את לא שפויה! ואתה לא שפוי! ואתה לא שפוי! ואת לא שפויה!

בפוסט זה: "כולם" משמעו אף אחד חוץ משלושה אנשים שמסכימים עם כל מילה שיוצאת מהפה שלי, וגם זה בערבון מוגבל כל עוד לא גיליתי שהם חולקים עלי באיזו נקודה אזוטרית כלשהי בתפיסת העולם שלי. כל השאר פסיכים.

קוראי הנאמנים, שבניגוד אלי אינם סנילים, זוכרים בוודאי שאני שונא את המילה "הזוי". היום אני רוצה לדבר על אחותה-המתחרזת "שפוי", ולמה גם אותה, ובעיקר את השימוש שלה בשיח הפוליטי, אני שונא. הטריגר לפוסט, כמובן, היא העצרת המבדרת של ג'ון סטיוארט, בה צפיתי בזמן שאתם השתעממתם מרות גביזון בכיכר רבין. סטיוארט כינס את העצרת כדי "להחזיר את השפיות". אבל הצורה בה סטיוארט השתמש במילה הזו שונה באופן מהותי מהמשמעות שבדרך-כלל מיוחסת לה בשיח פוליטי. שפיות, עבורו, היא מהוגנות והגינות. מדובר על סוג של תרבות דיבור ודיון, ולא על תכונה שבהכרח קיימת או לא קיימת באדם באופן כולל.

היו שחששו שהעצרת הזו תעלה לסטיוארט לראש ותגרום לו להתמודד על משרה פוליטית. אני לא חושב שיש סיכוי שזה יקרה, משום שהעצרת הזו נערכה באופן מפורש לא עבור עקרונות פוליטיים כאלו או אחרים, לא בזכות עמדה או מדיניות ספציפיים, ולא בשם אידאולוגיה מסויימת, אלא בשם מטא-ערך – בשם האמונה שתנאי יסוד לקיומה של הדמוקרטיה הוא היכולת והנכונות לתת לכולם לדבר, להקשיב לדבריהם ולהשיב באופן ענייני. תנאי יסוד הוא הנכונות לתת לצד השני להנות מן הספק ולא להניח את הרע ביותר לגביו, כל עוד אין הוכחות מובהקות שהוא רוצה לפגוע בך — וגם אז, לא להכליל מאותו אדם לכלל הקבוצה שאתה מדמיין שהוא מייצג.

וכל זה, זה בדיוק ההפך מהשימוש שאנחנו עושים בדרך-כלל במילה "שפוי" בדיבור הפוליטי. ה"שפוי" הוא מי שמסכים איתי. מי שאינו שפוי (או, אפילו יותר טוב, ה"הזוי") הוא מי שאינו רואה דברים בדיוק כפי שאני רואה אותם; מי שמפרש את המציאות באופן שונה ממני, ולכן מעדיף ללכת בדרך אחרת. במילים אחרות, המילה "שפוי" משמשת אותנו כדרך להמנע מהדיון הפוליטי, ולכפות את הנחות היסוד שלנו (וגם את הנחות הקצת-פחות-יסוד שלנו) על כל המשוחחים. ואם מישהו מתעקש שלא לקבל אותן, אז הוא פשוט לא ראוי להיות חלק מהשיח, כי הוא, הרי, לא שפוי.

להגיד על מישהו שהוא לא שפוי (או שהוא הזוי) אינו דומה לאמירה על מישהו שהוא טועה. מובן שאני חושב שאנשים טועים. אבל להגיד על מישהו שהוא אינו שפוי משמעו שלילת ההזדמנות מאותו אדם לנסות ולשכנע אותך שהוא צודק. ואם אי אפשר אפילו לנסות לשכנע, אז בשביל מה בכלל לדבר?

כמעט כולם שפויים, בסופו של דבר. חילונים, חרדים, מתנחלים, שמאלנים, ערבים, הומואים, נשים, גברים, סטרייטים, תומכי "אם תרצו", תומכי "הקרן החדשה", גזענים וליברלים – רובם ככולם שפויים (וגם אלו עם בעיות נפשיות הם די בסדר, רוב הזמן). הבעיה היא לא בשפיות. הבעיה היא בנכונות להקשיב לאחרים ולהכיר בעובדה שהאמת המלאה אינה בהכרח בידיך, אפילו אם אתה מאמין במשהו באמונה שלמה. ואפילו אלו שאינם מוכנים להקשיב הם שפויים, הם פשוט לא אנשים שאכפת להם מהמשחק הדמוקרטי.

ג'ון סטיוארט לא טען שצריך להחזיר את השפיות לציבור האמריקאי, אלא לכלי התקשורת, אלו שמאמינים שבלי מידה טובה של חוסר סבירות קיצונית, אף אחד לא יצפה בהם, ולפוליטיקאים שמאמינים שאף אחד לא יבחר בהם אלא אם הם שונאים את הצד שכנגד. אני נוטה להאמין שגם בישראל זה נכון. תריבו, תתווכחו, אל תסכימו, אבל תנהגו באופן שפוי, ותזכרו שגם הצד השני, זה שלא מסכים איתכם, הוא בסבירות גבוהה מאוד שפוי לגמרי.

13 תגובות בנושא “את לא שפויה! ואתה לא שפוי! ואתה לא שפוי! ואת לא שפויה!”

  1. נראה שלמה שסטיוארט קורא "שפוי" יש מונח יותר מעודן: "סביר" (Reasonable) – שבאמת קשור להדדיות והוגנות (ראה "צדק כהוגנות").

    השקפת העולם שלך לא סבירה אם היא לא הדדית. כלומר אם אתה חושב שאני צריך להתחשב בדעתך בלי שאתה תתחשב בדעתי, אתה לא סביר (ובבוטות מתלהמת: לא שפוי, חתיכת פסיכופת …).

    זה גם קשור לסובלנות (שאתה מייחל לה בפסקה האחרונה). תפיסת עולם היא "סבירה" אם ורק אם היא סובלנית כלפי תפיסות סובלניות אחרות. אבל צריך להיזהר ולהגביל: לא כל התפיסות סבירות וסובלניות, וכלפי אלו שאינן סובלניות, סביר לא להיות סובלני.

  2. מישהו כתב על הנאום המשעמם של רות גביזון? אשמח ללינק בכל אופן. אני בעיקר ראיתי בו פנייה ישירה לשמאל החדש.

  3. כמוך, גם אני לא אוהב את השימוש ב"הזוי" במקום "לא מעשי" וב"שפוי" במקום (נניח) "מציאותי".

    לא כל-כך הבנתי את דעתך על העצרת של סטיוארט. בחירת השם קצת חותרת תחת המסר המוצהר. תרבות פוליטית שפויה היא תרבות שלא ממהרת לתייג דעות (או גם צורות התבטאות) לא רצויות כ"בלתי שפויות".

    זו דוגמה לתופעה כללית בשפה: שחיקתן ההדרגתית של מילים, כתוצאה מן המאמץ להדגיש ולחזק את דברינו. מירוץ חימוש בין דוברים, שהמילים המתונות (והמדויקות) הן קורבנותיו – כשכל דבר הוא "מדהים", "נפלא" או "מהמם", אז להגיד על משהו שהוא "יפה" או "טוב" או "נחמד" או "מהנה" זה כמעט עלבון.

    כך שזה קיים בהרבה מישורים ותחומי חיים, אבל בולט במיוחד בשפת התקשורת ובתחום הפוליטי.

  4. מסכימה איתך (אני האדם השביעי?) וחושבת שכדאי לאמץ את הגישה הזו גם לתחום המשפטי והחברתי – שבהם, נדמה לי, בקלות רבה מדי מוכרז חוסר שפיות על מנת להרחיק, להדחיק ולהוציא מן הכלל אנשים שבסך הכל מיצגים משהו עמוק יותר ונפוץ יותר בחברה שלנו (וגם לאפשר לנו לא להקשיב להם ולהתעלם ממה שהם מייצגים).

  5. דודי: אני לא חושבת המילים נשחקות באופן הדרגתי בשפה כולה. לי נשמע כאילו המשמעות שלהן נשחקת במשלבים מסויימים של השפה. למשל, פלוני רוצה לספר לחברו שההופעה של פורטיס אתמול בערב ריגשה אותו עד דמעות ונגעה בנימי נפשו העדינים, אבל פלוני לא למד לפסיכומטרי ולכן הוא לא יודע מהם נימי נפשו, עד כמה הם עדינים ואיך נתן לגעת בהם בלי אזמל*. הוא לא מאבד את העשתונות, ומשתמש בביטוי שהוא כן מכיר – "היה מדאים", וביטוי זה משרת את הצורך להעביר את המידע החשוב לחבר שלו.
    למעשה, ככל שאני חושבת על זה, המילים הקיצוניות שהזכרת הן המונוסודיום גלוטומט של השפה. כשאתה לא יודע לדבר, אתה מוסיף אותן כי אתה חושב שזה משפר את הטעם, אבל כמו בביקור במסעדה יוקרתית, כשאתה קורא ספר טוב פירורים של החומר הזה בין הביסים שלך גורמים לך להחזיר את המנה למטבח.

    * אזמל!? חחחח מי משתמש במילים כאלה!!!11 תגידי סכין של מנתחים!!!

  6. אתה לא מעודכן…
    היום משתמשים במנטרות הרבה יותר פוגעניות: "פשיסט" ו-"גזען" משמאל, "סמולן" ו"בולשביק" מימין. השסע הוא אכן עמוק. חבל.

  7. מסכימה איתך לגמרי, חוץ מקבוצה אחת (שהיא ממש לא הומוגנית, אגב) שאני מסרבת לנצח נצחים לראות אותם כשפויים ולהקשיב ברצינות למילה אחת שיוצאת להם מהפה. וזה פשוט כי אני עוסקת בהגדרות של שפיות ו/או אי-שפיות במובן המיידי של המילה, ותופסת קבוצות חברתיות (ופוליטיות, כפועל יוצא מכך, לצערי) מסוימות כבלתי שפויות בהגדרה, כקבוצה, ואף בלתי כשירות להשתתף בתהליכי קבלת החלטות שמשפיעים על זולתן (ע"ע דמוקרטיה).
    נו, ניחשת כבר למי אני מתייחסת?

    נ.ב. כל המלעיזים על הקריירה הפוליטית העתידית של ג'ון סטיוארט כנראה נכוו מיאיר לפיד… אבל למזלם של מעריצי סטיוארט (ולצערנו) נראה לי שאין מה לדאוג. הדמיון הוא מקרי בהחלט.

סגור לתגובות.