תנו לכתוב בשקט

כפי שרבים מכם יודעים, הוגשה לאחרונה תביעת דיבה נגד תומר פרסיקו על-ידי "הבודהה מאוריון", הידוע גם כשי טובלי. דיווחים בצינורות המקובלים מספרים לנו כעת שתביעתו של טובלי לצו זמני נדחתה היום, ואולי טובלי יבין את הרמז הגס של בית המשפט ויסוג מתביעתו. אלו, כמובן, חדשות משמחות, אבל לא הייתי רוצה להיות בנעליו של פרסיקו בימים האחרונים.

פרסיקו זכה לתמיכה מרשימה מצד קהילת הגולשים: בתגובה לבקשתו לסיוע כלכלי רבים רבים נרתמו למאמץ, ורבים אף הבטיחו להשתתף בתשלום הפיצויים שיגזרו על תומר אם יפסיד. משמח לראות הרתמות כזו למטרה חשובה, אבל המודל הזה אינו בר קיימא. לא לכולנו יש מטרות כל כך מעוררות אמפתיה כמו הבסתו של איש כמו טובלי. בלוגרים רבים, ואני ביניהם, עוסקים בנושאים יותר מעוררי מחלוקת או סתם אפורים, או שאינם זוכים לחשיפה רחבה, ושלא יסחפו רבים לסייע להם. בין כה וכה, עם הגידול בשימוש בתביעות דיבה כאמצעי להשתקה (SLAPP), גם התורמים הנלהבים ביותר ישחקו ויאבדו עניין.

אבל אי אפשר להשאיר עניינים כאלו ל"כוחות השוק". חופש הדיבור שלנו, זה שהאינטרנט הפך סוף סוף לאפקטיבי ומשמעותי באמת, מאויים על-ידי אנשים שהפרוטה בכיסם (או תואר העו"ד). חובה עלינו לפעול כדי להגן עליו בצורה מאורגנת. לשם כך יש להקים קרן שיתופית לסיוע משפטי להגנה על חופש הדיבור. קרן כזו, שתרכז תרומות לסיוע משפטי למי שמאויים על ידי תביעת דיבה אסטרטגית תתן לבלוגרים את החירות לכתוב באופן חופשי גם על בעלי ממון, בידיעה שעתידם הכלכלי לא יהיה נתון לאיום משמעותי רק מעצם התביעה עצמה.

האם אין מקום לחוקים למניעת הוצאת דיבה?

יש מקום לחקיקה שנותנת סעד למי שדיבתו הוצאה לרעה. חופש הדיבור אין משמעו שאפשר לומר כל דבר על כך אחד. הבעיה היא שהחקיקה הקיימת והמצב המשפטי הופכת את הגשת התביעה לקלה מידי, ועצם הגשתה הופכת לעונש על הנתבע, שנדרש לשלם שכר עורך-דין ולשחת את זמנו בדיונים בבית משפט. גם אם תדחה התביעה לגמרי, הפיצויים שיפסקו לנתבע בדרך-כלל רחוקים מלכסות על ההוצאות האמיתיות בהגנה על המשפט. המדינה צריכה לתקן את החקיקה באופן שיציב מחסומים על הגשת תביעות דיבה. למשל: מתן סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים עד כדי מלוא הסכום הנתבע כנגד התובע עצמו, אם יתגלה בבית המשפט שהתלונה הוגשה שלא בתום לב, מתוך כוונה לסתום את פיו של הנתבע על לא עוול בכפו.

עד שזה יקרה, המקסימום שאנחנו יכולים לעשות הוא להבהיר לתובעים פוטנציאלים שלבלוגרים יש גב והם לא יאלצו להתקפל בפני כל תביעה כדי להמנע מההוצאה הכלכלית הכרוכה בהגנה על עצמם בבית המשפט. לידיעה הזו, אולי, יהיה אפקט מצנן נגדי כנגד תובעים פוטנציאלים שמקווים להשיג את מטרותיהם בלי להגיע בכלל לבית המשפט.

עם זאת, הקרן השיתופית לא תסייע באופן אוטומטי לכל נתבע, אלא תקיים הליך בירור שבו יבחן תום הלב שבפרסום הדברים על ידי הבלוגר: האם הוא דבר אמת (או לפחות האמין באופן סביר שהוא דובר אמת) בזמן פרסום הרשומות? האם הוא פעל מתוך כוונה לפגוע במושא הפרסום, או מתוך דאגה כנה לעניין הציבורי בפרסום?

הקרן אינה בית משפט, ולכן היא גם תקשיב להחלטת בית המשפט. אם קבע בית המשפט באופן קטגורי שהנתבע פעל בחוסר תום לב ובמטרה לפגוע בתובע, תוכל הקרן לדרוש את הכסף שניתן לנתבע בחזרה. המטרה היא לעודד שיח פתוח ואמיתי, לא שילוח רסן.

למה שמישהו יתרום לקרן כזו?

בכל מאמץ שיתופי יש סכנה של טרמפיסטים (freeriders), או בתפיסה הישראלית – יש סכנה להיות פראייר. ניתן, לפיכך, להפוך את ההטבות של הקרן לתלויות בתרומה, אך דומני שבמקרה הנידון, הדבר אינו מומלץ: הוא יחתור תחת המטרות של הקרן לעידוד שיח ציבורי חופשי, ומצד שני לא ממש יעודד תרומות, שכן הוא יתפס כ"תעודת ביטוח" לדבר מה שהסיכויים להתרחשותו נמוכים מאוד וקיימת אפשרות פשוטה להמנע מנזק (הסרת הרשומות הבעיתיות). תרומות לקרן צריכות להיות בדיוק זה: תרומות, לא ביטוח נגד תביעות.

ובכל זאת, קיימת בעיה. מאגר התורמים הפוטנציאליים, בסופו של דבר, מורכב בעיקר מאנשים שיכולתם הכלכלית נמוכה למדי. גם עם הענות מרשימה, אפשר לתהות מה הסיכוי של קרן כזאת לאסוף מספיק תרומות כדי להפוך לגורם משמעותי. לפיכך, אפשר להציב מספר כללים שיהפכו את הקרן ליותר אטרקטיבית.

סיוע כלכלי ינתן על תנאי: נתבע שנפסקו לו החזרי הוצאות משפט שחרגו מעבר להוצאה האישית שלו על מימון הוצאות המשפט ידרש להחזיר את הכסף שניתן לו על ידי הקרן. כלומר, אם הקרן מימנה את מלוא ההוצאות המשפטיות של נתבע מסויים, היא תוכל לקבל לפחות חלק מהכסף חזרה במקרה שיפסק לו החזר הוצאות משפט.

ניתן להתנות תרומות ב"מדד שיתופיות": הקרן תתקיים בשקיפות מלאה לגבי סך הכנסותיה והוצאותיה. תורם יוכל להתנות את תרומתו בכך שהקרן תגייס סכום מסויים במהלך שנת פעילות. כך, למשל, אם אני אתרום אלף שקלים לקרן, אני אוכל לוודא שאני לא הפראייר היחיד על ידי הצבת תנאי של "רף מינימלי" של, נגיד, עשרת-אלפים ש"ח תרומות. כך, אם תוך שנה מיום התרומה שלי לא נאסף הסכום המינימלי מתורמים אחרים, הכסף יוחזר לי. אני מאמין שמנגנון כזה יעודד תרומות על-ידי ספקנים ויגדיל, בסך הכל, את סך ההכנסות של הקרן.

נשמע טוב. איך מרימים קרן כזו?

אין לי מושג. וגם אם היה לי, המיקום הנוכחי שלי לא בדיוק מאפשר לי לקדם דבר כזה. מכאן זה אתם. מישהו מרים את הכפפה? אני, מצידי, מתחייב לתרום, בלי התניה, מאה שקלים עם הקמת הקרן.

23 Replies to “תנו לכתוב בשקט”

  1. אם אני מבינה נכון השופטת דחתה את הבקשה להסיר את הפוסט (אולי במסגרת צו ביניים? ממיעוט הפרטים קשה לדעת), לא את התביעה עצמה.

  2. דובי שלום,
    ראשית תודה רבה על התמיכה. ותיקון קטן: מה שנדחה היום הוא ה"צו עשה זמני" שבו טובלי דרש שאוריד *כבר עכשיו*, לפני המשפט, את כל מה שכתבתי עליו. ייתכן שעוד תהיה תביעה, אם כי אני מקווה שהם הבינו שהם עושים טעות גדולה.

    לגבי הקרן, אני עצמי חשבתי על העניין. זאת בהחלט יכולה להיות יוזמה ברוכה ובהחלט יש לדעתי צורך בכך. השאלות הם שתיים:

    הראשונה, כפי שכתבת בעצמך, היא שחייבים להיות קריטריונים לקבלת הסיוע מהקרן, שהרי לא כל אחד שיכתוב דברים על מישהו יוכל לעמוד מאחוריהם. לקבוע את הקריטריונים ודרכי בדיקתם לא יהיה פשוט.

    השנייה, מסובך אף יותר: מי יעמוד בראש הקרן? למי ניתן את הסמכות מחד, ואת כאב הראש מאידך? הרי מדובר בעבודה!

    כל זה לא נכתב כדי לרפות את ידינו, אלא רק כדי להצביע על הקשיים שבדרך. אבל אם משהו כזה יוקם, אני בהחלט אתרום.

  3. ושאלה חשובה לא פחות – איך תחליט מי זכאי לעזרת הקרן? האם בלוגרים שעודדו אלימות או תמכו באנורקסיה ראויים לכספי הקרן? האם בלוגרים שלא תרמו בעצמם תקופה ניכרת לפני פרסום הפוסט הנדון יקבלו כיסוי? מה עם עיתונאים שכירים שניתבעו אישית? עיתונאים עצמאיים שנתבעו והעיתון לא עומד מאחוריהם? עיתונאים שכתבו פוסט שעיצבן מישהו בבלוג פרטי שלא קשור לעיתון? נראה לי כאב ראש.

    בכל מקרה הקרן לא תתנהל מעצמה, אתה מדבר בעצם על עמותה, זה אומר ניהול וחבות משפטית ופתח לבלגנים… אני חושב שזה רעיון אפשרי אבל כדאי לשלוף אותו למימוש רק אם התופעה תהפך להרבה יותר נפוצה.

  4. תומר, תודה על התיקון. עדכנתי את הפוסט בהתאם. העובדה שפסקו לך הוצאות משפט בלבלה אותי – חשבתי שזה משהו שמגיע רק בסוף תביעה, ולא גם בפסיקות על צווים זמניים.
    לגבי השאלה מי יעמוד בראש הקרן, אני מניח שזה יהיה צריך להיות בהתנדבות. השאלה היא כמה השקעה תדרש מהעומד בראש קרן כזו מבחינת זמן. כאמור, אני לא מספיק מבין בדברים כאלו כדי לענות על השאלה הזו.

  5. (בהנחה שזו לא בדיחה לרגל 1 באפריל הקרוב)

    תן לתרום בשקט. אני לא מתכוון לתת שקל לקרן שיתופית כזו, ומעדיף לשקול בעצמי במי אני תומך (וכן, גם אם דעתו הפוליטית הפוכה משלי) כי אני חושב שמנסים להשתיק אותו, מאשר להשאיר את זה להליך כפי שאתה מציע. אני לא סומך על ועדה/הצבעה/כל-שיטה-אחרת שתעשה את זה במקומי.

  6. אפשר שהעזרה מהקרן תינתן על תקן הלוואה.
    הרי הקרן אמורה לעזור לבלוגרים שמאמינים ש"אמת דיברו" ויכולים להוכיח את זה. כלומר הקרן אמורה לעזור נגד תביעות אסטרטגיות שמיועדות לפגוע למי שאין הפרוטה מצויה בכיסו ולכן לא יכול לממן משפט ארוך למרות שבסופו יזכה.

    מתן הלוואה פשוט נותן לנתבע את אורך הנשימה. בסוף המשפט, כשיפסקו לו גם החזר הוצאות משפט הוא יוכל להחזיר את הכסף.
    במידה והוא הפסיד במשפט – כנראה שזו באמת הייתה הוצאת דיבה (ניתן קרדיט למערכת המשפט) – גם כאן יצטרך להחזיר את הכסף. זה ימנע מנצלנים לנצל את הקרן לחינם.

    אפשר כמובן להתנות קבלת הלוואה במתן תרומה לקרן. אפשר כמובן גם לחייב את הזוכים להפריש חלק מהפיצויים (יש כאן פיצויים מעבר להוצאות משפט?) כתרומה לקרן ובכך לממן את הפעילות.

  7. הצעה מרתקת ומעניינת מאוד. למעשה, יש פה רעיון מוכר של "פיזור הנזק" (שזה קיים גם בכל ביטוח: הרבה אנשים משלמים קצת, כדי שאם יתממש סיכון מסוים, יוכלו הנפגעים לקבל את הפיצויים), בשילוב עם רעיון של ערבות הדדית בין חברי הקבוצה, ללא הגורם המתווך של חברת הביטוח. שווה לבדוק עם עורכי דין שעוסקים בביטוח ובתאגידים מה הם חושבים על זה.

  8. שתי שאלות, אחת לתומר ואחת לדובי:
    לתומר – מהי עילת דחייה הסעד הזמני? כשאני קראתי על הבקשה הזו היה לי די ברור שהיא תידחה לו רק בשל דרישה "טכנית" כמו שלא יהיה שיהוי בהגשת הבקשה.
    לדובי – ברוח פרשיה אחרת שהעסיקה את הבלוגוספירה, ולאור הסטנדרטים שמציבה ויקיליקס, מה דעתך על הרעיון להרחיב את מטרות הקרן (הדמיונית, בשלב זה) למימון הגנה לחושפי מסמכים ומידע מסוגים שונים? אמנם הבלוגוספירה הישראלית עוד לא שם, אבל יום אחד היא כנראה תהיה שם.

  9. קצת קשה לי לענות, כי אני מפחד שלא הבנתי משהו. אבל אם הבנתי נכון את דברי השופטת, היא פשוט אמרה (יותר נכון, צעקה) לעו"ד של טובלי שכמעט את כל מה שכתבתי עליו הוא כתב בעצמו, אז מה לו כי ילין עלי? כלומר, אי אפשר לומר שיש כאן דיבה או פגיעה בפרטיות אם אתה עצמך כתבת כמעט אותו דבר…

  10. אני לא תומר, ובלי להכיר את המקרה הספיציפי קשה לענות במדויק, אבל לפי מה שאני מבינה בכתב התביעה ביקשו סעד זמני (להסיר את הפוסט/ים מייד עד שהתביעה תוכרע) וסעד קבוע (פיצויים על הפגיעה בלשון הרע והסרת הפוסט/ים). השופטת דחתה את הבקשה לסעד הזמני.
    בהנחה שאין עילה לדחות או למחוק את התביעה על הסף (כלומר, בכלל בלי דיון לגופו של עניין), הדיון בסעד הקבוע וההחלטה לגביו תנתן רק בהמשך.

    אבל שוב, יכול להיות שאני טועה. לא ראיתי את כתבי הטענות וכל מה שאני יודעת על המקרה זה מיד שנייה.

  11. תומר – אם כך עושה רושם שמדובר בכתב תביעה חפיפניקי במיוחד. אני אעשה מאמץ לקרוא אותו, אך האם הוא גם מודה באונס לכאורה שהבנתי שהאשמת אותו בו? האם כתב התביעה מתייחס לדברים האלו?
    עפרונית – שאלתי לגבי הסעד הזמני, עד ההכרעה במשפט. סעד קבוע, אם ניתן, ניתן תמיד בסופו.

  12. הנה רעיון שלי, שמדלג על כל סיבוכי הניהול של קרן ועמותה: אפשר לעודד את התורמים הבודדים להתנות את תרומתם בכך שהנתבע, אם ישאר לו עודף אחרי המשפט, יתרום אותו לנתבע הבא. הבעיה שאני, ולא רק אני, תרמתי לפרסיקו גם כתמיכה בבלוג שלו, ולא רק בקשר לתביעה. אז אני לא יודע.

  13. עירא – אני חושב שהייתי די ברור: הקרן מיועדת לבלוגרים. הקרן תיתן כסף לכל בלוגר שידגים למנהלי הקרן שהוא פעל בתום לב ומתוך אמונה סבירה באמיתות הדברים שפרסם ובעניין הציבורי בהם. סיוע הקרן לא יוגבל רק למי שתרם לה (אם כי אפשר לדרוש בחוזה התחייבות להחזיר חלק מסכום הסיוע באמצעות תרומות לקרן לאורך פרק זמן מסויים, בדומה להצעה למעלה להפוך את המענק להלוואה). ברור שהקרן תדרוש ניהול, אבל אני חושב שזה משהו שאפשר לעשות בהתנדבות. אני לא חושב שיהיה צורך בכמות זמן גדולה לניהול דבר כזה, אבל יכול להיות שאני טועה – אני לא ממש מבין בדברים כאלו.

    ערן – לא צריך. אני חושב שהיתרון של קרן כזו היא בכך שהיא תנטרל במידה מסויימת את אפקט הצינון של תביעות דיבה, משום שאם בלוגרים ידעו שקיימת קרן כזו, והם לא יהיו נתונים לחסדיהם של תורמים שכן או לא יתרמו להם ישירות, הם פחות יפחדו לכתוב על דברים שעשויים לגרום לבעלי ממון לנסות לסתום את פיהם.

    יואב – אני לא חושב שצריך לערב שמחה בשמחה. ברגע שקרן כזו תכלול גם סיוע משפטי למדליפי מסמכים, היא תעבור פוליטיזציה – בעיני תורמים פוטנציאליים לכל הפחות – והדבר יפגע בה. אני לא רואה סיבה לעשות כן.

  14. דובי – יש לא מעט הגיון, והמון ריאליות, במה שאתה אומר. אכן יש הגיון בהפרדה כאשר חושבים על מקרי קצה כדוגמת הגנה מתביעת לשון הרע של גורו מחופף אל מול פרשת ענת קם או בראדלי מאנינג אפשריים בבלוגוספירה הישראלית. אך אני לא בטוח מה טיב ההפרדה בין פוליטי ללא פוליטי כאשר חושבים על תביעת דיבה כנגד מי שכותב על נתניהו, לעומת איום משפטי על בלוגר שחושף שחיתות במערך כיבוי האש, למשל.
    אני לא בטוח שתורמים שחוששים מ"פוליטיזציה" לא ירתעו מלרתום לקרן כללית שמתעסקת רק בתביעות דיבה, שיכולה להגן גם על מי שכתב דברים קשים על ברוך מרזל וגם מי שכתב דברים קשים על חנין זועבי. במקרה זה הם אולי יעדיפו לתרום פרטנית, כאשר הם יודעים שהכסף הולך לאיזה פרסיקו "לא פוליטי" שכותב על גורואים מאוריון.
    העניין הוא שהגנה על חופש הביטוי והמידע ברשת, והגנה על חופש הכתיבה של בלוגרים, היא בהכרח פוליטית. בעיני שני הנושאים כרוכים יחדיו. אולי דווקא בהפרדה יש מן הפוליטיקה – בין אם אכן מדובר בסוג של ראל–פוליטיקה, ובין אם מדובר ברצון להגן קודם כל על בלוגרים כסוגך (כאלו העוסקים בענייני מחשבות, ופחות בענייני מידע).

  15. יש לי פתרון זול יותר.
    בישראל יש עורכי דין רבים, מצד שני אסור על פי חוק לפרסם עורכי דין. הרעיון הוא למצוא משרד צעיר אבל מקצועי שיקבל פרסום חינם בבלוגים המאוגדים ולינק ששווה כסף רב ומקדם את המשרד בתוצאות הגוגל ותמורת זה ייצג בחינם את החברים בבלוג וכן יעשה טיפול שוטף, כלומר יש להעביר אליו פוסטים רגישים לפני כן, לראות איך להזהר מתביעות מוצדקות. כמו בעיתונות.
    לא מזמן קראתי בבלוג דיבה על פוליטיקאי ידוע, פשוט הבלוגר פרסם שמועה על שחיתות ואמר שצריך לבדוק אותה, בלי להבין מה זה אומר.

  16. כלומר הפתרון שלך הוא לעבור על כללי האתיקה של עורכי הדין?[1] כי לעו"ד אסור לקבל תמורה על עבודתו שלא בכסף. או שאתה מייצג פרו-בונו, או שתגבה שכר בכסף.

    [1]נדמה לי שגם למס הכנסה יש מה לומר על בארטרים כאלה, אבל אני לא מכירה את חוקי המס לעומקם.

  17. אני לא חושב שאתה צריך קרן לשם כך. ההתגייסות שהיתה לטובת מיקי רוזנטל (אליה לא הצטרפתי), תומר פרסיקו, ואפילו התגייסות לעתיד שהייתה בזמנו של קוראי האייל הקורא, היא בעיני סיגנל חזק מספיק כדי לאותת לבלוגרים שיש להם גב. נוסף על כך, אני לא רוצה לתת את ידי לגב חזק מדי, כי אני לא מאמין בחופש להשמיץ, ואני גם לא סומך על הוועדות והמנגנונים שמוצעים כאן, וההוקעות שיבואו כשיוחלט לתמוך/לא-לתמוך בבלוגרים מסוימים.

  18. אני חושב שהקרן הזאת היא רעיון מאוד טוב מסיבה מעוד פשוטה- היא מורידה את אי הוודעות. הכוח הכי גדול של תביעות SLAPP הוא הפחד ואי הוודעות שהן מטילות על הנתבה. למשהו כמו תומר לא היה מושג כשניגש אליו הטובלי הזה שהוא יקבל את התמיכה שהוא קיבל. חוסר הוודעות הזה אומר שהרבה פעמים אנשים נאלצים להיכנע בלי בכלל שתוגש תביעה, פשוט בגלל שהם פוחדים ממה יקרה. הקרן הזאת מספקת וודעות בדיוק נגד המקרים האלא.

  19. אבנר, חוסר הוודאות הזה הוא מה שגורם לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם מפרסמים חומרים בעייתיים. אני לא יודעת מה איתך, אבל אני בהחלט רוצה שאנשים יחשבו פעמיים (ושלוש, וארבע) לפני שהם מפרסמים חומרים שעלולים לפגוע באחרים. מה גם שלא כל תביעת דיבה היא תביעת SLAPP. חלקן לגיטימיות לחלוטין (בין אם בסופו של דבר נקבע שהייתה לשון הרע ובין אם לא).

סגור לתגובות.