ספרי לימוד(?)

משרד החינוך פסל לאחרונה ספר לימוד (בעל השם הפלצני והדי דבילי "נאורות ומהפכות בעולם האתמול" – מה זה "עולם האתמול"? במאה ה-20? בעת החדשה? מאז תקופת האבן?) בגלל שהוא כלל מילים קשות מדי כמו "למגר", "זינבו" או "הופלה לרעה"1. מעריכות מטעם משרד החינוך כתבו על הספר שהוא "כתוב בשפה גבוהה ולא מתאים לכל אוכלוסיית התלמידים"; ש"יש מקומות שהטקסט כתוב בשפה שתקשה על תלמידים בינוניים וחלשים" ולבסוף, כי "הרמה הכללית של הספר אינה תואמת את היכולות של תלמיד ממוצע בכיתה ח'".

שני דברים אנחנו למדים מהסיפור העגום הזה: א. מה חושבים אנשי משרד החינוך על ילדי ישראל (ועולה השאלה – מי עשה אותם כאלו נטולי יכולת קריאה?);

ב. מה חושבים אנשי משרד החינוך על תפקידם כמחנכים.

עוד אחד מהדברים שכתבתי בזמנו באותו פוסט מיתולוגי שכבר וויתרתי על כל סיכוי שאי פעם אפרסם אותו, בו אני מתאר את תוכנית הלימודים באזרחות כפי שהייתי בונה אותה, כתבתי שהנחת יסוד שלי היא שאי אפשר ללמד אזרחות רק בשיעורי אזרחות. מכיוון שאחד התפקידים המרכזיים של מערכת החינוך, לדידי, הוא הכנת התלמידים להיות אזרחים טובים ומושכלים, הרי שמן הראוי שהמערכת כולה תפעל כדי לתמוך במטרה הזו, ולא רק שעה או שתיים בשבוע.

אותו הדבר נכון שבעתיים ללימוד דברים בסיסיים, כמו השפה העברית ותרבות עברית. אי אפשר לצפות מילדים להרחיב את אוצר המילים שלהם אם המקום היחיד בו הם עשויים להתקל במילים חדשות הוא בשיעורי לשון. המערכת כולה צריכה לשאוף למצויינות, להרחבת הדעת — ובכך כלולה גם הרחבת היכולת להתבטא באמצעות הכרת מילים וביטויים חדשים.

אנשי החינוך במשרד החינוך שכחו שתפקידם הוא ללמד את הילדים הללו, כל הזמן וכל דבר שניתן ללמדם. הם שכחו שילדים לומדים הכי טוב כאשר מאתגרים אותם, אחרת הם משתעממים ומאבדים עניין. בעיקר, הם שכחו שהמצויינים צריכים למשוך את הבינוניים למעלה, ולא שהבינוניים והחלשים ימשכו את חזקים למטה. אתגור התלמידים החלשים אין משמעותו הזנחתם ועזיבתם מאחור, אלא להפך – זוהי התעקשות שלא להשאירם מאחור, שגם התלמידים החלשים צריכים ויכולים להגיע לרמה מינימלית כלשהי של יכולת התבטאות. כי בואו נודה על האמת – היסטוריה הם לא ידעו בתום 12 שנים2, אבל אם המערכת תבנה בצורה נכונה, לפחות הם ידעו עברית, ואז יוכלו לקרוא בעצמם מה שהם רוצים לדעת.

אפרופו, חיפשנו לילד ספר על דינוזאורים, ונתקלתי במשהו שהייתי חייב לחלוק עמכם: The Great Dinosaur Mystery and the Bible – ספר בריאתנות לילדים.

כולל דיון בשאלה – האם נח העלה דינוזאורים לתיבה?

  1. איך אפשר להאשים תלמידים שגדלים בחברה שיוויונית ואוטופית כמו ישראל אם הם לא יודעים מה זו אפליה? []
  2. אני זוכר את הפעם ההיא, לפני כמה שנים, כשסוף סוף גיליתי מה זה ריבנטרופ-מולוטוב. []

16 Replies to “ספרי לימוד(?)”

  1. האמת היא שבסך הכל מדובר בתירוץ שמכסה על הרצון של משרד החינוך להמנע מפרסום ספר שמציג אידאולוגיה שהוא לא תומך בה. או לחילופין, חושש שהמורות לא יבינו את מה שכתוב בו.

    אתה חייב להודות ששני אלו הם הסברים סבירים יותר ממה שמשרד החינוך נתן.

  2. אני לא אגיד שהאופציה השניה לא חלפה בראשי… אולי הבודקות של הספרים לא הכירו את המילים בעצמן, ולכן התלוננו על השפה הקשה.

  3. א. קריאה מדוקדקת של הכתבה מראה שלא המילים הבעייתיות הן הסיבה לפסילת הספר (העירו להם על המילים, הם תיקנו, ופסלו בכל זאת). קשה להבין מהי הסיבה האמיתית, מהכתבה.

    ב. כל מי שלמד שני שיעורים על חינוך, מכיר את ויגוצקי ויודע שצריך לאתגר תלמידים כדי שיתקדמו. מצד שני, צריך לאתגר אותם במה שבהישג ידם.
    אני לא מכיר את הרמה הממוצעת ואת ההתפלגות של ידיעת הלשון של תלמידים בכיתה ח', ואני מהמר שגם אתה לא. אבל אם אכן, מילים כאלו הן מחוץ להישג ידם, ויגרמו להם לוותר על הנסיון ללמוד – אז נכון שזה מצב מחפיר, אבל הדרך לתקן אותו היא מערכתית. ספר אחד, יוצא דופן, שיש בו מלים קשות – לא יפתור את הבעיה, אלא רק יגרום לאי-ידיעת היסטוריה.

    ג. מהיכרותי עם הצוותים הפדגוגיים של משרד החינוך (שהיא לא יותר מדי מקיפה), אני מקבל את ההתרשמות שלא מדובר באנשים טפשים.

  4. אחת ההתנסויות הכי מרגשות שלי כמורה הייתה כשהתעקשתי, בניגוד לכל ההמלצות, לקיים שיעור בנושא ההגיון העומד בבסיס הטבלה המחזורית עם תלמידי בי"ס יסודי. זה היה שיעור שהתלמידים עבדו בו הרבה בעצמם והתקדמו בקצב שלהם בקבוצות קטנות והתוצאה הייתה פשוט מדהימה. הם הרגישו מאותגרים, התאמצו והגיעו להבנה טובה של חומר שנחשב הרבה יותר מדי מתקדם עבורם. יצאתי מהשיעור הזה ממש בהתרוממות רוח. אני חושבת שזו טעות חמורה למנוע מתלמידים חומרים ברמה גבוהה. בעיני זה ה-דבר שמגרה תלמידים ללמוד.

    ואגב דינוזאורים: ידעת שמסתבר שהורים לבנות נמנעים מלקנות להם ספרים על דינוזאורים? ומה שעוד יותר הפתיע אותי – מסתבר שיש די הרבה הורים לבנים שנמנעים מלקנות להם ספרים שיש בהם גיבורה בת, אפילו בגילאים הממש קטנים, איילת מטיילת וכאלה.
    http://ha-pinkas.co.il/?p=1475

  5. נדב ודובי, אפילו לא צריך מילון. מספיק לכתוב להוסיף ספרה קטנה ליד המילה הלא ברורה (בפוטנציאל) ולצרף את הפירוש לה בהערת שוליים.

  6. עפרונית – לא היה קצת מעליב אותך לקרוא בספר הלימוד שלך בכיתה ח' ולראות שם הסבר של מילים כמו "למגר" או "הופלה לרעה"? מקובל לגמרי לכלול מונחון של מושגים הקשורים לנושא הנלמד (למשל, להגדיר מה זה "מדינה" או "דמוקרטיה"), אבל סתם מילים שמופיעות בספר כי הן חלק מהשפה העברית?

  7. נעמה – אף פעם לא חשבתי על דבר כזה כשיקול. סקירה של ארון הספרים של הילד העלתה רוב גדול של ספרי חיות, אבל בין ספרי בני האדם, אכן יש רוב לגיבורים בנים. אולי זה בגלל שאני קונה ספרים בעיקר לפי מה שאני אהבתי כילד. אבל בכל זאת, דברים כמו איילת מטיילת, כובע קסמים ודורה יש לו (וגם אלרגיה של יהונתן גפן, אבל זה לא קשור, וגם לא ממש לגילו).

  8. אם לא הייתי מבינה את המילה הייתי שמחה לראות הסבר ש(א)גורם לי להבין מבלי שאני צריכה לשאול (ואולי להיות מובכת) ו(ב)מצביע על כך שלא כולם אמורים להבין את המילה הזו, אז אולי אני לא ממש טיפשה.
    אם כן הייתי מבינה את המילה, כנראה הייתי מפחפחת לעצמי. עלבון לא נראה לי כמו התגובה המתאימה.

    נעמה – כילדה הייתי חובבת דינוזואורים גדולה, ובניגוד לדברים אחרים שהעסיקו אותי לא זכורות לי תגובות כלשהן מהסביבה (אבל לי גם קנו ספר ילדיים על תעבורה ותחבורה ואסטרונומיה. לא זוכרת אם ומה היו התגובות לאלה).

  9. אני חושב שאתם קצת מיתממים. ברור שאם התלמיד תאב הדעת יתקל במלים שהוא לא מכיר בעת שהוא קורא את הספר, הוא יברר מה משמעות המלים האלו, וילמד גם עברית תוך כדי לימודי ההיסטוריה. לתלמידים האלו קוראים 'תלמידים חזקים', וסביר מאוד שהם ממילא כבר יודעים את המילים האלו.

    אם אנחנו מסתכלים על התלמיד החלש, לעומת זאת, סביר להניח שהוא ממילא מתקשה בקריאת החומר, זה משעמם לו ולא בא לו לקרוא. אם הצלחנו לעניין אותו בחומר מספיק כדי שיקרא את הספר, הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה לשלוח אותו למילון כל שתי דקות כדי לברר מילה – כל מה שזה יעשה זה לגרום לו לסגור את הספר וללכת לשחק כדורגל\GTA.

    (שתי הערות: ראשית, אני מקבל את ההנחה, שלא נבדקה, שתלמידי כתה ח' אכן מתקשים במלים האלו. שנית, אני מסכים שזה מצב קטסטרופלי, אבל ספר לימוד היסטוריה הוא לא המקום להתחיל ממנו את הטיפול)

    לענייני דינוזאורים: אצלנו דווקא הבן הוא זה שרוצה להיות פלאונתולוג, וקיבל שלוש עוגות דינוזאורים>/a> ליומולדת, אבל שתי הבנות משתתפות בתחביב שלו בעניין רב.

  10. נדב, אני לא חושבת שכל מילה שלא מבינים צריך לבדוק במילון. ברוב המקרים אפשר להבין מההקשר, וגם אם לא מבינים מההקשר של משפט אחד אחרי שנתקלים במילה כמה פעמים היא הופכת להיות ברורה יותר. בעצם ככה לומדים שפה, לא יושבים ומשננים מילון אלא נתקלים במילים הרבה פעמים בהקשרים שונים ולאט לאט הן הופכות להיות מוכרות ומובנות.
    הגישה שרואה בתלמידים חלשים כאלה שצריך רק להתחנף אליהם ולעניין אותם שלא יברחו גורמת לרידוד של חומר הלימוד, וזה תהליך שאין לו סוף כי איכשהו ככל שהחומר נהיה שטחי ומשעמם יותר התלמידים לומדים פחות ופחות. דווקא תלמידים חלשים הרבה פעמים מתקדמים כשמישהו מעז לאתגר אותם. יש ספר שנכתב על ידי שני חוקרים בתחום החינוך (בטלהיים וזלאן, On Learning to Read) שבו הם מתארים את התדרדרות המקראות לילדים משנות ה – 20 עד שנות ה – 60 של המאה הקודמת. מסתבר שעם השנים ירד מספר המילים, מספר המילים השונות ומספר המילים בסיפור במקראות האלה. אחד ההסברים שהם מציעים זה שככל שירד מספר המילים נעשה קשה יותר לספר סיפור מעניין והתלמידים למדו פחות טוב, המסקנה של המערכת הייתה שהספרים קשים מדי ושצריך להוריד את הרמה, וכך הרמה הלכה וירדה וראו זה פלא, התלמידים לא למדו טוב יותר. מילים שנחשבו קשות נעלמו ומילים שנחשבו סבירות הפכו לקשות.
    אני לא חושבת שצריך לפתור את הבעיות האלה רק בשיעורי לשון או הבנת הנקרא, שפה זה משהו שלומדים תוך כדי תנועה. בדיוק כמו שתינוק לומד לדבר תוך כדי משחק ואמבטיה ואוכל ולא יושב לשיעור "הרחבת אוצר מילים" שעתיים ביום.
    והעוגה מהממת לגמרי :)

  11. נעמה: על רוב הדברים שלך אני לא חולק, אבל:
    א. אין לי ספק שעבור תלמידים חלשים, שממילא צריכים להשקיע מאמצים רבים בלימוד החומר, שפה קשה עלולה להיות הקש ששבר את גב הגמל – מה שיגרום להם להניח את הספר בצד ולוותר. השאלה היא, כמובן, מיהם התלמידים החלשים ומהי שפה קשה עבורם, ואת זה אין לי כלים לדעת.

    ב. אני מסכים שלמידת שפה ראוי שתיעשה בכל המקצועות, ולא רק בשיעורי לשון. אבל כיוזמה של מחברי ספר לימוד אחד ספציפי, במקצוע אחד ספציפי – זו יוזמה שנדונה לכישלון.

  12. נדב, לגבי ב' – כל מה שזה אומר הוא שהאירוע הזה רע לא כתקרית מבודדת, אלא כסימפטום של מערכת חינוך שמצבה ירוד ביותר. אגב, איך לדעתך אפשר לתקן זאת? חייבים להחליף את כל ספרי הלימוד בו זמנית בספרים בעלי רמת עברית גבוהה יותר?

סגור לתגובות.