זינוק אדיר לאנושות

ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים. אם לא ראיתם את צמד הפרקים הראשון של העונה השישית של דוקטור הו, אל תקראו את הפוסט הזה. תשמרו אותו לאחרי שתצפו בהם, או משהו. אני לא הולך לחסוך בפרטים. מצד שני, אני גם לא הולך להגיד שום דבר מעניין. רק מתדיין ביני לבין עצמי לגבי הסיפור הראשון של העונה, כי אף אחד אחר לא מוכן לדבר איתי על זה.

..

כולם הלכו? יופי.

..

סטיבן מופאט עשה לנו זובור רציני. הדקות הראשונות של העונה נפתחו בארוע שכל כולו שאלות מפה עד הודעה חדשה: מי האסטרונאוט הבלתי-אפשרי? למה הוא הרג את הדוקטור? למה הדוקטור זימן את כולם כדי לצפות בארוע, ואת עצמו כדי לחזור אחורה בזמן ל-1969? הדקות האחרונות של הפרק הראשון גרמו לנו לחשוב שהכל הולך להפתר בפרק השני. שסיפור הרקע של העונה יעסוק בהריון של איימי, ואולי בהתבגרות שלה.1 אבל לא.

הפרק השני פתר את כל הדברים שלא עניינו אותנו בכלל. שזה מוזר, לאור העובדה שנבואות על "הדממה" פוזרו בנדיבות על פני כל העונה החמישית – למן הפרק הראשון שלה, למעשה. הפרק החדש, לכאורה, פותר את הסיפור הזה מתחילתו ועד סופו: הדממה חדרו ליקום דרך הסדקים בזמן, השתלטו על ההיסטוריה האנושית וגרמו לה — ובכן, להיות בדיוק מה שהיא הייתה מאז ומתמיד. או אולי הם לא קשורים לסדקים והם סתם תמיד היו שם. לא ממש משנה. הדוקטור התחכם להם, המין האנושי יקום על כובשיו וישתחרר מעולו, הכל טוב ויפה. כן, כן, הם יחזרו – מופאט לא מסוגל להתאפק, אפילו כשהוא הורס את יציר כפיו במו ידיו (מישהו אמר "זמן המלאכים"?), אבל המסתורין שנבנה על פני עונה שלמה, בסך הכל, נפתר. ועכשיו נשארנו עם כמה מסתורינים חדשים לגמרי. ההריון השרודינגרי של איימי, ומה שנראה כמו שובה של הבת של הדוקטור. אה, כן, והשאלה הקטנה של מותו בעוד מאתיים שנה.

הדממה

כפי שכבר ציינו לפני, מופאט אוהב דברים מפחידים שאסור להפסיק להסתכל עליהם. המלאכים הבוכיים יהרגו אותך אם רק תמצמץ יותר מדי בנוכחותם2. אבל אפילו יותר מדברים מפחידים שאסור להוריד מהם את העיניים, מופאט אוהב לשחק על החרדה שלנו שאנחנו מפספסים משהו מאוד חשוב – דלת נוספת בבית שאיכשהו שכחנו שהייתה שם; הקומה השניה של הבניין שאיכשהו שכחנו שבעצם לא קיימת3; החבר שאיכשהו שכחנו לגמרי שהיה לנו; למה לעזאזל אנחנו מתנשפים ומזיעים כאילו ראינו מפלצת לפני שניה, למרות שאנחנו לא זוכרים כלום?

הדממה אינם מפלצת נהדרת. אני יודע שהרבה אנשים לא יסכימו איתי, אבל אם יש משהו שלמדתי מכל עניין המלאכים, הוא שמפלצות כאלו אינו מפלצות כלל – הן טריק עלילתי. טריק עלילתי משובח, ללא ספק, אבל בכל זאת, טריק עלילתי ולא יותר מכך. אין שום דבר מעניין להגיד על הדממה, בגלל שאין בהם שום דבר פרט לעובדה ששוכחים אותם ברגע שמורידים מהם את העיניים. הם מאפשרים רגעים מדהימים כמו זה שעל הטארדיס, כשלרגע אחד אנחנו חווים את העולם כפי שקנטון חווה אותו, כשהוא שוכח שלפני שניה הוא ראה תמונה של הדממה.4 אבל הם לא יסחבו עונה שלמה בעצמם.

מצד אחד, טוב לדעת שהעונה כנראה לא תהיה עליהם. מצד שני, אם העונה כן תיסוב סביב מותו העתידי של הדוקטור, יש לכך רק משמעות אחת: עוד פרדוקסים גדולים. ואם לומר את האמת, נמאס לי מהפרדוקסים של מופאט.

האסטרונאוט הבלתי-אפשרי

מופאט אוהב פרדוקסים. וויבלי-וובלי טיימי-וויימי זה הדבר הכי קרוב שהוא מוכן לספק לנו כתחליף טכנו-באבל, לפחות מאז ההסבר הפסאודו-מדעי האינפנטילי של "הילד הריק". ההיסטוריה נכתבת ונמחקת בקצב מסחרר אצל מופאט, הזכרון האנושי הופך לצעצוע, הן עבור הדוקטור והן עבור יצורים אחרים שעושים בו כבשלהם. אצל ראסל טי. דיוויס, אובדן הזכרון של דונה היה טרגדיה עצומה, וגם כאשר כולם שמחו לשכוח את ארועי "אחרון אדוני הזמן", הוא דאג שמארתה ומשפחתה תזכור גם תזכור. אצל מופאט אנשים שוכחים דברים כל הזמן – הם שוכחים דברים שהיו, זוכרים דברים שאינם, ולפעמים גם שוכחים דברים שמעולם לא קרו מפני שהם נמחקו רטרואקטיבית.

האסטרונאוט שעלה מן הים הוא, בוודאות גבוהה, פרדוקס. הדוקטור שולח את עצמו ואת חבריו למסע שתחילתו במיגור הדממה, וסופו בהצלתו שלו מפני מה שזה לא יהיה שגרם לאסטרונאוט להרוג אותו. אם בסוף הפרק הקודם חשבנו שהאסטרונאוט מכיל ילדה, עכשיו אנחנו כבר יודעים שהילדה כבר לא שם, וחליפת האסטרונאוט יכולה לנוע בעצמה. אם יש שמץ של רמז בפרק הזה על מקור האסטרונאוט, אני לא ראיתי אותו. למעשה, בעוד שהפרק הקודם היה כולו בסימן מותו הקרב ובא של הדוקטור, הפרק השני כמעט ומתעלם מכך. פרט לתזכורת קצרצרה למעטפות בכחול-טארדיס, אין בעצם התייחסות לדבר. קפיצת הזמן הקטנה והנוחה בתחילת הפרק ל"שלושה חודשים אחר כך" חוסכת מאיתנו את הרגע שבו הדוקטור שואל את איימי למה היא התכוונה כשאמרה שהיא מצילה אותו בעת שירתה בילדה בחליפת האסטרונאוט. האם הוא לא שאל אותה? שאר הפרק היה יכול להתנגן באותה הצורה בדיוק, ככל שאני מצליח לראות, אם סיפור מותו של הדוקטור מעולם לא היה מסופר.

איימי, ריבר והילדה

הדמות היחידה שמופאט יצר ומצליח להחזיר בצורה מכובדת היא ריבר סונג. סיפור האהבה הטראגי שלה, שאנחנו חווים לאחור, הוא יצירה קסומה מצד מופאט, שאלמלא אודרי ניפנגר הקדימה אותו בכמה שנים, הייתי גם מכתיר כמקורי להפליא. אני אוהב שמופאט יצר כאן דמות שתוכל ללוות את הדוקטור לאורך שנים רבות (אם כי, בשלב מסויים, אני מניח שהעובדה שאלכס קינגסטון אינה בנג'מין באטן יתחיל להפוך לבעיה). מעין אלטרנטיבה מודרנית לבריגדיר של הסדרה הישנה. סונג גם שימושית כדי להפיג חששות מתמשכים של מעריצים מסויימים – למרות הכל – שאיימי תהפוך למושא אהבתו של הדוקטור. וחייבים להודות על האמת – סונג הרבה יותר מתאימה לתפקיד מאיימי או רוז.

..

אז איימי בהריון. או שלא. משהו באמצע. תינוקו של שרודינגר. ולא רק זה: איימי גם ראתה את תמונתה שלה אוחזת בתינוק בבית יתומים נטוש ב-1969.5 מה הולך פה? אין לי מושג. והאם לתינוק יהיה ראש-זמן?

..

יש שתי אפשרויות לגבי הילדה. או שהמאסטר התגלגל לגופה של ילדה קטנה וצפוי לחזור לחיינו בקרוב – אפשרות מעניינת, אם כי זו תהיה הפעם השניה בסדרה המחודשת שאנחנו פוגשים את המאסטר דרך דמות שאינה מזדהה בשם הזה. וחוץ מזה, איכשהו קשה לי לראות את מופאט מחזיר את המאסטר שוב כל כך מוקדם. האפשרות השניה היא שהוא מחזיר את בתו של הדוקטור, זו ששוכפלה ממנו לפני שתי עונות על כוכב הלכת מסאלינה. ואולי זה משהו אחר, שקשור איכשהו לבתה העתידית של איימי? על דיוויס עוד הייתי מאמין שהוא יבנה סיפור שבו הדוקטור מכניס את איימי להריון (בלי סקס, כמובן, כי יש גבול). על מופאט? לא כל כך. אז מי הילדה הזו? לא ברור. מה היה תפקידה בסיפור שהסתיים היום? גם לא ברור.

אז זה פרק טוב או לא?

למעשה, מה שהכי מעצבן בפרק הזה הוא שלא ברור אם הסיפור הסתיים או לא. לכאורה, הדוקטור ניצח שוב, כל יצורי הדממה על כדור הארץ יושמדו על-ידי בני אדם אם רק ינסו ליצור קשר איתם. אבל ברור לכולנו שזה לא סוף הסיפור. לא יתכן שזה סוף הסיפור.

אחרי הפרק הראשון בעונה אמרתי שאני כבר לא סומך על מופאט, ושאני רוצה קודם לראות איך הוא סוגר את הקצוות שהוא פרם בחלקו הראשון של הסיפור לפני שאני מחליט אם זה פרק מצויין או פרק מאכזב. לזכותו של מופאט אני יכול להגיד שבגללו עכשיו אני אצטרך לחכות עד סוף העונה כדי להכריע האם הפרק הראשון היה מצויין או מאכזב. גם זה סוג של הישג, אני מניח.

ובעצם, מי אמר שבסוף העונה הכל ייסגר? אף אחד לא הבטיח שום דבר, נכון?

..

עכשיו אפריל. אם נניח איזושהי הקבלה בין זמן-סדרה לזמן אמיתי, הלידה של איימי, אם תהיה כזו, צריכה להיות באזור חג המולד. עד היום פרקי חג המולד היו מנותקים לגמרי מסיפורי המסגרת של כל עונה. האם השנה יחרוג מופאט ממנהג זה? גם כך העונה הרשמית מחולקת לשתי מיני-עונות, באביב ובסתיו – מי אמר שאין זו בעצם עונה בשלושה חלקים, כשהפינאלה האמיתית תגיע רק בחג המולד?

  1. קוראים בעלי זכרון טוב משלו יזכרו שטענתי בעבר שהחתונה של איימי היא היא הסממן להתבגרותה. למה צריך גם הריון? []
  2. למעשה, הם לא יהרגו אותך, הם ישלחו אותך אחורה בזמן ויזונו מהאנרגיה הפוטנציאלית שלך. אבל מופאט שכח את הקטע השולי הזה כשהחזיר את המלאכים בעונה חמש. הוא גם שכח שאסור להם להסתכל אחד על השני. כבר אמרתי שאני שונא את זה שמופאט החזיר את היצירה המפעימה שלו רק כדי להרוס אותה מן היסוד? []
  3. אפרופו, השחקן שגילם את בעל-הבית של הדוקטור צפוי לחזור בעונה החדשה. מכיוון שהספינה שהשתכנה על הבניין שלו הייתה שייכת לדממה, סביר להניח שהדברים קשורים. []
  4. גם זו וריאציה על המלאכים: אצלם, כל תמונה יכולה להפוך למלאך אמיתי. []
  5. אגב, מופאט אוהב ילדים קריפיים, אבל בית יתומים ריק מילדים, מסתבר, זה הרבה יותר קריפי. []

14 Replies to “זינוק אדיר לאנושות”

  1. פוסט מעולה דובי.

    אני תוהה לגבי ריבר והדוקטור: אם היא כל כך מתעקשת לסנכרן את מפגשיהם- איך זה שהתפלקה לה הנשיקה הראשונה שלו והאחרונה שלה?
    היא שואלת אותו בהפתעה אם לא התרגל כבר…

  2. וחוץ מזה, נראה לי שהמשפט "the silance will fall" חייב להיות משפט דו משמעי. לא מתאים למופאט לוותר על ההזדמנות.

  3. דן-יה – היא לא יכולה לדעת שזו תהיה הנשיקה האחרונה שלה (והראשונה שלו) עד אחרי שהיא מגלה שהיא הראשונה שלו. הסנכרון נעשה במושגים די גדולים ("פתיחת הפנדוריקה", "התרסקות הביזאנטיום". טוב, וג'ים הדג), ולא בפרטים אישיים של מערכת היחסים שלהם, בדיוק בשביל שלא תעשה לו ספוילרים.

  4. הפרק הראשונה בכפולה היה נהדר (ושמו די מעיד על כך שבסוף חידת האסטרונאוט תסתיים בעוד פרדוקס מופאטי), אבל השני היה קצת כמו פרומו ארוך – קטעים של סצנות מוצלחות עם פאנצ'ים טובים, אבל זרוקים זה לצד זה, בלי העלילה שמחברת ביניהם. הרבה פוטנציאל לפתח ממנו פרק מלא, אפילו שלושה… מאוד לא מובן.
    למשל: למה טורחים להרוג בכאילו את איימי ורורי? ובאיזה תירוץ מביאים את גופותיהם לכלא של הדוקטור?

    לשים לב1: בבית היתומים יש על הקיר ברקע תמונה של רקדנית שבזווית מסוימת נראית כמו פרצוף הפוך של סיילנט.
    לשים לב2: האשה סתומת העין שמופיע לפתע במעין חלון בדלת בית היתומים, כמו היתה צופה מעבר למראה חד צדדית בחייה של איימי, שהפכה לנראית לרגע בטעות. אני מניחה שלשאלת זהותה יהיה חלק חשוב בפיתרון העונה. האם ההיריון של איימי מוכתב מבחוץ? מישהו שוב משחק ומכוון את חייה? בגלל זה "היא עדיין חולמת" ולא שם באמת?

  5. דובי- צודק… תודה.

    יעל- מזכיר קצת את הנערה באח… אנשים שצופים על איימי מתוך מראות חד צדדיות.
    ובכלל אני מסכימה עם שאמרת, לא הצלחתי להבין את נחיצותם של הרציחות המבוימות ובטוויטר בדיוק מתנהל דיון סוער על נחיצותם של השתלים… הנה: http://twitter.com/#!/Techslut/statuses/64696000413052928

    ולידור- זה הדבר הראשון שאמרתי כשראיתי אותם. להלן: http://twitter.com/#!/danjas/status/62084623911489537 גרייטמיינדס וגו…

  6. לגבי הלידה של איימי – לא חג המולד, לדעתי. היא כרגע בחודש השלישי, אם בכלל. להזכירך, עברו שלושה חודשים מהפרק הקודם.

  7. האילנה – שלישי *לפחות*, אלא אם כן היא ידעה שהיא בהריון מיד עם ההתעברות.

  8. אני חושב שאם אפשר להסיק משהו אחד מצמד הפרקים שפתחו את העונה החדשה, הוא שסטיבן מופאט הולך לכיוון שונה לגמרי מזה של ראסל טי. דיוויס. היו לזה ניצנים בעונה הקודמת (בעיקר בסופה), ונראה שהפעם זה יהיה בולט הרבה יותר: לא עוד עלילות-עונתיות אליהן אנחנו מקבלים רמזים קטנים מאוד במהלך העונה על לכפולת הסיום שפותרת את אותם רמזים ומסיימת את הסיפור העונתי, אלא עלילה אחת מתמשכת, עם רמזים מהותיים כמעט בכל פרק ועם כפולת סיום שלא באמת סוגרת את כל הקצוות.

    התוצאה היא פרק שהרגיש כמו צפייה בפרקי הביזאר של "אבודים". יעל כבר ציינה את זה, זה הרגיש כמו פרומו של 40 דקות לאירועים שהיו צריכים להפרש על פני שלושה-ארבעה פרקים. המון דברים מגניבים, טריליוני שאלות מטורפות, דמויות קריפיות, בת לאיימי פונד (?), שני ריג'נריישנס בשני פרקים (!) – ועם זאת, קשה לעמוד על הקו המקשר בין כל הרגעים האלה, שמקוטע יותר מדי וכלל לא רציף.

    ברור שעל השאלות הגדולות נקבל תשובות, ושעד סוף העונה (או העונה הבאה לכל היותר) נדע מי זאת הילדה הג'ינג'ית שעושה רגנרציה (מתקשה להאמין שזו הבת של הדוקטור, כן חושב שזו הבת של איימי, שקיימת ולא קיימת במקביל, ואיכשהו מקבלת מאפיינים של טיים לורדית), למה בדיוק נועדה הטארדיס שהסיילנס ניסו לבנות, מה לעזאזל הקטע של חליפת האסטרונאוט, מי היה בתוך החליפה (ההימור שלי: ריבר סונג) ומה הקטע עם הבחורה שתומת העין שהציצה על איימי מתוך בית היתומים.

    אבל מי עם הרגעים הקטנים? האם אי פעם בין את הקשר בין סוף הפרק הקודם (איימי יורה בילדה בחליפת האסטרונאוט ליד הדוקטור) לבין תחילת הנוכחי? האם מישהו יסביר לנו למה בכלל כלאו את הדוקטור, למה כל חבריו נרדפים אחרי רשויות החוק, מה בכלל קרה לילדה בחליפת האסטרונאוט אחרי שירו בה וכיצד איימי הגיבה לירי? אני מפחד שהרגעים האלה בכלל לא יוזכרו, ושהרצף הושמט לטובת ריבוי הרגעים המגניבים.

    בכל מקרה, נראה שהפרק הזה נועד להערכה מחודשת רק אחרי שנראה את סוף העונה, ואז נוכל להגיד "אההה, הוא בעצם רמז ל-xyz! איזה גאוני זה!". שזה אולי יהיה מגניב בסוף העונה, אבל בינתיים בעיקר מתסכל.

  9. ארז, על שאלה אחת ששאלת אני דווקא יכולה לענות: כלאו את הדוקטור ורדפו אחרי חבריו כדי לתת לחבריו תירוץ טוב לשוטט ברחבי ארה"ב ולבדוק כמה מהחייזרים קיימים שם, ולתת לדוקטור תירוץ טוב להיכלא בתוך תא שעשוי מהחומר הנפלא הזה שהחייזרים לא יכולים לחדור דרכו.
    זו גם התשובה למאיפה לעזאזל יש לממשלת ארה"ב את החומר הזה: הדוקטור השיג להם, למטרה זו בדיוק.

    מה שמטריד אותי זו התהייה אם קווי הזמן של ריבר והדוקטור הם הפוכים, איך הם מתאמים יומנים כל הזמן? משתמע מזה שאחד מהם כבר יודע את כל קו הזמן שלהם. זה לא הגיוני.

  10. בעידודה של דן-יה אני מגיב, למרות שאני באמת מאמין באמירה ש"אם אין לך משהו טוב להגיד, עדיף לא להגיד כלום". אז יש מצב שזו תהיה הטרונייה האחרונה שלי בעניינו של הדוקטור, אלא אם כן אתעקש להמשיך ולצפות.

    קודם כל אני מסכים עם המשפט של דובי – "נמאס לי מהפרדוקסים של מופאט". בנוסף, מסכים עם רוב הדברים שכתב ארז. מופאט אכן לקח את הסדרה לכיוון אחר לגמרי, ולצערי זה כיוון שממש לא מוצא חן בעיניי. אני לא יודע לגבי ההשוואה ל"אבודים", אבל יכול להיות שהיא מתאימה, כי אני נפרדתי מ"אבודים" אחרי שתי עונות, ואחרי שהבנתי שאני לא אוהב את הכיוון. ובגלל שחשבתי שזו סדרה לא טובה. אין לי בעיה עם הרצון של מופאט לבלבל את הצופים, ליצור מפלצות מיוחדות יותר, התרחשויות מפחידות יותר, פרדוקסים וכל השיט הזה. יש לי בעיה עם זה שנראה לי כאילו כל הדברים האלה מכסים על כך שאין בסדרה את שני הדברים החשובים: דמויות טובות וסיפור טוב.

    אז נשארנו עם סדרה "מגניבה" שיש בה רגעים מגניבים, וזהו. כתבתי את זה במרכאות כי בעיניי זו מגניבות בכאילו. אני אוהב סדרות וסרטים מגניבים, אבל המגניבות שלהם תבוא לידי ביטוי בעוד דברים פרט לסטייל. מופאט עסוק עכשיו בהעמקת המיתולוגיה של המשמרת שלו כשואו-ראנר של דוקטור הו. הוא שכח שהסדרה צריכה לספר סיפורים טובים.

    לסיום, אנסה להדגים בקצרה למה אני לא מאמין לדמויות ולסיפור. אני אוהב לתת כדוגמה את "אווטאר" – הבמאי אומר לנו שהדמויות הראשיות מתאהבות, אבל אני לא רואה את זה על המסך ולכן לא מאמין לזה. בדוקטור הו, הדמות של ריבר סונג מאוד בעייתית בעיניי כי היא מבוססת בעיקר על דברים שנאמרו ולא נראו. בפעם הראשונה שהיא הופיעה, אמרו לנו שהיא מלווה של הדוקטור – מהעתיד שלו. רמזו גם שהקשר ביניהם אינטימי יותר מזה שהיה לו עם המלוות האחרות. בפרקים הבאים שבהם הופיעה, נאמר לנו שהפגישות שלהם ממשיכות להיות לא מסונכרנות. בכל המקרים האלה חיפשתי סיבה להאמין לדברים שנאמרים ולא מצאתי. המחשבה שעוברת לי בראש היא "זה קורה כי זה כתוב בתסריט ולא כי זה באמת מה שקרה בסיפור".

  11. בעיניי מופאט דווקא יוצר ובונה דמויות מצוינות, זו רק העלילה שמתפספסת לו לאחרונה. מוקדם להחליט אם השינוי שלו מוצלח (נחכה, כמו שארז אומר, לחיבור הקצוות בסוף), אבל שינוי לטעמי היה נחוץ – ראסל טי דייויס הצליח להתיש אותי לקראת הסוף בספיישלים הנמרחים, הכבדים והבינוניים שלו. אני גם אוהבת את הדוקטור של מאט סמית', שעושה עבודה טובה.

    ומסכימה עם לידור ודן יה על המשפט. גם אני חשבתי כך.

    כמו ארז, גם אני ניחשתי שאולי ריבר סונג היא האסטרונאוט. היא סיפרה שהיא נכלאה באשמת רצח של "האדם הטוב ביותר שהיכרתי" – מה שכן, בשלב הזה היא כבר בכלא, כך שלא ייתכן שהיא כבר כלואה על רצח שהיא עוד לא ביצעה.
    (מצד שני, מופאט עוד יכול לכתוב איזה פרדוקס גם לזה)

  12. קבלו ביטול על לידה לא בדצמבר. נראה שהפרק האחרון היה בחודש יוני לפי תאריכי הסדרה, והם נוסעים בזמן אז לך תדע. למרות שקריסמס נשמע מתאים.

    יש עוד קטע פרדוקסלי שלא לגמרי הבנתי. איימי ראתה בפרק הקודם את החייזרים על הגבעה כשהם היו מול האגם לפני שצץ האסטרונאוט. השאלה היא, האם כעת ששונה קו הזמן (הדוקטור גרם לבני אדם לירות בהם בכל הזדמנות החל משנות ה-60), גם אירועי האגם משתנים?

    אני עדיין חושבת שבאיזשהו שלב משהו יגרום לכולם לשכוח את כל אותה סצינה ולמחוק אותה מהמציאות. אם סונג של העבר היתה בחליפה (והרגה את הדוקטור ומרצה עונש על כך) היא היתה יודעת מה עומד לקרות. אם זו ריבר של העתיד בחליפה, אז על מה היא מרצה את העונש?

    ושוב עצבן אותי הקטע שהדוקטור טוען שהחייזרים גרמו לבני האדם לפצוח במרוץ לירח. אז זהו שלא. חליפות חלל היו גם לרוסים הרבה לפני האמריקאים אז לומר שהטיסה לירח היא בשביל החליפות… קצת מטומטם.

  13. יופי :P
    תחילת הפוסט הזה גרמה לי לרוץ לראות את הפרק השני במקום ללכת לישון.
    רק רציתי להגיד שעם כל הדיון על זה על מופאט עושה טוב לסדרה או לא, שכחתם דבר אחד.
    מופאט הוא אחד מכותבי האימה הטובים ביותר שראיתי.
    החל nפרקים שלו מארבעת העונות הראשונות כמו ההוא עם הילד בבליץ על לונדון ו"בלינק"' וגם בג'קיל. ומבחינתי גם הפרק הזה (יותר החלק השני) מצטרף לרשימה הזו. הסצינה עם איימי בבית יתומים כשפתאום מופיעים עליה עוד ועוד סימנים הייתה אחת הטובות.

סגור לתגובות.