איך לעזאזל ידענו דברים לפני האינטרנט?

גל מור שאל בחורימבה מה היינו עושים אם האינטרנט היה מת. לא הספקתי לענות כשעלתה השאלה (מאז גם התפרסם פוסט עם תשובות של קוראים), והסיבה לכך היא שאין לי מושג, וזה קצת מוזר שאין לי מושג. לאינטרנט ממש נכנסתי, אם זכרוני אינו מטעני, לקראת סוף שנות ה-90, מה שאומר שעדיין רוב החיים שלי היו נטולי אינטרנט. לכאורה, אני אמור לזכור ימים בהם לא היה אינטרנט, ולהסיק מכך מה אני אעשה בלי אינטרנט. כן, זה לא יהיה כיף כי אני אאבד הרבה דברים שהאינטרנט סיפק לי ולא היו שם לפני כן (למשל, קבוצה גדולה למדי של אנשים שמוכנים להקשיב לקשקושים שלי), אבל את הדברים הבסיסיים – אותם נוכל פשוט לחזור לעשות כמו פעם. נכון?

אז זהו, שאין לי מושג מה עשינו פעם – כנראה כי אני סנילי – אז אני זקוק לעזרתכם. איך ידענו דברים לפני האינטרנט? למשל, אם נתקלנו במודעה ברחוב למוצר חדש, איך יכולנו לדעת פרטים נוספים על המוצר הזה? האם היינו רושמים לעצמנו מספר טלפון שבו אפשר לקבל פרטים נוספים, ואז גם מתקשרים אליו וממש משוחחים עם נציג על יתרונותיו של המוצר? נשמע לי מופרך לחלוטין. האם היינו הולכים לחנות לבדוק אם במקרה המוצר נמצא אצלם ושואלים את המוכר?

ואיך ידענו על ספרים חדשים? האם מה שלא הופיע בעיתון או בתצוגה של חנות הספרים לא היה קיים עבורנו כלל? ומה עם ספרים ישנים שפתאום הפכו לרלוונטיים לתחומי העניין שלנו או לטעם שלנו? האם היינו צריכים לשוחח עם הספרנית כדי לגלות אותם?

אולי מה שבאמת מחריד עבורי בעולם שלפני האינטרנט, מה שגורם לי להודות לאילומינטי שנתנו לנו את רשת האינטרנט, הוא כל האינטראקציות הבין-אישיות הישירות הללו שאנשים נאלצו לקיים בעולם שבו לא יכולנו לגשת לטקסט קבוע, או לפחות לתקשר דרך הדוא"ל. חישבו על עולם שבו אם הייתם צריכים לשאול את המרצה שלכם שאלה, הייתם ממש צריכים ללכת לשעות הקבלה, במקום סתם לשגר אימייל. או שהייתם צריכים להתקשר לחנות ולשוחח עם מישהו כדי לגלות מה שעות הפתיחה (או להגיע כשסגור) במקום לבדוק באינטרנט לפני שיוצאים. או שהייתם צריכים ממש ללכת לסוכן נסיעות כדי להזמין כרטיס טיסה לאיפשהו. כל העולם היה מלא באינטראקציות ישירות עם היצורים הדביקים והמגעילים האלה – אנשים זרים. אלוהים אדירים, כמה עגום ומגעיל היה להיות בן-אדם עד להמצאת האינטרנט!

הבהרה: אני לא לגמרי בטוח אם הפסקה האחרונה הזו היא סרקסטית או לא.

7 Replies to “איך לעזאזל ידענו דברים לפני האינטרנט?”

  1. לול על הפסקה האחרונה ועל התהייה לגבי סרקסטיותה. החיים גם נעשו נוחים בהרבה, אבל אני כאן כדי לתהות איך ייתכן שגם כשיש בידינו את כל הכלים האלה כיום, רוב האנשים פשוט מתעצלים להשתמש בהם. יותר מדי אנשים שואלים אותי בעודם מקוונים ובמרחק לחיצה מגוגל, שאלות ידע מסוגים שונים שברור שהיו יכולים לקבל תשובות להן בחיפוש קצרצר. חלקם בהחלט שייכים לדור שכבר נולד לתוך המהפכה. המסקנה שלי היא שעצלות היא תמיד יחסית לאמצעים, ולא מוחלטת.

  2. אני מניח שרוב האנשים פשוט ידעו פחות, וזה מתקשר לשתי הפסקאות האחרונות: כיתתו את רגליהם הרבה יותר, כדי להשוות מחירים, כדי להתייעץ עם חברים ומשפחה, אבל מלכתחילה גם צרכו פחות. כנראה שהיום מספיקים יותר, כי קיצור הזמן לבירור מידע באמת מפנה לאנשים הרבה זמן. השאלה, לטוב ולרגע, היא מה הם עושים עם הזמן הזה. אני מניח שרוב האנשים בעיקר עובדים שעות ממושכות יותר, וצורכים יותר – הן מוצרים ברי קיימא והן מדיה, אבל לא רק.

  3. זה כמו טלפונים סלולריים: איך אנשים הצליחו להפגש זה עם זה מחוץ לבית בכלל?

  4. אני הייתי ילדה לפני האינטרנט, אז אני לא יודעת איך הזמינו כרטיסי טיסה או השוו חומרי ניקוי, אבל על ספרים למדתי מהספרנית, על משחקי מחשב ממה שאחי הביא הביתה ואחר כך קצת מ- Wiz (גם על משחקי תפקידים, שעל קיומם למדתי בחוג). חברים היו מי שישב לידי בכיתה.

    כשחושבים על זה, החיים נהיו הרבה הרבה יותר מעניינים וחברתיים מהיום שבו גיליתי את הפורומים הכחולים (של העמותה לקידות מ"ת, החברה הוירטואלית הראשונה שנכנסתי אליה). החסרון היחיד הוא שעכשיו יש לי פחות זמן לקרא את כל הספרים המעניינים שגיליתי בזכות החברים מהאינטרנט (וכנראה גם פחות יכולת ריכוז) :-).

  5. אין לי בעיה עם האינטרקציות הבין-אישיות. להתקשר לחנות ולשאול מתי פתוח? לשאול את הספרנית מה מומלץ? ללכת למרצה בשעות הקבלה? זה אולי טיפה פחות נוח, אבל לא משנה את החיים.

    גם חברים – אז קל לי לשמור על קשר עם אנשים שגרים בחו"ל, ומצד שני יותר קשה לשמור על קשר עם השכנים. לא נורא.

    הדבר הבעיתי הוא שהעולם היה קטן יותר, מוגבל יותר, ולעתים קרובות בלי שידעת מזה בכלל. המוסיקה אכן היתה מה שהיה ברדיו ומה שחברים שלי מכירים, וזהו. לא ידעתי בכלל שיש מוסיקה אחרת. זה די דומה למי שיודע רק עברית, וכל חומר הקריאה שלו מוגבל – לוקח הרבה זמן להבין שיש ספרים ראויים שכלל לא תורגמו. אבל אני עדיין תלוי בחברים

    מה ידענו על המוצר? או שקנית ע"ס המלצה של המוכר, או שהיה לך חבר או דוד ש"מבין", או שלא קנית. כמו שקנינו מניות לפי המלצת הבנק. אני קצת מתגעגע לימים האלה – כיום לכל רכישה קודמות כמה שעות (במקרה הטוב) של חיפושים באינטרנט על המלצות ומפרטים טכניים, וזה די מתיש.

    הדבר שיהיה לי הכי חסר בלי אינטרנט הוא הפורומים (מה שפעם היה usenet) הוא היכולת לשאול שאלה וכמעט תמיד לקבל תשובה, על כל נושא שאתה רוצה. מישהו ידע את זה, והוא לא חייב להיות חבר או מכר, והתשובה לא נמצאת באנציקלופדיה, ואפילו לא בספריה. היינו בורים.

סגור לתגובות.