מיהודית אבל דמוקרטית ליהודית ואז דמוקרטית (תיקון זוטא)

אחד הטקסטים שקראתי היום הזכיר לי שנפלה טעות בפוסט שלי על ליאומה של מדינת ישראל. למרבה העניין, דווקא התיקון מחזק את התזה שלי עוד יותר. ברשומה המקורית כתבתי שב-1984 קבעה הכנסת את סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, על פיו ניתן לפסול מפלגות שמתנגדות לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה לא מדוייק. הסעיף שנחקק ב-1984 קבע שני סעיפים נפרדים: שלילת קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי, ושלילת האופי הדמוקרטי של המדינה (סעיף שלישי קבע גם הסתה לגזענות כעילה לפסילת מפלגה). כלומר, הסעיף המקורי כלל לא הגדיר את ישראל כמדינה "יהודית", אלא רק כ"מדינתו של העם היהודי". גם הנוסח הזה, כמובן, בעייתי, אבל הוא הרבה יותר עמום במשמעות שלו, והרבה יותר קל לפרש אותו לקולא. והכי חשוב: הוא אינו מגדיר כלל את אופי המשטר בישראל, אלא רק את ה"בעלות" על המדינה. משמע, כפי שטענתי ברשומה הקודמת, הפרשנות המתבקשת של הנוסח הזה היא "יהודית, אבל דמוקרטית", והאופי היהודי של המדינה חייב להיות כפוף להיותה מדינה דמוקרטית.

רק בשנת 2002 תוקן החוק. תיקון אחד הוא הוספת הסעיף לפיו תמיכה בארגון טרור או במאבק מזוין של מדינת אויב היא עילה לפסילה. תיקון אחר הוא איחוד שני הסעיפים הראשונים המקוריים לסעיף אחד בעל אותו נוסח בעייתי – מדינה יהודית ודמוקרטית – נוסח שהרבה יותר קשה לפרש אותו לקולא. בה בשעה, ה"אקטיביזם" של ועדת הבחירות המרכזית גבר באופן בולט, והניסיונות החוזרים ונשנים לפסול את המפלגות הערביות, ניסיונות שנבלמו רק בזכות התערבות בג"ץ, מחזקים את טענתי על ליאומה של המדינה.

8 Replies to “מיהודית אבל דמוקרטית ליהודית ואז דמוקרטית (תיקון זוטא)”

  1. חוק הבחירות תוקן רק ב-2002, אבל הגדרת מדינת ישראל בחוק יסוד כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" נעשתה עשר שנים קודם לכן, עם חקיקת "חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו".

  2. דרך אגב, מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על המאמר של קרמניצר שקישרת אליו לעיל (אביע את דעתי אחרי שאשמע את שלך).

  3. בזמנו כתבתי רשימה על פסילת רשימות בכנסת שבין השאר מציגה סקירה היסטורית קצרה של הנושא (וגם מתייחסת בקצרה לחלק מהשאלות העקרוניות). http://wp.me/pIxw9-duX

  4. כדאי להבהיר שיש כאן שתי אפשרויות נפרדות שהמונחים (והאינטרסים השונים) בילבלו במשך השנים: האם החקיקה מנסה לקבוע את אופיה של המדינה או את ה"בעלות" עליה?

    כאשר המונח "מדינה יהודית" מכוון לאופיה של המדינה, הדבר נעשה במסגרת וויכוח פנים יהודי – דתי-מול-חילוני. מדינה שהשבת נכפית בה היא מדינה יהודית (באופיה) ולא דמוקרטית. אין (לי) ספק שקביעת אופיה של המדינה בחוק יסוד, הוא צעד אנטי-דמוקרטי. משמעו שאסור לאזרחים יהודים להתנצר, או שהמדינה תשאר יהודית באופיה גם אם לא יהיו בה אנשים שמקימים אורח חיים יהודי – כלומר, למשל, שאם ביום מן הימים הרוב יהיה מוסלמי או נוצרי, עדיין יום המנוחה יהיה שבת, ואסור יהיה למכור חמץ בפסח.

    את הפרשנות הזו של המונח "יהודית" מקדמים דתיים-אנטי-דמוקרטיים מחד וחילונים אנטי-ציוניים מאידך. הראשונים באמת מעוניינים לכפות – בעיקר על בני הלאום היהודי – את הדת היהודית. האחרונים מעוניינים לקעקע את הפרויקט הציוני וטופלים עליו את האשמה שהוא מקדם כפייה דתית.

    לדעתי המונח "מדינה יהודית" בחוקי היסוד ובמגילת העצמאות לא מתייחס לאופי המדינה – את זה קובעים האזרחים במעשיהם וכל חקיקה של האופי תהיה אנטי דמוקרטית. הפרשנות האפשרית היחידה של המונח היא זו של בעלות: "מדינת העם היהודי" – שמשמעותו היא שזו הטריטוריה של העם היהודי, כולל אלו שבברוקלין. זה לא אומר שלאלו מבקורלין יש זכות להשתתף בניהול החיים בטריטוריה הזו, כשהם לא יושבים בה, אלא רק שהם זכאים להתיישב בטריטוריה הזו – ורק אז להשתתף בניהול ענייניה. זה אומר שכל עוד קיים עם יהודי, יש טריטוריה אחת שבו יש לו עדיפות בזכות ההתיישבות בה, על פני כל עם אחר.

    גם הפרשנות הזו איננה מרנינה עבור ערביי ישראל. זה בעצם שם אותם במצב של "ישראלים בני עם פלסטין" או "בני דת מוחמד". זה המצב שאותו הציונות באה לפתור עבור היהודים באירופה, שהיו "גרמנים בני דת משה". וכשהיא תפרה את "בעית היהודים" היא יצרה את "בעית הפלסטינים". אז יש השואלים – מה הועילו חכמים (ציונים) בתקנתם?

    . הטענה היא, שאם יש לכל עם פינה משלו, גם מעמדם של בניו בתפוצות משתפר. לכן, למשל, מדינת העם הפלסטיני שתקום, תהיה מדינת כל הפלסטינים, כולל אלו שגרים בישראל או באמריקה. כלומר, לכל פלסטיני תהיה זכות להגר/לשוב אליה, ולבני עמים אחרים לא תהיה זכות כזו.

    זה, כמובן, לא אידיאלי בעיני כולם. הכי טוב היה שלא יהיו פלסטינים ולא יהודים אלא רק "אזרחים". אז לא יהיה הבדל בין פלסטין לישראל ואפשר יהיה לאחד אותן למדינה דמוקרטית אחת. לי זה נראה אוטופי – אפשר להתפלל לביאת המשיח. אבל אם הוא לא בא ולא מטלפן, כדאי להיות פרגמטי.

  5. "לדעתי המונח "מדינה יהודית" בחוקי היסוד ובמגילת העצמאות לא מתייחס לאופי המדינה – את זה קובעים האזרחים במעשיהם וכל חקיקה של האופי תהיה אנטי דמוקרטית. הפרשנות האפשרית היחידה של המונח היא זו של בעלות"

    בחוק נאמר: "חוק יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחרותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

    לי זה נשמע כמו "אופי", לא כמו "בעלות".

  6. נעמה, תודה. באופן כללי העמדה שלך קרובה לזו של קרמניצר, אבל קיצרת בנושאים שבהם קרמניצר האריך אף כי עדיין "חיפף", לדעתי. בפרט, חסרה לי הנמקה טובה יותר לייחודיות של "גזענות", שאינה מאפשרת לה לחסות תחת "פגיעה בדמוקרטיה" ומחייבת סעיף נפרד. כתבת "לאדם זכות לחיות בחברה שאינה גזענית כלפיו". נכון, אז מה? לאדם זכות לחיות באופן כללי, ובכל זאת אין סעיף נפרד הנוגע לזה.

    שאלה שניה: לא הבנתי אם את מצטרפת לדעתו של קרמניצר, שמבקש להסיר את הסעיף "תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל". כתבת "אני סבורה שאם אדם משתתף בעצרת של החיזבאללה וקורא להמשיך את מאבקו נגד ישראל, שהוא מאבק מזוין כידוע, יש עילה משפטית לפסילתו", ומכאן נראה שאת חולקת עליו (נראה שהתקפות החיזבאללה, בייחוד אם יצטמצמו לקרב על שטח מסוים ולא על השמדת ישראל, הן מהדוגמאות המובהקות שמביא קרמניצר למאבק שעשוי להחשב "לגיטימי"), אבל מצד שני עמדת על הבעיתיות בהגדרה הפוליטית של "טרור". אני מתייחס לפן המשפטי, לא לתבונה הפוליטית שבעניין.

    ענין שלישי הוא השאלת הצורך ב"מבחן הסתברותי". קרמניצר מבקש להחיל מבחן הסתברותי של "סכנה קרובה" על דרישת הדמוקרטיות (והיהודיות, כל עוד לא בוטלה), אבל לא בעילת הגזענות. גם כאן לא השכנעתי בעניין ייחודיות ה"גזענות". נראה שאת חולקת על קרמניצר (בשל פרדוקס השוליות) וחושבת שבשום מקרה אין צורך במבחן הסתברותי – האם הבנתי נכון?

  7. ידידיה,
    אתה צודק, על פניו הניסוח הזה נשמע כמו אופי. אבל אני חושב שבתי המשפט לא יוכלו לפרש את זה כאופי יהודי אלא רק כבעלות יהודית. כי אופי יהודי מסוים וקבוע בחוקה הוא סתירה לאופי דמוקרטי קבוע בחוקה, בעוד שבעלות יהודית או "ביתו הלאומי של העם היהודי" – קבועה בחוקה (ולמעשה כבסיס מקדים לחוקה) איננו מנוגד לאופיה הדמוקרטי.

    למשל, אם יעבירו חוק שמחיב את כולנו ללכת עם כיפה – כביכול בהתאם לערכיה היהודיים של המדינה – אז בגץ יפסול את החוק כי זה מנוגד לערכיה הדמוקרטיים. לעומת זאת, מדיניות הגירה שנותנת עדיפות לבני הלאום היהודי, מתאימה לערכיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית.

    אם רוצים להתפלפל עם הניסוח אולי אפשר להגיד ש"ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית" זה שהמדינה היא בית לאומי של הלאום היהודי. כמובן שיש עוד ערכים יהודיים אבל קיבועם בחוקה איננו דמוקרטי.

  8. שי, אני חושב שבתי המשפט פירשו את זה בדיוק כ"אופי יהודי", זה מה שבית המשפט העליון שוקל כשהוא צריך להחליט אם חוק כלשהו סותר את חוק היסוד.
    אבל אני בכלל לא עורך דין, ויש כאן ד"ר לפילוסופיה שהיא מומחית במשפטים, אז אפשר לשאול אותה.

סגור לתגובות.