יחסים בינלאומיים בימי מהפכה

הרבה ביקורת סופג ממשל אובאמה בימים האחרונים בגלל התגובות המהוססות לארועים במצרים. איך מדינה, שהתיימרה לפלוש למדינה אחרת כדי להפיץ את בשורת הדמוקרטיה, לא תומכת בתנועה עממית לדמוקרטיזציה? יש הרואים בכך אינטרס אמריקאי לשימור כוחו הדיקטטורי של מובארק, יש הרואים בכך גזענות פשוטה, כאילו ה"מנטליות הערבית" פשוט "לא מוכנה לדמוקרטיה".

אבל האמת היא שכלל לא ברור מה הפעולה הנכונה בתנאים הללו. אבל צריך לזכור: לארה"ב יש יחסים קרובים מאוד עם ממשלת מובארק. בואו נניח לרגע שאובאמה ושאר החברים בממשל שלו מאוד רוצים לראות דמוקרטיזציה במצרים. אך אם הם יצאו באופן פומבי ויתמכו במפגינים, אבל המהפכה תכשל ומובארק ישאר בשלטון ((וזו צריכה להיות הנחת ברירת המחדל תמיד – הרבה יותר מהפכות כושלות מאשר מצליחות, ומי שמספר לכם שהוא יודע איזו מהפכה תצליח ואיזו תכשל משקר.)), ארה"ב תשאר בעמדה המאוד לא נעימה של הצורך להתמודד עם עוינות גלויה ומוצדקת של ממשלת מצרים כלפיה. ומכיוון שבסיטואציה כזו בין כה וכה יהיה למובארק אינטרס לעורר מדנים כדי להשיג תמיכה, הרי שהדבר יוביל להגברת אי היציבות באזור, והגדלת הסיכון לאינטרסים אחרים של ארה"ב.

יתר על כן, ארה"ב אינה בהכרח אהודה במיוחד על המצרים. הבעת תמיכה נמרצת מדי על-ידי האמריקאים יכולה דווקא לשרת את מתנגדי המהפכה, כפי שקרה באירן: אתם מאשימים את השלטון בקרבה עודפת לאמריקאים? אתם בעצמכם נתמכים על-ידי האמריקאים! (אותו דבר, אגב, נכון גם לגבי ישראל).

היפה הוא שאותו הניתוח בדיוק נכון גם אם המטרות של ארה"ב הן הפוכות: תמיכה בלתי מסוייגת במובארק לא רק שתציג את ארה"ב באור בעייתי במקומות אחרים בעולם בהם היא מעודדת דמוקרטיזציה, אלא שתפעל לרעתו של מובארק עצמו, כאשר הדבר רק יוכיח את טענות מתנגדיו שהוא משרת את האימפריאליזם האמריקאי.

כלומר, איך שלא מסתכלים על זה, התגובה האמריקאית של לשבת ולחכות ולא ממש לבחור צד מסויים, היא התגובה הסבירה ביותר. אם הדברים יתגלגלו כך שהסבירות להצלחת המהפכה תעלה, אפשר לנחש שארה"ב תנקוט עמדה יותר ויותר ברורה למען הדמוקרטיזציה. כמובן, אז יאשימו אותם בצביעות, ואף אחד לא יאמין שהם מלכתחילה קיוו לכך, אבל זה לא באמת ישנה. האינטרסים של ארה"ב באזור לא ישתנו בגלל השינוי באופי השלטון המצרי, וכל עוד השלטון המצרי יעדיף להפנות את פניו מערבה ולא מזרחה לאירן, ארה"ב תחפוץ בשיתוף פעולה איתו, וכל עוד הציבור המצרי יחפוץ בחירות, הוא יעדיף את הצביעות המערבית (לכאורה) על פני התיאוקרטיה והדיקטטורה המזרחיות.

עדכון: מסתבר שבזמן שהפוסט הזה נכתב, התהליך שתיארתי כבר התחיל להתרחש. היום קלינטון יצאה באופן הרבה יותר מובהק בתמיכה בהחלפת השלטון במצרים ובדמוקרטיזציה. גם ההודעה המשותפת של אובמה וארדואן מצביעה על כיוון זה.

5 Replies to “יחסים בינלאומיים בימי מהפכה”

  1. דובי, חצי שאלת תם.
    בשורה התחתונה הממשל האמריקאי יצטרך להמשיך לעבוד עם השליטים האחרים בני הדור של מובארכ: בירדן, בערב הסעודית, בצפון אפריקה ועוד. מה הם יחשבו על ממשל אובמה אם בכזו קלות הוא השלים עם הסתלקותו של מובארכ. לא יהי להם כזה אמון בשלב הנוכחי.

  2. גדי, אני לא חושב שאיזשהו שלטון מעלה בדעתו שארה"ב תתערב למענו אל מול מהפכה פנימית שכזו (להבדיל מהפיכה צבאית או מהלך "בלתי לגיטימי" אחר). אני מאמין שאי-מעורבות אמריקאית ומתן אפשרות לשלטון לנסות להרגיע את השטח בעצמו זה המקסימום שמישהו איפשהו מצפה מארה"ב. זה נכון היום כמו שזה היה נכון לפני שבועיים. לא זו המטרה של יחסים קרובים עם ארה"ב.
    (וחוץ מזה, בכל מקרה אין אף משטר ערבי אחר שמקבל כל כך הרבה סיוע אמריקאי.)

  3. זו בדיוק השורה התחתונה שלי לגבי ההימור של אובמה והמקרה שמובראכ ירגיע את הרוחות:
    http://elad.blogli.co.il/archives/1781
    מאותה סיבה בדיוק אני חושב שטוב עושה נתניהו שאיננו מדבר על מצרים ואסר גם על השרים לקשקש.

  4. רציתי לכתוב משהו דומה באייל, וחסכת לי. זה קשור נוגע גם לכל מיני יועצים ומתנשאים שחלקם לועגים לארה"ב על זניחתה את מובארק וחלקם על תמיכתה בו…

    למעשה, כבר בשלב מוקדם הביעה קלינטון תמיכה די ברורה במפגינים, בקוראה למובארק לעשות שינויים במקום לקרוא לשקט. לפי ידיעה שראיתי, מתברר שעוד קודם לאירועים אלו לחצה ארה"ב על מובארק בכיוון הדמוקרטי. נקווה שזה לא יסתיים כמו הלחצים על השאה.

    ואולם, לפחות כרגע איני רואה כל אפשרות לשלטון דמוקרטי במצרים לאורך זמן, ולו בגלל שאין במצרים, כמו גם בקרב אוכלוסיות כלשהן ממוצא ערבי, תמיכה שאינה אפסית – בתנועות דמוקרטיות. אבל אולי הגיע הזמן שאוכל איזה כובע…

    בעניין ארדואן, מטרותיו שונות משל קלינטון: היא רוצה שיהיו בחירות חופשיות, בעוד הוא רוצה בבחירות חד פעמיות, בהן תעלה התנועה היחידה במצרים הזוכה לתמיכה רחבה – האחים המוסלמים, תנועה אותה הוא רואה כאחות למפלגתו.

סגור לתגובות.