האם בלגיה קיימת?

לרוב קוראי המשכילים, כמובן, ידוע כבר שבלגיה, כמו פתח-תקווה, לא באמת קיימת. בלגיה, כמובן, היא המצאה שמאלנית שנועדה לתת גיבוי עובדתי פיקטיבי לשטויות ששמאלנים אומרים. לדוגמא, שמאלנים דו-לאומיים כמוני מציינים את בלגיה כדוגמא למדינה דו-לאומית.

הבעיה עם המדינה הזו – ללא ספק כשל אדיר של מועצת זקני השמאל – היא שהיא לא מי יודע מה מתפקדת. אחרי בחירות 2007 לקח לבלגים 197 ימים להרכיב קואליציה, שגם היא לא החזיקה מעמד יותר מדי זמן. כעת, כפי שכלי התקשורת שמחים לספר לנו, המצב החמיר עוד יותר: מפלגה שתומכת בפילוג המדינה לשתיים זכתה בבחירות.

זכתה בבחירות? רגע, בואו נחזור דקה אחורה. על פי המדגמים (שכן תוצאות האמת טרם נודעו), מפלגת הברית הפלמית זכתה לכ-30% מהקולות בפלנדריה, שהם כ-18% מהקולות בכלל המדינה, שהם כ-30 מנדטים מתוך 150. לקדימה יש יותר.

רגע רגע, בבחירות הקודמות, הרשימה שבה התמודדה הברית הפלמית זכתה, שימו לב, לכ-30% מהקולות בפלנדריה, שהם כ-18% מהקולות בכלל המדינה, שהם 30 מנדטים מתוך 150. מופתעים? הברית הפלמית התמודדה בבחירות הקודמות ברשימה משותפת עם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. שנפלה בבחירות הנוכחיות לכ-10 אחוז בספירה הארצית – פחות, אבל לא בהרבה, ממה שקיבלה בבחירות 2003. את הקולות שהברית לא סחבה מהשותפה שלה לשעבר, היא השלימה דווקא ממפלגת ה"אינטרס הפלמי", היורשת של "הבלוק הפלמי", המפלגה הקיצונית-קסנופובית, שנפלה מכ-12 אחוז (כללי) בבחירות 2007 לפחות מ-8 בבחירות הנוכחיות. אם הפלמים הקצינו את עמדותיהם, עושה רושם שדווקא הרבה מהקיצוניים מיתנו אותן.

לשם השוואה, מפלגת הבלוק הקוויבקי, המפלגה הבדלנית בקוויבק, קיבלה בפעם הראשונה שהתמודדה בבחירות הקנדיות ב-1993 אחוז מדהים של 49.3 תמיכה מהמצביעים בקוויבק – הרבה יותר מאשר ה-42% המשותפים של הברית והאינטרס הפלמים. היא חזרה על הישג זה פעם נוספת ב-2004 עם 48.9 אחוז. ב-2006 עדיין השיגה את אותו אחוז תמיכה של שתי המפלגות הבדלניות בפלנדריה – 42%. בשאר מערכות הבחירות שבין 1993 ל-2008 קיבלה המפלגה 37% או יותר. והנה, קנדה עדיין עומדת על תילה.

יש עוד משהו ללמוד על בלגיה מקנדה – בדלנים נבהלים מההצלחה של עצמם. ב-1995 נערך משאל עם (שני) בנושא הפרדות של קוויבק מקנדה. הוא הוכרע, לטובת הפדרליסטים, בהפרש של פחות מאחוז. מאז רק התחזק כוחם של הבדלנים בתוך קוויבק, אבל הם לא ניסו לחזור על משאל העם. גם בארט דה-וויבר, מנהיג הברית הפלמית, הספיק כבר לצנן את הלהבות ולהבהיר שלמרות שהוא עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, הוא עדיין אוחז רק ב-30 אחוזי תמיכה בקרב הפלמים, ורק בחמישית מהפרלמנט. הוא יודע ששום קואליציה שלא ירכיב – אם יצליח בכלל – לא תתמוך בפירוקה של בלגיה, אפילו בנוסחא המתונה והאיטית יותר שהוא הציע. הוא יודע גם שיש סיכוי טוב שההישג שלו יהיה קצר ימים אם הפלמים יבהלו מעצמם. האינטרס הנוכחי שלו הוא להקים ממשלה יציבה שתעשה שני דברים – תבצע רפורמה יחסית קלה שתעביר יותר סמכויות לממשל האזורי על חשבון זה הפדרלי, ולייצב את הכלכלה הבלגית. דה-וויבר כבר הספיק להצהיר שיבקש להקים קואליציה עם הסוציאליסטים, כאשר דווקא ראש המפלגה הסוציאליסטית הוואלונית צפוי לעמוד בראש קואליציה כזו (מתוקף תפקידו כראש ה"משפחה" הגדולה ביותר, יחד עם הסוציאליסטים הפלמים – לברית הפלמית אין מפלגת-אחות בצד הוואלוני).

אני רחוק מלהתיימר להבין יותר מדי בהיסטוריה או בפוליטיקה הבלגית, אם כי אני אאלץ להרחיב את ידיעותי במסגרת כתיבת הדוקטורט שלי, אבל יש דברים שאני פשוט לא מצליח להבין לגבי המדינה הזו. למשל, איך זה שדווקא הצד הפלמי, זה שהיה נתון לשליטת האליטה הצרפתית לאורך רוב שנות קיומה של בלגיה, הוא הצד המשגשג יותר כלכלית במדינה הזו. יותר משהפלמים רוצים להפרד מוואלוניה בגלל ויכוחים על שפה ולאום, הם רוצים להפרד מהם פשוט מכיוון שהפרנקופונים הם עול כלכלי על צווארם. דמיינו לעצמכם שהפלסטינים היו קוראים לשתי מדינות כי נמאס להם לממן בכספי המיסים שלהם את הצד היהודי המפגר כלכלית…

אם יש משהו שהופך את בלגיה למדינה הדו-לאומית הכי פחות סבירה, זה בדיוק העובדה שהצד הממורמר יותר הוא גם הצד העשיר יותר. אם הקוויבקים יודעים שהפרדות מקנדה תעלה להם בהרבה מאוד כסף, ויכולתם להשיג שגשוג כלכלי בכוחות עצמם מוטלת בספק, הרי שאצל הפלמים המצב הוא הפוך: יש להם אינטרס כלכלי להפרד מהדרום. 42 אחוז תמיכה במפלגות בדלניות? אני לא מבין איך הם לא העיפו את הוואלונים המעצבנים האלה לעזאזל כבר לפני חמישים שנה, עם מאה אחוז תמיכה.

אז האם בלגיה קיימת? או, יותר נכון, האם יש סיבה לחשוב שהיא תמשיך להתקיים עוד עשור או שניים? אני מאמין שכן, אבל נצטרך לראות איך תתקדמנה השיחות להרכבת קואליציה בחודשים הקרובים. התחושה שלי היא שדה-וויבר יוותר על הדרישות הקיצוניות יותר שלו ויסתפק במדינה מבוזרת יותר. אבל בשביל זה הוואלונים יצטרכו לבלוע את הצפרדע ולהבין שהם כבר לא האליטה, והם צריכים להתחיל להציע הצעות ראויות לצד הפלמי כדי לשכנע אותם להשאר איתם.

בלי קשר לכלום, תמונת הכותרת של הבלוג הוחלפה (שוב), והפעם אתם זוכים לתצוגה פנורמית של אזור הבריכה-סלאש-ברביקיו בבניין בו אני מתגורר. תקנאו!

27 Replies to “האם בלגיה קיימת?”

  1. תמיד אפשר לסמוך עליך שתפרסם פוסטים בשעות האלו, כששאר המינויים שלי נודמים.

  2. קראתי לא מזמן, אאל"ט, שחל שינוי בעניין שגשוגו של החבל הפלמי. אכן בעבר החלק המשגשג היה הואלוני.
    שנית, יש הבדל מאוד חשוב בין בלגיה לקנדה- והוא האיחוד האירופי. שום דבר לא מגביר את הקוטן של היחידה הפוליטית, היות והיא במילא חלק מקונגלמורט דמוי מדינה יותר ויותר בעצמו. זאת ועוד, המשמעות של הקמת יחידות פוליטיות חדשות וקטנות נשחקת בפני עצמה. לעניות דעתי (או.קי., לאו דווקא המלומדת. בוא נאמר הווישפול ת'ינקינג שלי) זו שירת הברבור של הלאומיות.

  3. קסנופובי, יקירי, לא זנופובי. אל תיתן להיגוי האנגלי המוטאנטי לבלבל אותך.

  4. איתמר: אבל לפי מה שאתה מתאר, שירת הברבור של הלאומיות נשמעת דווקא יחד עם, ובגלל, עלייתה המחודשת של האתניות. בי קרפול וואט יו ווישפול ת'ינק פור.

  5. עדי: נכון, אבל לא בדיוק. אכן אנחנו עדים לעלייתה של האתניות, רק שהיא מעוקרת.
    האתניות הזו, כפי שאמרתי, (או ליתר דיוק, התביעה הפוליטית שנלוות לאתניות, AKA לאומיות) מתאפשרת דווקא בגלל שאין מגבלת קוטן ליחידות פוליטיות בהקשר של האיחוד האירופי הרחב (הרבה) יותר.
    אבל אותו האיחוד האירופי, שמבטיח חופש תנועה, מגורים, זכויות אזרחיות, מחוייבות לזכויות אדם וכו' בכל רחבי האיחוד לכל אזרחי (ועיתים, לכל תושבי) האיחוד. במילים אחרות, הואלוני יוכל להמשיך ולהיות אזרח שווה זכויות בפלנדריה גם אחרי התפצלותה של בלגיה.

  6. גם בספרד יש לך סיטואציה דומה, אם כי בקנה מידה קטן יותר. המחוזות שקוראים לאוטונומיה (ושהיסטורית, סבלו מהכי הרבה דיכוי פוליטי), קטלוניה והחבל הבאסקי, הם החבלים העשירים והיצרניים ביותר בספרד, וטוענים זה שנים שהם מממנים את המחוזות הנכשלים יותר, כמו מחוזות הדרום.

    עם זאת, במציאות של היום גם הפוליטיקאים הכי בדלנים מודעים לעובדה שבתוך האיחוד האירופי הם יכולים להפעיל הרבה יותר לחץ בתוך ספרד מאשר בתור מיני-מדינה בתוך האיחוד כולו, כך שנראה שהקריאות לעצמאות הן בעיקר בגדר מס שפתיים, ורוב הפוליטיקאים הקטלניסטים (לפחות, לגבי הבאסקים זה קצת שונה) מסתפקים ביותר ויותר אוטונומיה בחינוך, בריאות וכו' על פני קריאה לעצמאות אמיתית.

  7. עדי, זה מה שמפריע לך? וזה שבגלל טעות קולמוס כיניתי את המפלגה הקיצונית הפלמית בשם "האינטרס הבלגי", זה בסדר במבחינתך?

  8. דובי, מה שאני לא יודע אני לא יכול לתקן. אין שכל אין דאגות.

  9. רשקולניקוב – כן, וזה קצת לא-דרמטי, "בלגיה". (http://www.youtube.com/watch?v=fWzt7cmWImY)

    יוסי – א. ההבדל החשוב הוא שבאיטליה אין שני לאומים, אלא לכל היותר זהויות אזוריות בתוך אותו לאום.
    ב. הליגה לומברדיה לא קיימת כבר שני עשורים כמפלגה עצמאית. המפלגה הרלוונטית כיום היא הליגה נורד (ליגת הצפון).

  10. המרחק בין זהויות אזוריות לבין לאומיות שונה הוא לא כזה גדול. השאלה כמה אתה מתעקש על הזהות הנבדלת ועד כמה אתה מתאמץ לבדל אותה (גם רטרואקטיבית).

  11. איתמר – אתה צודק ואתה לא צודק. המרחק הוא לא גדול, אבל הוא דורש זמן והוא דורש פרוייקט פוליטי מובהק ליצירת זהות – העניין הוא שהליגה נורד, למיטב ידיעתי, לא טוענים לשתי תרבויות לאומיות, הם לא אומרים "אנחנו איטלקים והם לא" או להפך. הטיעון שלהם הוא כלכלי בעיקרו. לא ברור אם הבדל כלכלי יכול לתמוך בבניית זהות לאומית נפרדת — במיוחד אחרי שהליגה לומברדיה שילבה כוחות עם מפלגות אזוריות אחרות שמייצגות זהויות אחרות מזו הלומברדית. עצם העובדה שהם לא יודעים לתאר את עצמם בשם פחות גנרי מ"הצפון" מלמדת אותנו על החולשה של הזהות הזו.

  12. כן, אבל הכוונה שלי הייתה שהם אפילו לא שמו את השם הזה בשם של המפלגה שלהם (ליגה פדניה?). בספר "מאין באות מדינות-לאום" של פיליפ רודר, הוא מונה בין השאר פרוייקטים לאומיים שצצו בימיה האחרונים של ברית המועצות ולאחר קריסתה, כמו טאטרסאן או טורקסטן. בהיסטוריה היו אינספור פרוייקטים לאומיים שזכו לתמיכה מסויימת, לפעמים אפילו רחבה, והתבססו על זהויות אזוריות, על-אזוריות, לשוניות, תרבותיות וכו', אבל נגוזו מחוסר בסיס מוסדי (על פי התזה של רודר).

  13. לא מכיר את רודר, אבל אני בהחלט חסיד גדול של הטענה בדבר צורך בבסיס מוסדי. כך או כך, אני עדיין עומד על טענתי שההבדל בין זהות אזורית ללאומיות הוא קטן- וניתן לבחון אותו בעיקר בדיעבד

  14. דובי, זה מעניין. "בסיס מוסדי"? אתה יכול להרחיב?

  15. עדי – טרם הספקתי לקרוא יותר מאשר ההקדמה לספר וקצת לעיין באפנדיקס, אבל התזה הכללית של רודר היא שמדינות-לאום מצליחות להתבסס רק במקום שבו יש בסיס מוסדי קיים, בין אם בדמות מדינה קודמת (למלך, הממלכה הבריטית או הצרפתית, או המדינה הגרמנית שנוצרה כתוצאה מקונפדרציה של ישויות מוסדיות קיימות) ובין אם מתוך "רסיס-מדינה" (fragment state), כלומר ישות אוטונומית פחות או יותר בתוך מדינה קיימת. התזה שלו מתרכזת בהתפרקות של ברית המועצות, כי זה תחום ההתמחות שלו, וטוענת שהיו הרבה פרוייקטים לאומיים בברית המועצות המתפרקת, אבל מדינות-לאום הצליחו לקום רק על בסיס המוסדות האוטונומיים של הרפובליקות הפנימיות בברה"מ. הטענה שלו היא שזה לא משהו שקרה רק בברה"מ, אלא שזה נכון לגבי כל פרוייקט לאומי יציב בהיסטוריה — למעט שניים: ישראל ופקיסטן.

  16. דובי,

    מעניין, אבל:

    1. ישראל הוקמה על הבסיס המוסדי הכפול של הסוכנות היהודית והמנדט הבריטי.
    2. אפריקה זה דוגמה מה-זה תומכת. לרוב המדינות שם אין שום דבר *חוץ* מבסיס מוסדי.

    איך הוא מסביר את פקיסטן?

  17. 1. הבסיס המוסדי המדובר הוא מוסד כמו-מדינתי, בעל שליטה טריטוריאלית – לסוכנות היהודית לא הייתה שום שליטה, ובטח שלא טריטוריאלית. המנדט הבריטי היה על כל פלסטין ועבר הירדן, כלומר, לא התקיימה שום יחידה אדמיניסטרטיבית עצמאית בשטח שהפך למדינת ישראל.
    2. אוקיי.
    3. גם פקיסטן וגם ישראל, לדעתו, הם חריגים לכלל שלו. הוא לא מנסה להסביר אותן, עד כמה שאני מבין (כאמור, לא קראתי את כל הספר עדיין). זה מדעי החברה – לתת הסבר ל-95% מהמקרים זה מספיק מרשים. חלק מהרעיון שבבסיס הספר שלו הוא לשלול הסברים חלופיים שניתנו להסברת הצלחה של פרוייקטים לאומיים.

  18. דובי, איך רודר מסביר את צ'צ'ניה?
    אמנם לא קמה מדינה צ'צ'נית עצמאית, אבל זה רק בגלל הכיבוש הרוסי ושתי מלחמות קשות. אבל הרצון, ואלמלא הרוסים גם היכולת, להקים מדינת לאום הייתה שם וזאת למרות שצ'צ'ניה רשמית לא הייתה יותר עצמאית מאזורים כמו בירובידז'אן ומעשית לא יותר עצמאית משאר הרפובליקות הדרומיות.
    איך זה שדווקא היא הייתה מוכנה להלחם על עצמאותה בעוד שמדינות דומות לה הסכימו בשקט להישלט ע"י רוסיה?

  19. דובי,

    המנדט הבריטי הפריד את פלסטינה ועבר-הירדן וניהל אותן בנפרד כבר החל מ1922-1923. אפשר לומר שהיחידה האדמינסטרטיבית פשוט המשיכה להתקיים כמדינת ישראל באותו שטח, למעט הגדה המערבית ורצועת עזה שנכבשו על-ידי ירדן ומצרים. זו בדיוק היתה *המטרה* של המנדט הבריטי: לספק בסיס מוסדי לישראל. לכן מצחיק לי להביא דווקא את ישראל כדוגמה נגדית, אלא אם כן לא הבנתי משהו.

    אגב, אם לישראל לא היה בסיס מוסדי אז גם לירדן לא היה.

    אוה: וגם קפריסין הטורקית. מעניין שגם היא וגם פקיסטן הן תוצאה של הפרדת אוכלוסיה מוסלמית מתוך מדינה רב-דתית.

  20. איתמר: גם קפריסין הטורקית הוקמה ללא בסיס מוסדי (אני חושב).

  21. היו מוסדות קהילתיים של שלושת הקהילות הדתיות (גם מרונים) בקפריסין. זו הייתה השיטה העותמאנית- ששרידים משמעותיים שלה אפשר למצוא גם בחוק הישראלי- שיטת המילט. בכל מקרה, קפריסין הטורקית נוצרה כתוצאה מכיבוש החלק הצפוני על ידי צבא טורקיה, אז הבסיס המוסדי להקמתה פשוט פחות רלוונטי, להבנתי

סגור לתגובות.