שיחת מסדרון

נתקלתי באוניברסיטה בעמית ללימודים שחזר לאחרונה משהות קצרה בארץ, שם נטל קורס על הפוליטיקה הישראלית. שאלתי אותו, בחור מאוגנדה, מה לו ולישראל. הוא אמר שהוא מאוד מתעניין במדינה, והוא שוקל אולי לכתוב את התזה שלו על הפלישה הישראלית לאוגנדה.

הסתכלתי עליו בעיני עגל.

איזו פלישה ישראלית לאוגנדה?

לקח לי יותר מכמה שניות לקלוט שהוא מתכוון למבצע אנטבה. וזה די הימם אותי – בכל זאת, מדובר פה על אחת הפעולות היותר מוצדקות שישראל נקטה, כנגד חוטפי אזרחיה שלה על אדמת מדינה ששליטה שיתף פעולה באופן מלא עם החוטפים (ובאופן כללי לא היה איש נחמד במיוחד, עד כמה שאני יודע). אבל בתודעה של אזרחי אוגנדה מדובר על "פלישה של הצבא הישראלי".

לא יכולתי להתעכב ולהמשיך לשוחח איתו – על אידי אמין, על מה הוא יודע על החטיפה ומבצע השחרור לעומת מה שאני יודע עליו. אני מקווה שעוד יזדמן לנו לדבר על זה.

אבל העובדה שמפגשים כאלו יכולים לקרות לי במסדרון בדרכי לסידורים במחלקה – זה בדיוק מה שהופך את הלימודים בחו"ל לחלק כל כך קריטי מהשכלתו של איש מדעי החברה.

7 Replies to “שיחת מסדרון”

  1. אם יזדמן לך לדבר איתו יותר- אשמח אם תכתוב כאן. באמת מסקרן אותי מה הוא יודע על המבצע לעומת מה שאנחנו (כישראלים) יודעים.

  2. נילי – שאלה טובה. איזה פועל נלווה ל"קורס"? משום מה חשבתי ש"נטל" יעבוד טוב, יכול להיות שבגלל "נטל חלק ב". אני שונא את "לעשות" קורס הגנרי, ו"לקח" קורס זה אינגלישיזם. אז מה עושים?

  3. מה בדבר "למד בקורס"? או "השתתף בקורס"? גם נטל חלק הוא בסדר לדעתי. אפשר גם "נכח", אבל פחות טוב בעיניי.

  4. ואולי, רק אולי, זה מראה שיכול להיות שכולם שונאים אותנו בגלל סיבות שאין בינן לבין המציאות ולא כלום. שלא משנה מה תעשה ישראל, היא תהיה אשמה.

    מזכיר לי שראיתי אצל חבר שלי פעם יומן זכויות-אדם: יומן משרדי שבו מצוינים תאריכים חשובים לפעילי זכויות אדם. אחד מהם היה "16 בספטמבר 1982. ישראל טובחת אלפי פלסטינאים בסברה ושתילה."

  5. אני חושב שהקטע הזה רק מדגים כמה אמת היא דבר סובייקטיבי, וזה משהו שבישראל מסרבים לקלוט. מה שבעינינו הוא מוצדק ביותר וסלע קיומנו נתפס לעתים בעיני הצד השני כתוקפנות מיותרת. וזה לא משנה אם ה"אמת אובייקטיבית" היא באמת לצידנו, בסופו של יום חייבים להתמודד עם נקודת מבט שונה ולא לעצום עיניים אם לא רוצים שבאמת כולם ישנאו אותנו.
    (ודובי, יש לך עכשיו את המייל שלי :)

  6. מוזר מאוד – כמי שהיתה באוגנדה כשלושה שבועות לפני כשש שנים, נתקלתי רק בתגובות אוהדות למבצע אנטבה. בכל זאת, אידי אמין לא היה ראש מדינה סימפטי וחובב זכויות אדם. העובדה שהמבצע הישראלי הצליח להערים עליו נזקף לזכותנו שם.

    דעה משעשעת נוספת על ישראל שנתקלתי בה בביקורי שם היתה מצד חייל מקומי, ששירת בפארק הלאומי יער קיבלה, ותפקידו היה אבטחה נגד ציידים, ליווי מטיילים ליער וכנראה שגם עזרה לחוקרים בתיעוד תנועות בעלי החיים שנתקל בהם תוך כדי עבודתו. הוא מאוד התלהב לראות צמד תרמילאיות ישראליות ביער, בטענה ששלושתנו "brothers in arms". היתה לו דעה מאוד חיובית על צה"ל, כולל שוב אזכור של ההצלחה באנטבה, והוא מאוד התקנא בכך שעבדתי בתחום המחשבים במשרד. אני דווקא חשבתי ששירות שכולו טיולים בעקבות שימפנזים נשמע הרבה יותר מוצלח.

סגור לתגובות.