פרורוגינג (לא פירוגי)

תארו לעצמכם שראש הממשלה היה יכול לקום בוקר אחד ולהגיד שלא מתאים לו הדיונים והחוקים שמונחים על שולחן הכנסת כרגע, ובאופן כללי לא ממש מתחשק לו שכל העסק הזה של בית נבחרים יפריע לו בחודשים הקרובים, ולכן הוא מכריז על השעיה מיידית של הכנסת לפרק זמן מוגדר, שבסופו, כאשר הכנסת תתכנס מחדש, כל הצעות החוק שהיו על סדר היום תהיינה בטלות ומגישיהן יאלצו להגישן מחדש.

חרפה? רעיון דיקטטורי? מזכיר לכם, אולי, משטרים אפלים?

ובכן, דבר כזה בדיוק קרה בקנדה. פעמיים. בשנה וקצת האחרונות.

מסתבר שאחת השאריות מהשיטה המלוכנית שטרם בוטלו על ידי הפרלמנטים בבריטניה ובקנדה היא הזכות של המלכה (או נציגתה בקנדה), לבקשת ראש הממשלה, להפעיל הליך שנקרא "פרורוגינג" (proroguing, נא לא לבלבל עם "פירוגי", שזה מעין רביולי רוסי). מרגע שהופעל ההליך, הפרלמנט מושעה לפרק זמן שנקבע מראש (או לא), וחשוב מכך – כל ההליכים הפרלמנטריים שלא הושלמו לפני הפעלת הפרורוגציה, כגון הצעות חוק, דיוני ועדות או ועדות חקירה פרלמנטריות, בטלים ומבוטלים באחת.

המלך ג'ורג' החמישי משעה את הפרלמנט הבריטי, כותרת מהניו-יורק טיימס, פברואר 1919
המלך ג'ורג' החמישי משעה את הפרלמנט הבריטי, כותרת מהניו-יורק טיימס, פברואר 1919

כצפוי, השימוש בהליך הזה נדיר מאוד, ולא כל שימוש בו נחשב לסקנדל. במהלך הדיון הנוכחי מציינים רבים מתומכיו של ראש הממשלה סטיבן הארפר שז'אן קרטיאה השתמש בהליך ארבע פעמים במהלך כהונתו בת העשור בשנות ה-90 וראשית ה-2000. זה נכון, אבל בשום מקום לא הצלחתי למצוא שום התייחסות לסיבות לפרורוגציות השונות. וויקיפדיה, למשל, כלל לא מאזכר אותן, ועושה רושם כללי שהן לא עוררו שום בעיה בעיני אף אחד (מה שכן הצלחתי לדלות הוא שקרטיאה ניצל את ההליך כדי לבטל את התקציב של ממשלתו שלו בניסיון (המוצלח) לסגור את החוב הציבורי הקנדי). הפעם הקודמת בהיסטוריה הקנדית של פרורוגציה כבר הייתה במאה ה-19, ואז היא כן נחשבה לבעייתית ועוררה סערה ציבורית.

עכשיו, כאמור, ראש הממשלה הארפר הכריז על פרורוגציה שניה בשנה וקצת האחרונות. הפעם הקודמת, בדצמבר 2008, הייתה תגובה של ממשלת המיעוט של הארפר לאיומי האופוזיציה בהקמת קואליציה משותפת של הליברלים, הדמוקרטים החדשים והקוויבקיסטים, שתחליף את ממשלת השמרנים (לקריאה נוספת). הדבר נתפס כניסיון לבלום מהלך דמוקרטי לגיטימי, אבל מצד שני הלגיטימיות של המהלך עצמו (החלפת ממשלת מיעוט בקואליציה של מפלגות האופוזיציה) גם היא הייתה מוטלת בספק, ובכל מקרה כל דבר היה טוב יותר מאשר עוד בחירות, חודשים ספורים אחרי הסבב האחרון.

אבל השנה זה כבר מתחיל להיות דפוס חוזר. כאשר ראש ממשלה אחד מספיק בטווח של כשנה לייצר שניים מתוך שלושה שימושים לרעה במאה וחמישים השנים האחרונות בשריד של המשטר המלוכני, אפילו הקנדים מתחילים לתהות אם שווה להניח לרגע את המגלשיים ולהתערב בפוליטיקה של המדינה שלהם. עוד בעיה עם ההשעייה הנוכחית היא חוסר הכנות של ראש הממשלה. בפעם שעברה לכולם היה ברור ואיש לא ניסה להסתיר מה הסיבות להשעיה. הפעם ראש הממשלה משנה את הסיפור שלו כמעט מדי יום (זה התחיל מהרצון לאפשר לציבור בקנדה להנות מאולימפיאדת החורף בפברואר בלי פוליטיקה, עבר לטענה שדיוני הפרלמנט פוגעים בסיכויי הכלכלה הקנדית לצאת מהמשבר, ומשם לקביעה שההשעייה נועדה לאפשר להארפר לעשות "כיוונון מחדש" (recalibrate) של הממשלה, מה שהעלה את ההשערה שהארפר אינו מסוגל ללכת וללעוס מסטיק באותו הזמן). אבל ההשערה הנפוצה בקרב יודעי דבר היא שהארפר רוצה לקטוע באיבם את דיוני הועדה הפרלמנטרית שחוקרת מעורבות קנדית אפשרית בעינוי אסירים באפגניסטן. הועדה הפרלמנטרית דרשה מהממשלה להציג מסמכים מקוריים ולא מצונזרים הנוגעים לפרשה, ואחרי חלופת מכתבים מתחמקת בין הממשלה ליועץ המשפטי של הפרלמנט, הכריז הארפר בפתאומיות על ההשעייה ובכך ביטל את כל ההליכים הקשורים בדיון.

כרזת הפגנה נגד השעיית הפרלמנט
כרזת הפגנה נגד השעיית הפרלמנט

יותר משהרקע למשבר הנוכחי מעניין (והוא מעניין), מעיינת התגובה של הציבור הקנדי שהתחיל להתארגן ביתר שאת כנגד ההשעייה הנוכחית וכנגד עצם האפשרות החוקתית להשעות את הפרלמנט. כל מיני הצעות נזרקות לאוויר העולם בנוגע לתיקונים אפשריים בחוקה שיצמצמו את הסמכות הזו או יבטלו אותה לגמרי, הפגנות מתארגנות כנגד ההחלטה, וסקרי דעת הקהל מצביעים על צניחה משמעותית בתמיכה בשמרנים (מה שלא היה ב-2008) בעקבות ההחלטה. אם מעניין אתכם לראות דמוקרטיה בפעולה, כדאי לעקוב אחרי המקרה הקנדי בשבועות הקרובים.

לא קשור, אבל אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לפוסט שפרסמתי לפני זמן קצר בישמאל, על דו-לאומיות בהגותו של ז'בוטינסקי (פוסט שנובע מחלק מהמחקר שערכתי עבור אותו פייפר מהולל שעתיד להציג במאי). תגובות, כרגיל, תתקבלנה בשמחה.

5 תגובות בנושא “פרורוגינג (לא פירוגי)”

  1. פעם קראתי שבקנדה אין חובה ללכת לבחירות כל כמה שנים ולכן, טכנית, פרלמנט/ממשלה כלשהו/י יכולים לשלוט לנצח.
    האם זה נכון? ואם כן, אז איך עם שלא אוהב להתעסק בפוליטיקה מצליח לשמור על דמוקרטיה במערכת חוקית שפחות או יותר מאפשרת דיקטטורה (אם באמצעות פרורוגינג או ע"י המנעות מבחירות)?

  2. אלכס, מה שקראת פשוט לא נכון. הפרלמנט הקנדי נבחר לתקופה של חמש שנים לכל היותר. מה שנכון הוא שהנוהג הוא שראש הממשלה קובע את הבחירות כארבע שנים מתחילת כהונתו – כלומר, יש לו מידה מסויימת של חופש תנועה בבחירת תאריך הבחירות המדויק. אבל בוודאי שלא יהיה נכון לומר שאין חובה ללכת לבחירות אחת למספר שנים.

  3. תודה על התיקון, דובי. עכשיו קנדה נראת פחות מוזרה.

  4. אגב, העיקרון זהה בכל המדינות בהן המלכה היא ראש המדינה.

    כלומר – מי שקורא לבחירות היא המלכה (אליזבת השניה, כרגע). היא עושה זאת לבקשת ראש הממשלה. כאשר ראש הממשלה מחוייב לעשות את זה לא יאוחר מחמש שנים לאחר מועד הבחירות הקודמות.

סגור לתגובות.