ללמדם תורה

באחד הערבים, כשבאתי לאסוף את הילד מהגן, הגננת עצרה אותי ושאלה אם נסכים לבוא במהלך חג החנוכה כדי לספר לילדים על החג. ככה זה עם הרב-תרבותיות, יום שני חנוכה, יום שלישי קוואנזה, יום רביעי כריסמס. בשנה שעברה, על הדף החודשי שמחולק להורים סיפרו שבחנוכה היהודים מציבים בביתם "שיח חנוכה". השנה היה כתוב שם שמדובר בחג בו מציינים את נצחון חופש הדת. הסכמתי ולו כדי לצמצם את מידת הדיסאינפורמציה שהילדים יספגו שם.

בבוקרו של היום המיועד נכנסתי ללחץ: איך מספרים לקבוצת ילדים גוים, רובם נוצרים, אחד מוסלמי, אחד חצי יהודי חצי סיני, על חג החנוכה? חיפוש בגוגל העלה כמה אתרים יהודיים שמנסים להסביר את החג לילדים, כולל אתר אחד שכלל בתיאור אנטיוכוס הרשע גם הפניה לטקסט המדהים של סיפור חנה ושבעת בניה לילדים. קריאת חובה לפני השינה.

ניסיונות להתייעץ עם אומת הטוויטר לא הועילו – עם כל הרצון שלי לספר את הסיפור מנקודת המבט האתאיסטית שלי, לא בשביל זה הזמינו אותי לשם, וחשוב מכך, הילדים לא בדיוק במצב להבין את הגישה הביקורתית. מצד שני, לך תספר את סיפור חנוכה בלי נקודת מבט יודוצנדטרית.

גמרתי אומר להפוך את הצדדים בסיפור לגנריים – לא יהודים נגד יוונים אלא "הטובים נגד הרעים". הנה משהו שילד בן ארבע יכול להתמודד איתו בקלות.

כשהגעתי לגן שמחתי במיוחד על ההחלטה: לקבוצה הצטרפה גננת אחרת, שהיא לגמרי במקרה יווניה. למעשה, הילדים יודעים שהיא יווניה, והיא אפילו לימדה אותם כמה מילים ביוונית. לך תספר לילדים האלה עכשיו שהיוונים הם הרשעים.

לפני שהתחלנו את השיחה, הספקתי להחליף כמה מילים עם הגננת הרגילה של הילד וחלקתי איתה את הדאגה שלי. ברמה הבסיסית, הסברתי לה ע"י אותה שנינה של וודי אלן, חנוכה הוא כמו כל חג יהודי אחר: רצו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל. הגננת נחרדה, ובחיוך מאולץ אמרה שאנחנו מעדיפים להמנע מענייני ה-K-I-L-L-I-N-G. חייכתי בהבנה.

אחרי שהילדים נרגעו והתיישבו סביב, הצגתי להם את החנוכיה שהבאתי מהבית, הסברתי להם איך קוראים לזה, וביחד ספרנו כמה נרות יש בה. אמרתי שהנר הכי גבוה נקרא השמש, ושכל יום במשך שמונה ימים מדליקים את השמש ועוד מספר הנרות כמספר ימי החנוכה. כששאלתי את הילדים אם הם יודעים איך קוראים לחנוכיה, ואחת הילדות אמרה "דריידל". אז ביקשתי מהמורה להביא סביבון של הגן, והסברתי להם על ארבע האותיות שכתובות עליו.

אחד הילדים התקיל אותי בשאלה – מה היה הנס הגדול? עצרתי רגע לחשוב. רציתי להמנע מהסיפור האמיתי של החג, ונס פך השמן, יש להודות על האמת, הוא נס די מעאפן. אבל הלכתי עליו בכל מקרה. סיפרתי לילדים שפעם, לפני הרבה שנים, היה מקום בשם המקדש בעיר ירושלים (שתבליט שלה מופיע על החנוכיה שלנו, מה שתרם אלמנט ויזואלי לסיפור), ובחג החנוכה הם רצו להדליק אור במקדש, אבל הם היו צריכים שמן, ונשאר להם רק פך שמן אחד קטן. את היתר אתם יכולים להשלים. הילדים לא התרשמו במיוחד, אבל קיבלו את ההסבר.

ילד אחר שאל אם אנחנו נדליק את הנרות, אז הדלקנו אותם. ללא ספק החלק החביב על כל הילדים. לפני שהילדים עברו לשולחן האוכל לאכילת לאטקעס שהם הכינו בעצמם, סיפרתי להם שיש עוד דבר אחד שעושים בחנוכה: נותנים דמי חנוכה – וחילקנו מטבעות שוקולד לילדים.

ובכך נסתיים הסיפור. כשם שחג המולד רודד מכל משמעות דתית עבור הילדים הללו, כך גם חנוכה נשאר לא יותר מאשר אוסף מנהגים נטולי קשר או הקשר. וככה, אם תשאלו אותי, הכי טוב.

12 תגובות בנושא “ללמדם תורה”

  1. @dubikan מקסים. בעיקר גרם לי לקנא בך על שאתה גר במדינת רווחה רב-תרבותית.

  2. אם רק היית קורא את המגזין הנחשב 'הרהורים של אבא', היית מקבל רעיונות אחרים.
    אני חושב שאפשר להוציא אחלה מסר רב-תרבותי מהחג הזה – אפשר לספר את סיפור החנוכה כסיפור על התקוממות נגד כפייה תרבותית. כמובן שזה דורש קצת לוליינות, כדי להוריד את כל הסיפור הבלתי-נעים של הקרבות, אבל זה לא אמור להיות קשה מדי.

  3. מעניין, החוויה שלי היא אחרת לגמרי. חבורת אירים ציניים ושיכורים שאלו אותי לפני שנתיים אם אנחנו חוגגים את חנוכה רק כדי שגם לנו יהיה מה לחגוג בתקופה של כריסמס, בחרתי לא לענות שמועד שני החגים מקורו ככל הנראה בחג חקלאי קדום כלשהו ולנסות להרוס להם את הכריסמס, אלא דווקא לספר את סיפור המרד, הנס ומנהג החנוכיה על דרך האגדה, מתובל בתאורים מופרזים כמו: וכל ירושלים הוארה במשך שמונה ימים. כולם הסכימו שזה סיפור מגניב.

    כנראה שאם מספרים את זה כמו שצריך זה סיפור חביב, אחרת זה באמת יוצא נס מעפן.

    אגב, אני לא ממש מבינה את הצורך הזה להתנצל על ה"בכל דור ודור קמים עלינו", לא חייבים להסתכל על זה ככה. אם רוצים אפשר פשוט להתעלם ולהגיד שהיהודים רצו אוטונומיה כי שמו עליהם פעם מלך רשע, ושהם מרדו בו כנגד כל הסיכויים. אם רוצים להוסיף גם פן חינוכי אפשר לנצל את הסיפור כדי להסביר את החשיבות של חופש הפולחן ולהפוך את חנוכה לחג הסובלנות.

    למה דווקא זה שאתה חילוני מקשה עליך כל כך? אתה חילוני, תעשה מה שבראש שלך.

  4. אני חושב שמה שיפה ברב-תרבותיות הזאת זה שדואגים שהיא תישאר "רב-" ולא תהפוך ל"חד-" הומוגני וניטראלי. כלומר, לא לטשטש את הנראטיבים של כל קבוצה תרבותית (כמובן בלי קילינג לילדים בני 4) אלא להדגיש אותם, תוך סובלנות וכבוד לקבוצות האחרות.

    כשעבדתי בניו-יורק, עבדה לידי בחורה קתולית דתיה יחסית (church-goer), בת לאבא סורי ואמא איטלקיה, שידעה בעלפה את כל שירי החנוכה, באנגלית מתובלת באידיש. היא סיפרה שבילדותה למדה באזור שהיו בו יהודים רבים וכולם למדו על החגים של כולם.

    בשכונה שהתגוררנו (מצפון לניו-יורק) הסבירו לילדים שלי שבקריסמס סנטה מביא מתנה לכל הילדים "בלי הבדל דת גזע ומין", אבל לילדים יהודים רק עד גיל 6. זה בערך הגיל שהם מתחילים להבין שזה הכל כאילו. הדבר שהכי קשה להסביר להם הוא למה הבתים שלנו לא מקושטים בקריסמס (ובהלואין) כמו הבתים של השכנים. מצד שני, היה לחץ מתון-חברתי של היהודים המקומיים לבדל את עצמם ולא לקשט את הבתים בקריסמס אלא רק להציב חנוכיה בחלון.

    אגב, כדי לנצח את סנטה של הנוצרים, רבים מהיהודים נותנים לילדים שלהם בחנוכה לא מתנה אחת (כמו המעפן ההוא), אלא שמונה מתנות – אחת עם כל נר. איך שלא יהיה, בכל דור ודור הטובים מנצחים.

  5. נדב כרגיל, כתב זאת טוב ממני. לא בטוח שגן ילדים בקנדה עם גננת יווניה הוא המקום הנאות להתמודד עם המשקעים של התרבות שלך, אבל מתישהו זה צריך להעשות, ונראה לי שדי קשה לחמוק מכך.

  6. האמריקאים פתרו את הבעיה ע"י זה שהם עידנו את אמרתו של וודי אלן ל"משהו שאנחנו לא ממש זוכרים את הפרטים שלו קרה די מזמן. בואו נעשה קניות"
    האמת היא שעד שאתה לא חיי בארה"ב ורואה את פניהם הנדהמות של האמריקאים שאתה אומר להם שחנוכה הוא לא החג הכי חשוב במסורת היהודית אתה לא מבין כמה שהחג הפך ל"גם לנו מגיע". וזה עוד לפני שדיברנו על קוואנזה. אני,אגב, לא בטוח שזו לא דרך חביבה יותר לחגוג.

  7. אירוני. דווקא נס פי השמן הוא החלק הדתי היחיד בחנוכה. שאר הסיבות לחנוכה הן הניצחון על היוונים (אין כאן שום רוחניות דתית אלא התקוממות נגד כפיה), התמודדות עם היום הקצר בשנה (בערך בחנוכה) ולכן מדליקים נרות (ולכן בלא מעט תרבויות יש בתקופה הזו איזה חג שכולל נרות) וזה גם חג חקלאי שמציין את סוף הבאת הביכורים של עץ הזית (=שמן=הדלקת נרות).

    אגב, ברב תרבותיות כפי שאני מבין אותה – הרעיון הוא לשתף בתרבות שלך גם אם היא כוללת מלחמה ביוונים מלפני 2000 שנה ולא העלמת הפן הזה. נראה לי שגם הגננת היווניה מבינה את זה.

  8. גדול! אהבתי!
    מסכים עם טל, זה באמת מעצבן להסביר לאמריקאים שחנוכה הוא לא כזה חג (כולה שבוע חופש, לעומת פסח!) כי מבחינתם זו המקבילה האולטימטיבית לכריסמס ועוד עם 8 ימי מתנות (אגב, מי המפגר שחשב על זה? לא כל היהודים בעולם עשויים מכסף!!! ).

    לעצם העניין, אני מסכים איתך שממש קשה לספר את הסיפור כך שרק היהודים יוצאים טובים בסוף ויתר העמים (שצאצאיהם יכולים לשבת מולך) יוצאים קצת פחות טוב, אבל אני די בטוח שאם נשתדל מספיק נחשוב על משהו. אחרי הכל, אני לא חושב שהאמא היווניה הייתה מצליחה כל כך טוב להסביר את ההיגיון בלסגוד לאלי אבן לו הייתה נשאלת. אז כן, בסופו של דבר עדיף להתרכז באוכל ובקניות. מי שמתעניין במה שבאמת קרא יכול לקרוא על זה בבית.

  9. אני חייב לציין שדווקה כשלמדתי בבית ספר רפורמי חנוכה ולג בעומר היו חגים שהשתלבו מאוד יפה במסר הרב תרבותי. הטענה העיקרית היא שאסור לכפות על אף אחד את האמונות שלך. אני חושב שאפילו היה לי חבר אמריקאי שבזמנו שהשווה את אדריאנוס ואת אנטיוכוס לבוש בעירק…

סגור לתגובות.