החרדים באים?

בעקבות הנתונים שהבאתי בפוסט הקודם לגבי מספר היהודים האורתודוכסים בארה"ב, עלתה בי תהייה: האם המספרים המדהימים הללו על נטישת היהדות האורתודוכסית בארה"ב מתרגמים לנטישה של החרדיות בישראל? בישראל, כמובן, אי אפשר לעזוב את האורתודוכסיה, ולמיטב ידיעתי אין תנועה משמעותית מהכיוון החרדי לכיוון הדתי-לאומי (אם כבר, אז להפך). התנועה הכי סבירה היא מהחרדיות לחילוניות. כולנו מכירים את תופעת החזרה בתשובה, אבל הרבה פחות מדברים על חזרה בשאלה. למעשה, אין שום נתונים קונקרטיים לגבי התופעה הזו. באתר של עמותת דרור, שעוסקת בסיוע ליוצאים בשאלה, למשל, אין נתונים כאלו, עד כמה שהצלחתי למצוא. בוויקיפדיה מופיעה הפסקה הבאה לגבי "היקף התופעה":

בימינו נוהגים להבדיל בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי בהערכת היקף התופעה. הסוציולוג פרופ' מוטי בר לב העריך שכחמישית מבוגרי החינוך הדתי לאומי יוצאים בשאלה, ואילו אחרים מעריכים שמדובר על רבע מהבוגרים. מספרים אלו מתייחסים רק למשפחות המשתייכות לציבור הדתי לאומי ולא לציבור המסורתי. על פי סקר שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות, עד לאחרונה הייתה מגמת ההתרחקות מהדת חזקה בקרב הציבור הישראלי ממגמת ההתקרבות אליה. קשה להסיק מנתון זה לגבי היציאה בשאלה – הקצנה לכיוון החילוני אצל נשאלים שמלכתחילה באו מבתים שאינם שומרי מצוות אינה נחשבת יציאה בשאלה. לגבי הציבור החרדי, קשה יותר לקבל הערכות על היקף בתופעה מכיוון שהעוסקים בעניין אינם מפרסמים נתונים. יחיאל יעקובסון, העוסק במניעת יציאה בשאלה בקרב הציבור החרדי, מסרב למסור נתונים של מספרי הנוטשים את הדת אולם מציין שמדובר על מספרים גדולים בהרבה ממה שנוטים אנשים בחברה החרדית לחשוב.

מצד שני, אחת לכמה זמן מופיעים נתונים בתקשורת על, למשל, אחוז הילדים החרדים במערכת החינוך. כתבה אחת כזו, למשל, מנתה 27% מילדי כיתות א' כמשתייכים לזרם החרדי. זאת, כאשר אחוז החרדים בכלל האוכלוסיה מוערך בכעשרה אחוזים. אותה כתבה מציינת כי משנת 1990 עד 2008 הוכפל אחוז החרדים בחברה מחמישה לעשרה. נתון דומה ניתן בהרצאה הזו, שמעריך כי האוכלוסיה החרדית מכפילה עצמה כל 22 שנה.

כמדען מדינה, משהו נראה לי מאוד מסריח בנתונים הללו – אוכלוסיה כמו האוכלוסיה החרדית, שמצביעה באופן פחות או יותר אחיד, והכפילה את עצמה בין 1990 ל-2008, היינו מצפים שנוכל לראות הכפלה דומה של כוחה האלקטורלי. הנתונים, עם זאת, מפריכים זאת בעליל.

נסתכל על אחוזי הצבעה ליהדות התורה בין השנים 1992 ל-2009. כדאי להסביר קודם את הבחירה. יהדות התורה היא מפלגה הומוגנית בקהל המצביעים שלה. בניגוד לש"ס, יהדות התורה לא מושכת מצביעים מחוץ לקהל היעד החרדי-אשכנזי שלה, כך שמעקב אחר דפוסי ההצבעה עבורה נותן תמונה אמינה למדי של אחוז המשתייכים לקבוצת היעד הזו. שנת 1992 נבחרה משום שזו השנה הראשונה שיהדות התורה התמודדה כמפלגה אחת. לפני כן, התמודדו שתי מפלגות – דגל התורה ואגודת ישראל. למרבה האירוניה, האיחוד בין המפלגות דווקא הביא לירידה משמעותית בהישגים האלקטורליים של הקבוצה החרדית אשכנזית (ב-1988 זכו שתי המפלגות יחדיו לשבעה מנדטים. ב-1992 נפל המספר לארבעה בלבד). אין בכוונתי להכנס לתהליכים הפנימיים שהביאו לקריסה הזו, ולכן עדיף להסתפק במספרים מ-92' ל-2009 (שבין כה וכה תואמים היטב את טווח הזמן של ההערכות הקיימות). צריך לזכור, כמובן, שמדובר רק בחרדים האשכנזים. יתכן שהמצב שונה לגבי החרדים המזרחים.

ראשית נבחן את אחוז המצביעים ליהדות התורה מתוך סך המצביעים בבחירות האמורות (כל הנתונים מתוך וויקיפדיה):

1992: 3.29
1996: 3.23
1999: 3.8
2003: 4.29
2006: 4.62
2009: 4.39

אפשר לראות עליה הדרגתית אך מרשימה – כשליש בטווח של 17 שנה. לא בדיוק הכפלה כל 22 שנים, אבל עדיין לא רע. העלייה הזו גם לוותה בעליה נאה במספר המנדטים – מארבעה ב-1992 לשישה ב-2006 (ב-2009 המפלגה עמדה על סף המנדט השישי, אך לא השיגה אותו, ועודפיה עברו לש"ס). גידול של 50% בתקופה של 17 שנים. מרשים.

הבעיה היא שהנתון הזה מתעלם מכך שבאותם שנים חלה ירידה מתמשכת באחוז ההצבעה לכנסת. לעומת זאת, לפחות לפי הדיווחים, באוכלוסיה החרדית יש הצבעה מאסיבית, ולא אחת אנו שומעים על "רכבות אוויריות" של מצביעים חרדים ואפילו על "הצבעת מתים". אם נניח שאחוז ההצבעה בציבור הזה נשאר פחות או יותר יציב, יהיה נכון יותר למדוד אותו אל מול מספר בעלי זכות ההצבעה ולא סך המצביעים ממש.

1992: 2.53
1996: 2.51
1999: 2.93
2003: 2.86
2006: 2.93
2009: 2.8

למעט קפיצה אחת בין 1996 ל-1999, שגם היא עומדת רק על כ-17%, ואף אינה נשמרת לאורך זמן, חלה סטגנציה ברורה באחוז המצביעים מתוך סך בעלי זכות הבחירה. סך העלייה מ-1992 ל-2008 עומד על כ-11%. יתר על כן, דווקא העשור שבין 1999 ל-2009, זה שבמהלכו לא הייתה עליה מאסיבית לישראל, להבדיל מהעשור שקדם לו, לא חל כל שינוי באחוז המצביעים ליהדות התורה מתוך סך האוכלוסיה הבוגרת של ישראל. כל זאת, כאמור, בתקופה שבה האוכלוסיה החרדית כולה לכאורה הכפילה את גודלה.

איך יתכן הדבר? שני סוגי הסברים יכולים להיות: האחד הוא ירידה באחוזי ההצבעה בתוך האוכלוסיה החרדית, או מעבר של מצביעים חרדים למפלגות לא-חרדיות. ההסבר השני הוא נטישה מאסיבית של חרדים את הקבוצה החרדית, נטישה שמתבטאת לכל הפחות בהצבעה למפלגות אחרות, וככל הנראה גם בהתנהגויות אחרות, גם אם היא אינה מגיעה לכדי "יציאה בשאלה" מלאה. (כמובן, שני ההסברים אינם מוציאים זה את זה).

מספר היוצאים בשאלה מקרב החרדים הוא הסוד האפל של הקהילה החרדית בישראל. החרדים מעדיפים לספר כל הזמן על החוזרים בתשובה הרבים, ומנופפים במיני ידוענים שהחליפו את הריקנות התל-אביבית בעגלה המלאה של היהדות החרדית. החוזרים בשאלה, לעומתם, אינם זוכים לתמיכה מהאוכלוסיה החילונית, ובוודאי שלא בכבוד ויקר. לפעמים נדמה כי היחס לחוזרים בשאלה הוא כאל החלשים שלא הצליחו להתמודד עם הקושי ונפלו לצד הדרך, משל לא היו אנשים שמאסו בדת מאובנת וקיצונית אלא מיועדים לסיירת שנפלו בגיבוש בגלל חולשתם.

אבל הם שם, והם רבים. טוב יעשו חילוני ישראל אם יתנו יד ותמיכה באותם חוזרים בשאלה, יתגאו בהם ובהישגיהם ויציגו אותם לראווה. יש סיבה טובה לחשוב שככל שיותר חרדים יראו ביציאה בשאלה אופציה שתקנה להם חיים מכובדים וטובים, כך רבים יותר מהם ינטשו את דרך החיים לתוכה נולדו. העובדה שהציבור החרדי רק הולך ומקצין את בדלנותו מהחוויה הכלל-ישראלית מצביעה על כך שהם חשים באיום. הגיע הזמן להגביר את הלחץ מהצד שלנו.

עוד בנושא קרוב, כדאי לקרוא אצל יוסי גורביץ על החלטת הממשלה לבטל את חובת הגיוס לבחורי ישיבה, והצדדים הטובים של החלטה כזו, שלבטח תעורר מחאה אצל רבים.

תודה לכל מי שהרים תרומה ביממה האחרונה. אפרופו, הוספתי אפשרות לתרום בשקלים במקום בדולרים קנדיים, למי שמעדיף.

11 Replies to “החרדים באים?”

  1. בטח גם גודל האוכלוסיה השתנה במשך השנים הללו

  2. יש לך איזו הנחת מוצא שכחילוני, אני אמור לשמוח על כך שאנשים חוזרים בשאלה, ולכן מתפקידי לעודד אותה, ולא ברור לי למה.
    בניגוד לחרדים, שחושבים שכל יהודי שלא חי בדרכם מרחיק את הגאולה, אני חושב שלגיטימי לחלוטין שכל אחד יחיה בדרך שבה הוא רוצה לחיות. אם יש בעיות ספציפיות עם דרך החיים החרדית (אי-גיוס, אי עבודה, שוביניזם, בחר את המועדף) – צריך להתייחס לבעיות האלו, ולא לפתוח במלחמת תרבות (שזה בעצם מה שאתה מציע)

  3. נראה לי שאחת הסיבות שקשה להעריך בצורה מדויקת את תופעת החזרה בשאלה בישראל היא שיש כל מיני סוגים של חוזרים בשאלה למיניהם והישראלים החילונים יכולים להזדהות ולהתגאות עם אחוז קטן מהם.
    לדגומה – כל ירושלמי "חילוני" שני שתפגוש יספר לך שהוא דתל"ש. מדובר במעין שם קוד לדתיים שהורידו את הכיפה, התחילו לנהוג בשבת, ומקיימים רק חלק מהמצוות, אבל התהליך הזה לא גרע ולו במאומה מהגזענות שלהם כלפי לא-יהודים, וכן מהרגשת עליונות שיש להם על חילונים. מצד שני אחוז גבוה מהאוכלוסיה הנחשבת "חילונית" בישראל מתאימה בדיוק להגדרה הזאת.
    לדעתי, מדובר בעוד תחום מטושטש שנופל קורבן להגדרה המאד בעייתית של "חילוניות" בישראל.

  4. דרומי,

    מצד שני אם תהליך החזרה לשאלה הוא תהליך טבעי שקורא מניה ובניה אצל בני החברה החרדית, שומה עלינו להקל עליהם את התהליך ולא להקשות עליהם? הרי בניגוד לתהליך החזרה בתשובה שממומן היטב בכספי ציבור בין השאר ובו מרעיפים על החוזר חום ואהבה, החוזר לשאלה יוצא לעולם שונה וזר שבו הכל שונה ואין מי שמחכה לו בצד השני. לא הייתי מעודד חוזר לשאלה אבל מי שחוזר נתקל בתהליך קשה מאד.

    מהיכרותי חוזרים לשאלה לא ממש מתגאים בעבר שלהם וגם אם לא מתכחשים אליו ובוודאי שלא מעלים אותו על נס.

    — אריק

  5. הי דובי,
    אתה התעלמת לדעתי מכמה דברים חשובים:
    א. כניסת ש"ס למערכת הפוליטית. לא כל מצביעי ש"ס הם חרדים, אבל חלק גדול מהם כן. הם עלו מ-4 מנדטים ב-85 6 ב-88, שיא של 17 ב-99 ו-11 כיום. באותו עניין, שווה להסתכל על הגידול באגודת ישראל.
    ב. רוב האוכלסיה החרדית היא ילדים להם אין זכות הצבעה. זה אומר שמספר החרדים בעלי זכות בחירה גדל, אבל לא הכפיל את עצמו.
    ג. שינויים דמוגרפים באוכלוסיה הלא-חרדית- במקביל לגידול אצל החרדים, היה גידול באוכלסיות אחרות- גידול טבעי אצל הערבים, 1,000,000 עולים מחבר העמים וגידול כללי באוכלוסיה הכללית.
    אינני יודע אם מדובר בהכפלה של חלק יחסי (ואז הסעיף האחרון מיותר) או מספרי- שני הדברים האלה הם בבירור לא אותו דבר.

    בנושאים האלה ממליץ בחום על הכתבה הזאת
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000577707
    על האתר של חדו"ש
    http://www.hiddush.org.il/
    ועל הבלוג של שחר אילן
    http://cafe.themarker.com/blog/127809/

    רועי

  6. טור מעניין, אבל יש לי בעיה עם הנחת המוצא שלך לפיה אין תנועה מהכיוון החרדי לכיוון הדתי-לאומי. אתה מתעלם לגמרי מהתופעה שמכונה "התחרד"לות", קרי התחרדות של הדתיים-הלאומיים. אני לא ממש מוסמך לתאר היטב את התופעה אבל מההבנה הבסיסית שלי דווקא על ההתחזקות הדתית (נקרא לזה כך) בקרב מפלגות המתנחלים והדתיים לאומיים יש יותר חרדים שמצביעים לשם, אם בצו הרב או צו המצפון.

  7. דובי לצערי הרב (וזה אכן לצערי, כי בניגוד לדרומי אני חושש מאוד מהכוח הפוליטי של החרדים ומהמצב שהמפלגות החרדיות יחזיקו אפילו קרוב לרוב) בתור אדם שיצא לו להכיר חרדים שחזרו בשאלה אני חושש שאתה טועה. אפילו לפי הדיווחים שלהם (של חוזרים בשאלה) מדובר אולי בעשרות אנשים בירושלים כולה. חזרה בשאלה שציבור החרדי איננה אותו קו אפור כמו בציבור הדתי. במדובר בשבר שדורש עזיבת בית, נטישת המשפחה והקהילה ובאופן כללי שינוי כל אורך החיים זה לא משהו ש"פשוט עושים". (חשוב כאן לציין שמסגרת הסבסוד של החיים החרדים שהמדינה ממנת רק הופכת זאת ליותר קשה מאחר וברגע שאתה חוסר בשאלה אתה נשאר חסר כל וחסר השכלה)

  8. איתמר: בגלל זה אני משווה לסך בעלי זכות ההצבעה בישראל.

    דרומי: לא הצעתי לפצוח בקמפיין החזרה בשאלה. אני כן חושב שהרבה אנשים תקועים בתוך החברה החרדית כי הם מפחדים לצאת בגלל ההרגשה שאין להם לאן ללכת, ולא בגלל שהם רוצים להמשיך להיות חרדים. אני חושב שכחילונים וכליברלים, עלינו לשאוף שמי שרוצה לצאת מקהילה סגורה יוכל לעשות כן. בשביל זה, צריך לדאוג שחרדים ידעו שאם הם מתלבטים לגבי מקומם בחברה הישראלית, יש להם בחירה, וגם אם הם לא יזכו לתמיכה מצד הסביבה הנוכחית שלהם, תהיה להם תמיכה מצד הסביבה אליה הם יעברו.

    רועי: א. לא התעלמתי מש"ס. הסברתי שהם מקרה בעייתי לבחינת גודלה של האוכלוסיה החרדית, בדיוק משום שלא ידוע איזה חלק ממצביעיהם הוא חרדי ואיזה לא. מצד שני, הבחירה בשנת 1992 כתחילת הניתוח מונעת השפעה של נדידת מצביעים חרדים-מזרחיים מהמפלגות האשכנזיות לש"ס, תהליך שקרה לאורך שנות ה-80. מכיוון שהפריון בקרב החרדים האשכנזים והמזרחיים דומה, הרי שאפשר להניח שהשינויים בגודל שתי הקבוצות דומים, לפני השפעות של חזרה בתשובה/שאלה. בנוסף, המקרה המזרחי הוא מורכב יותר בגלל הרצף הקצת יותר מטושטש של דתיות-חילוניות בקרב המזרחים לעומת האשכנזים, שם מדובר יותר בדיכוטומיה (או טריכוטומיה) ברורה.
    על איזה גידול באגודת ישראל אתה מדבר? אין אגודת ישראל. יש רק יהדות התורה מאז 1992.
    ב. ועדיין, חלק מהילדים הללו היו צריכים להתבגר. אם מדובר באוכלוסיה עם קצב גידול עצום כמו שמדברים (הכפלה של האחוז שלהם באוכלוסיה תוך שני עשורים), חלק מזה היה צריך להופיע גם בתוצאות הבחירות. כפי שהראיתי, זה לא קרה.
    ג. גם לזה התייחסתי ספציפית לפוסט – הראיתי שגם אם מסתכלים רק על העשור שבין 1999 ל-2009, כלומר, כשלא הייתה שום עליה מאסיבית לארץ, אין גידול באחוז המצביעים למפלגות החרדיות מתוך כלל בעלי זכות הבחירה. לשם השוואה, באותה תקופה אחוז המצביעים למפלגות הערביות (כולל חד"ש) מתוך סך בעלי זכות הבחירה עלה מ-3.74 ל-5.87 (האחוז שלהם מתוך סך הקולות הכשרים, כמובן, גבוה הרבה יותר).
    אתה בטוח שקראת את הפוסט? אני מקשר לכתבה של גלובס מתוך הפוסט עצמו! אז אתה שולח אותי לקרוא אותה?

    ליאור: אתה מתאר כאן בעצם מהלך כפול – התחרדות של המפד"לניקים, וכתוצאה מכך העדפה של המפלגות הדתיות-לאומיות על פני המפלגות החרדיות על ידי החרדים. זה נראה לי תהליך בלתי סביר, בעיקר משום שאין גידול ניכר לעין גם במפלגות הדתיות-לאומיות בתקופה הרלוונטית.

    אבנר: שים לב שהתייחסתי ספציפית לזה – אני מדבר כאן על נטישה במובן הרחב ביותר של המילה, כולל כאלו שנטשו את הדת בליבם אבל ממשיכים להתנהג כמו חרדים רגילים כי הם מפחדים בדיוק ממה שאתה מתאר. ההנחה שלי היא שהמקום הכי טוב לזהות נטישה כזו היא בדיוק בקלפי, שם איש אינו רואה איך אתה מתנהג, ושם יכולים חרדים שהיו מעדיפים לנטוש את הדת יכולים לבטא, אולי לראשונה, את הנטיות שלהם.

  9. בבחירות האחרונות התפתח דפוס של שימוש בהצבעת מחאה מסיבית של חסידויות שונות ככלי להפעלת לחץ על מנגנוני ההצעה של אגודת ישראל.
    מאחר והחסידים מחולקים גיאוגרפים קל מאוד לדעת לפי אחוזי ההצבעה בכל קלפי איך כל חסידות הצביעה. לכן כל מאוד לעסקנים של כל חסידות לאיים בהצבעת מחאה ולהציג את דפוסי ההצבעה שלהם בבחירות האחרונות כדי להראות שהם רציניים…

סגור לתגובות.