא, וראה לדוגמה הפארסה מסביב לחוק הבריאות החדש, התקציב, וכו'. כשכבר נבחר המקרה בארה"ב נשיא פרוגרסיבי, המערכת כולה לא נותנת לאף רפורמה משמעותית לקרות בקלות.

    אז, האם אתה באמת חושב ש"ארה"ב, ככל הנראה, היא המדינה עם ההנהגה הפרוגרסיבית ביותר בעולם המערבי כיום ", או שאתה חושב על הדעות והמצע של אובמה ויועציו? .

  6. כאזרח קנדי, אני אמנם לא מעריץ גדול של הרפר, אבל ממה שאני זוכר ה"פרורוגינג" היה בעיקבות התכנסות הקואליציה של לייטן דיון ודספ כדי לחבל בהגשת התקציב השנתי של הרפר, הדחייה הייתה כדי לאפשר לו להגיש את התקציב, זה דבר מתקבל על הדעת שגם קיבל אישור פרלמנטרי. שוב, אני לא מעריץ גדול שלו, ובאמת הוא פוגע הרבה בדמוקרטיה הקנדית, אבל אני חושב שהאמירה שלך לגבי מוכנותה של החברה הקנדית לדמוקרטיה (במקרה והיא אינה היפרבולה קומית) מוגזמת, גם אם יש לה קירטועים פה ושם, היא בסך הכל פועלת טוב בסטנדרטים בינלאומיים.

  7. ההתחזקות של השמרנים היתה של 2% בספירת הקולות הכללית, כך שהניתוח על מה "העם" אומר קצת תלושות. בס"ה 2%. אבל היות וקולות הולכים לאיבוד בגלל שיטת הבחירות (איזורית, כל איזור שולחת רק את הנציג שקיבל את רוב הקולות), היה שינוי גדול בפרלמנט. משום מה אתה לא מזכיר את הנתון של 2%, וזה למרות שנראה שאתה מבין את ההבדל בין המושבים לבין ה-POPULAR VOTE.

    בתור אזרח קנדי שבחר בבחירות האלה, הליברלים לא באו בחשבון מבחינתי. יישמע מוזר, אבל התלבטתי בים השמרנים לבין הנד"פ.

    הנד"פ לא היו יכולים להיות רוב גם בחלומותיהם הגדולים ביותר, לכל היותר הם יהיו (כמו שהתברר) לכוח שינשוף בעורפו של הארפר וישמור עליו מפגיעה בביטוח הבריאות הממלכתי ושאר עניינים סוציאליים פנימיים, וירחיק אותו אפילו מלהזות על מימוש הפנטזיות הכמוסות שלו (סקילת הומואים בככר העיר, מלחמה נגד גרינלנד וכו').

    בס"ה אני מרוצה מהארפר, הוא עושה דברים לא פופולאריים אבל נחוצים בכלכלה, הוא לא הולך עם האמונות שלו בנושאי זכויות הומואים ולא יוצא למלחמות מיותרות. הוא הריאל פוליטיק במיטבו.

    בסוף החלטתי לבחור בהארפר משיקולים פרקטיים של האיזור שלי: במערכות האחרונות הליברלים ניצחו בו בהפרש זעום. אילו הייתי מצביע לנד"פ אולי הקול שלי היה חסר להארפר והיה נכנס נציג ליבראלי באיזור שלי.

    ולמה לא לליברלים? כי הם ישבו עם האצבע בתחת ב3 שנים האחרונות. כשהיה איום על מדיניות הרווחה – לא שמעת אותם. הם לא מפלגה שמבינה מה עושים באופוזיציה, בניגוד לנד"פ שהם מפלגת אופוזיציה לוחמנית. לייטון לא "נכשל" כמו שבגין לא "נכשל" בשנותיו באופוזיציה (ויסלח לי לייטון על ההשוואה). שנים הוא מנהיג אותם עם 20-30 נציגים בממוצע, אבל יש לו נאמנים והוא לא קורץ להמונים. יש להם אידאולוגיה ואותה הם מוכרים. הנד"פ והליברלים לא יכולים להתאחד כי הם שונים. הליברלים הם מפלגה אופורטיוניסטית שמזכירה את קדימה ואת ביבי מבחינה זו. מה מאחד אותם ומה הקו שלהם? לא ברור. לפני הבחירות הם קוששו לעצמם איזה מצע שהוא עלבון לאינטיליגנציה עם הטבות מס וקשקושים. 3 שנים הם לא אמרו כלום וישנו בעמידה, ועכשיו הם רוצים לקנות אותי עם הבטחות בחירות? הנד"פ הם מפלגה עם עמוד שדרה אידאולוגי ברור, ואני מקווה שהם לא ידללו אותו עם הקשקשת של הליברלים. הליברלים מצידם גם הם תנועה עם מסורת ארוכה בפוליטיקה הקנדית, והם לא יוותרו על המותג הזה.

  8. ועוד דבר – לליברלים זה כל מה שהיה – קמפיין. הקנדים הסתכלו על מה היה ב3 שנים האחרונות. איפה הליברלים היו מאז הקמפיין הקודם שלהם?

    כשיש מנהיג עם קבלות, הוא לא צריך להתחנף לתקשורת. גם נגד לייטון שלפו איזו פרשייה מלפני 15 שנה על ביקור במכון מסאזים מפוקפק. זה שהציבור לא בחר כמו שרצית לא אומר שהציבור טיפש, ולא כל פעם שזורקים עליך רפש אתה צריך להוכיח שאין לך אחות זונה.

  9. שמוליק – אני לא כל כך מבין על מה אתה תוקף אותי או מה אתה חושב שאמרתי על לייטון, אבל בבחירות האחרונות אני תמכתי ב-NDP.

    2% הם שינוי משמעותי, בעיקר כשהייתי מצפה מהציבור להעניש את הרפר על ביזוי הדמוקרטיה במהלך הקדנציה שלו (כלומר, לא הייתי מצפה, אבל מן הראוי היה שיענישו אותו). בוורלי אודה היא דוגמא טובה לעד כמה שהרעיון של "לזרוק את החולערות" לא בא לידי ביטוי בבחירות הללו. בכל מקרה, דיברתי כבר בפוסט על כך שעיקר ההישג של השמרנים בא מפיצול הקולות בשמאל ולא מעלייה בכוחו של הימין, אז אני לא ממש מבין מה אתה רוצה.

    לליברלים יש מותג ולא יוותרו עליו? אז מה, גם ל-PC היה מותג, והם התאחדו עם האליאנס כדי ליצור מפלגה חדשה תחת הנהגתה של המפלגה הצעירה יותר. בסופו של דבר הרציונל הפוליטי צריך לנצח. זה יקח לפחות עוד מערכת בחירות אחת (בהנחה שה-NDP תשמור על כוחה), אבל זה יקרה. החלופה היא העלמות מוחלטת של הליברלים מהמפה, וזה כבר פחות סביר.

    לא ברור לי מה נפלא כל כך במפלגה ש"יודעת להיות אופוזציה". אותי מעניין יותר לדעת אם המפלגה שאני בוחר בה יודעת להיות ממשלה, ופחות אם היא יודעת להיות אופוזיציה. בעיקר לא ברור לי איך אתה יכול לתקוף את הליברלים על כך שלא הגנו על הקנדים מפני הרפר, ובסוף נתת את קולך לאותו אדם שמפניו לדעתך הקנדים צריכים הגנה. ח"פ ליברלי שקט היה מספק לך הרבה יותר הגנה מפני הרפר מאשר עוד ח"פ שמרן, ועם כל הכבוד ללייטון, יש מגבלה לכמה מפלגת אופוזיציה יכולה לעשות מול ממשלה עם רוב מובהק כל כך כמו שיש לשמרנים עכשיו.

  10. התחזקות של 2% זה שום כלום. הזכרת כמה כולם התחזקו ב-POPULAR VOTE ודווקא את הנתון הלא נוח הזה השמטת. קצת פישי.

    כל מפלגת שלטון חזקה צריכה מי שישמור עליה מהאופוזיציה.
    אף אחד שהצביע לNDP לא באמת האמין שהם יכולים, לעת הזאת, להיות המפלגה הגדולה ביותר, אפילו עם האימפוטנציה של הליברלים, לכן התלבטתי אם לבחור בה מטעמי חיזוק האופוזיציה. הארפר עשה עבודה טובה, אבל אני רוצה אופוזיציה נשכנית (בניגוד למה שהליברלים נתנו לנו 3 שנים) באיזור הבחירה חששתי שאם אני אתן קול לנד"פ אני בסוף אקבל ליברלים בהפרש קטן כמו שהיה עד היום. ומבחינה זו עדיף לי הארפר חזק מליברלים באופוזיציה. בהנחה שגם הליברלים וגם הNDP חסרי סיכוי כרגע להיות ממשלה, אז צריך לבחור במי שיהיה אופוזיציה יותר טובה. כשלנד"פ יהיה סיכוי להיות המפלגה הגדולה, אני אשאל את עצמי כמה הם יכולים להיות טובים בתור ממשלה. זה לא עמד על הפרק בבחירות האלה.

    הנד"פ התחילו כמפלגה מקומית בססקצ'ואן (שבה לא זכו במושב אחד בבחירות האלה…) וצמחו באופן טבעי למפלגה פדרלית עם חוט שידרה. אני לא רואה איך הם מתחברים עם הליברלים. יש הבדל גדול ביניהם.
    שים לב שעדיין הצביעו לא מעט אנשים לשמרנים. אלה אנשים שהעדיפו לסתום את האף ולהצביע להם ולא ללכת אפילו עם הנד"פ. מי שיכול היה לחיות בשלום עם הנד"פ עשה את זה כבר, מי שנשאר בליברלים, לא בטוח שיצביע כ"כ בקלות למפלגה מאוחדת (אם תקום כזו), אולי אפילו יצטרך לנדוד לשמרנים.

    מה לייטון יכול לעשות עכשיו? לנבוח היטב כמו שהוא הראה שהוא יודע. לקראת הבחירות הבאות זה יילקח בחשבון ואולי יתנו לו צ'אנס להדגים כמה הוא טוב גם בפרקטיקה.

    בניגוד אליך אני לא חושב שהארפר היה רע כ"כ ב3 השנים או בקמפיין (ואני לא בוחן הכל בפריזמה של האם הוא טוב לישראל). מצד שני, לא כל פעם שהעם עושה בחירה שלא נוחה לי אני מאשים אותו בזריקת זין על הדמוקרטיה (ע"ע "העם טעה ואולי לא חייבים לקבל את הכרעת הרוב" של בן אהרון).

    הארפר לא התייחס לזריקת רפש כמו שלייטון לא התייחס לזריקת רפש כשהוציאו לו מהארון את השלד של המסאז'. זה הכל. אתה נתפס לאיזו טעות מינורית שעשו השמרנים ועושה ממנה צימעס. צריך גם לשקול את זה מול שאר הקבלות שלהם. אשרינו שזה כל מה שיש לך נגדם, פדיחה קטנה של נציגה נידחת.

  11. דיברתי על שינויים מהותיים שהיו בהצבעה. על השמרנים לא אמרתי שום דבר, משמע, לא היו שינויים משמעותיים. גם לא דיברתי על מצב החסה בשטחים. זה גם פישי?
    אף אחד לא האמין שהנד"פ ישיגו רוב, אבל הרבה מאוד אנשים – כולל השמרנים עצמם – חשבו שהשמרנים לא יצליחו להשיג רוב. להזכירך, חלק מהקמפיין של השמרנים נגד הליברלים היה בדיוק בסוגיה של קואליציה, ואיגי נאלץ להצהיר שלא ילך לקואליציה כדי למנוע זליגת קולות מהמפלגה שלו. כלומר: הרוב האמינו שהשמרנים לא ישיגו רוב, וחשבו שיש אפשרות שהליברלים והנד"פ (והבלוק) יצרו קואליציה שתקים ממשלה.

    גם הרפר התחיל במפלגת הרפורמה שעלו בערבות וצמחו למפלגה פדרלית גדולה, והשמרנים התאחדו לתוכה בדיוק בגלל שהם לא הצליחו לחזור לגדולתם. אין שום סיבה לחשוב שהתסריט הזה לא יחזור במדוייק עם הליברלים. גם השמרנים תקפו את הרפורמים, גם ביניהם היו חילוקי דעות חדים, גם הם הצהירו שלא יתאחדו, ובסוף הם התאחדו. נו, אז?
    הרבה אנשים הצביעו גם למפלגת העבודה בבחירות האחרונות. אז מה? יש אלמנטים של הצבעה הרגלית שקשה לבטל אותם במחי יד, וגם השמרנים-פרוגרסיבים שמרו על אחוז הצבעה דו-ספרתי אפילו ברגעיהם הקשים ביותר. זה לא משנה בכלל.

    אין ספק שאיחוד בין הליברלים לנד"פ יוביל לנדידה של חלק מהקולות ימינה, בדיוק כפי שהאיחוד של האליאנס עם השמרנים הוביל לנדידת קולות שמאלה, לליברלים. אבל עם התחדדות ההבדלים בין הצדדים, זליגת קולות כזו תהפוך לפחות ופחות רלוונטית.

    אני לא מבין למה אתה חושב שאסור לי להגיד משהו רע על ההכרעה של הקנדים. לא אמרתי "צריך להתעלם מהכרעת ה(לא באמת)רוב", אמרתי שהתאכזבתי מהקנדים, והם הוכיחו שלא באמת אכפת לחלק גדול מהם מערכים דמוקרטיים. זה שיש תוצאה מסויימת בבחירות לא אומר שכולם חייבים להגיד אמן ושמה שהבוחר אמר זה טוב. לא ברור לי איך אתה יכול להגיד באותה נשימה שצריך אופוזיציה נשכנית, אבל שאסור לי להגיד שההכרעה הקנדית היא לא טובה.
    ועל הרפר לא שפכו רפש. לא העלו כנגדו פרשיות מופרכות מהעבר הרחוק. העלו כנגדו האשמות ברורות ומוצדקות על התנהלתו כראש ממשלה: על הזלזול שלו בפרלמנט, שהוביל לביזוי הפרלמנט, כמו גם להשעייתו (שוב: פעמיים!), על השקרים (ואודה היא רק דוגמא אחת לכך, שלא נענשה בשום אופן על פעולותיה – ואגב, הן בשום אופן לא מהוות "פדיחה קטנה של נציגה נידחת" – מדובר בשרה בקבינט של הארפר מאז 2006, ושלא הודחה בעקבות מעשיה) ועל התנהגות שבאופן כללי גורמת לכל מי שמסתכל על המערכת לתהות למה, בעצם, שאדם כזה יגביל את עצמו באיזשהו אופן כשיש לו רוב בפרלמנט. האופוזיציה יכולה לצעוק עד מחרתיים. אפשר להרכיב אופוזיציה של בולדוגים ורוטווילרים, וזה לא ישנה כהוא זה, כי יש לו רוב מוצק בפרלמנט, והוא לא צריך להקשיב לאופוזיציה. ולא רק זאת: הוא גם יודע שכל עוד האופוזיציה מפוצלת בין שתי מפלגות (לפחות), הוא אפילו לא צריך לדאוג שמישהו יחליף אותו בטווח הנראה לעין, אז אפילו הבחירות לא מאיימות עליו בשום צורה.

    בקיצור, עושה רושם שאין לך מושג על מה ולמה הצבעת כפי שהצבעת. אין לי בעיה עם מישהו שאומר שהכלכלה יותר חשובה לו מההליך הפרלמנטרי (למרות שכמובן שגם יש לי ביקורת על ההתנהלות הכלכלית שלו, אבל ניחא). אבל לטעון שהרפר הוא "לגמרי בסדר" מבחינת התנהלותו הדמוקרטית זו בדיחה עגומה.

  12. מותר לך להגיד מה שאתה רוצה על ההכרעה של הקנדים, אבל שיהיה מעוגן במציאות בצורה מוצלחת.

    האם אני יכול להגיד שהעובדה שרק נציג אחד ירוק נבחר אומר שהקנדים שמים זין על איכות הסביבה? לפי ההגיון שלך אפשר גם אפשר.

    לבריאות שיהיה לך, ונתראה בעוד 4 שנים.

  13. זה בהחלט מצביע על כך שרוב הקנדים לא שמים את איכות הסביבה בתור הדבר הראשון (והיחיד) בסדר העדיפויות שלהם. רוב הקנדים מעדיפים מפלגות שמאזנות בין איכות הסביבה לבין עקרונות אחרים.

    בינתיים מי שחושב ששרה בקבינט היא "נציגה נידחת", ומכאן שאינו מעוגן במציאות יתר על המידה, זה אתה.

  14. לא, זה מצביע על כך שאולי הם חושבים שהאינטרסים של איכות הסביבה לא מיוצגים היטב על ידי הירוקים. לא כל מי שמכריז שהוא בעד עקרון מסויים באמת זכאי לאמון שהוא יפעל למען העיקרון הזה.

    היו גם מועמדים מהמפלגה המרקסיסטית-לניניסטית. האם כל מי שלא בחר בהם שם זין על מעמד הפועלים?

    די לדמגוגיה. הפסדת? תבדוק איפה טעית אתה ומה הרחיק את המצביעים מהמפלגה הליברלית.

  15. אולי זה מה שזה אומר, ואולי לא. אולי זה אומר מה שאני אומר שזה אומר. שתי האפשרויות סבירות (עוד יותר סביר שרוב המצביעים הפוטנציאליים של הירוקים העדיפו להצביע באופן אסטרטגי, ולכן לא נתנו את קולם למועמד הירוק אלא למועמד אופוזיציה אחר בעל סיכוי לנצח).
    אני מנחש שמי שאוחז באידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית הצביע למפלגה המרקסיסטית-לניניסטית. זה לא אומר שלכל השאר לא אכפת ממעמד הפועלים, וגם לא אמרתי שלמפלגות האחרון לא אכפת מאיכות הסביבה, אלא רק שיש להם איזון שונה בין צרכים סביבתיים לצרכים אחרים.

    על מה לעזאזל אתה מדבר, "הפסדת"? אני הפסדתי? איך בדיוק? אני אפילו לא אזרח. אני עוזב את קנדה עוד כמה חודשים. וגם אם לא הייתי עוזב, כפי שכבר ציינתי בדיון הזה, אני תמכתי ב-NDP בבחירות האחרונות, ולכן הדאגה שלי היא לא למפלגה הליברלית שמבחינתי יכולה להעלם מההיסטוריה, אלא לעתיד השמאל הקנדי. ועתיד השמאל הקנדי נמצא באיחוד שורותיו (או בשינוי שיטת הבחירות, מה שלא יקרה).

    דמגוגיה עאלק.

  16. דובי,

    " מכיוון שהעולם המערבי ברובו נשלט כיום על ידי הימין, הרי שמי ש"בין הימין לשמאל" הוא השמאלני ביותר "? וודאי שלא. אני מניח שלמדת לוגיקה. אם הרוב בימין, ויש מיעוט בשמאל, אזי מי שבין הימין לשמאל אינו השמאלני ביותר.

    ובהמשך לדברים שכתב כתב אלעד – בכל מבחן שתבחר (מדיניות מיסוי, זכויות הומוסקסואלים, מערכת בריאות ממלכתית, מערכת רווחה, מדיניות צבאית, וכו') ההנהגה האמריקאית (אם תשווה את אובמה לראשי מדינה אחרים במערב, או את הרשות המחוקקת האמריקאית לרשות המחוקקת במדינות מערביות אחרות) נמצאת בצד הימני של הימין המערב האירופי. דברים שנראים טריוויאלים לחלוטין באירופה (לדוגמא – זכויות הגירה להומוסקסואלים) כקונסנזוס הם דברים שההנהגה האמריקאית עדיין לא מסוגלת להסכים עליהם.

    הפוסט מרתק (ותודה!), אבל המשפט הספציפי הזה (בנוגע להיות ההנהגה האמריקאית הפרוגרסיבית ביותר בעולם המערבי) צורם. הייתי מצפה לו (אולי) מאמריקאי שעולמו הפוליטי מתחיל באטלנטי ונגמר בפסיפי. אני יכול רק להניח שהגזמת כדי להדגיש את הביקורת על הממשלה בקנדה.

סגור לתגובות.