הרתעת לילה

מדי פעם מתעורר הישראלי לשמע גינוי כלשהו מהקהילה האירופית, או האו"ם, או ה-G8, ומיד עולה בו התהיה – הכיצד זה שמכל מדינות העולם, דווקא אנחנו הקטנים זוכים לכל כך הרבה תשומת לב כל הזמן? הכיצד יתכן שכל פעולה קטנה שלנו זוכה לבדיקה בזכוכית מגדלת? אולי, מתקצף הישראלי, זה בגלל שהם כולם אנטישמים?!

לא, זה לא בגלל זה. להפך. זה בגלל שהעולם מאמין למה שאנחנו מספרים לו כבר 60 שנה – שישראל היא דמוקרטיה ליברלית מערבית ומתקדמת. בניגוד למה שמשרד ההסברה מספר לכם, אנשים בחו"ל דווקא לא חושבים שאנחנו רוכבים על גמלים. הם מודעים היטב לכך שישראל היא מדינה מערבית (אמנם בזנב של המערביות, אבל עדיין) עם כלכלה מתקדמת ותעשיה מתוחכמת. כל אדם שמספיק מעורב כדי שתהיה לו דעה – מקושקשת ככל שתהיה – על הקונפליקט ידע בקלות להבחין בין שתי תמונות איזו מהן תמונה של ישראל ואיזו תמונה של בנגלדש. ודווקא בגלל שהם מאמינים לנו, הם מצפים מאיתנו להתנהג כמו דמוקרטיה מערבית. אבל ישראל היא עוף מוזר, אולי יחודי: ישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שמנסה לשחק בו בזמן גם על הקלף של הדמוקרטיה המערבית, וגם על הקלף של המדינה המשוגעת.

הבעיה היא שזה לא ממש עובד ביחד. כי כשרוצים לחשוב על מדינה שהיא "דמוקרטיה ליברלית מערבית", חושבים על נורבגיה או שוודיה, וכשרוצים לחשוב על מדינה משוגעת, חושבים על צפון קוריאה או לוב. וכשרוצים לחשוב על דמוקרטיה ליברלית מערבית ומשוגעת, מקבלים נקע במוח. ואז צריך להחליט – לאיזה צד אנחנו מאמינים, ליד של ממשלת ישראל שאומרת שזו דמוקרטיה ליברלית מערבית, או ליד שאומרת שזו מדינה משוגעת שלא כדאי לכם להתעסק איתה?

קל לראות למה לישראלים קל יותר לקבל את הטענה הראשונה: הם נמצאים בפנים, הם לא רואים בעצמם משוגעים, הם חושבים שהם מאויימים מבחוץ (פראנויה?) והם פועלים כדי להגן על עצמם. קל גם לראות למה לאנשים מבחוץ קל יותר לראות את ישראל כמדינה משוגעת: היא מאיימת על כל מי שלא מוצא חן בעיניה, וכשאתה לא בטוח אם מישהו משוגע או לא, ולא מספיק אכפת לך ממנו, יותר בטוח להניח שהוא משוגע וזהו.

אבל מה מקור השגעון הזה? אני חושב שאפשר אולי לקשר אותו לשינוי שעבר מושג ההרתעה בשיח הישראלי. עד מלחמת יום כיפור, תפיסת ההרתעה של ישראל הייתה מבוססת על יצירת תחושה של כשלון מובטח אצל היריב. מלחמת ששת הימים, ללא ספק, ניצבת בראש כהצלחה הרתעתית מדרגה ראשונה: ישראל הראתה שכוחה עדיף עשרות מונים על הכוחות של המדינות השכנות, וכי ניסיון לתקוף אותה יסתיים במפלה מבישה. (מלחמת ששת הימים הייתה גם הוכחה לכוח ההרתעה של ישראל מעצם העובדה שישראל תקפה ראשונה בעוד שהסורים היססו). מלחמת יום כיפור, לעומת זאת, היא סיפור אחר. בסופו של דבר, וזאת נוטים לשכוח, מבחינה צבאית מלחמת יום כיפור הייתה הצלחה לא קטנה – בוודאי בחזית הסורית, אבל גם בחזית המצרית. חרף הערכות שגויות, חרף ניצול של נקודת תורפה על-ידי הצבאות הערבים, ישראל הצליחה להדוף את התקיפה ובמקרים מסויימים להביס לחלוטין את התוקפים, וזאת מעמדת נחיתות. אבל במקום למנף את מה שהיה בסך הכל נצחון לחיזוק ההרתעה, ישראל שקעה לתוך מרה שחורה – כח ההרתעה, כך סיפרה לעצמה ישראל, אבד.

תזכורת: אף צבא ערבי לא תקף את ישראל מאז 1973 (בהנחה שלא סופרים את מלחמת המפרץ). ההרתעה דווקא עובדת יופי.

בתגובה ישראל פיתחה לעצמה משמעות אחרת להרתעה – הרתעה באמצעות התחרפנות. או, במילים אחרות, דוקטרינת המדינה המשוגעת.1 הנה כך מוסבר מונח ההרתעה בבטחון חיל האוויר מ-2001 (הציטוט מתוך וויקיפדיה):

פעולה או תהליך של איום המונעים מן האויב נקיטת פעולה בשל חשש מפני תוצאותיה. ההרתעה יוצרת הלך-רוח בדבר קיומו של איום אמין, שאין פעולת נגד סבירה נגדו, לדעת מקבלי ההחלטות של האויב. מימוש האיום כרוך להערכתם בתוצאות שאין הם יכולים או רוצים לעמוד בהן.

שימו לב לחסרון הבולט של המילה "תבוסה". לפי חיל האוויר אחת המטרות המרכזיות שצה"ל רואה לעצמו – הרתעה – אינה כוללת כלל את עניין הבסת האוייב. תחת זאת, היא כוללת החדרת פחד בלבבות האוייב שישראל תעשה להם משהו ש"אין הם יכולים או רוצים לעמוד" בו. או, במילים אחרות, ישראל רוצה שהערבים יחשבו שאם הם יעצבנו אותנו, אנחנו נתחרע על התחת שלהם.

ממדינה עם צבא שכוחו התרעתו, הפכנו למדינה ערסית, שמרתיעה אחרים לאו דווקא בגלל שהיא יותר חזקה מהם (למרות שהיא כן), אלא בגלל שהיא דפוקה בשכל ומי צריך את השטויות האלו. להווי ידוע שערסים הולכים מכות באחת משתי סיטואציות: כשנקרה לדרכם מישהו תמים ברגע הלא נכון, או כשהם נתקלים בערסים אחרים. המשט הציב בפני צבא ישראל את שתי הסיטואציות גם יחד: אל מול החננות של חמש הספינות האחרות, ישראל הפעילה אלימות כמעט אגבית. אבל כשגילתה שעל המאבי מרמרה יש ערסים אחרים, התחילו המכות הרציניות.

מסתבר, אם כן, שלא צריך השכלה נרחבת בתורת המלחמה כדי לנתח את פעולותיה של ישראל בימים האחרונים – מספיקה בהחלט השכלה שכונתית אלמנטרית.

ואכן, זמן קצר אחרי ארועי אותו בוקר, כבר יצאו בכירים בצה"ל בהצהרות גאוותיות על כך ש"יצרנו הרתעה". בויכוח בבלוג של טל גלילי טענתי שהאמירה הזו הופכת את הפעולה על המאבי מרמרה לפעולת טרור – שימוש באלימות כלפי אזרחים כדי לזרוע פחד לשם השגת מטרות פוליטיות – אבל בעצם אני לא בטוח שמגיע להתנהגות הזו לזכות בתואר של טרור. לא, זו סתם בריונות שכונתית אינפנטילית. ובהמשך לפרשנות כזו, איך נופתע שכשמגיעה המשטרה, מיד מתחילה ישראל לצעוק ש"זה הוא התחיל" ו"מה אתה רוצה ממני"?

הפרוייקט החדש (והמצויין) של "ההם", הבלוג "המדרון החלקלק", מרכז את העדויות היומיומיות להתפרקותה של הדמוקרטיה הישראלית. יוסי גורביץ הקדים אותם בכמה שנים בטורו "התפוררות הדמוקרטיה" בנענע. אבל התפוררותה של הדמוקרטיה הישראלית התחילה כשישראל החליטה שהדרך הטובה ביותר עבורה לשרוד היא באמצעות דוקטרינת המדינה המשוגעת. כי זאת יש לזכור: דוקטרינת המדינה המשוגעת מניחה שפעולה בלתי-רציונלית תגרום לתגובה הרציונלית הרצויה בצד השני. אם שני הצדדים נוקטים באותה דוקטרינה, או במילים אחרות, אם שני ערסים נפגשים, הקורבן הראשון היא הרציונליות. זו הסיבה שמדינות משוגעות הן אף פעם לא דמוקרטיות. כי כשאתה מתחיל להתנהג כמו ערס, עד מהרה כולם יחשבו שאתה ערס, ואם לא תפסיק מספיק מוקדם, בסוף באמת תהיה ערס.

זו הסיבה שהעולם כבר שנים מחכה שנחליט באיזה צד אנחנו עומדים – בצד של המדינה הדמוקרטית המערבית הליברלית, או בצד של המדינה המשוגעת. גם אני חושב שהגיע הזמן שנחליט. כי יותר משההרתעה הישראלית של ימינו מרתיעה את אויבינו ומבקרינו, היא מרתיעה אותי.

  1. ישנן הקבלות רבות בין ההתפתחות הזו להתפתחות של המושג המקביל בארה"ב. אינני היסטוריון צבאי, ויתכן שמי שבקיא יותר בדברים יוכל לסתור את דברי בקלות, אבל התחושה שלי היא שההתפתחות הזו הייתה עצמאית בשתי המדינות, ולא הגררות של מדינה אחת אחרי השניה. []

18 Replies to “הרתעת לילה”

  1. אתה אומר שהמערב עצבני עלינו כי אנחנו משחקים אותה "דמוקרטיה ליברלית מערבית ומשוגעת".
    טענה מעניינת (ברצינות).

    אשמח לסימוכין בהמשך על זה :)

    בברכה,
    טל

  2. רק לגבי סוריה: ישראל לא ממש "תקפה ראשונה". חיל האוויר הפציץ את שדות התעופה הסורים רק אחרי שמטוסים סורים, בדרכם בתי הזיקוק, הפציצו את עין החורש. לאורך כל ששת הימים הפגיזו הסורים את ישובי עמק החולה. ביום שלישי, 6 ביוני 1967, ניסה גדוד טנקים סורי לתקוף את תל דן ואת קיבוץ דן, אך נהדף על ידי צה"ל. רק ביום שישי, 9 ביוני, החל כיבוש רמת הגולן.

  3. חוץ מזה שזה כנראה טקסט האקטואליה הכי חשוב שקראתי בשנה האחרונה, אם לא יותר
    וחוץ מזה שפצחתי במסע הפצה נמרץ שלו בכל הערוצים
    וחוץ מזה שדמעות חונקות את גרוני ורציתי להגיד תודה מקרב לב שותת
    וחוץ מזה שהתחלתי להתנסח כמו טוקבקיסט

    …הזכרת לי משהו שכתבתי פעם, מזמן, אפרופו מלחמת יום כיפור: שישראל נתפסה עם המכנסיים למטה, ובמקום להתעשת ולהפיק לקחים הזדיינה בחגורת צניעות מתוצרת ארה"ב.

    וכן, הניסיון הזה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, שמשון דער נעבעך כמו שאמר אשכול עוד לפני (?) ששת הימים. גוליית ששולח קומנדו* נגד רוגטקות ומתפלא שלא מאמינים לו שהוא דויד.
    (* אה, עם רובי-צבע; איך אנשי המשט היו יכולים או אמורים לדעת? הם הרי מאמינים בטבח בג'נין וכיו"ב; חייל צה"ל בשבילם זה נאצי בשבילנו; עכשיו לך תגיד להם שאסור להשוות.)

    אני אימצתי את ההגדרה "ארגון נרקיסיסטי": ארגון שהזהות העצמית שלו מאבדת קשר עם המציאות בלולאה זדונית. תרגמתי לא מזמן מאמר מצוין שהסביר את הדינמיקה הזאת (בהקשר של ניהול). אם תרצה אחפש אותו.

  4. ערן – האמת היא שלא הייתי בטוח לגבי הכללת ההערה ההיא לגבי ששת הימים. בכל אופן, היא אינה עקרונית לטיעון שלי, אבל תודה על התיקון.

    מרמיט – תודה על המילים החמות. אשמח אם תפנה אותי למאמר (המתורגם או המקורי, אם הוא באנגלית). לא שיש לי הרבה זמן לקרוא, אבל נשמור ליום סגריר.

  5. נכון שמלחמת יום כיפור הוכיחה למדינות ערב שאפילו אם ישראל תיתפס במצב הקשה ביותר האפשרי המלחמה תסתיים כשהן מובסות, אבל ההשלכות שלה לא היו רק שמאז אף מדינה ערבית לא תקפה את ישראל, אלא גם שאותן מדינות שלא חתמו עם ישראל מאז על הסכם שלום (כלומר, סוריה) פשוט מצאו דרך אחרת להילחם בה – באמצעות ארגונים לא מדינתיים.

    כך שגם אם נקבל את הגישה שלך שישראל עברה ל"הרתעה באמצעות התחרפנות", זה לא קרה בגלל שהיא פשוט לא הבינה את תוצאות מלחמת יום כיפור וחשבה בטעות שהיא מוכיחה שכוח ההתרעה אבד לה, כמו שאתה כותב, אלא בגלל שמאז ניצב מולה איום אחר. או, במילים אחרות, ישראל גילתה שהיא אולי יודעת ליצור הרתעה מול מדינות, אבל היא לא יודעת – או לכל הפחות מתקשה יותר – לעשות זאת מול ארגונים מסוגם של חיזבאללה וחמאס.

    מה שמחזיר אותנו לאותן מדינות שלשיטתך פשוט מאוכזבות מישראל ומדרכי פעולתה. העובדות מראות שגם הן, כולל נורווגיה שהזכרת למשל, לא ממש מצאו דרך מוצלחת להילחם באויבים מן הסוג הזה, ולא נראה שלישראל יש הרבה מה ללמוד ממה שהן עושות במרחק של אלפי ק"מ ממדינותיהן, באפגינסטן.

  6. טוב, אז המאמר (הקצר למדי!) נקרא
    Leadership, Vision, Values and Systemic Wisdom
    והוא זמין בלינק הזה:
    http://www.emeraldinsight.com/Insight/viewContentItem.do?contentId=1410330&contentType=Article

    מניח שתוכל לקרוא אותו באמצעות אחת הספריות האוניברסיטאיות המקוונות. בכל מקרה אני יכול לשלוח את המאמר המתורגם, אם מישהו מעוניין.

    ולקינוח, דוגמא טרייה לתזה שלך: בני גנץ מתפאר בהישגי ישראל במלחמת לבנון השלישית. כן, השלישית, זאת לא טעות.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000563836

    נראה שקובעי המדיניות והטוקבקיסטים הגיעו לסימביוזה מושלמת.

  7. בהמשך ליונתן, וכדי לחדד את הנקודה: כל מה שאתה אומר נכון, חוץ מההשוואה ל"מדינות מערביות וליברליות" שהן כביכול שפויות יותר מישראל. ארה"ב, בריטניה וכל בנות בריתן עושות בעיראק ובאפגניסטן דברים הרבה יותר גרועים ממה שישראל עושה לפלסטינים.

  8. אמיתי,

    גם בימי האפרטהייד בדרום אפריקה, ארה"ב היתה מעורבת באינספור מלחמות מלוכלכות, באמריקה הלטינית למשל. לאנגלים היה את פוקלנד, וכו'.

    אבל עליהן לא הוטל חרם. למה? אולי זה נובע ממעמדן כמעצמות ומהתדמית הליברלית שלהן. אבל יכול להיות שזה בגלל שמלחמות נתפסות כאירוע נקודתי, חולף (גם אם הן נמשכות 7 שנים כמו ההסתבכות הנוכחית של ארה"ב בעיראק). יכול להיות שדעת-הקהל העולמית יותר נרעשת כשמדינה עושה את זה לתושבים בשטחה, כמצב קבוע. (ונכון שלאנגלים היתה את צפון אירלנד, אבל זה נפתר בינתיים).

    ארה"ב עוררה הרבה שנאה בימי בוש השני. לא רק האיראנים ראו בה "השטן הגדול". אובמה שינה את זה. אולי זה רק "מיתוג מחדש" של אותה ארה"ב ישנה ולא-אהובה, כמו שטוענת נעמי קליין. אבל איך שלא תציג את זה, בארה"ב נבחר בן מיעוטים לנשיא. בישראל, בינתיים, חברת כנסת בת-מיעוטים כמעט חוטפת מכות בפרלמנט. אז מי יותר משוגע?

  9. לדעתי אנחנו האשכנזי הנאור שגר בשכונה הכי ערסית בעולם, מה לעשות צריך לפתח מערכת ציפורניים תואמת שכונה. ואם כל יום / חודש / שנה, קם ערס תורן באיום חדש וגם מגשים אותו (בין אם מבית ובין אם מבחוץ) צריך להגיב.. בין אם זה קיצוני כמו טילים על איזור הצפון או צינורות קאסם מהדרום, ובין אם זה ערס (IHH) שפולש לטריטוריה שלך כדי להרשים את החברה, או כדי להוסיף עוד קצת אבק שריפה לחבית הנפיצה בעולם.

    ..המילה "תבוסה" לא מופיעה, כי אנחנו בנויים להגנה. לעקוץ את הערס התורן שנובח נובח ובסוף גם נושך, ולהחזיר את "הבנים הביתה", כי פה בבית כמיטב המסורת היהודית יהיו ביקורות מקיר לקיר ומחאות מראה, שדרכם העולם הדמוקרטי שופט אותנו, ואולי כי אנחנו מדינה רודפת שלום בסופו של דבר.

    לגבי "חברת הכנסת" זה רק מוכיח כמה האשכנז מהשכונה אנחנו. בכל מדינה נאורה דמוקרטית היא כבר היתה בכלא באשמת בגידה בארצה.

  10. העניין, אמיר, הוא בדיוק זה שאין שום פרופורציה בין ההתקפה על ישראל לבין התגובה. ב-10 שנות קסאם נהרגו 22 אנשים – תוצאה מזעזעת וחמורה, אבל שאין לה שום פרופורציה למספר ההרוגים בעופרת יצוקה.
    ישראל שיחקה במשחק ה'בעל הבית השתגע'. זה לא אני אומר, זה אשכנזי אמר.
    כמובן שמצד אחד, זה סיבך את ישראל בבוץ עד צוואר, ומצד שני ההישגים היו מוגבלים – ירידה זמנית בירי הקסאמים.

    ולגבי זועבי – אתה מכיר מדינה נאורה דמוקרטית שזרקה חבר פרלמנט לכלא באשמת בגידה? כי אם לא, זה שתצעק את זה חזק לא הופך את זה לנכון.

  11. מאז עידן האטום תפקידו של הצבא השתנה. תפקידו העיקרי לא עוד להכריע בשדה הקרב, אלא להימנע מהפעלת האש באמצעות הרתעה. האחרונה נבנת בעזרת מערך של יכולות, אבל גם כוונות. הנכונות להשתמש בכוח. היא הגורם המאזן את המערכת האזורית. הרתעה מובילה לשלום. לא במקרה, טוענים מידי פעם שמ"דימונה יבוא השלום".

    אגב, אם אפשר לייצר הרתעה גם באמצעים לא-אלימים כמו צריבת תודעה ומלחמת מידע, אדרבא.

    ישראל היא עוף מוזר בכל. לא רק בתחומים של חוץ וביטחון, אלא גם בנושאי חברה ורוח, דת, פוליטיקה ומדינה. מצחיק, שתמיד במודלים תיאורטיים, לרוב, ישראל אינה תואמת בשלמות מסוימת לאף אחת. פה אני דווקא מסכים איתך.

  12. אני מניח שאתה גר באיזור המרכז (והבטוח לעת עתה), וסביר שלא נחת לך קסאם או גראד ליד הבית או בקפה השכונתי שלך… אני נמלטתי על נפשי משדרות עם משפחתי, אחרי שכלו כל הקיצים לפני 3 שנים, עזבתי עבודה, חברים, משפחה ועד היום אני מתקשה לשקם את מה שהשגתי בדם ויזע. עד היום הטראומה היא חלק בלתי נפרד מחיינו, (אני לא מנסה לסחוט רגש, אבל באמת חשוב לי שתבין את המצב)

    אני מניח שאתה מניח שלא היית מסוגל לגדל את ילדיך תחת איום קיומי על בסיס יום יומי ו"צבע אדום" שחרות להם בין האונות כשריטה שתלווה אותם כל חייהם.

    אין לי מושג למה ציפית מהממשלה שלך, שנהגה באיפוק חסר פרופורציות בכל קנה מידה עולמי במשך 8 שנים. נסה לדמיין כל מדינה כולל הנאורות שבהם תחת התקפה בלתי פוסקת, זה שנהרגו "מעט" אנשים יחסית לכמויות הבלתי נדלות של הנשק הלא מתוחכם שהיה ברשותם (היה סמוך ובטוח שבסיבוב הקרוב הוא יהיה יותר מדוייק ומפלצתי ועם טווח ארוך יותר, בתמיכת האירנים, הסורים וכספי ה-IHH שזועבי וחבריה מבית היו על ספינתם) לא אומר שכוונתם היתה להרוס "רק" 22 משפחות. הכוונה היתה אלפי משפחות.

    אני חושב ש"פרשת עזה" (מההתנתקות ועד היום) צריכה לפקוח את עינינו לגבי המשך המשא ומתן עם שכנינו ולראות בעין מפוקחת את מטרתם ורצונם שמנהיגיה, תתי מנהיגיה, ורוב מוחץ של העם מכוון אליה. אני מניח שעתה עקבת אחרי השתלשלות הענינים, ובל נשכח את "פרשת אוסלו" שהיא כבר היסטוריה רחוקה ונשכחת.

    לגבי זועבי, לא בדקתי מדינות אחרות ולדעתי אין כדוגמת ישראל בעולם מבחינת המצב הביטחוני. שוב.. התמונה הבהירה שאני רואה: חברת כנסת היתה על ספינת אויב (IHH) בתחפושת של ספינת שלום, שבאה לעורר פרובוקציה ולתמוך בטרור הפלסטיני, כפי שאתה יודע על הספינה היו טרוריסטים שמטרתם היתה לשבור את הסגר על עזה המתחמשת.

    גילו נאות, אני לא ימני ואני לא שמאלני. משתדל לראות את התמונה הכוללת, מתי שיש לי ביקורת כלפי הימין אני מבטא אותה במלוא העוצמה, ומתי שעיני חבריי, אחיי, ואנשים שחיים במדינה הזאת עצומות אשתדל לעזור להם לפקוח אותם.

  13. יונתן ואמיתי – שימו לב שבשום מקום לא דיברתי על הדברים עצמם שישראל עושה, אלא רק על המוטיבציה (המוצהרת) שלהם. אני חושב שהרשו לישראל לעשות כמה וכמה דברים בלי ביקורת בינלאומית, כאשר הם נתפסו כחלק מההרתעה במשמעותה הישנה (לעזאזל, עצם העובדה שהעולם עוד לא נפל עלינו בגלל האין-נשק-גרעיני שלנו זה חתיכת דבר). אבל כשישראל פועלת כמו מדינה משוגעת, זה מושך תשומת לב יותר מאשר סתם מלחמה, ויותר מאשר כשמדינה דיקטטורית מתנהגת בצורה משוגעת.

    אמיר – אם דיברת אל נדב, הוא דווקא גר בקיבוץ רביבים, שבהחלט נמצא בטווח הקסאמים. לא שאני חושב שזה צריך להיות קשור למשהו.

  14. דובי: הקיבוץ שלי לא נמצא בטווח הקסאמים, אבל אני עובד בספיר, ושמעתי כבר לא צבע אדום אחד ולא שניים. חלקים גדולים מהמשפחה שלי חיים בשדרות וחוו את הקסאמים בצורה הכי גרועה שאפשר. חוויתי קסאמים על בשרי, וזה דבר נורא שצריך להיפסק בהקדם.
    אבל:
    קודם כל, את זה שהתגובה של עופרת יצוקה לקסאמים לא הייתה פרופורציונית לא אני אומר – זה אשכנזי אמר. כך שדוקטרינת 'הערס השכונתי' היא דוקטרינה מוצהרת של מדינת ישראל.
    שנית, מי שגר באזור וחווה את הקסאמים, ולא את הנראטיב של כלי התקשורת הישראליים, יודע שהדבר היחיד שעצר את הקסאמים באפקטיביות היה התהדיה, ולא עופרת יצוקה. עכשיו יש קסאמים, ולא פחות משהיו לפני עופרת יצוקה.

    לגבי זועבי: אז אתה פשוט מניח שכולם גרועים כמוך, ואז פועל על סמך ההנחה הזו. נפלא.

  15. שלום עליכם
    הסיבות בסופו של מדינת ישראל:
    כי היהודים לא מכבדים את החוקים האוניברסליים
    בגלל הכיבוש של פלסטין הוא בלתי חוקי 1948
    כי היהודים היו הגורם לבעיות בארצות
    הערבית והאסלאמית
    אין הוכחה כי פלסטין למדינה יהודית
    מכיוון שמספר הערבים והמוסלמים יותר את העם היהודי
    בגלל נוכחותם של יהודים פלסטין טעות גדולה
    רודף אחרי המוות וההרס של יהודי פלסטין

סגור לתגובות.