Huzzah

חבר'ה, בואו רגע. אני רוצה לדבר אתכם. שבו, שבו. זה נושא חשוב. אני רוצה לבקש ממכם משהו, ואני יודע שעבור חלקכם זה יהיה קשה, כמו לוותר על חבר טוב. כמו לוותר על הקפה של הבוקר. אבל זה למטרה טובה. זה לא סתם בגלל שאני נוירוטי, באמת.

אני מבקש ממכם, אנא, תפסיקו להשתמש במילה "הזוי". באמת. זה לא שהמילה הזוי היא מקור כל הרע, זה לא שאם אנשים יפסיקו להשתמש בה השמש תזרח ותנשב בריזה נעימה והחמאס יחלק פרחים לעוברים ושבים בחוצות תל-אביב. לא, זה יהיה הזוי. אבל אם יש מילה אחת שנעשה בה שימוש עודף, נטול הקשר ומשמעות, וחסר כל תועלת, הרי שהמילה היא "הזוי". אין לי מושג איך היא החדירה את עצמה לשיח שלנו בצורה כה משמעותית, אבל בעת האחרונה הכל הזוי – השמאל הזוי, הימין הזוי, השיחה הזויה, המסיבה הזויה, הקטע הזוי, התמונה הזויה. אפילו על חלום שמעתי מישהו אומר שהוא הזוי.

יש לי תאוריית מחמד, שהמילה הזוי, במיוחד בהקשר הפוליטי הנפוץ במיוחד שלה, נכנסה כקונטרה מתחרזת ל"שפוי". יש את השמאל/ימין הקיצוני ההזוי, ויש את ה"רוב השפוי". אני שפוי, אתה הזוי.

בכל מקרה, המילה הזו מקפיצה לי את הנרווים. עושה רושם שהיא משמשת כתחליף הרשמי של הקיץ לטיעונים כנגד עמדות שהדובר אינו אוהב, אבל אין לו כוח ממש לסתור אותן, או לפחות להמציא שם תואר מקורי עבורן. ברגע שאמרת על משהו שהוא הזוי, אין צורך, מסתבר, להראות מה לא בסדר בזה, או מדוע הדבר ההזוי-לכאורה אינו מסתדר עם המציאות. כמו מעין תאום רשע של ה"מהמם" הריקני-גם-הוא, ה"הזוי" מרוקן את התוכן מכל דיון.

אני אודה לכם את תמנעו משימוש במילה הזו בסביבתי המיידית.

22 תגובות בנושא “Huzzah”

  1. דובי, אני ממליצה לך בחום לקרוא את "גלגולי לשון" של גיא דויטשר. הוא קריא מאוד ולא ארוך, כך שלא קשה למצוא לו זמן.

    הספר הפך אותי להרבה יותר סובלנית כלפי אופנות דיבור ו/או שיבושים כגון "יושנת", "למזוג אוכל [מוצק]", "מדהים" ו"מהמם".

    בסופו של דבר, המשמעות המילולית של "הזוי" (מלשון הזיה) די דומה למשמעות המילולית של "נפלא" (מלשון פלא).

  2. אני אוהבת אותך, דובי.

    המילה הזאת מטריפה אותי.

    אגב, גם כניסתו של "נורמטיבי" (שהחליף את כל המופעים של "נורמלי") שהזכירה לי את מחלת ה"עצמוני" שמשום מה היתה מילת הדגל לכל מי שסתם רצה לומר "באופן עצמאי" היא חולה רעה.

  3. בנימה אחרת, ובהמשך למה שא' אמרה, לדעתי יש לברך על כניסתן של מילים פחות שגרתיות למיינסטרים (ובתוך כך הפיכתן לשגרתיות עד כדי מיאוס).
    זה תהליך שמעשיר את השפה המדוברת, וזה יופי של דבר.

  4. שיר, דן-יה מתייחסת למצב שבו מילה "פחות שגרתית" מחליפה מילה מדוייקת ממנה. מחליפה – לא מתווספת במקומה. מעשיר זה בטח לא.
    "עצמוני", בעברית-רפואית היא לא שווה ל"באופן עצמאי". הפירוש שלה הוא "שלא באמצעות מכשירים". להגיד "טיילתי בלונדון באופן עצמוני" (במקום "טיילתי עצמאית בסין") מרוקן ממשמעות את המילה הראשונה, ודוחק הצדה את השנייה.

  5. להשתמש במילה "הזוי" זה כל כך 2005, רק סחים משתמשים היום במילה הזאת…

    ועכשיו ברצינות, כן נו זו מילה שנעשה בה שימוש יתר ולכן היא הפכה להיות די דוחה (כמו סחי בשבועות האחרונים). כמו הרבה מילים אחרות בהתחלה זה קטע תל אביבי מאגניב להשתמש במילה הזאת שמעט מאוד אנשים מכירים אותה ולהרגיש שאתה מבטא באמצעותה איזו תובנה מיוחדת, אבל כשהיא הופכת להיות סתם מילה נפוצה היא מאבדת את העוצמה שלה.

    אגב אני מאוד ממליץ על הספר הנפלא "ללא מילים" של עמליה רוזנבלום וצבי טריגר. אחד הספרים המוצלחים ביותר שעוסקים בניתוח השפה מנקודת מבט של ביקורת תרבות. הערך שם על המילה "הזוי" מאוד מעניין, הנה ציטוט קצר ממנו:

    "העובדה ש"הזוי" משמשת אותנו לתיאור אירועים שאינם הזויים כלל, אלא דווקא מציאותיים יתר על המידה, מצביעה על כך שהמציאות אינה שדה אחיד שבו יש לכל ההתרחשויות מידת ממשות זהה, אלא שיש אירועים שהנם יותר ממשיים מאחרים. מציאותיות יתר זו יוצרת תחושה של הצפה. כלומר, אירוע מסוים תוקף את הנפש ביותר ממה שהיא מסוגלת להכיל, ולכן האירוע מקוטלג כדווקא פחות מציאותי, כלומר כהזוי".

    וזה באמת אחד הדברים המעניינים ביותר בשימוש במילה הזאת, שבעצם הסיטואציות ה"הזויות" כביכול הן לרוב לא סוריאליסטיות אלא דווקא מאוד down to earth, בדרך כלל מדובר בסיטואציה שנובעת מהמפגש בין מישהו מאוד מנותק או בועתי ובין המציאות הישראלית הרגילה והנורמלית שרוב האנשים בארץ חיים אותה ("נפלתי בטעות לאיזה בר של סחים בפתח תקווה ואף אחד שמה לא שמע על האלבום החדש של דה דיווין קומדי שאני עף עליו כל החודש האחרון – הזוי!").

  6. אני דווקא מאד לא התרשמתי מהספר הזה. אני זוכר שבהתחלה המבוא וההקדמה מצאו חן בעיני – הפירוט המתודולוגי העיד על רצינות, ונראה שיש כאן כוונה אמיתית להגיד לתובנות על החברה הישראלית דרך הביטויים השגורים בפיה.

    אבל כשהגעתי לגוף הספר עצמו, התאכזבתי מאד. הערכים של רוזנבלום הרגישו כמו נסיון להתאים כל מילה לאג'נדה פמיניסטית מאד ספציפית, שגרם לטקסט להרגיש לא כמו מחקר אלא כמו דרכים להצדיק את הטענות שלה. הן אולי נכונות, אבל לא מדובר כאן בתובנות על השפה הישראלית, אלא ב-"בואו נחפש דוגמאות מהשפה ללמה הישראלי הוא שוביניסט בהוויתו".

    על הערכים של צבי טריגר אפילו את זה אני לא יכול להגיד. הכל היה "אני, אני, אני". אני לא זוכר הרבה, אבל היה משהו בערך על "בישול ביתי" שרובו היה "כשאני ושותפי לחיים מבשלים בבית, הכל הרבה יותר טעים מאשר במסעדות הכביכול-ביתיות הללו".

    יכול להיות שאם הייתי ממשיך הלאה הייתי מגיע לתובנות יותר מהותיות. אבל אני איבדתי בהם אמון.

  7. אני זוכר איזה מאמר ב"הארץ" שדיבר על התופעה של השתלטות ה"הזוי" על השפה, בטח מלפני שנתיים,או ארבע שנים.
    בכל מקרה, בתיאוריות פסיכולוגיה של גיל ההתבגרות מציינים שהשימוש ב"הזוי" רווח בגיל ההתבגרות, ואחר כך נעלם.
    אולי פשוט כולנו מייחלים לחזור להיות טינאייג'רים?

  8. אבנר, קראתי את הספר מזמן אז אני לא ממש זוכר אותו לפרוטרוט. לגבי הטענה שלך על האג'נדה של עמליה אני אמנם מסכים בעקרון וזוכר שבאמת זה די בלט אצלה, אבל מצד שני היא אכן בחרה להתמקד בתופעות לשוניות ותרבותיות שאי אפשר להכחיש שעוסקות בענייני מגדר (השאלה "האם תסכימי להצטלם בעירום?", ההתנצלות "אני לא פמיניסטית", הג'ל הכחול ו"תחושת הרעננות" בפרסומות לתחבושות היגיניות וכו'). במקרים האלה הפרשנות שלה די מתבקשת, אני לא זוכר שזה נעשה אי פעם באופן מאולץ וכפוי.

  9. הבעיה היא שהספר לא התיימר להיות ממוקד בנושאי מגדר, אלא בניתוח כולל של השפה הישראלית. היתה לי תחושה של bait and switch, שלא לומר הצהרה מובלעת שנבעה מכך, שענייני מגדר הם-הם הדברים החשובים היחידים בניתוח התרבות הישראלית.

  10. הביטוי בתור לעלות לנו על העצבים: "לעוף", במובן של "עפתי על הטור של דובי השבוע".

  11. אני רוצה לאזן את מה שנאמר בתגובות לגבי "ללא מילים", ולומר שלמרות שהדברים שנאמרו עליו נכונים, זה עדיין ספר מעורר מחשבה (בחלקו) ומשעשע.

  12. בני, יש להניח שהמילה "הזוי" כמו מילות סלנג אחרות התפשטה בקרב בני נוער לפני המבוגרים.

  13. האמת היא שאני אוהב את המלה הזאת. אני לא מוצא לה תחליף מדויק, ולא הצלחתי להסביר או לתרגם לדוברי אנגלית.

  14. בוקר טוב.
    לי אין בעייה עם הזוי. בכל הנוגע לשפה העברית המתחדשת הכי מציק לי כשאנשים "משכירים" דירה ולא "שוכרים"
    וצר לי על הבורות ועל האיחור, אבל, מה זה בעצם סחים?

סגור לתגובות.