בלינוקס זה לא היה קורה (או: המדריך להסרת אובונטו)אני ואפסי עודראשי

תגובות

בלינוקס זה לא היה קורה (או: המדריך להסרת אובונטו) — 27 תגובות

  1. מעניין. לי לא רק שזה שומר על החלונות הפתוחים אחרי שנת חורף, הוא זוכר אותם גם אחרי שאני מכבה את המחשב ופותח אותו מחדש(במקרים של קוראי מסמכים מסויימים הוא אפילו יחזיר אותי לאותו מקום במסמך). אני תוהה אם זה עניין של בעיית תאימות חומרה איזושהי או העובדה שאני עובד איתו כמערכת הפעלה יחידה.

  2. בשנים האחרונות יצא לי לעבור הלוך וחזור – בשני לפטופים ומחשב אחד שעברו אצלי בזמן הזה – בין חלונות לאובונטו. המסקנה שלי בינתיים היא כזאת: לאובונטו, בכל הגירסאות ועל כל המחשבים שהתקנתי אותו (עברתי בין גרסאות עם העדכונים השונים), יש תמיד באגים כלשהם. לפעמים הם הולכים ונעלמים עם העדכונים של הגירסא, אבל עוד לא הגעתי למצב נטול באגים לגמרי. אגב, בגרסאות שנתמכות לטווח ארוך (הייתה לך אחת כזאת?) יש בדר"כ פחות באגים.

    למרות זאת – בכל המחשבים – בסופו של דבר מצאתי עצמי משתמש אך ורק באובונטו, ונוגע בחלונות לעיתים נדירות. למה? שתי סיבות. ראשית, חלונות אולי מגיע כמעט נטול באגים, אבל בדר"כ נוצרים לו כאלה במהלך שימוש מתקדם משתמש. ושנית? חלונות הרבה הרבה יותר כבד ואיטי מאובונטו, ובאובונטו יותר כיף וקל לי להשתמש – לא מעט בגלל פונקציית התקנת התוכנות המקסימה שלו.

    עכשיו, אני האחרון שיטיף לאנשים לעבור לאובונטו. צריך סבלנות לבאגים האלה, וגם סוג של ידע טכני כדי לשחות לפעמים בקודים שאתה מתאר. אבל אני גם לא מסכים עם השורה התחתונה שלך: היא קיצונית ולא נכונה באותה המידה.

  3. חומרה. להעביר התקן מסוים למצב שינה ולהחזיר אותו ממנה זו פעולה לא טריוואלית. יש תקן מסובך להחריד, בו חומרת המחשב מסבירה למערכת ההפעלה כיצד יש להכניס אותו למצב שינה (וכיצד להעיר אותו ממנה). כבר חצי עשור שזה נתמך בלינוקס. ואאל"ט, אינטל תרמו את רוב הקוד לכך.

    אלא שיש שתי בעיות:
    1. המימוש של Windows את התקן חלקי. בפועל, תחת Windows הכל יעבוד גם אם החומרה תספק למערכת ההפעלה הוראות כמעט נכונות. לינוקס קצת יותר קשוחה. יש יצרני חומרה שמסתפקים בכתיבת הוראות כמעט נכונות, כמו Acer, שלפני כשבע שנים נאלצתי לבצע reverse engineering ל־BIOS שלהם (היה לי ThinkPad שפרט למדבקה היה בעצם Acer). להבנתי, יש פחות ופחות כאלו היום.

    2. יש חומרה שמשקרת, ונותנים לדרייברים לבצע חלק מהעבודה, ושוכחים לספר על כך למערכת ההפעלה בעזרת התקן הקודם. לפעמים דרייברי לינוקס נכתבים ללא, או כמעט ללא עזרת היצרן, או לפעמים אפילו היצרן לא מוסיף את הקוד המתאים.

    לכן אני מקפיד לבדוק ראשית שכל חומרת המחשב נוסתה בהצלחה על לינוקס לפני שאני קונה מחשב (גם אם אני מתכנן להריץ עליו ווינדוז: כי אי אפשר לדעת). פעם זה גם היה עולה יותר בכסף, היום זה בד"כ עולה יותר רק בכאבי הראש (שגם הם, בעצם, שווים כסף)

  4. מצחיק עד דמעות (: בתור משתמש לינוקס למעלה מעשור, מה ששמר על שפיותי זה הכלל הבא: לינוקס זה בעבודה, לפיתוח; בבית – רק ווינדווז (7) או מק.

  5. באגים, הם בכל מקום.
    לא מזמן התחדשתי בדל חדש. מכונה חזקה למדי, חלונות 7 – מערכת הפעלה מעולה – מותקנת. רוצה להשכיב את המחשב לישון. בתפריט "התחל" (שונא מערכות הפעלה בעברית יחיה) (קיבינימט, כמה מטומטם זה ללכת ל"התחל" בשביל לכבות את המחשב?) יש שתי אפשרויות "שינה" ו"מצב שינה". אלוהים יודע מה עבר למתרגם בראש, ומה הוא חשב שהמשתמש יבין מזה. לא אלמן ישראל, הבנתי ששינה זה sleep ומצב שינה זה hybernate. שונא hybernate. יאללה, "שינה". בבוקר מעיר את המחשב, והסמן של העכבר ענק. עשרים פיקסלים כל כיוון.
    דל טוענים שזה באג של ATI. זכותם. ATI טוענים שזה באג של מיקרוסופט. בלינוקס, הם אומרים לי, זה לא קורה. צודקים, ניסיתי. לא קורה. מיקרוסופט טוענים שזה באג של דל. יושב למפתחים של ATI על הראש. זה באג שלכם, אני אומר, זה הדרייבר הדפוק שלכם לחלונות. "מאיפה לך?", שואל נציג שלהם בפורום באמריקאית מנומסת. אני מסביר: כשאני מאתחל את הדרייבר, הסמן חוזר להיות בגודל טבעי (לזמן מה. פתרון קבוע לבעיה דורש גוד אולד פאשיינד ריסטרט). בודקים. אחרי שבוע חוזרים אליי: כן, באג שלנו. כלומר, דל סיפקה לך דרייבר לא נכון. אתה צריך לכבות ולהעיף את מרכז הבקרה של דל, להעיף את הדרייבר, ולהתקין את הדרייבר הזה פה שאנחנו נותנים לך. כיף, יש פתרון. לא שיש לי מושג מהו הפתרון הזה – עד כמה שאני יודע, הקובץ ששלחו לי יכול להיות הרשאה לאכול את בנך הבכור. אבל לא ממש אכפת לי מבנך הבכור וזה, אז אני עושה. הכול עובר חלק. משכיב המחשב לישון. קם בבוקר ומעיר אותו. סמן ענק מחייך אליי מבעד לקורי השינה. חוזר לדל. "וואללה, צודק. לא יודע מה לומר לך" אומר לי נציג של דל באמריקאית מנומסת. "אולי יתקנו מתישהו".
    ולמה אני מספר? כי יש לי תחושה שאנחנו נוטים לסלחנות יתירה (כלומר, ליותר סלחנות, לא לסלחנות שאינה במקומה) לברירות המחדל שלנו. להשלים עם האין-ברירה. עבור רוב האנשים בעולם, חלונות זו ברירת המחדל. ככזו, הבאגים שלה תמיד – אבל תמיד – ייראו פחות קריטיים, יותר כאלה שאפשר לחיות איתם. עבור מיעוט מסוים שאתה מתאר, לינוקס זו ברירת מחדל. מבחינתם, אפשר לחיות עם הבאגים שלה. הכול בסדר, ואיש לפי הרגלו יחיה. שיט, הסמן שלי שוב ענק.

  6. זה מזכיר לי את עינוי האובונטו שלי. התקנתי אותו בדיוק כמוך, כדי לבדוק במה מדובר. מיד התעוררו שתי בעיות: הוא לא הסכים לתמוך בשני מסכים, וגם לא בכרטיס הסאונד שלי, למרות שהנ"ל ברשימה המאושרת של אובונטו ויש דרייברים להורדה.
    אני אדם פחות סבלני ממך, ועל כן לא טרחתי עם פורומים ומדריכים אפילו לשניה. במקום זאת הבאתי שני אנשי IT עצבניים, שנושמים, אוכלים ומפרישים לינוקס ויוניקס, כדי שיסדרו את זה. אחרי יומיים של עבודה מאומצת, שחררתי את שניהם מתפקידם בבושת פנים ופירמטתי את המחשב. ובזאת נגמר העניין.
    ובמאמר מוסגר: אופן-אופיס היא תוכנה איומה, ואת זה אני אומר לא רק כמשתמש נרגן, אלא כמתכנת ותיק ורע לב. זוועה. אני כבר מעדיף לשלם למייקרוסופט.

  7. נמרוד,

    אני חושד שאין שום נושא, ולו הטריוויאלי ביותר, שאתה מסוגל לכתוב עליו איזשהו טקסט, ולו האגבי ביותר, מבלי לגרום לי להרהורים מטאפיסיים.

  8. אצלי דווקא בווינדואוז (XP) ההייברנייט עושה לפעמים בעיות. באובונטו הכל סבבה.
    חוץ משתי בעיות:
    1. לפעמים (השד יודע למה ולפי איזו חוקיות) הוא לא מסכים להתחבר לרשת אלחוטית חדשה (ומסויימת) בלי איתחול.
    2. אופן-אופיס זו פשוט תוכנה מחורבנת. נסה לעשות מצגת עם אנימציה פשוטה (=שורות שעולות כשלוחצים אנטר, מה שקוראים בצבא גילוי מודרך) – האופן אופיס מתרסק כל שתי דקות ולוקח לו עוד שלוש דקות להבריא. בלע. אני כבר מעדיף לעשות מצגות בLATEX.

    (Dell vostro 1510, Ubuntu 10.4)

  9. אורן – השימוש שלי באופן אופיס הוא די מצומצם לעיבוד תמלילים בסיסי בכל מקרה. סתם בשביל הניסוי יצרתי עכשיו מצגת כמו שתיארת, ולא נתקלתי בשום בעיה.
    אבל כן, אם הייתי צריך אופיס לשימוש יומיומי משמעותי, סביר להניח שהייתי הולך על מיקרוסופט.

  10. דובי, רק לתשומת לבך, כתבת "באופן כללי כדאי לגבות קבצים חשובים לפני שעושים דברים כאלה", במקום "באופן כללי כדאי לגבות קבצים חשובים". :)

  11. החוויה האישית שלי עם אובונטו מזכירה את מה שתארת. החווייה הראשונית היא חייכנית, נעימה ומלאת פיצ'רים לרוב, אבל ברגע שמשהו מפסיק לעבוד, וזה קורה תמיד בשלב מוקדם למדי, כל העסק מתפרק לגורמים. ניסיתי אי אלו פעמים, תמיד בכישלון מהיר ומוחץ.
    ווינדוז, לעומת זאת, מעורר בי חשק עז למנת יתר מהכימיקל הרעיל הנגיש לי ביותר באותו רגע, וכיוון שמיקרוסופט טרחו להחליף שש גרסאות מאז השתמשתי בתוכנה לאחרונה, אני מזהה בה כבר רק מעט מאד והיא פשוט לא אפשרות קיימת עבורי.
    האלטרנטיבה שמצאתי לי היא קומבינציה של תוכנות שרצה על דביאן (שהיא גם הבסיס לאובונטו, אבל הסוד הוא בתיבול ובאופן ההכנה. לשתיהן טעם שונה מאד). אני רחוק מאד בלשלוט במערכת שלי, ואת המעט שאני יודע השגתי על ידי קריאה אודות כל אחת מהפקודות המסתוריות שנאלצתי להקליד והפנמה של צורת העבודה המקובלת בשורת הפקודה.
    זה לוקח שנים. בשלב זה יש לי אוצר מילים של כמה אלפי מילים ותחביר סביר (אם כי לא סטנדרטי במיוחד), שמאפשרים לי להתבטא ולהסביר את רצוני למחשב באופן יעיל, בהיר, חופשי ורב-עוצמה יותר משרוב משתמשי המחשבים מכירים, אבל בעיקר בגלל שנהניתי מהדרך, ומצורת העבודה השונה.
    ההבדל לדעתי הוא לא בין לינוקס לבין ווינדוז, או מק, או אנדרואיד. ההבדל הוא בין היכולת להתבטא בשפה חופשית (במגבלות מובנות) לבין לעקוב אחר תסריטים ידועים מראש. מערכות הפעלה בימינו הן ממילא גמישות מספיק כדי לאפשר את שני הדברים, אבל בעוד ווינדוז נבנתה ל"משתמשים טפשים" ובכך מצמצמת מראש את מרחב הפעולה כדי לא לסבכם, לינוקס נבנתה על ידי האקרים בעבור האקרים, ורף גבוה לשימוש בסיסי (כישורי תכנות, נאמר) לא נראה בלתי סביר בתמורה לגמישות וכוח.
    אובונטו מנסה לדעתי לאכול יותר מדי מהעוגה ולהשאיר יותר מדי ממנה שלמה. מחד אין להם את המשאבים שיש לגוגל, למשל (ואת מיעוט הפלטפורמות), כדי לאטום את המערכת הגרפית בפני באגים ושאר סיפורים מסובכים, ומאידך רוב הפיתוח נעשה בידי מתנדבים שכישוריהם ותחומי עניינם לאו דווקא נוגעים לחוויית שימוש ולעיצוב גרפי. אולי יהיה פעם לינוקס לבני אדם (אולי מק מגיעים לשם, לא מכיר מספיק). בינתיים, הברירה בין חופש ונוחות היא די חדה.

  12. אף תוכנה לא מושלמת.
    בכל תוכנה יש בעיות.
    גם בלינוקס יש בעיות.
    בחלונות יש יותר בעיות.
    אף תוכנה לא מתאימה לכולם.

    אבל.
    מה שכתבת הוא תמוה. לא משום שנתקלת בבעיות, אלא משום שלא הצלחת לפתור אותן. משום שלא הצלחת להבין את הקהילתיות ואת היכולת של הקהילה לעזור לכל אחד, גם אם הוא בא בגישה רעה ומתנשאת.

    למשל.למרות שזו קהילת לינוקס, קיים מדריך כיצד להסיר אותה:
    http://www.whatsup.co.il/index.php?pagename=%EE%E7%E9%F7%FA%20%EC%E9%F0%E5%F7%F1&op=modload&name=phpWiki&file=index

    מה גם שלגבי שאר הבעיות שהעלאת, לרובן הפתרונות מאוד פשוטים. נכון שלעיתים קיימת בעיה עם מצב שינה, מאידך, נתקלתי באין ספור מקרים של אובדן מידע גם בחלונות במגוון חומרות. בלינוקס אני משתמש במצב המתנה, ועבור רוב השימושים הוא מהיר ואמין. לא מושלם, אבל שום דבר לא מושלם במחשבים.

    תמוה בעיני, שאתה לא מבין את המשמעות של שימוש במוצר מסויים מבחינה חברתית. כאילו שאין הבדל אם אתה רוכש טויטה פיירוס או האמר. אתה מתעלם מהתרומה של תוכנה חופשית מבחינה חברתית. אתה מציג כאן גישה קפטליסטית הנראית על פניו מאוד מרוחקת מרוח השמאל.

    נראה לי שכתבת פוסט המנסה להוכיח ש-"המלך הוא עירום". מאידך, נראה לי שקורא תמים שיתרע מזלו לעיין בפוסט הזה והמבין ולו כמעה בלינוקס, היה מגיע למסקנות די עגומות לגבי היכולות של הכותב בתחום המחשבים, ואם יורשה לי להעיר, גם בגישות חברתיות הנוגעת לפער הדיגטלי (להלימות שלו לפערים כלכלים) ולדרכים להתמודד עימם.

  13. ליבי ליבי לך. נמרוד, לגבי ברירת המחדל: מזכיר לי את התקופה שתרגלתי בטכניון, ורציתי לכתוב תרגולים בעברית ב-latex. בכל תוכנות העריכה העברית היתה מוצגת משמאל לימין. תאזכ הרוצב רמולכ. תהיתי איך שאר המתרגלים שכותבים בעברית ב-latex עובדים. הייתי נחוש למצוא דרך שבה שתי השפות מופיעות בכיווניות הנכונה. חייבת להיות כזאת. הרי לא יכול להיות שכל מאות האנשים שכותבים מאמרים ותרגילים בעברית ב-latex עושים זאת משמאל לימין. עברתי אחד-אחד בין כל מי שהכרתי שכותב ב-latex, וכל אחד הראה לי דרך פרימיטיבית (ולא מספקת) אחרת שבה הוא עובד. חלק כותבים ב-word ואז עושים paste ל-latex. חלק משתמשים בפיצ'ר של DOS שיכול לשקף מסך. אבל רובם המכריע פשוט כותבים משמאל לימין וכולם אמרו שזה לא מפריע להם (ומצד שני אמרו לי שאם אני מצליח למצוא דרך אז לומר להם). באמת שניסיתי, ולרגע אפילו חשבתי שמצאתי, אבל בסוף גם אני נכנעתי. הניורונים מתרגלים אחרי שבועיים-שלושה.

    רם-און: רמות התסכול שאני חוטף מלינוקס בנסיון לגרום למשהו שאמור להיות טריוויאלי לעבוד, ובעיקר הזמן המבוזבז, לא שווים את "התרומה החברתית" שבשימוש בו. מעדיף להשקיע את הזמן הזה בתרומה חברתית על גבי חלונות.

  14. אורן, הבעיה של האינטרנט שמתנתק כשמעירים את המחשב מעצבנת גם אותי, ועכשיו שהזכרת אותה, חיפשתי ומצאתי את זה http://ubuntuforums.org/showthread.php?t=1522146
    מה שמוכיח בדיוק את הנקודה של דובי לגבי הוודו שצריך לבצע כדי שמשהו יהיה אוטומטי באובונטו. אני אסתפק בלדעת שיש שורת פקודה לאתחל מחדש את מנהל התיקשורת בלי לאתחל את מערכת ההפעלה.

    דובי, אני שמח שמצאת דרך לחזור, אני הצלחתי לדפוק את התקנת ה-XP במחשב הקודם, כך שנשרף הגשר חזרה מאובונטו. בנוכחי (eeePC) יש מחיצת XP (עם ממשק עברי!) אבל לא ממש מצאתי יותר מדי דברים לעשות איתה (ה-Character Builder של דיאנדי, למשל, היא תוכנה שהייתי יכול למצוא בה שימוש והיא עובדת רק על וינדוז, אבל היא ממש לא משהו ברזולוצית מסך של eee).

    גם כשאני נואש מבעיות באובונטו (בעיקר תמיכה בחומרה, שנוטה להתדרדר לפעמים עם שידרוגים), המחשבה שלי היא לא "אחזור לווינדוז", אלא "אולי אנסה הפצה אחרת של לינוקס".

  15. הדיון כאן מזכיר לי דיון של עגלונים המביטים על מכונית ושואלים מהיכן צריך לדחוף לה חציר.
    בעצם, אפשר גם לדמות את דותן לברברי המביט על פסל של זאוס ולא מבין מה אפשר לעשות בו.
    לינוקס היא לא חלונות. אבל כדי לתחזק את לינוקס לא צריך יותר מקצת סבלנות ורצון טוב. יש כיום הרבה מאוד בני נוער המתחזקים את לינוקס בלי לרדת לשורת הפקודה. עבורי, אדם שהקנוסול הוא ביתו השני, הם נראים בריה מוזרה. אך זו עובדה – אפשר לתחזק את לינוקס בשולחן העבדוה בצורה טובה בלי שורת הפקודה.
    לא שאין בעיות. לא שלעיתים אין חומרות בעייתיות. אבל אין זה שונה מחלונות. פשוט, את הבעיות של חלונות אתם מקבלים כמובן מאליו. אבל זה מעיד על המתקשים, לא על המערכת. כאדם שהתפרנס מתחזוקת שולחנות עבודה חלונאיים, אני יכול להעיד על כך שזו עבודת סיוט. שחלונות היא מערכת מפלצתית לתחזוקה, שהיא קשה, לא מובנת, סותרת את עצמה ומטופשת לעיתים ברמות בלתי נתפסות. אולי בלינוקס יש וודו, אבל הוא לפחות עובד.
    בכל מקרה, יש כל כך הרבה משתמשי לינוקס, התוכנה החופשית כבר ניצחה. לינוקס יש בכל מקום (כולל המערכת הפעילה את הבלוג הזה, למרבית הרננה והדיצה). משתמשי התוכנה החופשית כבר יודעים – ניצחנו. אנחנו כאן כדי להישאר. כך שמאותגרי תוכנה חופשית יכולים להיות רגועים. ההפסד הוא שלכם בלבד.

  16. חוץ מזה שהפוסט נורא מצחיק גם אני התפתיתי פעם אחת להתקין אובונטו. הגעתי לאותה מסקנה…

  17. "אובונטו" =/= "לינוקס", ובטח =/= "יוניקס" (כמעט התפתיתי להשתמש ב-"=!" אבל זה כבר מוגזם).

    bhttp://replay.waybackmachine.org/20080923184946/http://www.linuxisforbitches.com/bsdvlinux.php

  18. לא רוצה להגן על לינוקס בכלל ואובונטו בפרט, אבל אתה משווה תפוחים לתפוזים. כשאתה קונה מחשב שנמכר עם חלונות, מישהו שמקבל על זה משכורת (או אפילו צוות של אנשים כנ"ל) כבר דיבג את הקונפיגורציה, בדק שמערכת ההפעלה עובדת נכון עם כל ההתקנים והדרייברים, עבד עם היצרנים לתקן את הטעון תיקון וכך הלאה, כך שאתה מקבל משהו שלפחות אין בו בעיות ברורות על פני השטח. קח מחשב שאין עליו חלונות והתקן עליו חלונות, ומנסיון אני יכול לומר לך שתיתקל גם שם בהרבה בעיות.

    אז נכון שהרבה יותר קשה למצוא מחשב עם לינוקס מותקן מראש, ככה שהשוואה הוגנת לא קל לעשות, אבל אפשר להתקרב לזה ע"י מה ששי מציע: לפני שאתה קונה מחשב, תקרא קצת פורומים ותבחר מודל שכבר נוסה והומלץ ע"י אחרים.

  19. נמרוד: מק זה לא לינוקס, אבל כן יוניקס (דארווין/בי אס די/מאך/נקסטסטפ/וואטאוור). אמנם לא תוכנה חופשית מהמסד עד הטפחות אבל כן רלוונטית לדיון אם הם הצליחו ליצור שילוב בין ממשק גרפי חלק ואטום יחסית מפני בעיות ותסבוכות לבין יכולת שליטה במערכת מתוך שורת הפקודה — הגביע הקדוש שאובונטו שואפת אליו ומנסיוני עדיין רחוקה מלהגיע.

    ואגב, השיטה שאיפשרה להם לעשות את זה היא אותה אחת שנוקטת גוגל עם אנדרואיד וכרום-אואס — הגבלה פנאטית כמעט של הפלטפורמות עליהן הן רצות וההרחבות שאפשר לבצע עליהן. קוד פתוח או לא, חופשי במיוחד זה לא.

  20. רם און – טויוטה פיירוס?
    הבחירה של רוב מוחלט בנוחות אישית על פני דוגמטיות ואידיאולוגיה היא לא "גישה קפיטליסטית". היא טבע אנושי. קפיטליזם רק מודה בזה.

  21. יאיר: אל תתחיל, אבל זה גם לא ממש יוניקס. כמעט, בערך, אולי, דומה מספיק כדי שלא נבחין בהבדל. אבל עדיין אין לזה טעם של ברווז.

  22. פינגבאק: לא לכל אחד מגיע לינוקס (וגנו גם) | על בני אדם וחיות אחרות

  23. פינגבאק: לא שומעים! » קווערטי

  24. פינגבאק: יום ראשון | רכבת הרים

  25. שנון, מצחיק, ומעניין, אך לא מייצג באמת את המערכת. כדי לספר לחברה לדוגמא כמה זמן הם שורפים על סריקות וירוסים בחלונות…