פשעים וסטטיסטיקות קלות

יובל רויטמן ((שאם זה אותו אחד, אז היה לי הכבוד להכיר אותו בנערותי.)) כותב בקצרה על הידיעה שפורסמה בטמקא כלי המדידה שמשמשים את המשטרה כדי להעריך שוטרים, והתוצאה הבלתי רצויה של השימוש בכלים הללו, היינו לחץ על שוטרים לפברק תיקים כדי להוכיח הצלחה.

יש שתי דרכים הגיוניות להלחם בתופעה הזו – האחת היא להפוך את הענישה על גילוי של פברוק תיק לכל כך קשה, ואת האכיפה על ידי מח"ש למדוקדקת מספיק, עד ששוטרים יחליטו שפשוט לא כדאי להם לקחת את הסיכון. ((במערכות רכבת תחתית יש שתי אפשרויות לצמצום תופעת המתפלחים: או להקים מערך שיקשה מאוד על אנשים להכנס לרציף בלי לשלם (גדרות, תחנות תשלום אלקטרוניות עם שער וכיו"ב) ולהטיל קנס יחסית קטן על עבריינים, או לאיים בקנס גדול מאוד (פי כמה עשרות ממחיר כרטיס נסיעה) עם אכיפה דקדקנית למדי באמצעות כרטיסנים. אני לא חושב שיש מערכת בעולם שמפעילה את שתי השיטות במקביל.))

השניה היא לנסח את כלי המדידה באופן כזה שלא יוביל לניסיון ניפוח. איך אפשר לעשות את זה, למשל? דברים כאלו תמיד מזכירים לי את הסיפור על הרופאים הסיניים (או מה שזה לא היה) שהלקוחות שלהם שילמו להם כשהם היו בריאים, לא כשהם היו חולים. יש לי תחושה שמדובר פה באגדה, ולו משום שהרציונל שמוצע כאן קפיטליסטי מדי עבור חברה מסורתית. אבל זה לא חשוב. נדמה לי שכשמדובר על מדיניות ציבורית, אפשר לבנות על בסיס הרציונל הזה.

למשל, במקום לקבוע שמפקדים יקודמו אם יהיו הרבה הרשעות בתיקים שלהם, לקבוע שהם יקודמו אם לא ידווחו הרבה פשעים בתחום עליו הם מופקדים באזור שלהם. אפשר לשלב את זה יחד עם אלמנטים מהתוכנית הקיימת ואז ליצור איזון – מצד אחד השוטרים רוצים להגדיל את מספר ההרשעות שלהם, מצד שני המפקדים לא יאפשרו להם לפברק תיקים כי יפגע להם בקידום שלהם.

גם כאן, כמובן, יש מקום לעיוותים – יכול להיווצר לחץ על היומנאי שלא לרשום תלונות כדי ליצור מצג שווא של ירידה בכמות הפשיעה באזור, אבל נראה לי שעם זה קצת יותר קל למח"ש להתמודד.

דיסקליימר: הכותב לא באמת מבין משהו במדיניות ציבורית, ומזמין את הקוראים להסביר לו למה הרעיון שלו דבילי מן היסוד. לא שזה לא נכון גם כשאני כותב על נושאים שאני כן מתיימר להבין בהם.

7 Replies to “פשעים וסטטיסטיקות קלות”

  1. אכן אותו אחד והכבוד הוא הדדי. ולגוף העניין- כפי שכתבתי, אני משוכנע שאפשר לעצב כלי מדידה רגיש דיו כדי לקדם יעילות תוך הימנעות מעיוותים כדוגמת אלו שתוארו בכתבה. הבעייה שצריך לשם כך לנהוג בתבונה רבה – מצרך נדיר במקומותינו…ואולי צריך להלל כבר את הניסיון לפתח מכשירי ניהול מתוחכמים יותר במשטרת ישראל, גם אם לעת עתה, הם עדיין אינם מובילים לתוצאות יעילות. זה לא מובן מאליו.

  2. הבעיה שאתם מתארים נראית כמו בעיה שחוזרת על עצמה בהרבה מקומות (קראתי את "פריקונומיקס" אתמול, ושם הם מתארים את בעיית התגמול למורים על פי ציוני התלמידים). האם אין פתרונות סטנדרטיים לבעיות מסוג זה?

  3. במערכת שאמונה של שמירת החוק, הדרך הראשונה אמורה להיות מוטמעת ומובנה מאליה, עצוב מאוד שזה לא כך.

    לגבי הדרך השניה, לא משנה מה יהיו המדדים, אם האמינות ומוטיביציה לא מגיעים ממקור פנימי, שוטרים תמיד יכוונו את מאמציהם לכיוון שיפור המדדים,

    כמובן שזה נכון לגבי כל אדם ומקצוע.

    http://www.joelonsoftware.com/items/2006/08/09.html

  4. מה שיש בחלק מהתחומים אצל חלק מהאנשים
    זו הכרה בעובדה שכל מדד מספרי פשוט יוביל להתיעלות על פי המדד הנמדד
    אבל לא בהכרח בדרך שאתה מצפה לה.
    workers have an incentive to "work to the measurement," concerning themselves solely with the measurement and not with the actual value or quality of their work

    http://www.joelonsoftware.com/news/20020715.html

    העונה הרביעית והחמישית של 'The wired"
    מתעסקות בסטטיסטיקות שמכתיבות ומחריבות את עבודת המשטרה
    ומערכת החינוך
    Juking the stats

    יותר קרוב אלינו אפשר לראות את מערכת החינוך שמשועבדת לבחינות הבגרות

  5. אני מצטער דובי אבל ההנחה שלך שהתעלמות מתלונות יותר קשה להסתרה מפיברוק תיקים פשוט לא מתאימה למציאות של עבודת משטרה.

    ההחלטה האם להפוך תלונה לחקירה היא הרבה פעמים החלטה של שיקול דעת של מנהל התחנה שאמור להחליט איך הוא רוצה לחלק את כוח האדם שעומד לרשותו….האם גניבת אופניים מצדיקה פתיחת חקירה? האם תלונה על מכות במועדון? האם תלונה על גניבת בידוד חיצוני לבית? מפקד התחנה אמור להחליט החלטה שמאזנת הרבה גורמים שאי אפשר להכליל אותם אלא חייבים להתקבל באופן פרטני- מה עומס העבודה כרגע בתחנה? כמה הוא רוצה לפגוע ביכולת שלו לבצע עבודה יזומה? מה הסיכוי שהחקירה אכן תביא תוצאות? האם יש נסיבות פרטניות במקרה זה שהופכות אותו לפשע חמור?

    מה שאני אומר פה שלמפקד התחנה יש וחייב להיות שיקול דעת מסויים בהחלטה על קבלת תלונות. מה שהופך את השיטה שלך לתמריץ שלילי ברור להטות את שיקול הדעת שלו….

    בגדול במדיניות ציבורית התפיסה הרווחת שככל שהתפקיד פחות ניתן למדידה במדדים כמותיים ויותר במדדים איכותניים וככל שאיש הציבור בשטח צריך להיות בעל יותר שיקול דעת ככה פחות כדאי לפעול על פי מדדים כמותיים.

    כמה שאני יודע על מדיניות ציבורית עבודת משטרה היא אחד מהתחומים היחידים שבהם יש קונסנזוס שתמריצים כמותייים לא עובדים. יש וויכוחים על המון דברים אחרים (חינוך, החזקת כלואים ועוד הרבה אחרים), אבל משטרה מבינים ששיקול הדעת של המפקד/חוקר/שוטר הוא כל כך רחב שפשוט אי אפשר להשתמש בהם כאן.

  6. הבעיות של המשטרה בארץ מקבילות ביותר לבעיות מערכת החינוך.

    1. תגמול נמוך עד לא קיים (שכר).
    2. אובדן הכבוד והגאווה במקצוע (שוטר ומורה שניהם היו מקצועות מכובדים בעבר, כיום ההיפך הוא הנכון).
    3. כוח אדם שאחוז ניכר ממנו אינו איכותי (שוטרים חסרי השכלה או מוסר, מורים חסרי השכלה ודרך ארץ)
    4. מחסור בתקציבים (ברמה המערכתית).
    5. אובדן דרך כללי (המשטרה כגוף שאמור להיות אמון על שלום וביטחון הציבור ולא כגוף שמקדם מטרות פוליטיות או יצירת שקט מדומה, מורים שאמורים להיות אמונים גם על חינוך התלמידים וסיוע לחלשים שביניהם ולא רק להשגת תוצאות מספריות שאינן משקפות דבר)

    אני, כאיש היי טק, חושב שמערכות ממוחשבות כבודן במקומן מונח. אך לא הכל מספרים ולא הכל ראי הסטטיסטיקה הוא ראי הכל.

    יש מקצועות, ובהן שיטור וחינוך, שדורשים הרבה מעבר ליכולות טכניות מוגדרות היטב.
    שוטרים נדרשים לא רק לאכוף את החוק כלשונו אלא גם להפעיל שיקול דעת כיצד לאכפו, עד כמה לאכפו, איזה חוקים יש לאכוף ואילו לא (שהרי המשאבים לעולם יהיו מוגבלים ולא יהיה ניתן לאכוף את כל החוקים כל הזמן) מה חשיבותו האמיתית של כל חוק וגם ההבנה והידיעה מתי מעשה אינו עבירה על החוק גם אם אינו נראה לשוטר עצמו ואיפוק וריסון הכוח המשטרתי.

    מערכות ממוחשבות כנ"ל הן טובות לאספקטים מסויימים אך הם אינן תחליף ואפילו לא צריכות להיות מרכיב משמעותי בהערכת פעולות השיטור. ממערכות כאלו נעלמים משתנים לא מספריים רבים שלפחות כיום, עדיין לא יודעים לכמתם (מלשון כמות) ובטח לא יודעים לנטרל בצורה יעילה הטיות שונות שחוטאות למטרת העל של הארגון.

    הנקודה החשובה ביותר בכל העניין היא כזו ששום מערכת לא תפתור.
    כל זמן שהשוטר הממוצע יהיה עילג ובור, חסר הבנה מהותית ואינהרנטית של תפקידו ומטרותיו כפי שהן ראויות להיות, חסר רצון כן ותחושת שליחות לשפר את החברה שבה הוא פועל תוך הבנה של חשיבות ריסון הכוח שבידיו כל אימת שהדבר נדרש ומתאפשר וחסר *יוזמה פעילה ויצירתית* למיגור הפשיעה והאלימות, וגם – כל זמן שהשוטר הממוצע אינו משתכר שכר ראוי, כל זמן שהללו לא מתקיימים לא יהיה שיפור בתפקוד המשטרה, גם לא בעזרת המערכת המתקדמת ביותר. מערכת כזו (בהנחה שתהיה מושלמת) לכל היותר תצביע על עובדת היותה של המשטרה מנוונת וזאת כפי שברור לכל גם ללא מערכת כנ"ל.

    בחינוך הבעיות מקבילות לחלוטין. אלו מקצועות עם אספקט ציבורי, קהילתי, בעלי אחריות רבה שמתוגמלים בצורה עלובה, מושמים ללעג ולקלס, אינם מקבלים גיבוי מהציבור שבשמו הם פועלים (אזרחים/הורים-תלמידים) שנדרש מהנושאים בהם מעורבות אישית ופנימית גבוהה, רגישות והבנה עמוקה.

    כאשר הופכים שוטרים ומורים לטכנוקרטים, מעקרים מתפקידם את כל מהותו.
    כאשר מקבלים לשורות אנשים שאינם עומדים בדרישות הנ"ל, חוטאים למטרה שלשמה גייסו אותם.

    שום מערכת לא תפתור בעיות אלו. רק שינוי עמוק ויסודי בכל ההיבטים של המוסדות הללו, כולל תקצובם כנדרש, מתן שכר ראוי וסינון יעיל מחד וגיוס וקידום אנשים מוכשרים מאידך יעשה את העבודה.

סגור לתגובות.