מי רוצה להיות פוליטיקאי

הרבה אנשים בישראל נוטים להאמין שחוסר האמינות של הפוליטיקאים, או חוסר האמון של הציבור בפוליטיקאים, הוא מאפיין ישראלי. שרק בישראל כל מה שרואים בחדשות בקשר לפוליטיקאים זו שחיתות ועצלות. שרק פה פוליטיקאים יוצאים כל הזמן לחופשות, ואין שום סיכוי שיצא לאזרח הפשוט משהו ממה שקורה שם, במשכן הכנסת ובקריות הממשלה.

המציאות היא שזה לא כך. האמון בפרלמנט ובממשלה בירידה בכל רחבי העולם כבר כמה עשורים. הגורם המשותף היחיד שאפשר לחשוב עליו בכל כך הרבה מדינות הוא התפשטות העיתונות המסחרית ורידודה. אולי בגלל זה יש משום צדק פואטי בכך שהיחידים שמתחרים בפוליטיקאים בחוסר אמינות ציבורית וחוסר כבוד למקצוע הם – כמובן – עיתונאים.

בגלל זה דווקא נחמד להתקל במאמר בעיתון קנדי שכאילו נכתב פה בארץ. מה שחשוב לזכור הוא שגם השורה התחתונה של המאמר נכונה גם לישראל: למרות התדמית הירודה של פוליטיקאים, הרבה מאוד מהם נמצאים שם כדי לנסות לשפר את המצב.

For every politician in it to fill his or her pockets, there are hundreds in it because they actually do wish to change things for the better. There is no survey that suggests politicians are more naive than the rest of the population, but naiveté can be a useful quality.

Who needs a cynic deciding what needs to be done in the coming years to fix this sorry planet?

Who would want it?

Don't know.

2 תגובות בנושא “מי רוצה להיות פוליטיקאי”

  1. הדעה הנפוצה בקרב סוציולוגים ומדעני המדינה היא שזה חלק מתהליך כולל של ירידת כוחם של הפוליטיקאים. חלק מזה זה הגלובליזציה – המדינה מאבדת כוח לעומת גורמים בינ"ל – אבל יש עוד הרבה דברים. בעיקרון, רוב הסוציולוגים מסכימים שהמדינה, ולכן הפוליטיקאים, הרבה פחות חזקים, ולכן חשובים, היום מאשר לפני 20-30 שנה.

    אחת התוצאות של העניין היא ירידת הרמה של הפוליטיקאים. פעם, כשבכנסת באמת נחתכו גורלות, כולם רצו להיות פוליטיקאים – ורק הטובים ביותר הצליחו. היום, כשיש כל כך הרבה מגבלות על חקיקת הכנסת (תחשבו 'דירוג אשראי'), רק בנות של מאפיונרים, שלא היו מספיק מוצלחות כדי להשתלב בעסק המשפחתי, הולכות לשם.

  2. אני חושב שזו הפרזה קיצונית. כן, כוחה של המדינה יורד (בגלל כוחות של גלוקאליזציה, אגב – התחזקות ארגונים על-לאומיים מצד אחד, והתחזקות של ארגונים ואינטרסים מקומיים מצד שני).

    אבל הטענה כאילו לכנסת מנסים להגיע רק "בנות של מאפיונרים" זו טענה כל כך מופרכת (כרגע, למשל, אף אחד מחברי הכנסת אינו בן או בת של מאפיונר, למרות שכמות הפרצופים החדשים בכנסת ה-17 לא ירדה ואף גדלה לעומת קדנציות קודמות), שאני אפילו לא יודע אם יש טעם להתווכח עמה. רוב הפוליטיקאים עדיין נמצאים שם כדי לשפר את מצבנו כמדינה, וכדי לקדם את המדינה, עדיין צריך לעבור דרך הכנסת. וזה נכון בכל מקום בעולם, גם אם אנשים נהיים יותר ויותר ציניים כלפי הממשלות שלהם.

סגור לתגובות.