חתונת השטן (או: האם צ'לסי קלינטון היא היטלר בתחפושת?)

עצוב לגלות שלא פצצת אטום אלא דווקא פלורליזם ופתיחות עלולים לעשות בסופו של דבר "את העבודה" עבור אויבנו.

כך כותבת טלי פרקש בטמקא על הארוע הנורא, "טרגדיה אמיתית," "עוד צעד בדרך לירידתו של העם היהודי מעל בימת ההיסטוריה" – חתונתה של צ'לסי קלינטון, שיקסע מבית טוב, ליהודי כשר. ומדוע כה נורא הוא הארוע? משום שילדי המתבוללים, טוענת פרקש, מאבדים כל קשר ליהדות. עכשיו, יש לי בעיה עם הטיעון הזה. הבעיה היא אותה בעיה שיש בכל הערבוב השעטנזי הזה בין ההתייחסות ליהדות כדת והיהדות כלאום. אם היהדות היא לאום ככל שאר הלאומים, אזי אין שום בעיה לאדם להיות חצי-יהודי-חצי-אירי, בדיוק כפי שהוא יכול להיות חצי-צרפתי-חצי-איטלקי. למעשה, הרבה מאוד אנשים בארה"ב מגדירים עצמם בדיוק בצורה כזו – חצי יהודים חצי משהו אחר. (בארה"ב הקבוצה "יהודים" מוגדרת כדת ולא כקבוצה אתנית, ולכן אי אפשר לבחון את הנושא באמצעות המפקד שלהם, אבל הנתונים בקנדה, למשל, מצביעים על כך שיש יותר אנשים שכוללים את הקבוצה האתנית "יהודי" כאחת מכמה תשובות, מאשר כאלו שמגדירים עצמם רק כיהודים). וכך אפשר לחגוג גם את יום פטריק הקדוש וגם את פסח – אין סתירה בין השניים כפולקלור לאומי. ובין כה וכה, אם היהדות היא רק דת, אז לא ברור מה הביג דיל בכך שאדם שבבירור לא מעניינת אותו הדת שלו (אחרי הכל, הדת אוסרת על נישואין עם אשה שלא התגיירה – אם הוא מסכים לכך, כנראה שלא אכפת לו) לא נשמע להוראות הדת הזו, ולא ברור איך מעשה החתונה הוא זה שמביא כלייה על הקבוצה, ולא העובדה הפשוטה יותר שהקבוצה לא מעניינת חלק הולך וגדל מחבריה-לכאורה.

פרקש גם מביאה נתונים לגבי שקיעתה של האוכלוסיה היהודית בארה"ב. הנתונים שהיא מציגה מטעים. לטענתה,

מתוך 5.5 מיליון יהודים אמריקנים בשנות הארבעים הצליחה הקהילה כעבור חמישים שנות התפתחות, להישאר בקושי רב עם מספר זהה בשנת 1990. כיום, המספרים כבר צנחו ל- 5.2 ודמוגרפים מעריכים כי בקצב הנוכחי עד שנת 2020 ההתבוללות תיגמר בהכחדה לאומית. למעט "שמורות יהודים", בעיקר באזור החוף המזרחי.

אבל המספרים הללו מציגים מציאות שונה ממה שפרקש מנסה לטעון. על פי מאמר של הדמוגרף סרג'יו דלה-פרגולה (משנת 2000) בשנת 1990 החלוקה בין היהודים הבוגרים בארה"ב הייתה 23 אחוזים אורתודוכסים, 34 קונסרבטיבים, 26 רפורמים ו-17 אחוזים אחר. עשר שנים מאוחר יותר, ב-2000, המספרים היו 6 אחוז אורתודוכסים(!), 35 אחוז קונסרבטיבים, 38 רפורמים ו-21 אחר. עיקר התנודה, על פי המחקר, נובעת מנטישה של האורתודוכסיה לטובת גרסאות מתונות יותר של היהדות (או לטובת חילונות מוחלטת, שכלולה בקטגוריה "אחר"). כלומר, בדיוק ההפך מהטענה המרומזת של פרקש לחלקם של הרפורמים בהעלמות יהדות ארה"ב – חלקם של האורתודוכסים בקרב אלו המגדירים עצמם יהודים בארה"ב הולך ופוחת בקצב שהוא לא פחות ממדהים (על פי המחקר זהו רק סופו של תהליך שהפך את האורתודוכסים מרוב מוחלט באוכלוסיה למיעוט השולי שהם מהווים כיום), בעוד שהגוף היחיד שעוצר את התנועה לכיוון החילוניות הגמורה הם בדיוק הרפורמים, שרק מגדילים את חלקם בקרב יהדות ארה"ב. היהדות, אם כן, לא נעלמת סתם כך בגלל שאנשים אפיקורסים לתאבון. היא נעלמת משום שהיהדות מאבדת את האטרקטיביות שלה בעיני מאמיניה האדוקים ביותר. מסתבר שכשמאפשרים ליהודים להשתלב בחברה שסביבם, הם עושים זאת בשמחה. מסתבר שהסיבה היחידה שהיהדות האורתודוכסית שולטת בכיפה בישראל, היא שהיא מונעת בכח את כניסתן של אלטרנטיבות.

בשורה התחתונה, עם זאת, מה שהכי מרתיע בכל הטיעון הזה של פרקש הוא בדיוק הציטוט שבו פתחתי – הרעיון שיהודי שמתחתן עם גויה בעצם עושה את העבודה עבור שונאי ישראל. ואני תוהה, האם עם שתלוי לשם קיומו בשלילתם של הפלורליזם והפתיחות, הוא עם שראוי להמשיך להתקיים? האם אין זו הוכחה ניצחת לכך שהיהדות, כסט ערכים, מנוגדת לכל מה שאנשים בעולם הדמוקרטי רואים כאידאל העליון? האם אין זו הוכחה לכך שהיהדות בגרסתה הפרקשית היא אנטיתזה לרעיונות המקודשים לאדם הליברל? אם כל מה שצריך לעשות כדי שהיהדות תקמול ותעלם הוא לאפשר ליהודים ללכת אחר ליבם, האם לא מוטב יהיה לאפשר ליהדות לעבור מן העולם?

אגב, למי שמתעניין, היום פרסמתי לראשונה פוסט לא-מתורגם בבלוג שלי באנגלית. הפוסט עוסק בנושאי אקדמיה וחינוך בעידן הדיגיטלי. אתם מוזמנים לקרוא, להגיב ולהפיץ, גם לחבריכם שאינם דוברי עברית.

20 Replies to “חתונת השטן (או: האם צ'לסי קלינטון היא היטלר בתחפושת?)”

  1. יש משהו מאוד "ישראלי" (במובן של דת היא שחור ולבן – או אורתודוקסיה או חילוניות) בראייה של הרפורמים כמשהו שעוצר אנשים מלהיות חילוניים. רוב הרפורמים האמריקאים שאני מכיר (והם רבים, עבדתי בתנועה בארה"ב במשך כמה שנים) רואים עצמם כיהודים מאמינים, רק שהאמונה שלהם היא לא אורתודוקסית, שובניסטית ומאובנת. הם לא רואים את הדת שלהם, של הוריהם ושל סבתם כ"תחנה בדרך לפני חילוניות", אלא כדת מלאה.
    אגב, רוב אלו שמוגדרים כ"אחר", אם הם יקיימו טקס יהודי כלשהו (בר מצווה, חתונה, הלוויה) – זה יהיה בבית כנסת רפורמי או בזרם ליברלי אחר, כך שיחסית המספרים הם קצת שונים כשמדובר על טקסים יהודיים.

    חוץ מזה, אני מסכים לחלוטין – היהדות כסט ערכים גזעני ראוי לה לעבור מן העולם, ויפה שעה אחת קודם.

  2. דותן – אני מניח שאפשר לקרוא את דברי כך, אז כדאי שאבהיר שאני לא חושב שהרפורמיזם הוא תחנה בדרך לחילוניות. זה לא "פחות יהודי מאורתודוכסי אבל יותר יהודי מחילוני". מבחינות מסויימות, אני מניח, אפשר להגיד שהרפורמיזם הוא דרך להחלץ מבחירה בין שתי אופציות רעות – יהדות "מאובנת" מצד אחד, ואי-יהדות מצד שני. האופציה הרפורמית מאפשרת למי שרואה בעצמו יהודי מאמין, אבל דוחה את האלמנטים השליליים ביהדות, אלטרנטיבה שטובה משתי האופציות גם יחד.

    (ושוב אני אציין שכאתאיסט, אני לא מבין אנשים משכילים שבוחרים ביהדות הרפורמית, בדיוק כשם שאני לא מבין אדם משכיל שבוחר בכל דת אחרת. מצד שני, לאחרונה גיליתי שאתאיסטים הם אפילו פחות פופולריים מהומואים, אז כנראה שזה רק אני.)

  3. 1. האמת היא שטלי פרקש היא אדם דתי, וככזו הטרגדיה לשיטתה היא משום שאין דבר כזה ביהדות "אם הוא לא רוצה להיות איתנו, אז יאללה יאללה שילך הביתה". ליהודים הדתיים יש תחושת אחריות מופרזת לשלומם של בני דתם, אף אם בני דתם הללו לא רוצים בתחושת האחריות הזו. כל ישראל ערבים זה לזה, עם סגולה וכל הג'אז הזה. מכאן שברור מדוע היא מתנגדת, ולכן גם ברור שאין לאדם משכיל וחילוני מה להתווכח עם ההתנגדות שלה, כי הנחות היסוד שלכם שונות מהותית (אתה מאמין בכל מיני הומניזם אני משער, והיא באלוהי ישראל והזמנים).

    2. פירשת את המגמה הדמוגרפית כאילו הרפורמים הם סכר שבולם את זרימת היהודים מהאורתודוקסיה לכיוון החילוניות. את אותם נתונים אפשר לראות גם כאילו הרפורמים "מפתים" את האורתודוקסים ואז הרפורמים עצמם "מתפתים" לחילוניות. זה טיעון דבילי בעיני, כי הוא מניח הנחות קצת קיצוניות לגבי כושר השיפוט של האנשים המעורבים, אבל הוא קוהרנטי עם הנתונים כמו זה שלך.

    3. בקשר לפסקה האחרונה – מה הטעם להפיץ לחברינו שאינם דוברים אנגלית מאמר באנגלית? (אני משער שהיתה פה פליטת קולמוס)

  4. דותן ושיר, שניכם מביעים מורת רוח מכך שדובי הציג את הפלג הרפורמי כ"תחנה". אני מבין לחלוטין את הגישה שלכם שמעוניינת להגדיר את הרפורמיסטיים כזרם בפני עצמו שקיומו לא רק תלוי בזרמים אחרים. אבל עם מספרים אי אפשר להתווכח – אם נתח הרפורמים בתמהיל הזרמים היהודים עלה מ-26% ל-38% תוך 10 שנים (ושינויים דומים אצל הקונסרבטיבים והאורתודוקסים) אז לא מדובר ב"ריבוי טבעי" של רפורמים אלא בתנועה בין המחנות השונים. זאת אומרת שאורתודוקסים חיפשו דרך אחרת ממוסדת לחיות את חייהם ודרך זו ניתנה להם בצורת הזרם הרפורמי או הקונסרבטיבי. בעולם בו אופציות כאלה לא קיימות (נניח ישראל) אז בסבירות גבוהה הם היו חוזרים בשאלה לגמרי. לדעתי לפחות.

    כמו כן מהיכרות עם כמה רפורמים, לצערי הרבה פעמים זה נראה כאילו ההגדרה העצמית שלהם נובעת מ"ההבדלים בינם לבין האורתודוכסים".

  5. דובי: ההבחנה בין 'דת' ל'לאום' היא הבחנה נוצרית במהותה, וככזו היא זרה ליהדות. הדת היהודית תמיד כללה מוטיבים של אחריות הדדית ושל קהילתנות. קח את 'ישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא' – התפיסה אומרת שאם נולדת לאם יהודיה, אתה יהודי. ולכן, יהודי שמתבולל לא מפסיק להיות יהודי – הוא פשוט הופך להיות עובד עבודה זרה, ולכן חוטא, ולכן מרחיק את הגאולה.

    זיו: העובדה שאנשים הופכים להיות רפורמים לא הופכת את הרפורמיות ל'תחנה בדרך'. יכול להיות שאנשים הופכים להיות רפורמים ונשארים כאלו כל חייהם, בעוד אחרים עוברים ישר מהאורתודוכסיה לחילוניות או לאי-יהדות.

  6. לא התייחסתי כלל לרעיון שהזרם הרפורמי הוא "תחנה" או לא. רק אמרתי שאת אותם נתונים אפשר לפרש כאילו הרפורמים מעצימים סחיפה על החילוניות וכאילו הם בולמים אותה.

  7. דובי, בזמן האחרון אתה מפציץ בסדרה של פוסטים מעולים. תענוג לקרוא אותך.

  8. דובי, להלן דעתי.

    במשך אלפי שנים היהודים שמרו גם על ציוויון דתם וגם על השתייכותם לקבוצה לאומית חסרת לאום על ידי מספר פעולות שעיקרן בידוד הקבוצה מהגויים ויצירת קהיליות נבדלות. הכלל הפשוט הגלותי שיש צורך ב-10 יהודים למיניין הוא אחד מהשיטות, וכן איסור החיתון מחוץ לקבוצה.

    כיום קיימת זילות בערך של שמירה על הדת בכל העולם המערבי. הדתות ששורדות בעולם המערבי הן בעיקר הדתות שמאפשרות "עבודה לייט" – אמונה שאינה דורשת סטיה משמעותית מאורח החיים המערבי מכל בחינה אחרת של המאמין בעבודת דתו.

    בתור מעוז של קבוצות אולטרא-אורתודוכסיות, ברור שישמעו דעות בישראל שמתנגדות לכיוון הזה מאחר והוא בוודאי יביא להתבוללות ולירידה בחשיבות הקבוצה. אני חושב שפרקש צודקת בהחלט מנקודת מבטה, שהיא רואה ירידה בכמות האורתודוכסים בעולם כפי שציינת. מבחינתה הרפורמים והחילונים הם זהים לחלוטין ואני מבין לחלוטין את פרקש שחוששת שהקבוצה העלית שאליה היא רואה את עצמה שייכת הופכת לקטנה יותר ויותר.

    בנוסף פרקש מציינת דבר נוסף – המעבר מכללי מוסר בהם הכלל יותר חשוב מן הפרט לעולם מוסרי בו הפרט חשוב יותר מן הכלל ורצון היחיד ("אהבה") "מקלקל" לכלל. גם כאן פרקש קולעת בכיוון של החברה המערבית שמקדשת את היחידנות על חשבון הקבוצה.

    אישית למרות שאני מבין היטב את פרקש, אני מברך את השינויים הללו. כמוך דובי אני אתאיסט, וירידת כוחן של הדתות והשתלטות ה"אמונה לייט" או "עבודה לייט" (בהקשר של עבודת הדת) היא בהחלט לרוחי, מאחר שהן מקבלות את קיום אמונתי ואינן מקשות עלי את החיים. במילים אחרות, הן תואמות להשקפת העולם הפוסט מודרניסטית שבה אין אמת מוחלטת ולכן מקבלות אמיתות אחרות של אנשים אחרים. אוקיי, בסדר, יותר תואמות מהאורתודוכסים.

    — אריק

  9. דובי וזיו- אתם צודקים שאפשר לראות ביהדות הרפרומית "אופציה" בין שתי אפשרויות אחרות, אבל חשוב להבין ש-
    א. לפחות באמריקה היא זרם משמעותי הרבה יותר מהארותודוקסים. כשחושבים על יהדות פה (בגולה הדוויה), חושבים על מה שאנחנו יכולים לקרוא לו "יהדות ליברלית", לא על השחורים.
    ב. רוב אנשים פשוט "נולדים לתוך" הדת הזו, או הזרם הזה. אלמנט הבחירה החופשית, כמו אצל רוב האנשים הדתיים בעולם, הוא קטן מאוד – ככה שזה לא שאנשים בוחרים בצורה דתית מתונה, אלא זו הדת שלהם (מאמינים באל, מאמינים בשוויון, מאמינים ב"תיקון עולם" וכולי) פשוט מאוד. במילים אחרות: הם רפורמים, לא "רפורמיסטים", כפי שהגדרת אותם, זיו.

    חוץ מזה, אני גם אתאיסט, אבל זה לא מפריע להיות *ליד* היהדות הרפורמית כשאני רוצה משהו יהודי בחיים שלי (ואני רוצה משהו כזה, למשל בחופה – שהייתה רפורמית, ואלוהים לא הוזכר בה). אני לא רואה ניגוד בין זה שאני לא מאמין באל, לבין זה שאני יהודי.

    (וגם – נתאי צודק)

  10. לא מבינה מה הבעיה – אם העם היהודי יעלם כתוצאה מכך שכל האנשים הפרטיים שמרכיבים אותו ימצאו לעצמם נתיבי חיים אחרים, שאינם משמרים את יהדותם, מה יקרה?
    זה הרי לא דומה להשמדה, התבוללות כפויה, המרת דת בכוח, רצח עם או כל זוועה אחרת. מדובר במהלכים אישיים של אנשים שמוצאים את אושרם – שזה יפה וראוי להערכה – וממתי יש להם איזו חובה לשימור לאומי בחיים האלה?

  11. אני לא בטוח ש"אם היהדות היא לאום ככל שאר הלאומים, אזי אין שום בעיה לאדם להיות חצי-יהודי-חצי-אירי, בדיוק כפי שהוא יכול להיות חצי-צרפתי-חצי-איטלקי" ז"א בוודאי שאין בעיה מבחינת האדם עצמו (זה הרי מה שהוא), או מבחינתי ומבחינתך, אבל נראה לי שמבחינת הלאומנים (כמו פרקש) אנשים כאלה הם בעיה די גדולה גם בלי לערב דת. אני לא חושב שלאומן צרפתי יקבל בברכה את קיומו של אדם חצי-צרפתי-חצי-איטלקי, ודיבורים על חשש ל"נטישת הזהות" (במקרה היותר מעודן) או חשש ל"דילול הדם הטהור" (במקרה הפחות מעודן) לא ממש יפתיעו אותי.

  12. דפנה,

    בעינייך זה לא בעיה, את מרגישה שייכות או לקבוצות אחרות (ישראלים) או לקבוצות יותר גדולות (מערביים, האנושות). בעיני פרקש, שמרגישה שייכות חזקה לקבוצת המאמינים ועובדים את הדת, זה אבדן גדול כשהקבוצה שלה, שגם ככה לא גדולה, מאבדת ממספרה בצורה משמעותית.

    — אריק

  13. לא עשיתי מחקר סטטיסטי, אבל מנסיוני הדל, רפורמים וקונסרבטיבים בארה"ב עסוקים במהות היהדות (להבדיל מנפנוף בה כדגל) הרבה יותר מאשר אורתודוקסים, שבדרך כלל משאירים שאלות תיאולוגיות ופילוסופיות לקבוצה מצומצמת של תלמידי חכמים. הם מתיחסים למשמעות התפילות שבסידורים שלהם הרבה יותר מאשר האורתודוקסים שבדרך כלל מדקלמים תפילות בצורה מכנית. אפשר לומר שהרפורמים והקונסרבטיבים הממוצעים הם יותר דתיים, כלומר, הדת יותר משמעותית לגביהם, מאשר האורתודוקסים הממוצעים. אדם אחד שדיברתי איתו שעזב את האורתודוקסיה לטובת בית כנסת קונסרבטיבי תיאר את המעבר כאקט של העמקת היהדות שלו, נטישת "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים" אל מקום שבו שאלות של מהות (ולא רק קיום מכני של מצוות) הוא מרכזי בהוויה הדתית של חבר קהילה מן השורה. מבחינתו, הוא זה עבר מיהדות לייט ליהדות מלאה.

  14. אריק
    נו, זה הרי נתון מראש – שבעיניה זה עניין עצום ובעיני זאת בכלל לא בעיה. מסקרן אותי לדעת למה, מלבד החלק האמוציונאלי, זה כזה עניין גדול בעיני מי שחושב שהתבוללות מרצון, זרימה של אינדיבידואלים לכיוונים אחרים, התרחקות אישית למקומות שמתאימים להם יותר וכו' היא כל כך איומה.

  15. דפנה, אם בעיניך האינדווידואל ושלומו היא חזות הכל, אז זו באמת לא כזו בעיה. אם מטריד אותך גם המבנה החברתי, אז זו בעיה מאד גדולה.
    כאשר מישהו מצביע בפני על תהליך של התפוררות הסולידריות החברתית במדינת ישראל, אני מודאג, ומבחינת פרקש התפוררות העם היהודי היא בין השאר התפוררות של מסגרת חברתית כלשהי.
    כמובן שזו רק הקטנה שבצרותיה, שכן מבחינת פרקש לא זו בלבד שזהו מבנה חברתי חשוב, אלא אף לקיומו וחוסנו נודע תפקיד מטאפיזי בעל חשיבות קיומית לעולם כולו, ומכאן הבהלה.
    אומר זאת כך, יונית, אם תשאלי אותה מה עדיף: שכל היהודים בעולם יתבוללו או שכתם נפט ענק יכסה את האוקינוסים כולם, קשה לי לראות אותה מתלבטת.

  16. אולי פספסתי את זה, אבל מה עם מספרים מוחלטים ולא פילוח לאחוזים.

    למשל, נניח ופעם היו 1000 יהודים, 700 אורתודוכסים ו300 רפורמים ועכשיו יש רק מאה יהודים (הגדרה עצמית, כן?) מתוכם 30 אורתודוכסים ו70 רפורמים – אז קצת קשה לטעון שהרפורמים הם תנועה מתעצמת או שהם דווקא משאירים אנשים ביהדות.

    אין לי מושג מה במספרים האמיתיים אבל מהתרשמות שלי, התנועה הרפורמית היא אכן יעד מעבר לאורתודוכסים שמאסו בנוקשות ומחפשים פלורליזם, אבל התנועה הרפורמית לא מצליחה להשאיר שם את הדור הבא. אולי צריך לנתח גם את התפלגות הגילאים בתנועה הרפורמית. איך התפלגות הילדים/צעירים/מבוגרים/זקנים לאורך 60 השנה האחרונות.

  17. שלום דובי,
    הגעתי לכאן דרך קישור ששמת אצל תומר פרסיקו.

    שאלה – האם נלקחו בחשבון נתוני הגירה של יהודים מארה"ב (למשל עלייה לארץ)? אין לי מושג, אבל אולי הייתה תופעה גדולה מאוד של הגירה מצד יהודים אורתודוכסיים (מאיזושהי סיבה)?

סגור לתגובות.