הסיפור על רוברט מאנש

סופר הילדים המצליח והאהוב ביותר בקנדה, ואחד החשובים שבהם בצפון אמריקה בכלל, הוא רוברט מאנש. מאנש כתב עשרות ספרים חינניים להפליא, מצחיקים גם עבור הילדים וגם עבור הוריהם, ובעיקר – כיפיים להפליא להקראה. הסיבה היא שמאנש הוא בעצם לא סופר אלא מספר סיפורים: ((אפשר לשמוע הקלטות של רבים מספריו מוקראים על ידי מאנש עצמו באתר הבית שלו.)) כל סיפור מתחיל מאחד ממופעי סיפור הסיפורים שלו, שם הוא ממציא אותו מכלום (או, לעיתים קרובות, משיחה עם אחד הילדים בקהל), ואז ממשיך ומפתח ומעבד את הסיפור בהקראות חוזרות ונשנות לפני קהלים שונים. באחד הראיונות שלו סיפר שלוקח 200 הקראות כאלו בין המצאת סיפור ועד שהוא "מוכן". כל ספר כזה מלווה גם באיורים מקסימים של אחד מכמה מאיירים שעובדים איתו לאורך השנים.

הספר המוכר ביותר של מאנש, אולי, הוא "נסיכת שקית הנייר", מ-1980, שהפך למעין סמל פמיניסטי לכתיבה על ולילדות. בספר מצליחה נסיכה שהנסיך שלה נחטף על ידי דרקון (שגם שרף את כל בגדיה, מה שהצריך לבישת שקית נייר במקום בגדים) להערים על הדרקון כדי להציל את הנסיך שלה — אך לבסוף מתגלה שהנסיך הוא כפוי טובה שאינו מוכן להתלוות לנסיכה מכיוון ששערה פרוע והיא אינה לבושה כיאות לנסיכה, ובתגובה היא זונחת אותו.

מאז, כאמור, מאנש כתב עוד עשרות ספרים. רבים מהספרים נוגעים בסוגיות שסופרים אחרים היו מרגישים צורך להתעסק איתם בצורה דידקטית או לפחות ללוות אותם במוסר השכל. חלק מהקסם של מאנש, לעומת זאת, הוא שהוא אף פעם לא מרגיש צורך לספק מוסר השכל לסיפורים שלו, והערך החינוכי, אם יש כזה, הוא בעצם האגביות של דברים מסויימים בסיפור. כך, למשל, הסיפור "זום!" עוסק בילדה על כיסא גלגלים, אך עצם היותה ילדה שזקוקה לכיסא גלגלים לא מהווה עניין חשוב בסיפור – היא פשוט ילדה בכיסא גלגלים, בלי צורך להסביר או להציג אותה כראויה לרחמים. ילדה ככל הילדים וזהו. בסיפור אחר, "ממקום רחוק", שנכתב בשיתוף עם סאוסן אסקאר, מספר מאנש את סיפורה של אסקאר, שהיגרה עם הוריה ממדינה מוכת מלחמה (המדינה לא מזוהה, פרט לעובדה שהוריה של אסקאר הם בבירור מוסלמים, על פי לבושם). הסיפור עוסק ברגישות ובעדינות גם בנושא המלחמה וגם בנושא קשיי ההגירה של ילדים, וכל זאת בלי לנסות לגונן על הילדים הקוראים יתר על המידה. בעקבות הקריאה בסיפור בני יזם שיחה על מלחמה ולמה יש מלחמות ומה קורה בהן – נושאים לא פשוטים שמרבית ספרות הילדים כיום פשוט מעדיפה להמנע ממנו.

בגלל שכל הספרים התחילו את דרכם כסיפורים, יש דגש גדול על הדיאלוג ועל שימוש באינטונציות, מה שהופך את ההקראה להרבה יותר כיפית מהרבה מאוד ספרי ילדים שנכתבים כיום.

וכך באחד האמשים שוחחנו, אני ואשתי, ותהינו למה בעצם הספרים הללו לא תורגמו לעברית, ומאנש עצמו כלל אינו מוכר בארץ – אם הילד לא היה מספר לנו עליו, ומבקש ספרים שלו, כלל לא היינו מודעים לקיומו. בעקבות אותה שיחה שלחתי מכתב למאנש (מכתב ממש! באתר האינטרנט שלו יש כתובת דוא"ל, אבל מצויין שם שאם ממש רוצים תשובה, עדיף לשלוח מכתב פיזי, פשוט כי יש יותר מדי דוא"ל), ושאלתי מה אפשר לעשות כדי להביא את ספריו לקהל הישראלי.

אתמול קיבלנו מכתב תשובה: מסתבר שכמה מספריו כן תורגמו לעברית, אבל, כפי שהוא מסביר, הבעיה היא שהם לא זוכים להדפסות נוספות. בגלל שהוא גם, כנראה, האיש הכי נחמד ביקום, הוא גם צירף למכתב עותקים ש"היו לו במשרד" משניים מספריו (עליהם הוא חתם עם הקדשה לילד) בתרגום לעברית: נסיכת שקית הנייר (שתורגם ל"הנסיכה שלבשה שקית נייר", הוצאת ברירות) ו"אותך תמיד אוהב", (הוצאת ביתן "בשיתוף עם אדר הוצאה לאור" – אדר הוצאה לאור, יש להניח, קשורה לעובדה שהמתרגמת של הסיפור היא תמר אדר). הבחירה בנסיכת שקית הנייר היא מובנת, אבל הספר סובל מתרגום מנופח (של שלמה סבירסקי) שנוטל הרבה מהחן של הסיפור המקורי ושל אופי הכתיבה של מאנש באופן כללי. הסיפור השני, ורב המכר הגדול ביותר של מאנש, "אותך תמיד אוהב", הוא סיפור יפיפה על הורות, בתרגום עדין ואוהב. אבל בניגוד לרוב סיפוריו של מאנש, בסיפור הזה כמעט שאין דיאלוג, מה שהופך אותו לספר-לפני-השינה מצויין, אבל פחות "כיפי" מסיפורים אחרים שלו.

ובכל זאת – מדוע הספרים הללו נכשלים כל כך בשוק הישראלי עד כי אינם זוכים להדפסות נוספות? האם זה בגלל השוק המוצף בספרים, חלקם הגדול גרועים? האם היה כשל בשיווק? האם ההורה הישראלי שמרן, ונרתע מהסגנון המטורף של מאנש? או שאולי הורים ישראלים באופן כללי מעדיפים ספרות מקור לילדים על פני תרגומים? באמת שאינני יודע, אבל התחושה שלי היא של אובדן כלשהו לעולמם התרבותי של הילדים. לא בגלל שספריו של מאנש הם ספרי חובה שכל בן תרבות צריך, אלא משום שהם שער כניסה מצויין לעולם הקריאה, קצת כמו ד"ר סוס.

מה שאני רוצה לשאול, בסופו של דבר, הוא מה צריך לעשות כדי להביא עוד ספרים של מאנש לקהל הישראלי, ולשווק אותם בהצלחה? יש מישהו בקהל שמצוי בעסקי ההוצאה לאור בישראל?

8 Replies to “הסיפור על רוברט מאנש”

  1. למיטב ידיעתי הוא גם לא כל כך מצליח בבריטניה. הוא לא מופיע ברשימת מאה ספרי הילדים הנמכרים של אמאזון בבריטניה (וכן מופיע בזאת האמריקאית).

    מעניין אם סופרי ילדים פופולריים בבריטניה ובישראל (כמו ג'וליה דונלדסון, אנתוני בראון או מייקל רוזן) פופולריים גם בצפון אמריקה.

  2. הרבה ספרים מתורגמים כתוצאה של שתדלנות של מישהו שמצא אוצר מחו"ל ומצליח לשכנע עורך בהוצאה שזה יצליח.

    בייחוד אם תסביר להם שאתה תעזור לקהל להוודע לקיומו של הספר באינטרנט.

    נסה הוצאות בינוניות בגודלן כמו ינשוף, גלורי, או אולי אפילו מודן.

  3. ממקרים אחרים שאני מכיר – יש בעיה של זכויות. נניח שהוצאת X תרגמה פעם את הספר בתרגום מנופח ולא מושך ולכן הספר לא הצליח. הסיכוי שההוצאה תתרגם מחדש שואף לאפס והסיכוי שהיא תשחרר את הזכויות לתרגם לעברית בשביל שאולי יצא ספר מצליח להוצאה מתחרה הוא שואף לאפס מהצד השלילי.
    וכך נקברים להם ספרי מופת בגלל תרגום מיושן/גרוע ולא זוכים לראות אור יום.

    אגב, לפני שנתיים (או שנה) יצא לי להיות בתערוכה/מיצג על פי ספרי מונש שהייתה במוזזיאון לאמנות של מנטריאול והאמת שהיה די מאכזב (בלי קשר לספרים).

  4. רוב הספרים (לילדים או מבוגרים) לא זוכים להדפסה במהדורה שניה ומעל. השוק לספרים בעברית הוא מאוד מצומצם ובארץ מודפסים המון ספרים, ולכן כל ספר נמכר במעט מאוד עותקים, חוץ מרשימה מאוד מצומצמת שהופכים לרבי מכר.

    אני זוכרת את "הנסיכה שלשבה שקית נייר", הוא תורגם לפני לפחות 15 שנה, ואני חושבת שעדיין אפשר להשיג אותו לפעמים, זה ספר מצויין בכל שפה.

    מעבר לזה, אני לא יודעת עם חל שינוי שבשנים האחרות, אבל כשאני מנסה לחשוב על ספרים על "חריגים" בעברית (תרגום או מקור), לרוב או שמדובר במשהו מרוחק מאוד מהחיים הרגילים (כמו תום החתול הכחול) או שמדובר בספרים כל כך דידקטים שהם משמשים רק מורים או הורים שמתמודדים עם סיטואציה ספציפית ברמה טיפולית. כנראה זה נושא שהורים שקונים ספרים לילדים פחות רוצים להתמודד איתו.

  5. הבעיה העיקרית בשוק ספרי הילדים הוא ההיצף. יוצאים המון המון המון ספרי ילדים בישראל. הרבה יותר מספרי מבוגרים. ורובם המכריע פשוט לא טובים (טוב, האמת שזה נכון גם לגבי ספרי מבוגרים, אבל בולט יותר בספרי ילדים). מ
    שום מה יש לאנשים את התחושה שאם יש להם עשרים דקות פנויות והם פעם ספרו בהצלחה סיפור לילד, אז הם יכולים לכתוב (ולאייר, רחמנא לצלן) ספר ילדים.
    וכך יצירות איכותיות פשוט טובעות בשפע.
    יש לי לא מעט ספרי ילדים שקניתי הרבה לפני שהבן שלי הגיע לגיל המתאים להם, פשוט מתוך הידיעה המעציבה שהם ככל הנראה לעולם לא יזכו למהדורה שניה. למשל – סטיוארט קטינא, כל הספרים של ויליאם סטיג הנהדר, כמה פנינים באיור של כריסטינה קדמון וכיוצא בזה. כולם יצאו במהדורה אחת ועברו מן העולם.

  6. אכן סופר מקסים והספרים קלים, פשוטים, מקסימים וגאוניים, אני שמחה שהיתה לי את ההזדמנות להכיר את ספריו.
    מסכימה עם כל מילה שלך וחבל שהקהל הישראלי מפספס אותו.

  7. אני שמחה לבשר שהוצאת טל-מאי/ ידיעות ספרים רכשה את הזכויות לתרגום עברי מחודש של "הנסיכה שלבשה שקית נייר".
    יראה אור אצלנו בשנה הבאה.

סגור לתגובות.