קטסטרופוקרטיהUncategorizedראשי

תגובות

קטסטרופוקרטיה — 9 תגובות

  1. פינגבאק: Tweets that mention לא שומעים! » קטסטרופוקרטיה -- Topsy.com

  2. אני חושב שזו קריקטורה של עמדה שהיא קוהרנטית בהרבה מזו. כי, ואני מדבר כעת רק בשם עצמי, הדרישה איננה לפטר אנשים מפני שהתחוללה קטסטרופה. אני לא הייתי מבקש את ראשו של שר הפנים אילו הייתה מתחוללת אותה השריפה בדיוק, באותו סדר גודל, ושירותי הכבאות של מדינת ישראל היו כושלים באותו האופן, אלא שלשר הפנים לא הייתה כל דרך לדעת זאת, מפני שכל הדו"חות והדיונים שניהל הציגו לו תמונת מצב שונה. כבר היינו בסרט הזה: במלחמת לבנון השניה. לא זו בלבד שאז לא דרשתי את ראשיהם של עמיר פרץ ואהוד אולמרט – אני ביטלתי את חברותי בתנועת "שלום עכשיו", וניהלתי ויכוח ארוך וקשה עם יריב אופנהיימר, משום שזו השתתפה בהפגנה שתבעה מאולמרט להתפטר. כי האשם נח לפתחו של צה"ל, וצה"ל שיקר או לא מסר מידע מדויק לראשיו, והם בוודאי לא אחראים לכך. הנה, שתי דוגמאות – האחת היפותטית, השניה אמיתית – לכך שאין מדובר פה בדרישה לנהל את המדינה לפי קטסטרופות. אלא מה כן?
    בוא נתמקד רגע בשר הפנים (למרות שלעמדתי, גם שר האוצר וגם ראש הממשלה אחראים למחדל ועליהם להחזיר את המפתחות): שר הפנים ידע מה מצב שירותי הכבאות. הוא ידע ואף התריע שבמקרה של שריפה בסדר גודל כזה שירותי הכבאות אינם מתוקצבים די הצורך כדי לתת מענה. והוא בחר – בחירה מודעת, יש להניח – להסתפק בזה, באותה התרעה מכסת"חת. הוא לא דפק על שולחן, לא יצא לתקשורת, לא איים במשבר קואליציוני, לא הזהיר שיתפטר, לא הצביע נגד התקציב, לא עשה את כל אחד מאותם הדברים שפוליטיקאים במדינת ישראל יודעים לעשות כדי להשיג תקציבים סקטוריאליים לבוחריהם. את כל אחת מהפעולות האלה ידע אלי ישי לעשות כשדובר על תקציבים להקמת ה-KZ למסתננים ממצרים – פליטים ושאינם פליטים כאחד; על תקציבים לאברכים, ישיבות וכוללים; על הקמת יחידת שיטור של משרד הפנים (!) – ה-Einsatzgruppen המכונה "עוז"; ועוד כהנה וכהנה.
    אם כן, מצב קלאסי יש לנו כאן, שבו השר הנושא באחריות המיניסטריאלית ידע שיש בעיה, ידע שהיא מעמידה אנשים, בעלי חיים, סביבה ורכוש בסכנה חמורה, ידע מה יש לעשות כדי לפתור אותה, הסכים שצריך לפתור אותה – אבל לא עשה די כדי להביא לפתרונה. זו הייתה הבחירה. הבחירה הזו התגלתה כשגויה, מפני שכן התחוללה שריפה, כן חסרו כבאים, חומרי כיבוי ואמצעי כיבוי מוטסים ואחרים, כן שילמו אנשים ובעלי חיים בחייהם וברכושם. בטחוננו הופקר. הוא הופקר, בין היתר, בגלל שר שידע מה עומד על הכף ובחר שלא לייחס לזה את אותה החשיבות שייחס לנושאים אחרים.
    הרי אפילו מתקציב משרדו היה יכול להמציא חלק מהתקציב החסר, הנחוץ כל כך. ניתן היה לוותר על פטור מארנונה לישיבות קטנות, על תקציבי יחידת "עוז", על סיוע מוגבר להתנחלויות חרדיות דוגמת בית"ר עלית וכיו"ב. אבל כל אלה – שהם ללא ספק חשובים, אבל אף אחד מהם לא יכול, אם לא יהיה, להביא לאסון; אף אחד מהם אינו נוגע לבטחון כלל אזרחי המדינה – היו לשר ישי חשובים יותר מבעיה שהוא ידע שהיא פצצה מתקתקת שמעמידה כל אזרח ישראלי בסכנה.
    וזו ההחלטה הזו, ההימור הכושל הזה, שהופך אותו למטרה לדרישות מוצדקות להתפטרות. התפטרות, משום שהוא נושא באחריות, משום שהחלטתו כשלה ולקחה עמה חיים ורכוש וחורש טבעי. והתפטרות כזו לא תשדר, בניגוד לקריקטורה שאתה מצייר כאן, שצריך כל הזמן להתכונן לגרוע מכל שלא ניתן לצפותו – כפי שציינתי, מה שלא ניתן לצפותו לא יוליד, לפחות אצלי, דרישת התפטרות – אלא היא תשדר לשר הפנים הבא מסר ברור: אזרחי ישראל חרדים לבטחונם האישי, לחייהם ולרכושם, לאותם מוצרי יסוד שהמדינה מחוייבת לספק או שכבר אין בה כל צורך. אם ברצונו של שר להישאר בתפקידו, עליו למנוע פגיעה בהם ברגע שהוא יודע עליהם, ובשיא הדחיפות ובכל הכלים. אזרחי ישראל לא יאפשרו לשר בישראל לשים את הסקטור שלו ואת ציבור בוחריו מעל לצרכי הבסיס המגיעים לכלל האזרחים, מפני שהוא לא שר של בוחריו, הוא שר של כולם. ואם השר הבא יצטרך לבחור בין, נניח, תוספת תקציב לשירותי תברואה כושלים שעלולים להביא להתפרצות מגיפה – כפי שיעלה מדו"חות שיגיעו לידיו (זוכר, אנחנו מדברים כל הזמן על סכנות שהשר מודע להן) לבין פטור ממיסים לאיזה מוסד של הסקטור שלו, אז על הראשונה הוא יאיים במשבר קואליציוני ועל השני הוא ישגר מכתב, אם לא כי זה הדבר הנכון והמוסרי והמתחייב מתפקידו לעשות, אז מפחד דרישת התפטרותו – מפני שהציבור יוכיח שהוא לא ייתן לשר להפקיר אותו מבלי לשלם את המחיר.
    אתה יכול לקרוא לזה קטסטרופקרטיה, או כל שם משעשע אחר, כדי להשלים את הקריקטורה. אבל האמת היא שאין שום דבר שלילי במניעה מיידית של אסונות פוטנציאליים שאנו מודעים להם. זה הבסיס של התפקיד, לפני שמגיעים בכלל למדיניות. זה לא שאי אפשר היה לדעת. זה לא "סוג של רולטה רוסית".
    ועוד מילה לנקודת הרולטה: אפשר ומותר לשר לקבל החלטה שהאסון הפוטנציאלי איננו סביר מספיק כדי לפעול לגביו. אבל אם ההחלטה הזו תתברר כשגויה, הוא ייאלץ להיפרד מכסאו, מפני שהוא שגה, ואנחנו דורשים מבעלי אחריות ששגו שיקחו אחריות על טעויותיהם. זה לא המקרה שלפנינו – שר הפנים הסכים שהאסון היא שאלה של זמן, ואחר כך ישב על ידיו. על אחת כמה וכמה, אם כן, שהתביעה להתפטרותו מוצדקת.

  3. איזה יופי/שיעמום, מזמן לא קראתי פוסט – שקול ומאוזן כזה – שאני מסכים לכל מילה שכתובה בו. רק אל תמשיך ככה.

    גם אני מת למצוא דרך הגונה להעיף את אלי ישי (ואם אפשר, אז על הדרך גם את ביבי), אבל השרפה הזו היא לא דרך הגונה.

    יש עוד נקודה שאני לא לגמרי מבין אבל אולי היא עומדת לזכותן של כל הממשלות האחרונות שנושאות באחריות למחדל העליבות של שירותי הכבאות: אומרים שהן התנו את העברת התקציבים ברפורמה מבנית בשירותי הכבאות. אז…

    נמרוד, נניח שאתה שר הפנים, אחראי ביחד או לחוד על הכבאות. ואתה יודע בדיוק מה המצב וכמה הוא מסוכן. אבל לפי דעתך (והמומחים שנחשבים בעינך) שפיכת כסף לא תעזור הרבה. למעשה נדמה לך שהעברת כסף למערכת לא יעילה היא מעילה באמון הציבור ובזבוז כספי ציבור. אתה גם יכול להשיג המון כסף אבל רק בתנאי שתתקים רפורמה מבנית שאתה מאמין שהיא נדרשת ושיש לה תמיכה במשרד האוצר. אבל אנשים בעמדות כוח מונעים את הרפורמה ולכן אתה, למרות היותך השר הממונה, לא יכול וגם לא רוצה לשפוך כסף.

    אני מבין שהיה כוח כזה שמנע את הרפורמה. אני לא יודע אם יש לו שם, אבל לא כדאי לבדוק אם לא מוטלת עליו חלק מהאחריות?

  4. נמרוד: האם השריפה בכרמל היא מחדל חמור יותר מאשר מצב מערכת הבריאות הישראלית? המחסור ברופאים הורג הרבה יותר מ-42 איש ב… לא יודע, עשור?
    למה הפגנה נגד ישי היא מוצדקת יותר מהפגנה נגד ליצמן?

  5. דומני שאפרים קישון כתב לפני עידן ועידנים: "צה"ל יוצא למלחמה, אם לא יהיה פנצ'ר לג'יפ של המפקד, ננצח. לא היה. ניצחנו".
    במקומות אחרים קוראים לזה מבחן התוצאה. לא משנה מה הדרך, המתודולוגיה, השיקולים או המחיר, החשוב הוא התוצאה הנקודתית.

  6. נמרוד, נראה לי שפספסת את הנקודה של דובי, השאלה היא – במידה שידוע שיכולה להתחולל קטסטרופה בסבירות X, מתי מוצדק להשקיע כסף כדי למנוע אותה.

    והבעיה היא שלא ידוע מה היא הסבירות X שהיתה להתחוללות הקטסטרופה, זה שידוע שמצב של שירותי הכבאות לא משביע רצון לא אומר שידוע גם מהי הסבירות להתחוללות קטסטרופה בקנה מידה כלשהוא. מוגש דו"ח כלשהוא ואומר שהמצב גרוע, כדי שיהיה איזה ערך כלשהוא לדו"ח הוא צריך להכיל איזושהיא הערכה הסתברותית, נניח יש סיכוי של 10 אחוז לשריפת ענק שלא ניתן למנוע אותה אם לא יתוקן המצב תוך 3 שנים מרגע חתימת דו"ח זה.

    כל עוד אין לך הערכה כזאת, קשה לדעת איך להתייחס לזה שהמצב גרוע והאם באמת כדאי להשקיע וכמה כדאי להשקיע בעקבות זה שהמצב גרוע? והאם צריך לפטר את מי שלא התאמץ מספיק להשקיע?

    לדוגמא, אם אלי ישי חשב שההסתברות לאסון כזה היא 0.0001% ולכן לא שווה להתעקש מספיק על תקציבי כבאות, האם צריך לפטר אותו? אולי הוא דווקא צדק וצריך לתת לו פרס על חשיבה אסטרטגית נכונה למרות שבמבחן התוצאה סתם לא היה לו מזל?

  7. נמרוד, עד כמה שאני לא מסמפט את יחידת עוז , 'איינזצגרופן'?? מוגזם לגמרי וגם פוגע בזכר השואה.

    לגבי ה"לקטסטרופוקרטיה" זו כבר המדיניות של ישראל, רק שהקטסטרופה הקבועה היא בטחונית והיא אכן מתחוללת אחת ל8-7 שנים בערך, אני חושב שהבנתי את זה במלחמת לבנון הראשונה כשפתאום לא היתה שום מלחמה והיה לנו דחוף לחולל אחת פתאום.

  8. העניין הוא שלא צריך היה להערך לקטסטרופה – אבל טיפול בדברים הקטנים ימנע גם את הקטסטרופה. תחנת כיבוי או טיפול טוב יותר באשפה בעוספיה, למשל, היו יכולים למנוע את השריפה או לכבות אותה כשהיא קטנה.
    לא צריך צי של סופר-טנקרים (כשכבר קורה אסון תהיה התגייסות עולמית לטיפול בו) אבל צריך כוחות כיבוי מתפקדים. להערך לקטסטרופות ולמנוע קטסטרופות לפני שהן נהיות כאלה אלה שני דברים שונים.
    כשקורית קטסטרופה צריך לבדוק אם אפשר היה למנוע אותה באמצעים פשוטים וסבירים ואם כן למה היא לא נמנעה. ועדת חקירה יכולה לברר דברים שכאלה וקטסטרופות אלה בדרך כלל המצבים שבהם קמות ועדות כאלה. זו הזדמנות להעלות דברים שישבו שלא בצדק בתחתית סדר העדיפויות מחוץ לדיון הציבורי כי לאף אחד לא אכפת. רק צריך פוליטיקאים שיציגו סדר עדיפויות שפוי יותר.

  9. מערך כיבוי האש בישראל לא אמור להיות מסוגל לטפל בקטסטרופות כאלו שקורות אחת למספר עשורים. הבעיה היא שהוא לא היה ערוך לטפל גם בשרפות ה"רגילות" שקורות כל הזמן ומטופלות בצורה גרועה. הקטסטרופה פשוט מאירה בזרקור ענק את מה שהמון אנשים מנסים להאיר בפנסים קטנים כבר לא מעט זמן. פנסים קטנים, אגב, לא מעוררים ועדות חקירה.
    ודווקא בנושא שרותי הכבאות היינו על סף הרפורמה שאולי הייתה פותרת חלק גדול מהבעיות שכל אותם פנסים קטנים האירו. המחלוקת האחרונה שעמדה בין הרפורמה הזו והתקציבים שהיו מחוללים אותה היא סרובו של משרד האוצר לאפשר לכבאים ברשות הכיבוי הלאומית שהיתה אמורה להיות לב ליבה של הרפורמה דנן להתאגד במסגרת איגוד מקצועי.
    ועכשיו במקום להתעסק ברפורמה ובזכותם של הכבאים להתאגד עוסקים בועדות חקירה ובסופרטנקרים לא נחוצים.