שיטת דובי לפריימריזבחירותראשי

תגובות

שיטת דובי לפריימריז — 10 תגובות

  1. אני בעד. לגבי שיטת הריצ'רץ', לפני מס' שנים היתה מפלגת הלייבור השוודית בקריסה טוטאלית. ראש המפלגה הכריז שהוא משנה את הרשימה לרשימת ריצ'רץ' (גבר-אשה) וראה זה פלא – משומדבר הם זכו בנוקאאוט בבחירות.

    השיטה שלך היא למעשה וריאציה של שיטת הרבעים הפמיניסטית בכנסים (אשכנזיה, מזרחית, ערבייה ולסבית) שנהגתה עוד בימיה הקדומים של ויקי שירן ז"ל (הייתה לי הזכות לראות אותה מפוצצת כנסים שהשיטה לא יושמה בהם). שם זה לא עבד. הכוח ההגמוני הוא הכוח הפוליטי המיומן. לכן יש מצב ששינויים מסוג זה ייאכפו לפחות בהתחלה בחקיקה, וזו ביצה ותרנגולת, כי אותם אלו שיש להם מה להפסיד – אמורים להצביע בעד החוק…

    לגבי מקומות בולטים וייצוג נשים – הייתי מעורבת לפני מס' שנים בפריימריז בעבודה. הסתבר אז שנשים בעלות סיכוי אלקטוראלי גבוה ללא קשר לשריון, הנחו את תומכיהן "לא לסמן אף אשה אחרת כדי שלא יתפסו לי את המקום". Good old & dirty politics. בגללן, אגב, עינת ווילף נכנסה רק עכשיו לכנסת ויש כמה שלא נכנסו בכלל.

  2. חנה, את קצת מפספסת פה את הפואנטה. המטרה היא לא סתם להביא ל-50% נשים, זה סתם בונוס נחמד. בדיוק כמו שהמטרה היא לא ייצוג נאות לערבים, למרות שגם זה בונוס נחמד.
    בכל מקרה, בגלל שאין כאן שריונים, אין מלחמות על השיריונים.

  3. א. מורכב מדי. המצביעים יתקשו לעקוב אחרי השיטה.

    ב. אתה בעצם ממסד כאן את עניין ה'מחנות', והופך אותם ל'מפלגה בתוך מפלגה'. אני לא בטוח שזה עניין חיובי כל כך. אתה בעצם לא משאיר אפשרות לפוליטיקאי מתחיל להיכנס לפוליטיקה, אם הוא לא מוכר את נשמתו לאחד הבכירים במפלגתו. זה גם משפיע על היכולת לקדם אג'נדה יחודית (למשל, אם יש לך מחנה בטחוניסטי, מחנה יוני ומחנה כלכלי-חברתי, איך יתקדמו תומכי איכה"ס? הפמיניסטיות?)

    ג. לדעתי כדאי להפריד בין שיטת הבחירות החדשה לבין העניין של הבטחת יצוג. נכון שיש כאן שלוש בעיות שדורשות פתרון, אבל אני לא בטוח שלנסות לפתור את כולן בבת אחת לא יגרום לזה שאף אחד לא יסתכל על השיטה מראש.

  4. א. באמת? זו הצבעה לרשימות. זהה להצבעה בכנסת. מה יותר פשוט מ"תצביע לרשימה המועדפת עליך"?
    ב. איך פוליטיקאים מתחילים נכנסים לפוליטיקה עכשיו? בנוסף, מכיוון שלרוב הבכירים אין אינטרס להגדיל את מספר המתמודדים מעבר למספר המקומות הקיים, זה משאיר פתח למתמודדים חדשים וגושים חדשים לנסות את מזלם עם סיכוי הרבה יותר סביר להכנס לעמדות השפעה מאשר המצב הנוכחי.
    ג. אני תמיד מנסה לפתור הכל בבת אחת.

  5. לא פספסתי את הפואנטה אלא חלקתי נסיון במקומות אחרים, שיש בו ממש ולקחים לגבי השיטה. 50% איננו "בונוס נחמד" לטעמי – אלא העיקר. עיקרון הייצוג הוא אחד העקרונות השוויוניים החשובים ביותר, וכזה שמייצר שינוי ארוך טווח משום שהוא מציב מודל, למתמודדי העתיד. רק אם הוא מתקיים מעצמו – מתייתרת חקיקה. אם אתה חושב שלא יהיו שריונים – גם אם סמויים – אתה אוטופי או נאיבי… הדרך היחידה להתמודד עם זה הוא מס' שריונים בועדה מסדרת, ושהשיטה שאתה מציע תהיה חסומה למשוריינים.

  6. אם מסתכלים על תוצאות הבחירות בכנסת הנוכחית, מפלגות השמאל קיבלו מכסימום ארבעה מנדטים (למעט מפלגת העבודה שאין לי מושג איך מקטלגים אות).
    איך מיישמים את השיטה הזו על מפלגות נישה בגודל כזה, בהנחה שבשמאל כמו בשמאל, אין סיכוי לאיחוד?

  7. קשה לי עם השיטה המוצעת (ואני מתעלם כרגע מכל נושא הרכב הרשימות):
    בכל מצב שבו מספר התת-רשימות (או מחנות) גדול ממספר המקומות הבולטים יווצר מצב שבו מישהו שרואה עצמו כמועמד לראשות הרשימה ייעדר מהרשימה הסופית, ויחד איתו כל תומכיו. זה מצב שהוא בעייתי מאוד וטעון מאוד בכל הנוגע לפוליטיקה הפנים מפלגתית.
    אני לא מאמין שזה מה שיקרה. בפועל, אם שיטה כזו תיושם אני מאמין שנראה הרבה מאוד משא ומתן ובסופו מספר מחנות ששוה למספר המקומות הבולטים כשההתמודדות היא רק על הדירוג הפנימי שלהם.
    כאן יש לי שתי בעיות:
    האחת היא שבעצם יש כאן בעיקר בחירה ישירה של ראש הרשימה מתוך מספר מועמדים (גדול משניים במפלגה בינונית ומעלה), מה שיוצר בעיות קשות מאוד עם השיטה המוצעת של הצבעה יחידה (מועמד שיקבל שליש מהקולות במרוץ חמישה בהחלט יכול להפוך לראש הרשימה גם אם שני שלישים מתעבים אותו).
    הבעיה השנייה: כל חברי המחנות שמדורגים במקומות סבירים בעצם כבר לא נאבקים על כלום – מובטח מראש למי שנמצא במקום השני באחד המחנות שיהיה ברביעייה או בחמישייה השנייה של הרשימה בלי קשר לתוצאות ההצבעה.

  8. אני חושב שיש בעיה בכך שאתה בוחר n רשימות מתוך כלל המועמדים האפשריים, ומי שלא נכנס ל- n האלו יוצא מהרשימה במקום להיות מדורג נמוך יותר. אם יש לך n+1 מועמדים ראויים בעלי אגו גדול מדי אתה יכול לאבד אנשים שהיית רוצה ברשימה לטובת כל מיני יושבי ספסלים אחוריים, בדומה למה שקרה בשינוי עם פורז (נדמה לי).

    מצד שני, אם שלושה רבעים מהרשימה יהיו אלמונים יחסית אולי סוף סוף אפשר יהיה להרכיב ממשלה עם פחות מ-30 שרים…

    הבעיה השניה היא שיצרת פה שיטת first past the post עם כל הצרות הנלוות אליה, כולל הצבעה טקטית וכו'.

  9. חנה, ברשותך, שאלה לגבי שיטת הרבעים: באיזה רביע נספרת לסבית ממוצא מזרחי? ולסבית ממוצא אשכנזי? ובכלל, בהנחה שכעשרה אחוז מהנשים הן לסביות, למה משוריינים להם מספר מקומות גדול בכ־2.5 מכך?

    דובי, אתה ודאי יכול להקיש מכאן על מה שאני רואה כבעייתי גם בשיטה שלך — ישנן קבוצות הזוכות ליצוג יתר, וכאלו שהן בתת-יצוג. אך אני לא חושב ששריון מקומות הוא הפתרון הראוי לכך. וחמור מכך, איני יודע האם יצוג המתאים ליצוג באוכלוסיה הוא בכלל נדרש או רצוי (אני יכול למצוא סיבות לכאן ולכאן)

  10. יש פה קצת בעייתיות. נניח שיש שלושה מקומות בולטים: אם נניח הקבוצה הראשונה לקחה 60% מהקולות, אין לה כמעט יתרון על הקבוצה השניה, אם זו לקחה 25% – יש לה חבר כנסת אחד יותר, אולי (אם המפלגה זכתה ב6 חברי כנסת, כל הקבוצות יקבלו אותו מספר ח"כים.)

    אפשר לשנות את זה לשיטת באדר-עופר (לא יודע מה השם המקצועי של זה, אבל אני יכול להסביר אם מישהו רוצה), אבל אז זה פשוט בחירות מפלגתיות בתוך בחירות מפלגתיות, ולא ברור איך כל קבוצה תבחר את נציגיה. תהיה "קבוצת הקיבוצניקים במפלגת העבודה" ובתוכה ילחמו על המקומות באופן דמוקרטי פחות או יותר.

    (דרך אגב, היום היו בחירות באוסטרליה. ארץ מוזרה)