צדקתי! (תגובה מאוחרת לבחירות 2006)אני קרציהראשי

בימינו העיסוק המרכזי שלי הוא בלקלל סטודנטים שכותבים עבודות גרועות ונטולות פואנטה. אשתי היקרה כל הזמן תוהה אם ככה הגיבו גם המתרגלים שלי כשקראו את העבודות שלי. בדרך כלל אני מוחה שהעבודות שלי היו הרבה יותר טובות ((ושיש גם עבודות טובות בין אלו שאני קורא עכשיו, כך שלא יכול להיות שהבעיה היא בי.)), אבל לפעמים היא מדרדרת את הבטחון העצמי שלי עד שאני הולך לקרוא עבודות ישנות שלי כדי לראות איך הייתי שופט אותן כיום.

היום, במקרה, העבודה שנבחרה לבדיקה מחודשת נכתבה בראשית 2003, זמן קצר אחרי הבחירות לכנסת ה-16. העבודה עסקה בתולדותיה האלקטורליות של המפד"ל ובניסיון להסביר את המעבר מ-10-12 מנדטים לפני 1981, להתייצבות על 4-6 מנדטים בתקופה שלאחר מכן, עם חריגה אחת ב-96', אז זכתה המפלגה לתשעה מנדטים. את האשם תליתי בהצבעה רגשית של המצביעים, שצובאים על דלתות המפלגה כאשר הממשלה היוצאת מעוררת בהם אי נוחות משמעותית, ונוטשים אותה כאשר הממשלה היוצאת נוסכת בהם בטחון. כך, כאשר הממשלה היוצאת הייתה בראשות העבודה, המצביעים העדיפו "להשאר בבית הפוליטי" ולהצביע למפד"ל, אך כאשר הליכוד היה בשלטון, הם הרשו לעצמם להצביע למפלגות אחרות. כל זאת, בלי קשר כלל למידת ההקצנה הפוליטית של המפלגה ממערכת אחת לאחרת.

את העבודה סיימתי בניבוי לא טריוויאלי: טענתי כי אם שינוי תכנס לממשלה בכנסת ה-16, המפד"ל בבחירות לכנסת ה-17 תזכה לכעשרה מנדטים מכיוון שהמצביעים ירגישו איום, וזאת חרף העובדה שהליכוד ינהיג את הממשלה. הניבוי, כאמור, נעשה זמן קצר אחרי בחירות 2003, לפני הרכבת הממשלה.

בבחירות 2006 זכתה המפד"ל לתשעה מנדטים. ((בבחירות 2009, משהוסר האיום, חזרו המצביעים לסורם והעניקו למפד"ל רק שלושה מנדטים – מספר המושבים הנמוך ביותר בהיסטוריה של המפלגה.))

לא לעיתים קרובות יוצא לראות ניבוי מתגשם באופן מדוייק כל כך, ועוד פחות מכך – ניבוי שלי עצמי. לאור זאת, אני יכול להגיד בשקט לאשתי: כן, העבודות שלי היו הרבה יותר טובות מאלו.


תגובות

צדקתי! (תגובה מאוחרת לבחירות 2006) — 15 תגובות

  1. קודם כל באמת כל הכבוד על הניבוי.
    רק לציין שההתרסקות של המפד"ל ב-2009 באמת מרשימה, אבל אסור לשכוח את הפיצול של המחנה בינה לבין הבית הלאומי (בנוסף אני חייב לתהות האם אתה באמת חושב שהיה למצביעי המפד"ל למה להיות רגועים אחרי ממשלת קדימה או שהפעם מדובר במשבר משמעותי יותר?)

  2. פיצולים במפד"ל הפכו לעניין שבשגרה מראשית שנות ה-80. אני מונה כמה וכמה מהפיצולים והאיחודים הללו בעבודה עצמה ומראה שלא הייתה להם השפעה כלשהי על הצלחתה האלקטורלית של המפלגה. יתר על כן, עצם החרדה שגרמה לאיחוד של המפד"ל עם האיחוד הלאומי ב-2006 והפיצול המחודש ב-2009 מצביעה על אותה תופעה שאני מדבר עליה ממש. כלומר, ההשפעה ניראית לא רק בקרב המצביעים אלא גם בקרב הפוליטיקאים עצמם.

    אני חושב שממשלת קדימה תחת אולמרט לא סיכנה בשום צורה את האינטרסים של מצביעי המפד"ל (להבדיל מממשלת רבין, למשל, או ממשלת הליכוד-שינוי תחת שרון).
    אגב, אפשר לטעון שהניבוי שלי אולי נכון, אבל הסיבות שגויות – המפד"לניקים לא נבהלו משינוי, אלא מההתנתקות (ובין כה שינוי לא נשארה בממשלה עד סוף ימיה). אני לא חושב שזה מחליש את הטיעון שלי.

  3. :)

    בגלל זה אתה תהיה פרופסור והם לא.

  4. אבל איפה מספרי העמודים? לא הורידו לך ציון על זה? :-)
    (זאת שטות שנפלתי עליה בשתי עבודות באותה מחלקה ובאותה אוניברסיטה)

    כל הכבוד על הניבוי, אף פעם לא חשבתי ככה. אגב, המפד"ל לא תמיד התאימו לימין הקיצוני, וגם היום יש מצביעי מפד"ל רבים שלא שייכים לסביבה הפוליטית הזו. עדיין יש הבדל גדול בין המפד"ל לבין האיחוד הלאומי, לדוגמה.

  5. דובי,

    אז אתה אומר שבמדע המדינה אפשר לבנות תיאוריות הניתנות להפרכה? (על פי הקרטיריון של פופר, מדע הבונה תאוריות הניתנות להפרכה, הוא מדע אמיתי- Demarcation problem).

  6. טל, תחזור לפופר. בין 'צדקתי' לבין עקרון ההפרכה אין דבר וחצי דבר. הוא מתמקד ב'טעיתי'.

  7. נדב, זה לא נכון שאין דבר וחצי דבר – תאוריה שאי אפשר לאשש היא לא פחות בלתי מדעית מתאוריה שאי אפשר להפריך. במקרה שתיארתי, יש תאוריה שמניבה ניבוי(ים) הניתנים להפרכה. זה שצדקתי לא אומר שהוכחתי את התאוריה, אבל זה בהחלט מהווה אישוש לטענה שלי. אם הייתי טועה, זו הייתה הפרכה של התאוריה.

    (ניבוי: בבחירות הבאות המפד"ל תקבל כ-4-5 (פלוס מינוס) מנדטים, בלי קשר לקונסטלציה בה היא תתמודד.)

  8. נדב,

    "צדקתי" בשפה הפופראינית היא corroboration. סוג של אישוש.

    על פי פופר, מדע הוא שיטה שיכולה להעמיד את ההשערות שלה למבחן. אם היא "צודקת", אזי היא עברה את המבחן בהצלחה, עד לניסיון הבא. היא עברה קורובורציה. אם ההשערה הופרכה, אז יש למצוא השערה אחרת.

    אגב, הערה:

    אם תהיה מעוניין אשמח להסביר יותר על פופר. הציטוטים מפופר, כמו הרבה דברים שלומדים באוניברסיטה, הם ציטוטים חלקיים של מתרגלים שלא באמת מבינים את השיטה (והם לא אמורים להבין, כי פילוסופה של המדע, הוא תחום מורכב להבנה).

  9. טוב, נו, אם אתם מתעקשים, אז בקצת יותר מילים.
    העובדה שאפשר להגיד 'צדקתי' על תיאוריה לא אומרת שהיא עומדת במבחן ההפרכה. כדי שתעמוד בו, היא צריכה להימנע ממפתל קונוונציונליסטי ברגע ההפרכה.
    זו בדיוק הבעיה שלו עם המרקסיזם, הפסיכואנליזה, אדלר ובסך הכל עם כל מדעי החברה – לא זה שאי אפשר לאושש בהם תיאוריות (וממילא, אישוש לא שווה הרבה ללא הפרכה), אלא זה שאי אפשר להפריך תיאוריות.

    ואגב, טל, כשאתה אומר 'פילוסופיה של המדע היא תחום מורכב להבנה', אתה מתכוון בוודאי לומר שהיא תחום מורכב להבנה לבני תמותה פשוטים, שנגיש רק לאנשי אשכולות רחבי אופקים כמוך, לא?
    (כן, קראתי את פופר. הבעיה עם פופר – ועם פילוסופיה של המדע – היא לא שהיא תחום מורכב להבנה, אלא שהיא תחום טרחני, משעמם ולא רלוונטי. כדי להבין משהו מעניין על המדע צריך להתעסק בסוציולוגיה של המדע)

  10. מזכיר טענה של סיליה גרין שכבר הפסיקו להתעסק בפילוסופיה אלא רק בסוציולוגיה, כי כבר לא מגדירים את המציאות כ"כל מה שקיים", אלא כ "כל מה שאנשים מבינים" או אפילו "אנשים".
    הטענה מהספר הזה-
    http://deoxy.org/evasion/toc.htm

  11. טל, הייתה סיבה שלא עניתי לך במקור.
    אתה מגוחך. לך מפה.

  12. עוז: בדיוק. השאלה הרלוונטית היא לא 'מהו מדע', אלא 'למה אנחנו קוראים מדע', ו'למה אנחנו קוראים לדברים מסויימים מדע, ואת מי זה משרת'.

  13. כן, ובשני הפרקים הראשונים שקראתי היא מסבירה שזה אבסורדי לחלוטין, ורע מאוד ואומרת את זה מתוך בוז לרוב האנושות במצבה הנוכחי.
    היא פילוסופית ד"א, ומאוד זועמת.

  14. פינגבאק: לא שומעים! » יכול להיות יותר גרוע