אותך להאג!

ספיח מכמה אירועים מהזמן האחרון (פרשת קם-נווה, הדו"ח החדש של אם תרצו ואפילו השיר הדבילי של עמיר בניון).

בתקופה האחרונה בדקתי (המון) בחינות של סטודנטים בנושאי ארגונים בינלאומיים. אחד הנושאים שהם התבקשו לדון בו הוא הדילמה סביב ההאשמות כנגד צבא קנדה על כך שהוא סיכן את חייהם של עצירים אפגנים כאשר העביר אותם לידי הרשויות האפגניות בין אם מתוך בורות בנוגע לשימוש בעינויים שם, או (גרוע מכך) מתוך כוונת מכוון שהעצירים יעונו בידי האפגנים. לפרשה הזו יש המון נקודות מפגש עם ארועים מהזמן האחרון בארץ. בין השאר, היא נחשפה על-ידי אדם אחד, ריצ'ארד קולבין, לשעבר דיפלומט קנדי. לטענתו הוא התריע בפני מפקדי הצבא על הבעיתיות שבהעברת עצירים לידי האפגנים, אך לא קיבל כל התייחסות. לבסוף חשף את הדברים בפני הפרלמנט הקנדי. יהונתן דחוח-הלוי מיהר להשוות בין המקרים כהוכחה לכך שמעשיה של קם אינם ראויים מכיוון שאפשר להשיג תוצאות גם בלי לסכן את בטחון המדינה. בכך הוא התעלם מהעובדה שקולבין היה דיפלומט בכיר מספיק כדי שלדבריו יהיה משקל גם בלי מסמוך, בעוד שקם הייתה בסך הכל פקידה ואיש לא היה מקשיב לה (למעשה, בישראל לא בטוח שהיו מקשיבים גם לדיפלומט בכיר) – למעשה, אילולא התפוצצה הפרשה סביב קם עצמה, עד היום לאף אחד לא היה אכפת מאותה ידיעה נשכחת של אורי בלאו.

אבל דחוח-הלוי גם התעלם ממה שקרה לקולבין עצמו בעקבות אותה החשיפה. צבא קנדה עשה לו למטרה להכפיש את שמו ואף להפוך אותו לנאשם בפרשה, משום שלכאורה הוא ידע על העינויים אבל אף מסמך שהעביר לידי הצבא לא נקט במילה המפורשת (קולבין, מצידו, ניסה להמנע בדיוק ממסמוך מפורש שיטיל דופי בקצינים, והעדיף לאפשר לצבא לתקן את דרכיו מבפנים. לא עבד). מסע הכפשה שהתנהל כנגד קולבין הבהיר לכולם שגם כאן בקנדה למלשינים לא תהי תקווה. אם יש משהו ללמוד מסיפורו של קולבין הוא שאפילו במדינות שלכאורה מגינות על ה-whistle blowers, עדיין רוב המקורות יעשו בחוכמה אם יעבירו את המידע שלהם דרך שכבת המגן של העיתונות.

אבל לא על זה רציתי לדבר. באותם מאות מבחנים שקראתי, התבקשו הסטודנטים להביע דעתם על האחריות של צבא קנדה למעשים ומה צריך להעשות עם האחראים. גם אם נתעלם מאינספור התלמידים שהתעקשו לבלבל בין ההאשמות כנגד קנדה (שלא נגעו להתעללות ישירה, אלא רק להעברת עצירים לידי האפגנים בלי בקרה נאותה) לבין ההאשמות כנגד חיילי ארה"ב באבו-גרייב ((אם כי הייתי מצפה מסטודנטים קנדים לדעת להבדיל בין ארה"ב לקנדה – זו טעות שהייתי מקבל בהבנה בארץ, נגיד, אבל בקנדה עצמה?!)), הרי שהופתעתי מהמהירות שבה אותם ילדים מוכנים לזרוק את חיילי מדינתם לידי בית המשפט הפלילי בהאג. במידה רבה אותם סטודנטים קנדיים הם תמונת מראה של המציאות הישראלית, בה מגינים מכל משמר על החיילים פן יעמדו למשפט בפני סמכות כלשהי שאינה סמכותו של הצבא עצמו, על כל המשתמע מכך, ואם בכלל.

אבל אם אפשר להנהן בעצב מהול בהבנה לאור תשובותיהם של הסטודנטים – לעזאזל, הם חיים בקנדה, מה להם ולצבא, פשעים כנגד האנושות ובית המשפט הפלילי בהאג? – עצוב ומטריד יותר לראות את ההתייחסות הישראלית לסוגיית הפשעים כנגד האנושות, ששקועה כולה בחוסר הבנה קריטי של אופן פעילותו של בית המפשט הבינלאומי.

בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג (שעל אמנת רומא להקמתו ישראל חתומה, אך טרם אשררה [תיקון: ישראל חתמה על האמנה אך משכה את חתימתה בדיעבד, יחד עם ארה"ב], ולכן היא אינה חברה בבית המשפט) הוא בית משפט משלים. המשמעות של זה היא שבית המשפט אינו מתערב בענייניהן של מדינות עם מערכת משפטית מתפקדת. בית המשפט נכנס לפעולה רק כאשר המערכת המשפטית במדינה מסויימת "אינה מסוגלת או אינה מוכנה" לקיים משפט הוגן למואשמים בפשעים כנגד האנושות. "אינה מסוגלת" היא מערכת משפטית שקרסה וחדלה לתפקד. "אינה מוכנה" היא מערכת משפטית שגויסה להגנתם של אותם אלו הנאשמים בפשעים שכאלו.

למרבה האירוניה, אם כן, תנועות כמו "אם תרצו" דווקא מספקות תחמושת בידי אלו המעוניינים להביא קציני צה"ל לדין בהאג: הם מוכיחים, בדבריהם ובמעשיהם, שישראל אינה מוכנה לדון ברצינות ובאופן הוגן בעניינם של חיילים שנחשדים בביצוע פשעים כנגד האנושות. ערוותם של קצינים בכירים נחשפה כשהם פעלו (לכאורה) בניגוד לפסיקת בג"צ (שבעצמו פסק על פי הדין הבינלאומי), וכל המדינה רועשת על עצם החשיפה. איזה מין מסר הדבר מעביר לשופטים בהאג? לכשידונו בעניינו של קצין צה"ל כלשהו ויחליטו אם ראוי שבית המשפט יתערב, מה הם יבינו מכך שאפילו אחרי החשיפה, אין המדינה עושה דבר בנוגע לאלוף נווה? הסירוב של המדינה לחקור ארוע כזה, כמו גם ארועים אחרים של חשד לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, דוגמת אלו שנחשפו על-ידי "שוברים שתיקה", וכן סירובה של ישראל להשתתף בחקירות בינלאומיות כגון זו שהובילה לדו"ח גולדסטון, מחזקת את הסבירות שקרוב היום בו יפסוק בית המשפט בהאג שהמערכת המשפטית בישראל "אינה מוכנה" לקיים משפט הוגן למעורבים בארועים כאלה, וכך תפתח הדרך בפני מגישי התביעות למיניהם.

בית המשפט בהאג, צריך לזכור, יותר משהוא בית משפט שנועד לערוך משפטים לפושעים, הוא בעיקר אמצעי לחץ על מדינות לשמור על החוק הבינלאומי בגבולן. הוא כלי מוגבל, לקוי מן היסוד ושנוי במחלוקת מוצדקת בעליל. אבל הוא קיים, וישראל (שאינה ארה"ב ואף לא סין) לא יכולה להמשיך להתעלם מקיומו. ישראל חייבת לחשוב מחדש על מדיניותה כלפי האשמות בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות – אם לא בשביל הנשמה, אז לפחות בשביל שלא לחשוף את חייליה למשפט בבית המשפט הבינלאומי.

16 Replies to “אותך להאג!”

  1. מהן בדיוק העברות שעליהן ניתן לשפוט בבית המשפט בהאג? (אני מרשה לעצמי לקוות שהשם "בית משפט" רומז שיש חוק עונשין יחיד, חד משמעי ומוגדר היטב שקובע מהן כל העבירות, ומה העונש המירבי על כל אחת). מתי נקבעה הרשימה, ועל ידי מי?

    יש לי תחושה מאוד חזקה, מאוד לא נוחה (ולא מאוד מבוססת) שהרשימה הזאת היא לא יותר מפנטזיה של אנשים שעבורם מלחמה היא בעיקר דיון תיאורטי. האם יש מדינה במערב אירופה שלא עברה על סעיפים רבים באמנות השונות ב-250 השנים האחרונות? למעשה, האם מדינות אירופה נלחמו אי פעם ולו במלחמה אחת שבה *לא* ביצעו פשעי מלחמה? (לא, לשלוח 200 חיילים לעיראק הרחוקה זה לא להילחם במלחמה).

    אין ספק שחוק בינלאומי זה דרך טוב. אם נגלה שצה"ל אונס בשיטתיות נשים פלסטיניות, אני הראשון שיתמוך במשפט פלילי לרמטכ"ל. אבל אני לא חושב שישראל צריכה לפחד להכריז שחלק לא קטן מהחוקים הבינלאומיים הם מגוחכים, ואנחנו לא רואים עצמנו מחוייבים לפעול לפיהם.

    אתה צודק שגם אחרי הכרזה כזאת, עדיין יש לנו את הבעיה הטכנית של איך למנוע מהקצינים שלנו להאסר ולהגיע לאותו בית דין הזוי. אבל נראה לי שלהשתתף בתיאטרון האבסורד ולשפוט את אותם קצינים בעצמנו זה לשפוך את התינוק ביחד עם המים.

  2. פלוני- שתי הערות:
    1)המושג של "פשע מלחמה" לא היה קיים בכלל עד סוף מלחמת העולם הראשונה, וכפי שאנו מכירים אותו כיום הוא קיים רק ממלחמת העולם השניה, כך שהשוואה ל"200 השנים האחרונות" לא רלוונטית בעליל.

    2)בהינתן זאת, ומתוך זה שאכן בכל מלחמה כמעט יש חיילים שיבצעו פשעי מלחמה על דעת עצמם, השאלה אם מבצעי הפשעים האלו הם חלק מהנורמה ומוגנים ע"י המערכת או שהם מוקעים מקרבה ונרדפים על ידה. התפקיד של בית המשפט בהאג הוא להפעיל לחץ על מדינות כדי שזה יהיה המקרה השני ולא הראשון.

  3. פלוני: העבירות נקבעו והוגדרו באמנת רומא שהקימה את בית המשפט הבינלאומי (וכאמור, ישראל חתמה עליה אבל לא אשררה אותה). יתר על כן, לבית המשפט אין סמכות לגבי פשעים שבוצעו לפני הקמתו, והוא נמנע מהגדרות לא ברורות. למשל, אחד הדברים שמוגדרים באמנה כפשע שתחת סמכותו של בית המשפט הוא "פשעים של תוקפנות", אבל אין פירוט של משמעות המונח. על כן, בית המשפט אינו משתמש בסעיף הזה וממתין לועדה שאמורה להוסיף תיקון לאמנת רומא שתגדיר במדוייק מה משמעות הסעיף.
    אתה מוזמן לקרוא את אמנת רומא ולהחליט אם ההגדרות שניתנות שם מספקות אותך או לא. הסעיף הרלוונטי להגדרות של פשעים הוא: http://untreaty.un.org/cod/icc/statute/99_corr/2.htm

    שאר הסעיפים נמצאים כאן: http://untreaty.un.org/cod/icc/statute/romefra.htm

  4. "אבל נראה לי שלהשתתף בתיאטרון האבסורד ולשפוט את אותם קצינים בעצמנו זה לשפוך את התינוק ביחד עם המים."

    מרתק. אתה אשכרה לא רואה איך שאתה מספק הצדקה לאלה מאיתנו שחושבים שאין עוד ברירה אלא האג.

  5. תיקון עובדתי: ישראל אינה חתומה על אמנת רומא, המקימה את ביהמ"ש הפלילי בהאג. היא הסיגה את חתימתה מהאמנה לאחר שארה"ב עשתה זאת. בכך הפכה להיות אחת מ-3 מדינות ש"הסירו" חתימה מהאמנה – ביחד עם ארה"ב וסודן.

    כתוצאה מכך, הדרך היחידה שבה האג תקנה סמכות על ישראל היא על ידי הסכמה בדיעבד של מדינה אחרת שבשטחה בוצעו לכאורה פשעים ובמידה והתובע ימצא שיש עילה לחקירה; אם ישראל תסכים לחקירה אד-הוק לעניין מסויים; או אם מועצת הבטחון של האו"ם תחליט להפנות את העניין לעיונו של התובע.
    בקשה של הרש"פ בעניין בחינת מעמדה כאוטונומיה היכולה להיכנס לאמנה ולתת הסכמתה לחקירת פשעים לכאורה שבוצעו בשטחה לפי ס' 13(2) לאמנת רומא מצויה כרגע בשולחנו של התובע, אולם ההכרעה בה לא נראית קרובה ולא נראית לטובת הרש"פ (בעיקר משום החשש ליצור חזית ורשת רחבה מדי של סמכות).

    כמו כן, וגם אם יוכח מעבר לכל ספק כי לביהמ"ש בהאג יש יכולת לטעון לסמכות מבחינה פרוצדוראלית בגלל התקיימות אחת הסיבות לעיל, לא בטוח שהוא יוכל לדון מהותית בעניין בגלל סוגיית התנאי לפיו ביה"ד דן רק בתביעות בהן המדינה "אינה יכולה או אינה מסוגלת", שכן לאחרונה קבע ביהמ"ש העליון הספרדי כי תחקרים צה"ליים, המבוצעים על ידי גורמים עצמאיים כמו למשל קבו"ד או וועח"ק עצמאית, עונים לכדי התנאי הזה לפחות בכל הנוגע לחקיקה הלאומית הספרדית.

  6. לא נעים לי לקלקל לך עם העובדות, אבל המדינה לא "סרבה לחקור" את הטענות שעלו בכתבה (לא "ידיעה") של אורי בלאו, והן אכן נבדקו על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

  7. אהא. נבדקו. תקשיב: אין מצב שעצם נוכחותו של אדם מסוים משנה את התנאים העובדתיים שלפיהם מותר או אסור לבצע חיסול. אוקיי? אין. לא קיים. כשבית המשפט אומר "מותר להרוג רק כשאין ברירה והסכנה לחיי הכוחות גדולה מדי", ואז עלוב הפיקוד כותב "אם א' נמצא שם תעצרו, אבל אם ב' נמצא שם מותר לחסל", זו הפרה של הוראת בג"ץ. נקודה. לא רציך תואר משפטי בשביל להבין את זה. וגם אם הדיווח (השקרי, מן הסתם) של מה שקרה בחיסול עצמו תואם את הוראות בג"ץ, הרי שהפקודה כלשונה אינה חוקית, ועל זה מדברים.

    אבל עזוב, אתה חי במדינה שבה הפצ"ר נתפסה עם המכנסיים למטה כשהיא מציעה מספר הסברים שקריים שונים בכדי לטייח את רציחתו בדם קר של ילד בן 11 – ואל זו בלבד שאינה מאבדת את רשיון עריכת הדין שלה, אלא היא מקודמת למעמד של שופטת. אז בואו נפסיק להעמיד פנים שהמדינה הזו חוקרת בצורה רצינית הפרות חוק שקשורות לרצח פלסטינים, טוב?

  8. דובי – תודה רבה על הלינק. שמחתי לראות שלפחות צדקתי בהנחה שלי שיש רשימת פשעים די מוגדרת היטב.

    לגופו של עניין, עברתי פחות או יותר על הרשימה. כמו שניחשתי, רוב הסעיפים סבירים לחלוטין (ואלה גם הסעיפים שעליהם שפטו עד היום אנשים) – כמה עשרות סעיפים נגד פגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע, שימוש בילדים כחיילים, שימוש באזרחים כ"מגן אנושי", אונס וכו' (שאלת אגב: איך זה שעוד לא הוצא צו מאסר בינלאומי נגד בכירי חמאס? האם יש איזשהם ספקות שחמאס עובר על כמה עשרות סעיפים באמנה? האם יש ספק שאין מערכת משפט מתפקדת ברצועה שיכולה לשפוט את אותם בכירים?).

    חוץ מזה יש כמה סעיפים שהם בעיקר מוזרים (Employing bullets which expand or flatten easily in the human body), ולא יותר משניים-שלושה סעיפים שהם הבעייתיים באמת. אני מניח שרוב התלונות נגד ישראל הם בנוגע לסעיף האוסר על
    Intentionally launching an attack in the knowledge that such attack will cause incidental loss of life or injury to civilians or damage to civilian objects or widespread, long-term and severe damage to the natural environment which would be clearly excessive in relation to the concrete and direct overall military advantage anticipated;

    זה נראה לי סעיף רע מאוד. כל סעיף שמכיל מילים "clearly" או "reasonable" היה נראה לי רע. בתור דוגמא, נניח שבכיר בזרוע הצבאית של חמאס יושב בבניין בעזה. הוא יזם כבר מספר פיגועים שבהם נהרגו עשרות ישראלים, ואין ספק שהוא לא "חזר בתשובה" ושהוא ימשיך ליזום פיגועים כאלה בעתיד, למרות שכרגע אין שום פיגוע ספציפי בקנה – לא מדובר ב"פצצה מתקתקת". אין ספק שחיסולו של אותו בכיר ישיג לישראל "military advantage", ולכן הסעיף הזה לא אוסר להוריד את הבניין, גם אם כרגע נמצאים בו עוד כמה אנשים. כמה אנשים זה כבר "clearly excessive"? שניים? חמישה? עשרים? מאה? והאם ילד בן 11 שווה למשל שלושה מבוגרים בני 60?

    בעצם המשמעות של הסעיף הזה היא "הכוח הפוליטי של אותה מדינה וחברותיה יחליט מה מותר ומה אסור לה לעשות". לא נראה לי שעל ישראל יש חובה מוסרית לשחק לפי החוק הזה.

    רק עוד שאלה אחרונה – אולי מישהו יכול להסביר לי את פסיקת בג"צ על בחיסולים ו"פצצות מתקתקות"? שמעתי כמה פעמים שהיא התבססה על החוק הבינלאומי – אני מניח שהכוונה היא לאמנת רומא. אבל לא מצאתי באמנה שום התייחסות לסכנה מיידית לעומת סכנה עתידית. עד כמה שאני מבין כל אדם שמעורב באיזשהו אופן בתקיפות נגד ישראל הוא לוחם אוי ויש זכות לחסל אותו, גם במחיר של פגיעה (לא "מוגזמת") בחפים מפשע. לא?

    אה, רציתי גם להסביר שוב מה ניסיתי להגיד בטיעון ה"250 שנה", אבל התגובה הזאת כבר ארוכה מאוד בלאו הכי. אולי ננסה שוב מחר.

  9. דובי – פוסט מרתק, כתמיד.
    והתגובות גם כן משכילות. תודה על הלינק לחוקי ביהמ"ש הבינ"ל.

  10. למה הסטודנטים הקנדים מוכנים כל כך בקלות לזרוק את החיילים שלהם להאג?
    כי הם יודעים שהם עצמם לא יהיו אף פעם חיילים וכל מה שהם מציעים לאחרים
    אף פעם לא יחול עליהם.
    החיילים הרי הם החבר'ה הלא משכילים, לא הסטודנטים שלך…
    אז אולי כל מה שאתה רואה הוא את ההשלכה של ביטול חובת השירות הצבאי.

  11. G, טענה מעניינת, אבל אני חושש שהתשובה היא פשוטה יותר, אם כי כך היא אינה משרתת את האג'נדה הפוליטית האישית שלך: הם חושבים שכך הם יראו יותר נאורים בעיני הקורא. העובדה שמי שכתב כך קיבל ציון נמוך בדרך כלל (מכיוון שהם היו אמורים לתת טיעונים לכאן ולכאן, לא להשתלח בצבא), יש לקוות, תביא לשיפור (אם לא מיד, אז עם הזמן).

    אגב, דווקא אחד הסטודנטים שלי השנה הוא גם קצין בצבא הקנדי – אבל הוא, כמובן, הכיר את העובדות לאשורן, אז הוא ידע לדון בנושא קצת יותר ברצינות.

  12. לפלוני,
    הדיון המשפטני בסעיפים השונים איננו ממש רלוונטי. יש לנו יותר מסעיף אחד שעל פיו יכולים להפנות אותנו להאג. להזכירך, כבר היינו שם עם הגדר/חומה. עד עכשיו אנחנו נהנים מההגנה של הגדולים שחוששים שעלולים לגרור גם אותם לשם. אם יהיה אינטרס בין לאומי לתת לנו דחיפה קלה לתזוזה מהשטחים- ידאגו לזמן אותנו לשם בנושא שאינו מאיים על ארה"ב, בריטניה ורוסיה – למשל, אספקטים שונים של ההתנחלויות , הפיתולים של החומה מזרחה מהקו הירוק הקשורים להתנחלויות וההתנחלויות עצמן. אז נתחיל ליבב :צביעות! גם הרוסים הפציצו את גרוזני וגם האנגלים התיישבו בצפון אירלנד.

סגור לתגובות.