הידעת? התלמיד הוא אדםאלימותראשי

תגובות

הידעת? התלמיד הוא אדם — 11 תגובות

  1. או, הדיון הזה הולך ומתנסח מפוסט לפוסט, הולך ומגבש את המחשבות הערטילאיות שלי.

    ולמרות ההקשר המגחיך קמעה שבו שיבצת את הלינק אלי, הוא מהווה טסט-קייס מעולה לנקודה שלך בדיוק: שמרוב דיבור על זכויות התלמיד, הילדים האלה רק נהיו אנוכיים יותר (גם ביחס לחברים שלהם, אגב. לחלקם לא היתה שום בעיה לפוצץ את השיעור לכל הכיתה. שהרי *הילד במרכז*, וזה פתח למחשבה על האינדוקטרינציה האינדיבידואליסטית הנאו-ליברלית שמעורבבת פה).

    זה לא אומר שהם לא אנושיים. לא היה להם סיכוי מלכתחילה.
    Society is to blame

  2. אני חא חושב שלילדים יש זכויות כמו למבוגרים לפי החוק. למשל, אני יכול לקום מהכסא מתי שמתחשק לי, וללכת לים. אפשר אמנם לפטר אותי אבל אי אפשר למנוע זאת ממני. לילד אין את הזכות הזו. יש זכויות רבות שחלות על מבוגרים וילדים לא נהנים מהם: חופש העיסוק, חופש התנועה וכדומה. לא שזה אומר שצריך חוק זכויות התלמיד, אבל כן צריך חוקים מיוחדים שעוסקים בזכויות ילדים (גם לא תלמידים) ואין מקום להשוואה בין מצב כזה לחוקים נפרדים למורים, מנהלים וכו' שכולם מבוגרים.

  3. לטעמי מה שאתה אומר על זכויות התלמיד לא מדוייק. אם אתה מכריח בחוק את כל משפחות הארץ לשלוח את ילדיהן למוסדות חינוך שהקמת, נראה לי הגיוני שתתחייב לתנאים והתנהגויות מסוימות כלפי אותם ילדים, וזה לא חייב להיות המינימום שבכל זכות אדם. אין זכות אדם להשתין כשבא לך, אבל האם מורים רשאים להחזיק תלמיד בכיתה כשהוא צריך ללכת לשירותים? זאת שאלה ולדעתי צריכות להיות הסכמות מסויימות ברמה המערכתית, מה מותר למורה לעשות בכל מני מצבים כדוגמת זה.

  4. אני חושב שבשתי התגובות מעלי יש בלבול בין זכויות פרוצדורליות ובין-אישיות.

    מהתרשמותי, הזכויות הפרוצדוראליות של התלמידים מוסדרות מעל הראש. אבל גישת "הילד במרכז" מרחיקה לכת הרבה מעבר לזה. כמו ששלום בוגוסלבסקי כתב בפוסט שדובי לינקק אליו, הילדים לומדים זכויות (*שלהם*, רק שלהם) במנותק מאחריות.

    כשאמרתי לתלמיד חצוף במיוחד שאין לו זכות לדרוש התחשבות בזכויותיו (הזכות שלא יגידו לו "שתוק", במקרה הזה) כשהוא דורך ברגל גסה על זכויותיהם של אחרים – לא רק המורה שלו, אלא גם שאר הכיתה שהשיעור שלה מתבזבז בגללו (ומדובר בשיעור העשרה שנחשב צ'ופר כיפי) – יכולתי לראות את ההפתעה והתדהמה אצלו ואצל שאר התלמידים. הם הגיעו לכיתה ה' בלי שאף אחד יגיד להם את זה.

    הילד במרכז = חינוך לאגואיזם. תוסיף לזה הורים שלא יודעים להשתלט על הילדים שלהם, מצפים מהמורים שיעשו את זה ובמקביל מתנפלים עליהם על כל מראית עין של פגיעה במלאך כליל השלמות שלהם. תוסיף לזה חינוך תחרותי להישגיות ולציונים על חשבון כל דבר אחר.

    קיבלת מערכת שבה התלמידים הם "לקוחות" והמורים "ספקי שירות", שמקבלים פחות כבוד מהשליח של הפיצה.

    ואני לא חושב ששטויות כמו קימה לכבוד המורה יפתרו את זה. אחד מבתי הספר הכי גרועים שעבדתי בהם קיים את המנהג הזה, הרבה כבוד לא היה שם. דווקא בית ספר אחר, עם מנהלת חזקה וחכמה וצוות מורים מגובש שידע על מה חשוב להתעקש ואיפה אפשר לשחרר את הרסן, יצר אווירה הרבה יותר נעימה, בטוחה, מכבדת ויצרנית.

  5. הי דובי. תודה על התגובה והקומפלימנטים.

    לא נעלם מעיני הסעיף בדבר כבוד הצוות החינוכי, אבל גם ברור לי שמדובר בסתם כסת"ח. כמו שעניתי לך אצלי, לא אכפת לי אם יהיה או לא יהיה חוק. אבל אם כבר יש חוק, אז הכנסת זכויות המורה בתור סעיף מעורפל, שלא לומר הערת שוליים, בתוך חוק זכויות התלמיד, מעידה על מידת החשיבות שמייחסים לנושא.

  6. דובי: אני מסכים עם גיל וירדן. 'זכויות התלמיד' נחוצות בגלל שתלמיד נמצא במצב שזכויותיו נפגעות לפי חוק (חינוך חובה), ולכן דורשות הגנה מיוחדת. בדיוק כמו שזכויות עובדים דורשות הגנה מיוחדת (מה, עובדים הם לא בני אדם?)

    מרמיט: אין דבר כזה 'זכויות בין אישיות'. יחסים בין אישיים זה חשוב מאוד, אבל לא קשור לזכויות. זכויות באות להגן על מינימום שאי אפשר לפגוע בו (כמעט) בכל מקרה. כלומר, חשוב מאוד לדאוג לאווירה הכיתתית, למעמד המורה וכו', אבל זה לא יכול לבוא על חשבון זכויות התלמיד: אם זה אומר שצריך להצליף בתלמידים סוררים, אני מוותר.
    אגב, אני מציע שתפתח את חוק זכויות התלמיד, ותראה מה כתוב בו. זה חוק פשוט יחסית, וקל מאוד לקרוא אותו.
    אני בטוח שאף אחד כאן לא יתנגד לשום סעיף בחוק הזה -לא לאיסור על ענישה גופנית, לא לאיסור על אפליה ולא לחובת שימוע לפני הרחקה מצמיתות.

    בעיות המשמעת בבתי הספר לא נובעות מחוק זכויות התלמיד, או מהרצון להגדיר סט בסיסי של זכויות של תלמידים שאסור לפגוע בהן. הן נובעות מהתנאים הפיזיים (40 תלמידים בכיתה) וממעמד המורה, בכיתה ובחברה, וקשורות לתרבות הישראלית באופן כללי. כמו שאתה מציין בעצמך, מורה טוב שמקבל גיבוי ראוי ממי שמעליו, יכול לנהל כיתה מצויין בתנאים של היום.מורה מתוסכל, שחוק ועמוס, שיודע שמי שמעליו מפחד מההורים, לא יכול להחזיק כיתה גם אם חוק זכויות התלמיד לא היה קיים.
    אם אני זוכר נכון, אמרו לך את זה בדיון קודם: בשום מקום בחוק זכויות התלמיד לא כתוב שמורה לא יכול להפריד בין ילדים רבים. זה לא כתוב גם בשום הוראת מנכ"ל. הבעיה היא שהוראות מנכ"ל נותנות פרשנות מחמירה לחוק, המנהלים נותנים פרשנות מחמירה להוראות מנכ"ל, והמורים נותנים פרשנות מחמירה להוראות המנהלים – כי כולם מכסת"חים, מתוך ידיעה שגם מי שמעליהם יכסת"ח במקום לתת להם גיבוי.

  7. יש חוק זכויות הסטודנט… ואפילו דרקוני בהוראותיו (חיוב אפשרות ערעור על עבודות, למשל, דבר המעקר מתוכן את צורת ההערכה הכללית של עבודות). אבל באתי להגיב על החלק השני של הפוסט. צר לי, אבל אני לא מסכים. כלומר – אני מסכים לחלוטין עם החשיבות של תרבות שמבקרת, נושכת, מהווה חלופה למימסד ומתמרצת אנשים לחשוב. הייתי מקבל בהבנה לחלוטין את מה שבמילא קורה: תכנים נגד הכיבוש בהצגות, התבטאויות פוליטיות על הבמה, ואפילו הפגנה של אמנים לצד / לפני / אחרי ההופעה. אולם, החרמה וסירוב להופיע אינם ביקורת, אמנות, או אפילו הבעת עמדה. הם אלימות גרידא (בדיוק כמו סרבנות שירות). החוק של מדינת ישראל (שלא נסתר, לצערי, למרות טענות שמאל שונות, ע"י החוק הבינלאומי) כולל את אזרחיה בשטחים כזכאים לקבל שירותים אלו מהמדינה, במקום מגוריהם (כמו קופות חולים, בתי ספר, ספריות ועוד). אפשר להפגין נגד החוק, אפשר להתבטא מולו בחריפות, ואפשר אפילו להשתמש בבמה לצורך כך. אי אפשר להפר אותו, להתעלם מהכרעות דמוקרטיות (שעומדות בתנאים הדמוקרטיים מעבר לדעת הרוב, כמובן), ולהמשיך לשחק את המשחק כרגיל. לא מתאים לכם? תעברו לצרפת. או לקנדה…

  8. לפי איזו הוראה מקובלת של המילה 'אלימות' הימנעות מלהופיע במקום מסויים היא אלימות?
    איזה חוק בדיוק מפר שחקן שלא מופיע באריאל?

  9. בואו נחבר את שני הדיונים, איפה נגמרות הזכויות של האמנים ומתחילות הזכויות של המדינה?
    או שכמו לתלמידים היום, לאמנים יש פריווילגיות ולא זכויות, על היתרונות והחסרונות שבכך.

  10. פינגבאק: 5.9.2010 « מה אני קוראת

  11. פינגבאק: לא שומעים! » זכותי וזהו (ההבדל בין רצוי לדרוש)