מאי 28 2007
צ'אבז הולך בדרך כל רודן
זה קצת מפתיע עד כמה שזה היה צפוי. הוגו צ'אבז, מי שכבר ניטרל למעשה את כוחו של הפרלמנט של ונצואלה, ממשיך לעשות מה שכל סוציאליסט שעולה לשלטון, כך נראה, עושה: הופך לדיקטטור. עכשיו הוא סוגר את ערוץ הטלוויזיה הותיק והפופולרי ביותר במדינה כי הם נתנו קול לאופוזיציה.
אני לא יודע מה יש בו בסוציאליזם שהוא קרקע כל כך טובה לעריצות. לכאורה הוא אינו מנוגד לחלוטין לדמוקרטיה – לא כמו אידיאולוגיות ימניות קיצוניות, למשל. אבל משום מה כל אימת שמנהיג סוציאליסט מגיע לעמדת שלטון זה נגמר בהרס הדמוקרטיה במקרה הטוב, ובהרג המוני במקרה הרע. אני מקווה שונצואלה תתגבר על הרודן הקטן הזה שהתנחל לו בשלטון שלה, לפני שהם יגיעו למצב הרע.
, מאת עודד חקלאי. בתמורה, אני מבטיח לכתוב ביקורת על הספר תוך חודשיים מרגע קבלתו.
"משום מה כל אימת שמנהיג סוציאליסט מגיע לעמדת שלטון זה נגמר בהרס הדמוקרטיה במקרה הטוב" אתה מתכוון למיטראן, בלייר, שרדר ובן גוריון?
מיטראן ושרדר הם סוציאל-דמוקרטים, בלייר הוא בקושי אפילו זה. לבן-גוריון, בוא נהיה רציניים לרגע, לא ממש הייתה דמוקרטיה להרוס מלכתחילה.
טוב, אם אתה מוציא את הסוציאל דמוקרטים מהסוציאליסטים, אתה נשאר רק עם הרדיקלים, ואז לא צריכה להיות הפתעה…
העניין הוא שגם הסוציאליזם לא חייב להתדרדר לרודנות, והנה, כל מדינה שניסתה משטר סוציאליסטי אמיתי הגיע לשם צ'יק צ'אק. זה די מדכא. מצד שני, מבקרי הסוציאליזם חזו את זה מהיום הראשון.
נראה לי שהבעיה היא שאתה שופט את צ'אבז ביחס לדמוקרטיות מערביות.
האם השלטון שקדם לו היה דמוקרטי יותר? האם השלטון של שכנותיו הוא דמוקרטי יותר? או במילים אחרות, האם באופן יחסי, צ'אווז הוא לא דמוקרט? הרי בסופו של דבר, הוא ניהל מערכת בחירות לנשיאות שגם האמריקאים נאלצו להודות שהייתה הוגנת, וזכה בה ברוב גדול. זה יותר ממה שאפשר להגיד על בוש…
ועוד הערת אגב – כשאני שומע חדשות על צ'אבז, אני מייד מצמצם ב-50% את השליליות.
ערוצי החדשות האמריקאיים לא אוהבים אותו.
לגבי ההערה של דובי על בן-גוריון: אז כל מנהיג סוציאליסט הרס דמוקרטיה או הקים אחת? ;)
ולסוגייה המרכזית: זה דווקא נשמע הגיוני. ריכוזיות נותנת כוח, וכוח משחית.
אני הייתי מציע לך ניסוח אחר: לא כל סוציאליסט סופו שהופך לרודן, אלא כל רודן שאינו דתי, מתהדר בסוציאליזם. זה דווקא די צפוי: אם אין גן עדן מעבר לחיים הללו, לפחות אני מציע לכם לפעול למען גם עדן לילדיכם שיושג יום אחד, כשיהיה שוויון והכל יהיה טוב. זו קרקע טובה לרודנים.
אני לא חושב שעמיר פרץ הוא סכנה לדמוקרטיה, במידה ויקבל עמדת כוח גדולה משיש לו עכשיו (אם כי לא אני הייתי מעניק לו אותה, דווקא בגלל שאני רואה הרבה דרכים לסוציאליזם, שעמיר פרץ אינו ממש שותף להן).
לא מוותרים על אידיאולוגיה בגלל שמימוש כזה או אחר שלה נכשל, מקסימום משפרים אותה. ברור שצריך ללמוד מטעויות העבר וגם מהמקרה הזה (אם כי אני מסכים עם דרומי שיש עוד דברים שצריך להתחשב בהם), אבל לא פוסלים תיאוריה שלמה בגלל זה.
אםל למשל יעלה אנרכיסט סוציאליסט כמוני :P אגב, עד עכשיו לא התייחסת לפוסט ההוא שלי :P
צ'אבס הולך בדרכו של פוטין, רק חבל שלהבדיל מרוסיה, וונצואלה היא לא מדינה שיש בה מסורת פיאודלית של נארוד (עם) של אריסים טיפשים וקבוצת אצולה קטנה.
גורויאיא: כל הרודנים סוציאליסטים? אתה מדבר על מוסוליני, פרנקו או פינושה?
כן טוב דרומי הוא אמר שאם הוא לא דתי. גם הנאציזם מזכיר לפעמים דת. לא זוכר הרבה על החברה שציינת אבל אני מתאר לעצמי שגם להם היה מאפיין כזה.
הנאציזם לא דתי, גם אם הוא מזכיר לפעמים דת (בהערת אגב, גם הקפיטליזם מזכיר לפעמים דת).
צ'אבז הוא אולי גם סוציאליסט, אבל הוא גם לאומן ואנטי קולוניאליסט, וממש לא מטומטם. ל"מהפכה" שלו, למשל, הוא קורא "המהפכה הבוליבארית", והוא לא פועל רק בתוך ונצואלה, אלא פועל באופן נמרץ ודי מצליח בכך ליצירת בריתות אזוריות באזור אמריקה הלטינית והקריביים.
בסוציאליזם עצמו אין שום דבר שמחייב רודנות. לעומת זאת, האופן שבו ניצלו רודנים את האידיאולוגיה הסוציאליסטית, המארקסיסטית או הקומוניסטית כדי להצדיק את רודנותם אינו שונה מהאופן שבו ניצלו רודנים כל אידיאולוגיה אחרת, דתית לאומית או מוזמנת, אם לא נמצאה כזו שהתאימה להם, כדי להצדיק את רודנותם. הרודנות היא העניין. כל אידיאולוגיה יכולה לעבור התאמה לזה. אפילו הדמוקרטיה, אגב.
לגבי צ'אבז באופן ספציפי, יש לו בסיס ציבורי רחב לביצוע הצעדים האנטי-דמוקרטים שלו, וזאת למרות ההפגנות שראית במקרה של הטלוויזיה. הוא לא מפעיל טרור במובן הרגיל של רודנות שמפעילה טרור. הוא הולך על משהו קצת יותר מפחיד מזה – פופוליזם ושפיכת ים כסף על העם. ולא רק על פסלי ראווה, אלא על ניתוחים חינם לכל קשיש, הענקת רישום בטאבו לעניים על ביתם, מבצע רחב היקף של מתן תעודות זהות למיליוני תושבי שכונות העוני, והלאמה שלא דרך החרמה – ואני לא מדברת על הטלוויזיה, אלא על תעשיית הנפט, שבה הוא כופף את כל החברות הבינלאומיות (חוץ מאחת בינתיים), ששנים עשקו את המדינה וניצלו את אוצרות הטבע שלה להעשרת המנכ"לים שלהם, לוותר על החוזים המועדפים שלהם ולעבור לחוזים שבהם למדינה יש אחוז גדול יותר בפרוייקטים, וכן באמצעות רכישה, שלפחות בעלי החברות האמריקניות שמניותיהם נרכשו טענו שמדובר בעסקה הוגנת, של חברות ונצואליניות גדולות במגזרים אסטרטגיים (לא זוכרת כרגע את הפירוט. אם תרצה, אוכל למצוא). פרט לכך, בעלי קרקעות מוחרמות מקבלים אפשרות להליך משפטי של ערעור, ויש קריטריונים מאוד ברורים להלאמות האלו. האופוזיציה בוונצואלה, מצידה, גם היא לא עומדת על בסיס מוצק מדי. עוד לפני כל הרפורמות, כשעוד היתה להם הזדמנות, הם בחרו להחרים את הבחירות במקום להציע אלטרנטיבה אמיתית. בקיצור, המקרה של ונצואלה הוא מאוד לא פשוט ומאוד לא חד חד ערכי.
אני באופן אישי מתנגדת התנגדות נמרצת לכל דבר שאינו דמוקרטי, בוודאי לכל דבר שמתערב בתקשורת החופשית (לפחות לכאורה) מטעמים של חיזוק עצמי (אם כי אני נוטה להטיל ספק בטענות של תקשורת מערבית פרה-דומיננטלי אמריקנית לגבי יריבים פוליטים שגם מוכרים להם הרבה נפט), אבל אם אני רוצה להיות קצת יותר ריאלית, אני חייבת לשאול את עצמי איך באמת פותרים את כל העוולות שגרמה ארה"ב לאמריקה הלטינית, איך באמת מחזירים לעם את השליטה על משאבי המדינה כך שיוכל לשקם את עצמו מעוני, בצורה דמוקרטית. או שוב, בקיצור, לא הייתי ממהרת לטעון טענות נחרצות כמו אלו שאתה משמיע, לגבי סיטואציות מורכבות ואידיאולוגיות שיש להן אלפי פירושים וגוונים.
עוד דבר שמטריד אותי הוא איך יתכן שברלוסקוני לא זכה לביקורת דומה ממך, או אף חריפה ממנה, אם כבר מדובר בשליטה על התקשורת, ועוד במדינה דמוקרטית כמו איטליה, תוך כדי היותך שליט המדינה, וניצול של היותך שליט על המדינה כדי לשנות חוקים לטובתך האישית. מה זה כל ההתנהלות שלו אם לא האנטי-דמוקרטיות במיטבה? לפחות לאיטלקים יש מזל, ויש להם אופוזיציה קצת יותר נמרצת וקצת פחות תבוסתנית מאשר בוונצואלה. גם זו שאלה מעניינת, למה זה כך.
יונית, אני מבטיח לך שאם היה לי בלוג כשזה היה רלוונטי, הייתי מעביר ביקורת גם על ברלוסקוני. נציין לזכותו של ברלוסקוני שהוא לא שינה חוקים כדי למנוע את החלפתו. וכמובן, צריך לזכור שברלוסקוני אכן הוחלף בראש ממשלה אחר, ממפלגה אחרת, בבחירות שהתקיימו בזמן המיועד.
כשזה יקרה תחת צ'אבז, אני אשקול לחזור בי מהביקורת שלי.
ועוד כיוון – יש בעייתיות מסויימת בהגדרה של חופש הביטוי כאן. בישראל, לדוגמא, חופש הביטוי במובן שברשומה שלך – קרי, החופש להפיץ את דבריך באמצעות שידור להמונים – מחולק על בסיס כספי (אני לא מדבר על עלויות השידור אלא על הזכיונות). במדינה שהעקרון המארגן שלה הוא מאבק מעמדי, הגדרה כזו של חופש הביטוי משמעה חופש ביטוי רק למתנגדי המשטר.
הצעד של צ'אבז הוא לא לגיטימי לטעמי רק מכיוון שהוא סגר את תחנת הטלוויזיה לאחר שידור ביקורת. אבל הגדרה מחודשת של 'חופש הביטוי' על ידי כל ממשל סוציאליסטי היא מחוייבת המציאות.
ולגבי בחירות – כמו שציינתי, העם בוונצואלה בחר בצ'אבז בבחירות הוגנות. בתחום הזה, אין טענות אליו.
http://scoop.co.il/article.html?id=8116
הייתי שמח אם מי שמגיש לי את הסיפור האמיתי שהתקשורת ה"קונטרה-מהפכנית" (צריך להוסיף משהו על הציטוט הזה?) מסתירה ממני יהיה מישהו שאני יכול לסמוך על מה שהוא אומר, ולא איזה יואב לוין שאין לי מושג מי הוא או מה הוא.
[...] עליה לטעמי. אמנם בלוגרים שאני מעריך כן עסקו בנושא פה ושם, נדיר למצוא התייחסויות למדינה המרוחקת הזו, וגם [...]