על איכותם של האיכותנים*

מכיוון שאני עוסק בימינו הרבה במתודולוגיה ובניית שיטת המחקר עבור הצעת התזה שלי, אני אציק לכם בשבועות הקרובים עם הגיגים מיותרים לגמרי שלי על מתודולוגיה. ((למעשה, ההיסטוריה מראה שאין דרך טובה יותר להבטיח שאני לא אשוב לעסוק בנושא מסויים, מאשר שאני אבטיח לדבר עליו הרבה, כך שהאמירה הזו היא לא הבטחה, אלא יותר תעודת ביטוח מפני חזרה לנושא המשמים הזה.))

מכיוון שכיוון המחקר שבחרתי לעצמי הוא איכותני, אני משתתף בימינו בקורס על שיטות איכותניות, ונתקל מחדש בכל אותם חוליים שגרמו לי לא לאהוב את השיטות הללו מלכתחילה. זה לא כל כך שיש לי משהו כנגד השיטות עצמן, כשהן מיושמות היטב, אלא נגד זה שהרבה אנשים פונים לשיטות הללו מתוך הנחה שלא צריך שום שיטה כדי לחקור את המציאות, ותחת המטריה של שיטות איכותניות הם יכולים להתעלם ממתודות שיטתיות ולהחליפן ב"מה שבא לי".

למקרה שאין לכם השכלה במדעי החברה, שיטות מחקר בתחומים הללו מתחלקות לכמותניות ואיכותניות. השיטות הכמותניות מנסות עד כמה שאפשר לדבוק בשיטה המדעית כפי שהיא מוגדרת על-ידי מדעי הטבע: לבחור משתנים שניתנים לכימות, ניסיון ליצור תיאוריות "חסכוניות" בהן מספר קטן של משתנים מסביר מספר גדול של תצפיות, מחקרים עם מספר מקרי מחקר (n) גבוה וכן הלאה. הבעיה היא שהמציאות החברתית אינה בהכרח ניתנת לספירה. לא כל תחום של החוויה האנושית ניתן לכימות, ובין כה וכה רבים מנושאי המחקר שאנחנו מעוניינים בהם במדעי החברה אינם בנמצא בכמות כזו שמאפשרת לנו מחקרים עם n גדול. יתר על כן, המציאות האנושית היא מורכבת מאוד: אין שום סיבה להניח שמספר קטן של משתנים יכול בכלל להסביר תופעות מורכבות כמו "מלחמה", "פערי שכר" או "לאומנות". יותר הגיוני שהמציאות מאופיינת לא רק בהסברים מורכבים בפני עצמם, אלא שלכל אחד מהמקרים של התופעות הללו יש מספר נתיבים שיכולים להוביל אליהם – אין שום סיבה להניח שיש רק הסבר אחד ויחיד שיכול להסביר את כל המלחמות בהיסטוריה. לבסוף, וגרוע מכל, פרוטונים וגרביטונים לא יכולים לקרוא מה שפיזיקאים כותבים עליהם ולשנות את ההתנהגות שלהם בהתאם. בני אדם יכולים ואף לעיתים קרובות קוראים את מה שמדעני חברה כותבים (או גלגול של דברים שכתבו מדעני חברה), ומשנים את ההתנהגות שלהם בהתאם. למשל, אנשים עשויים לשנות צורת התנהגות מסוימת אם יספרו להם שהיא מובילה לתוצאות שליליות; או שהם עשויים לסגל לעצמם צורת חשיבה ספציפית אם אם יאמינו שזו צורת החשיבה האופטימלית. ((סטודנטים לכלכלה נוטים לסגל לעצמם חשיבה שתואמת את הרציונל של תורת הבחירה הרציונלית, אף כי אנשים רגילים אינם נוטים לפעול בצורה כזו בתנאים נורמליים.))

המשמעות של כל זה היא שהכלים הכמותניים פשוט אינם רלוונטיים עבור חלקים נכבדים מתחומי המחקר של מדעי החברה. לשם כך פותחו שיטות מחקר איכותניות, שמנסות להפיק את אותו סוג של מסקנות והיסקים מתוך כמות מקרים קטנה יותר, וזאת באמצעות איסוף מידע מעמיק הרבה יותר על מספר מקרים קטן (לעיתים קרובות, מדובר במקרה בודד). הקיצוניים שבהם, שנציגם הבולט הוא קליפורד גירץ, ויתרו לגמרי על הניסיון לפתח הכללות מתוך המחקר שלהם, ומצהירים שמטרתם היא פרשנית: הם רוצים להבין את המקרה שהם חוקרים כמטרה בפני עצמה, לא ככלי ליצירת הכללות וניבויים על מקרים אחרים.

אך, כאמור, לעיתים קרובות מדי חוקרים צעירים שעומדים בפני הבחירה בין שיטות כמותניות לאיכותניות בוחרים באחרונות לא בגלל שהן רלוונטיות יותר לנושא המחקר המועדף עליהם, אלא מתוך דחייה פוסטמודרנית של העקרון המדעי בכללותו. מבלי לדעת, הם דוחים גם את העקרונות שבבסיס השיטות האיכותניות, בו בזמן שהם מאמצים אותן לליבם כשיטות שלכאורה אינן נטועות ב"שיח המדעי-מערבי הדכאני". המציאות היא ששיטות איכותניות הן חלק מהמערך הכללי של המחקר המדעי במדעי החברה, שהן היו שם מאז ומתמיד, גם אם באופן פחות פורמלי מאשר השיטות הכמותניות; ושמי שרוצה לערוך "מחקרים" בלי להתייחס לעקרונות הבסיסיים של חשיבה מדעית אינו יכול לקרוא לעצמו מדען חברה. חוקרת שכזו יכולה לקרוא לעצמה "תיאורטיקנית של החברה", או "מספרת סיפורים של החברה", אבל לא "מדענית חברה".

אחד הספרים החשובים בנושא מתודולוגיה איכותנית, לפחות במדע המדינה, הוא ספרם של קינג, כהן ו-ורבה (King, Keohane and Verba, להלן KKV), תחת הכותרת Designing Social Inquiry. אחת הביקורות החוזרות והנשנות על הספר הזה היא שבעוד שהכותבים טוענים שהם אינם מבדילים בין שיטות איכותניות לכמותניות מבחינה ערכית, הרי שלמעשה הם מכפיפים את השיטות האיכותניות לרציונל של שיטות כמותניות. הביקורת הזו יכולה לבוא רק ממי שמבקש להוציא את השיטות האיכותניות אל מחוץ למעגל המחקר המדעי – והרי זה בדיוק מה ש-KKV מנסים למנוע. השלושה אינם מכפיפים את השיטות האיכותניות לרציונל של שיטות כמותניות, אלא לרציונל של מחקר מדעי. בה במידה, יש בספר ביקורת (אם כי עקיפה, שכן אין זה נושא הספר) גם על כמה משיטות המחקר הכמותניות שנעשו נפוצות עם הזמן, ואינן עומדות בסטנדרטים מדעיים.

הבעיה המרכזית של מחקר מדעי, מבחינת KKV, היא שאי אפשר לבחון תאוריה באמצעות אותו המידע שבאמצעותו פיתחנו אותה. כלומר, כדי לפתח תיאוריה כלשהו, נדרש לנו איזשהו ידע על העולם. איננו יכולים לשער השערות לגבי מה גורם למה אם אין לנו לפחות איזושהי דוגמא אנקדוטלית כדי להתחיל לחשוב מתוכה. אם איננו יודעים שום דבר על מלחמות או אפילו קונפליקטים פעוטים יותר בין בני אדם, נתקשה לחשוב על הסבר כלשהו לתופעה הזו. זו הסיבה ששיטות איכותניות היו חלק ממדעי החברה מאז ומתמיד, גם אם לא באופן פורמלי: ה"מחקר" האיכותני היה הניסיון האישי של אותם חוקרים עם העולם, המידע שהם אספו בצורה לא שיטתית, ואפילו לא מכוונת, על אותם נושאים. אילולא המידע הזה, לא היו יכולים אותם מדעים לנסח שאלות מחקר רלוונטיות ולשער תאוריות בעלות משמעות. בהקשר זה טוב לזכור את אותה אמירה של המתמטיקאי ג'ון פון-ניומן שמעטרת את הבלוג של גדי אלכסנדרוביץ': אין שום טעם לדייק אם אין לנו מושג על מה אנחנו מדברים. ההתפתחות של שיטות איכותניות שיטתיות יותר, לפיכך, יכולה להעשיר את המחקר במדעי החברה, והן אף עושות זאת לעיתים קרובות.

אבל אם המחקר האיכותני שערכנו שימש אותנו כדי לנסח תיאוריה שמציעה הסבר סיבתי לאירועים שתיארנו, אי אפשר לחזור ולהשתמש במידע שאספנו כדי להוכיח את התיאוריה שלנו. הסיבה היא שקל מאוד לפתח תיאוריה שתסביר את מה שכבר ידוע לנו – לכל רצף אירועים שנתאר אפשר לבנות עשרות תיאוריות שתסברנה במלואן את כל העובדות הידועות. הדרך היחידה לברור בין התיאוריות היא באמצעות גזירת היפותזות מתוך התיאוריות, וחיפוש מידע נוסף שיאשש או יפריך אותן. בדרך כלל כשאנו חושבים על היפותזות, אנחנו חושבים על ניבויים לגבי העתיד. אם חקרנו את הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השניה, אנחנו יכולים לפתח תיאוריה שתנבא באיזה נסיבות תפרוץ מלחמת עולם נוספת. ברור, עם זאת, שניבוי עתידי שכזה הוא דרך די מחורבנת לבחון תיאוריה לגבי הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השניה, גם בגלל שאם יתמזל מזלנו לעולם לא נוכל לבחון את התיאוריה באמצעי הזה, וגם, אם לא יתמזל מזלנו, בגלל שחלק מהפואנטה של מחקר על הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השניה היא שאנחנו רוצים לחשוב על דרכים למנוע את פרוץ מלחמת העולם השלישית. ((כידוע, אנחנו לא יודעים באילו כלים נלחם במלחמת העולם השלישית, אבל אפשר להיות די בטוחים שאת הרביעים נלחם במקלות ואבנים…))

אבל היפותזות יכולות לדבר גם על העבר. רק משום שכבר ערכנו מחקר איכותני על הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השניה לא אומר שגילינו כל מה שיש לדעת על המלחמה. לכן, אפשר לנסות ולגזור מהתיאוריה שלנו היפותזות הנוגעות לדברים שלא בחנו עדיין לגבי אותה המלחמה, ואז לבחון האם הם אכן התקיימו או לא. אם הצלחנו לנבא נכונה את קיומו של פריט מידע שלא היו בידינו בעת גזירת הניבוי, הרי שחיזקנו את התאוריה שלנו. הכלל הוא פשוט: כל אימת שאנחנו משנים את התאוריה שלנו על סמך המידע הקיים בידינו, חובה עלינו לנסות ולחפש מידע חדש – בין אם באמצעות איתור משתנים נוספים של המקרה הנוכחי או חיפוש אותם משתנים במקרים מקבילים – כדי לאשש אותה. אחרת אנחנו לא בונים תיאוריה מדעית ובוחנים אותה, אלא סתם מספרים סיפור, וכל הסיפורים שווים בערכם זה לזה.

ההחלטה לבחור בשיטה איכותנית, לפיכך, צריכה לנבוע לא מתפיסה אפיסטמולוגית, או מתוך ביקורת על השיטה המדעית – השיטות האיכותניות הן עדיין בתוך גדרי המסורת המדעית – היא צריכה לנבוע מתוך אופיו של נושא המחקר וההנחות הסבירות ביותר לגבי אופי הקשרים בין הגורמים השונים לבין התופעה שאנו מנסים להסביר. אין מדובר כאן בהתכופפות או בתסביך נחיתות אל מול מדעי הטבע: מדובר בשיטה אחת קוהרנטית שנכונה לגבי כל תחום לגביו אנו מאמינים שאפשר לדבר במונחים של עובדות והוכחות. וכל מה שמחוץ לגדר הזה, אינו אלא דת.

(*) פוסט זה מוקדש לנדב, שבטח תכף יקרע לי את הצורה בתגובות.

27 Replies to “על איכותם של האיכותנים*”

  1. אני מסכימה מאוד עם מה שאתה כותב. דווקא בתור מישהי שבאה עם רקע חזק יחסית בפוסטמודרניזם, אני מנסה להתרחק מזה כמו מאש כרגע. כי ברור לי שהנטייה הכי קלה מבחינתי היא לכתוב ניתוח פוקויאני של x, להסביר איך בכל מקום יש כוח, והנה הסברנו את y. זה אולי יהיה מאוד מעניין, אבל לא יותר מזה.
    התחושה שלי היא שדווקא בתור מי שמגיעה מדיסציפלינה מאוד מאוד פלואידית, אני זקוקה לגבולות מתודולוגיים קשיחים יחסית כדי להצליח לייצר תוצאות שהן קשיחות יותר מאשר "המחשבות הרנדומליות שעברו לי בראש כשקראתי את זה".
    ומכיוון שבחרנו בשיטות מחקר איכותניות, אני כל הזמן צריכה להסביר מדוע זה לא אותו דבר כמו לבחור בדרך שאינה מוגבלת כלל במגבלות מתודולוגיות, ולמה ביישום נכון של מחקר איכותני יש הגבלות משמעותיות (למשל, שמחקר איכותני הוא מצוין כדי להעלות היפותזות, אבל רק לעיתים רחוקות הוא יוכל גם להוכיח אותן). לשמחתי, אחת המנחים שלי מאוד קשוחה בעניין המתודולוגי, כך שהיא מחזירה אותי לדרך הישר כשאני סוטה לתיאוריות יצירתיות מדי.

  2. נושא מאוד חשוב שגם מעסיק אותי לא מעט. יש לי כמובן המון מה להגיד על נושא כזה רחב, אבל אני אשתדל להצטמצם במידת האפשר. רוב העוסקים בתחום המחקר שלי, כלומר ההתנהגות החברתית ברשת ובעיקר בקהילות וירטואליות, אכן נוטים לבחור בשיטת מחקר כמותנית ולא איכותנית, אבל אני העדפתי את השיטה האיכותנית מפני שיש לי הרבה בעיות עם המחקר הכמותני.

    כמובן שהדיון על הנושא הזה תמיד בעייתי כי יש פאנבויז לכל מחנה שמסרבים בתוקף לקבל כל ביקורת על השיטה שבה הם משתמשים. לכן הרבה פעמים קשה לנהג דיאלוג רציני ופורה עם מי שחושב אחרת ממך. בדרך כלל הכמותניים רואים באיכותניים כמי שחורגים מהמתודה המדעית, בעוד שהאיכותנים רואים בכמותניים כמי שנוקטים בהבנה שטחית של המציאות החברתית.

    חשוב לי להדגיש שאני משתדל מאוד לא לראות את שתי השיטות כמתחרות זו בזו. אני לא טוען ששיטת המחקר האיכותנית "נכונה" יותר, אלא אני רוצה יותר לציין את הבעייתיות שאני רואה בשיטה הכמותנית והיתרון שאני מוצא על פניה בשיטה האיכותנית.

    אני מאוד לא אוהב את הטענה הרווחת שמחקר איכותני הוא פחות מדעי ממחקר כמותני. טענה שבגללה חוקרים איכותניים לפעמים נאלצים לנקוט באפולוגטיקה מתרפסת ולנמק את המדעיות של המחקר שלהם, בעוד שחוקר כמותני לעולם לא נדרש לעשות דבר דומה בגלל אותה תפיסה לפיה מחקר כמותני של מדעי החברה הוא מדעי לכל דבר – כלומר שהחוקר הכמותני מקביל לחוקר מדעי הטבע וחוקר את החברה האנושית בדיוק כמו שלמשל הביולוג חוקר את גוף האדם.

    הבעיה העיקרית בטענה הזאת היא הנחת היסוד שניתן באמת לעסוק במדעי החברה באופן מדעי וטהור ממש כמו במדעי הטבע (בלי בכלל להיכנס לכל המלל הפוסטמודרניסטי לגבי הבעייתיות במדעי הטבע). אני מבין את הרצון להפוך את תחום המחקר הזה לאובייקטיבי, טהור ונקי מפניות או מדעות סובייקטיביות – אבל אני פשוט לא מאמין שזה בכלל אפשרי.

    אני אקח כדוגמה נושא שהרבה חוקרי קהילות וירטואליות עוסקים בו, והוא הניסיון לחקור את המוטיבציה של חברי קהילות לתרום מרצונם החופשי לקהילה, כמו למשל בתנועת הקוד הפתוח או בויקיפדיה.

    בין המחקרים הכמותניים הרבים שעסקו בכך ישנו מחקר של שיזף רפאלי שערך השוואה בין-תרבותית בין הויקיפדיה העברית לאנגלית. משתתפים משתי הויקיפדיות התבקשו לענות על שאלון ולדרג מאחת עד עשר כל סיבות אפשריות שונות שבגללן הם תורמים לויקיפדיה.

    לדעתי הנחות היסוד של המחקר הזה, ובעצם של כל מחקר דומה, הן מאוד בעייתיות. האם מה שאנשים עונים בשאלון מסוג זה הוא באמת מה שהם חושבים? והאם מה שהם באמת חושבים בינם לבין עצמם הוא אכן הסיבה האמיתית להתנהגות שלהם?

    אם אדם עונה לשאלון וטוען שהוא תורם לויקיפדיה כדי "להרבות ידע בעולם" – האם זה אומר שבהכרח זה מה שהוא מאמין בו? ואפילו אם זה מה שהוא מאמין בו בתום לבו, האם זאת הסיבה האמיתית שבגללה הוא תורם או שאולי יש סיבות אחרות שהוא בכלל לא מודע אליהן?

    באופן "מפתיע" רוב המשתתפים במחקר הזה העניקו דירוג גבוה יותר לסיבות אלטרואיסטיות כמו תרומה לקהילה מאשר סיבות אגואיסטיות. מחקר כמותני מהסוג הזה מתייחס ברצינות לתוצאות האלו, אבל לי כחוקר איכותני שנוקט במתודה שמתבססת בעיקר על תיאוריות ביקורתיות קשה מאוד להתייחס ברצינות לתוצאות מהסוג הזה.

    בנוסף לכך, האם אפשר להשוות תוצאות של סקרים אצל ישראלים ואצל אמריקאים כאילו היה מדובר בנתונים מדעיים יבשים? האם לא יכול להיות למשל שהישראלים נוטים יותר להתלהב ולהעניק ציון גבוה יותר מאשר האמריקאים, או להפך? אם הממוצע של תשובה מסוימת אצל הישראלים הוא 7.6 ואצל האמריקאים הוא 7.3 האם באמת אפשר להעניק משקל כלשהו להפרש כזה ולדבר על "פער תרבותי", ממש כאילו היה מדובר במספר האטומים שנמצאים בתרכובת A לעומת תרכובת B?

    ובכלל, האם קבוצה של נניח 30 אנשים יכולה באמת לייצג את כל ויקיפדיה האנגלית? זה אולי נחשב ליותר "מדעי" מאשר ללמשל לנתח את ויקיפדיה על פי התיאוריות של פוקו ובורדיה בלי לערוך שאלונים, אבל האם באמת הגישה הזאת מדויקת יותר וקרובה יותר למציאות או אולי רק מקנה תחושה מדומיינת כזאת?

    כמובן שבגלל הביקורת הזאת מחקרים איכותניים (ובעיקר מחקרים בסגנון של ניתוח השיח הביקורתי) נתפסים לפעמים כבעלי גישה מתנשאת ויהירה שכביכול יודעת יותר טוב מהנחקרים מה הם חושבים – אבל האם אפשר בכלל לחקור באופן רציני את החברה בלי להיות מתנשא ויהיר? האם זה לא נכון לומר שכל מחקר חברתי הוא בעצם יהיר ומתנשא בדרכו שלו?

    בקיצור, אני לא מתנגד למחקר הכמותני, אבל אני מתנגד לגישה שרואה במחקר האיכותני שיטה פחות מדעית, פחות אמיתית או פחות רצינית. אני חושב שבהרבה מאוד מקרים דווקא המחקר האיכותני הוא פורה יותר ומעניק תובנות יותר מעניינות, ובעיקר שהרבה מאוד פעמים מחקר כמותני אולי *נראה* יותר מדעי בגלל הנפנוף במספרים וב"עובדות יבשות", אבל בפועל הוא עלול להיות לא פחות מדויק, ואפילו מוטה לרעה באופן סובייקטיבי בדיוק כמו מחקר איכותני מקביל.

  3. תודה.
    לראשונה אני מבין כיצד מחקר איכותני יכול גם להיות מדעי.

  4. תודה על פוסט מרתק.

    אני לא מבין כמעט כלום במדעי החברה. כל הידע שלי בתחום מגיע משיחות מקוונות עם חוקרים צעירים או מפרופסרים שמתראיינים ב"לונדון וקירשנבאום" ובמוסף הארץ על המחקר שלהם.

    בכל זאת יצא לי לשמוע על מחקר אכותני, ואני חייב להודות שהעסק תמיד נשמע לי קצת מפוקפק. התמונה שיש לי בראש היא של חוקר בעל דעה חזקה בנושא מסויים שמראיין שלושה אנשים שמסכימים איתו, מגיע למסקנה שהוא צדק מלכתחילה וקורא לזה "מחקר מדעי". כמובן שלקחתי את הרושם הזה בערבון מאוד מוגבל, כי אני לא מבין כלום בנושא. אני גם שמח וגם עצוב לשמוע שלפחות במידה חלקית גם אנשים שמעורים בתחום מסכימים עם הביקורת שלי.

    אשמח מאוד אם תוכל לתת דוגמא אמיתית למחקר איכותני טוב, בשפה שתהיה ברורה גם להדיוטות כמוני. כמו כן, אשמח לשמוע את דעתך בשאלה הבאה – איזה אחוז מהמחקרים האיכותניים המתפרסמים בכתבי העת עונים לעקרונות שהצגת בפוסט, ויכולים להיחשב תקפים מדעית?

    כשאני חושב על זה, אני מפנה את השאלות לכלל המגיבים. אלי לדוגמא, הצליח לשכנע אותי רק בטענה הטריוויאלית שניתן לבצע מחקר כמותני רע (אם כי אני לא מכיר את הפרטים ולא יודע האם המחקר הספציפי שהוא מתאר הוא אכן רע). האם תוכל לתאר סקיצה של מחקר איכותני טוב יותר שמנסה לענות על אותה השאלה?

  5. פלוני, אני צריך לחשוב על זה. לא עולה לי אוטומטית שום דוגמא טובה ונהירה במיוחד, אבל זה יותר כי אני סנילי מאשר בגלל שאין כאלו. יש כאלו. אולי בהמשך הקורס אני אתקל בצורה יותר מודעת באחת כזו ואדווח.
    לגבי אחוז המחקר האיכותני הטוב – ובכן, בשביל לבדוק זאת תדרש למחקר משולב, איכותני וכמותני (איכותני, כי צריך לעשות ניתוח תוכן מעמיק של כל טקסט איכותני ולבדוק עד כמה הוא טוב, וכמותני, כדי לנתח את הממצאים באופן סטטיסטי). אני לא נחשף למספיק מחקר כדי להתחיל אפילו לחוות את דעתי בנושא.
    בכל אופן, התמונה שיש לך בראש היא שגויה בתכלית. מחקר איכותני הוא מחקר שדורש כמות בל תתואר של זמן והשקעה בהכרה אינטימית עם מושא המחקר – ראיונות עומק שדורשים שעות כל אחד, אתנוגרפיות שכוללות שהות מרובת חודשים ואף שנים בתוך קהילה או קבוצה מסויימת, ניתוח מעמיק של חומר ארכיוני. אין דבר כזה, מחקר שמתבסס על שיחה קצרה עם שלושה אנשים.

  6. תודה דובי. אם תזכר בהמשך בדוגמא כזאת, אשמח אם תפרסם אותה. לגבי השאלה השנייה – לא התכוונתי כמובן לתשובה כמו "83%". בעיקר רציתי לדעת עם הכשלים שאתה מתאר הם בעיקר נחלת חלקם של מסטרנטים צעירים שעוד לא מבינים איך אמור להתנהל מחקר, או שהתופעה נפוצה גם במאמרים אקדמיים שנכתבו על ידי חוקרים מנוסים ועברו שיפוט עמיתים.

    לגבי התמונה, נראה לי שהתמקדתי בנקודה הפחות מהותית. מה שמטריד אותי הוא לא היקף העבודה, אלא התחושה (הלא מבוססת בעליל כמובן. זוכרים שאני לא מבין בזה כלום?) שלעתים מדובר במשחק מכור. במילים אחרות, נראה לי שבמחקר איכותני יש סיכון גבוה מאוד (למעשה, גובל בוודאות) לא להעמיד את התיאוריה שלך במבחן אמיתי.

    קצת קשה לי להסביר למה אני חושב שזה נכון – הידע המצומצם שלי ומגבלות הפורמט קצת מקשות עלי לסדר את המחשבות שלי. כיוון שהנושא די מעניין אותי, וכיוון שנראה לי שאתה מגלה נכונות לדון בו ברצינות גם עם הדיוט (ואידיוט?) כמוני, אולי אשתדל לעשות זאת בקרוב.

    נ.ב. בסוף הפיסקה הרביעית שלך יש שינוי מין מפתיע. זה כמעט ויוצר את הרושם שאתה משייך את רוב הבעיות מתדולוגיות למין הנשי…

  7. פלוני – אם אתה מחפש דוגמא לעבודה איכותנית רצינית, הנה שני סוגים שעולים לי לראש כרגע:
    הראשון הוא כמובן אתנוגרפיות, שהן בדר"כ נחלתם של אנתרופולוגים. האנתרופולוג מבלה כמה חודשים במחיצת הקבוצה שאותה הוא חוקר, צופה בהתנהלות שלה (ומתעד אותה), מראיין אנשים, וכו'. התוצר בסופו של דבר מתבסס על מגוון החומרים שהוא אסף, ומנסה לתאר את הדרך שבה הקבוצה מנהלת את עצמה, היחסים בין האנשים וכו'. זה מחקר איכותני שהקריטריון העיקרי בו הוא עושר הפרטים והמידע – לכן, אתנוגרפיה שתתבסס על מחקר בן שבוע, או לחלופין על שיחה עם שלושה אנשים, תיתפס מיד כלא רצינית, כי ברור שהיא לא כוללת מספיק הצלבות (כדי להתמודד עם מקרים של שקרים, שכחה וכו' של אדם אחד או שניים), ולא כוללת עושר מספיק של פרטים. המטרה במקרה הזה היא לאפשר תיאור מספק של הקבוצה, שבהמשך יכול לשמש להשוואה עם קבוצות אחרות – בדרך איכותנית או כמותית.
    דוגמא למחקר כמותני השוואתי כזה הוא ניתוח כמותי של תופעות בין קבוצות שונות, שמאפשר לנו לדעת האם, למשל, יש "אבולוציה" שחוזרת על עצמה בקבוצות שונות. מגלים את זה על ידי ניתוח כמותי של כל המרכיבים, ובהמשך ניתוח האם יש מרכיב x שמופיע רק אחרי מרכיב y, ומרכיב z שמופיע רק בחברות שבהן יש כבר x ו-y.

    סוג אחר של מחקר איכותני ריגורוזי נובע מראיונות עומק עם מספר רב של אנשים. למשל, באחד המחקרים של המנחה שלי, היא ראיינה 100+ אנשים מניו-ג'רזי (שנבחרו בהתאם לחלוקה באוכלוסייה מבחינת גזע, מין, מצב סוציואקונומי וכו') בראיונות פתוחים שקשורים לתפיסתם את המשפט. בהמשך, היא קודדה את כל הראיונות בהתאם לנושאים שעלו בהם והעמדות שהם הביעו (כאשר, כמובן, הנושאים הללו לא חופפים את הנושאים שלגביהם היא שאלה במפורש. דבר כזה היה חותר באופן מוחלט תחת האמינות של המחקר). הקידוד של הראיונות מאפשר, כמו בדוגמא הקודמת, לראות קשרים שאי אפשר היה לנחש אותם (ולכן גם לא לבדוק אותם כמותית) מראש. וכך היא הצליחה ליצור טיפולוגיה של נרטיבים שונים שאנשים כוללים בהתייחסות שלהם למשפט.

    הערך של מחקרים איכותניים הוא בעיקר במקום שבו עדיין אין תיאוריה חזקה או מושגים ברורים שאותם רוצים לבחון. במקרה כזה, לעשות מחקר כמותי יכול להיות חסר תוכן (ויעיד על זה, למשל, מחקר שקראתי שבו שאלו אנשים "האם הם מוסריים?" ואח"כ השתמשו בתשובות כדי לנתח את המוסריות בחברה. זה פשוט גיבוב של ממבו-ג'מבו). לכן, יש הרבה פעמים צורך במחקר איכותי – שבוחן לעומק מספר קטן-יחסית של מקרים, ונוקט בגישה פתוחה-יחסית מצד החוקר – כדי לגבש את התיאוריה ואת המושגים. אז, נפתח מקום למחקר כמותני שיבחן את התיאוריה וינסה לאשש אותה במקרים רבים יותר (וכך יענה על השאלה האם התיאוריה נכונה רק לסיטואציה הספציפית שבו היא נבחנה, או שהיא נכונה גם במקרים אחרים ובנסיבות רחבות יותר).

  8. למדתי שיטות מחקר כמותניות, ועברתי לאיכותניות. כי במקרים רבים כל כך, המחקר הכמותני מנסה לתפוס קרן שמש בכפית.

  9. טוב, קצת קשה לי להתייחס לזה בתגובות, ואני עוד צריך לדגור על תגובה ציונית הולמת. יש סיכוי שבקרוב יתפנה לי קצת זמן, וזה מועמד טוב לפוסט בבלוג. אז אולי בקרוב..

    שתי הערות, בינתיים:
    הראשונה היא סוציולוגית-צינית: רוב המאסטרנטים הצעירים שבוחרים שיטת מחקר מסיבות לא טובות, לא בוחרים בשיטות מחקר איכותניות מתוך ביקורת פוסט מודרניסטית. הם בוחרים בשיטות איכותניות כי הם מפחדים מסטטיסטיקה.
    וזה חבל, מבחינתם, כי אם הם לא היו מפחדים מסטטיסטיקה הם היו מגלים שהרבה יותר קל לחנטרש מחקר כמותני מאשר מחקר איכותני (וכאן אני עונה, במידה מסויימת, לאלי).
    לפחות בדיסציפלינה שאני מכיר טוב – סוציולוגיה – דווקא בגלל שהמחקר האיכותני זוכה לכל-כך הרבה ביקורת בסגנון 'זה מה שעבר לחוקר בראש באותו רגע', הדרישות המחקריות ממחקרים איכותיים הן הרבה יותר גבוהות. הרבה יותר קל לקחת 50 איש במדגם-כדור-שלג, להעביר שאלון מחורטט, למצוא את התוצאה המובהקת ולפתח עליה תיאוריה, מאשר לשכנע שניתוח השיח שעשית עומד בסטנדרטים המקצועיים.

    ההערה השנייה – כמו שאמרתי, עוד לא התעמקתי מספיק בהשלכות של מה שאתה אומר, אבל אני לא בטוח שאני חולק עליך – ומה שיותר חשוב, אני לא בטוח שהפוסטמודרניסטים היותר רציניים ממני חולקים עלייך. כשלמדתי שיטות מחקר איכותניות – שהיה שיעור בפוסטמודרניזם יותר מאשר בשיטות מחקר – הלקח הכי חשוב היה שהעבודה שלנו צריכה לעניין לא רק ישראלים, אלא גם חוקרים בזמביה. כלומר, אנחנו צריכים להגיד משהו מעניין על המציאות ועל אופייה של החברה, ולא רק משהו שרלוונטי לחברה הישראלית. וזו עמדה שאני מאמץ.

  10. אני קופץ כאן למים עמוקים בלי לדעת לשחות אבל כמה קטנות:
    1. כמו שאמר נדב, הרושם שלי (שלי, כן?) הוא שהעדפה לאיכותני באה בגלל פחד מסטטיסטיקה. הפחד הזה הוא בד"כ מלווה בפחד משיטות ניתוח מסודרות, כלומר גם לא מאפשר לעשות מחקר איכותני רציני. אבל אפשר להסתתר מאחורי אידיאולוגיה פוסטמודרנית אז לא צריך להתבייש.
    2. אחת הבעיות עם המחקר האיכותני הוא שלא מוגדרת מתודולוגיה קשיחה (תטען – והרי אי אפשר כי אנחנו חוקרים תופעות רבות פנים וגוונים ואנחנו לא יודעים אותם מראש). אבל אם אין מתודולוגיה קשיחה וברורה יוצא שאת המחקר אפשר להעריך רק בסופו (אם בכלל) ואם כך, למה שינתנו תקציבים למחקרים בעלי סיכוי מופרכות גבוהה. (כמובן שגם מחקרים כמותיים אפשר להפריך, אבל אפשר להצביע מראש על בעיות מתודולוגיות ולשנות/לבטל את המחקר).
    3. יצא לי לקרוא כמה מאמרים תאורטיים על מחקר איכותני. הבנתי מהם שהחוקרים האיכותניים הגיעו לשלב בו הם דווקא מנסים להגדיר מתודולוגיה קשוחה. בחומר שקראתי הם מדברים על ראיונות עומק עם מספר גדול יחסית של אנשים (בשום פנים לא אחד או שניים) אבל מאוד הפריע לי שבשום מקום לא ראיתי אף התייחסות למספרים, זאת למרות שנטען במפורש שהמחקר האיכותני נועד למעשה (בגלל הסיבות שדובי ציין – מורכבות התופעה האנושית וכו') לאסוף נתונים שירוכזו בטבלה ובשאיפה יהיה אפשר לבחון אותה במשקפיים סטטיסטיות (או שאולי זה תת-זרם קיצוני במחקר האיכותני?).

    אני לא זוכר את המאמרים שקראתי (רפרפתי) אבל הספר (עברית) הוא 'מילים המנסות לגעת – מחקר איכותני – תאוריה ויישום' של אשר שקדי. ולפחות מאמר אנגלי אחד שלו. אולי זה יאמר כאן משהו למישהו, אין לי מושג איפה למפות אותו. אני, כאמור, בכלל מסיפור אחר (מדעי המחשב-בלשנות חישובית), ואני אכן מוצא בעיות גם בסוג המחקר הכמותי שאנחנו עושים, פשוט לא מצאתי, עדיין, אלטרנטיבה איכותנית ראויה.

    תחי ההיברידיות. נראה לי.

  11. הבעיה היא שהמציאות הפיסיקלית אינה בהכרח ניתנת לספירה. לא כל תחום של הטבע ניתן לכימות, ובין כה וכה רבים מנושאי המחקר שאנחנו מעוניינים בהם במדעי הטבע אינם בנמצא בכמות כזו שמאפשרת לנו מחקרים עם n גדול. יתר על כן, המציאות הפיסיקלית היא מורכבת מאוד: אין שום סיבה להניח שמספר קטן של משתנים יכול בכלל להסביר תופעות מורכבות כמו "היווצרות היקום", "הופעת החיים" או "חורים שחורים".

  12. דובי, יש לי סוג של תיקון או הצעה לתיקון או משהו. אף פעם לא למדתי שיטות מחקר במדעי החברה (גם אני, כמו אורן, מסיפור אחר) אבל עדיין יש לי רושם שזו הערה מעניינת לפחות מבחינה תיאורטית.

    כתבת: "אבל אם המחקר האיכותני שערכנו שימש אותנו כדי לנסח תיאוריה שמציעה הסבר סיבתי לאירועים שתיארנו, אי אפשר לחזור ולהשתמש במידע שאספנו כדי להוכיח את התיאוריה שלנו."

    אני טוען שזה לא נכון. למעשה, זה בדיוק מנוגד להתער של אוקהם, שאומר: אם מצאת "הסבר פשוט" שמסביר מספר "גדול" של תצפיות שהן מספיק "מייצגות", אז הוא כנראה ההסבר הנכון. אין צורך לבדוק את ההסבר על מידע נוסף. זו הגדולה של התער של אוקהם, לפחות בניסוחו הריגורוזי שמוצאים בתורת-הלמידה. למה הקפתי את המילים "הסבר פשוט" ו"גדול" ו"מייצגות" בגרשיים? כי צריך להגדיר אותם באופן מספק כדי שיהיה לתער של אוקהם משמעות פורמלית, ניתנת-להוכחה. עם זאת, אני מאמין שאפשר לגזור מהתער "הוכחות" משכנעות למדי גם בקונטקסט איכותני.

    זה מצחיק שדוקא סטטיסטיקאים ואנשי תורת הלמידה יצקו לתער של אוקהם משמעות קונקרטית ומאד מאד מעניינת (לדעתי) ששופכת אור נוסף על התער המקורי, הפילוסופי יותר. יש פורמליזציות מעניינות של התער, אבל בגיגול מהיר לא מצאתי אחת שהיא גם לא טכנית מדי וגם מספקת הסבר ראוי (הערך על התער בוויקיפדיה ממש גרוע בעניין הזה). מה שכן, יש כאן פוסט פנומנלי על התער של אוקהם. הוא דוקא לא נותן את המידע שרציתי, אבל הוא פשוט מעולה:
    http://lesswrong.com/lw/jp/occams_razor

    בקיצור, אני טוען שמה שאמרת לא נכון. אין בעיה להשתמש רק במידע שאספת כדי להוכיח את התיאוריה שלך, כל עוד היא "פשוטה" מספיק (במובן שצריך להיות משכנע) ושהסברת מספיק תצפיות, שהן מספיק "מייצגות". בנוסף, קשה "לזייף" הוכחות כאלה. אם קודם אספת מידע X, אחר כך בנית בהתבסס עליו תיאוריה T, ואז אספת מידע Y ובדקת עליו את T, שהתבררה כנכונה, אז כשתפרסם את זה הקורה יוכל לתהות אם רימית ושינית את T אחרי שראית את Y. אי אפשר להוכיח לקורא שלא רימית. אבל אם T היא תיאוריה פשוטה מאד ו-X הוא אוסף גדול מספיק ומגוון מספיק של מידע, אז אין סכנה שרימית בצורה כזאת. (יכול להיות שרימית בכך שכללת ב-X רק מידע שמסכים עם T, אבל זה עניין אחר, וכמובן תמיד אפשר לרמות כך).

    בכל מקרה, בגלל ההסבר לעיל, בעיניי הרבה מהפוסט שלך בעייתי. למשל המשפט "הדרך היחידה לברור בין התיאוריות היא באמצעות גזירת היפותזות מתוך התיאוריות, וחיפוש מידע נוסף שיאשש או יפריך אותן", המשפט "רק משום שכבר ערכנו מחקר איכותני על הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השניה לא אומר שגילינו כל מה שיש לדעת על המלחמה. לכן, אפשר לנסות ולגזור מהתיאוריה שלנו היפותזות הנוגעות לדברים שלא בחנו עדיין לגבי אותה המלחמה, ואז לבחון האם הם אכן התקיימו או לא", המשפא "כל אימת שאנחנו משנים את התאוריה שלנו על סמך המידע הקיים בידינו, חובה עלינו לנסות ולחפש מידע חדש", ואחרים.

  13. אלעד, יש כמה בעיות עם מה שאתה אומר:
    א. הסברים במדעי החברה, מסיבות מובנות, לעולם אינם פשוטים במיוחד, ובין כה וכה אף פעם אינם מתיימרים להסביר את רוב השונות (שונות מוסברת של 25% תחשב לתוצאה טובה). אינני רואה איך אפשר ליישם את מה שאתה מציע שם בלי הרבה נפנופי ידיים פסאודו-מדעיים.
    ב. התער של אוקהם מניח שהעולם פשוט. אין סיבה להניח הנחה כזו כשמדברים עם התנהגות של בני אדם. למעשה, אם מישהו יבוא אלי עם הסבר פשוט מדי, אני מיד אהיה חשדן.
    ג. על כל סט של תצפיות בעולם האנושי אפשר לחשוב על מספר הסברים סבירים יותר או פחות, ברמות סיבוך דומות למדי (כלומר, התער של אוקהם אינו יכול לשפוט ביניהן). אפשר להגיד שהחוסר בפרדיגמה אחידה במדעי החברה מונע מאיתנו להשתמש בתער של אוקהם – הנחות יסוד שונות לגבי אופן הפעולה של העולם החברתי לא מאפשרות השוואה רצינית של ה"פשטות" של כל תיאוריה.

    בקיצור, אני חושב שמה שאתה מתאר כאן לא ממש תורם למי שרוצה לחקור את החברה האנושית.

  14. רגע, התער של אוקהם זו לא פשוט הקביעה שאם יש שתי דרכים להסביר את אותן תצפיות אזי נעדיף את הדרך הקומפקטית יותר?
    כלומר אין כאן הנחה שהעולם פשוט או שיש הסבר פשוט אלא כלל אצבע לבחירת אלטרנטיבות (= ההסבר היותר פשוט).

  15. ועשתי סנד מהר מדי.

    נדמה לי שמוסכם על כולם שהתער של אוקהם זה רק עיקרון מנחה שלא ממש ניתן לכימות שהרי מה זה ההסבר ה"פשוט"? פשוט באיזה מובן?.
    הייתי שמח (אלעד) לראות פירמול של הטענה הזו (אולי סיבוכיות קולמוגרוב? אם כי זה נשמע לי יותר כמו טריק מחשבתי ולא מדד מתאים לפשטות).

  16. אני מכיר את התער במשמעות של "אין להוסיף גורמים נוספים כל עוד אין צורך בכך". מכאן, ברורה הבעיתיות של מחקר במספר מקרים קטן: התער של אוקהם במפורש מתייחס לגורמים מספיקים, לא לגורמים הכרחיים. כאשר אנחנו בוחנים מקרה אחד בלבד, יש יותר מדי סכנה של "הנחות יסוד" שגויות שאנחנו לעולם לא חושפים בפני עצמנו ובפני הקורא, משום שאין לנו שום סיבה להטיל בהן ספק. יותר מדי משתנים שבכלל לא חשבנו עליהם נשארים קבועים כשמסתכלים רק על מקרה אחד, או על מקרים בודדים דומים. אם אנחנו לא מפיקים היפותזות ובודקים אותן על מידע נוסף, לא נוכל לחשוף את המשתנים הנסתרים הללו.

  17. קודם תשובה לדובי, אחרי זה תשובה לאורן.

    ראשית, אם להיות מעצבן: אתה זה שניסית לשכנע ששיטות איכותניות משתמשות בכלים מדעיים כמו שיטות כמותניות. יופי, עכשיו תוכיח את זה.

    אבל באמת, מי אמר שאי אפשר למצוא טיעון משכנע שדומה לתער של אוקהם גם במחקר איכותני? בשביל זה יש מחקר — אפשר לנסות לבנות טיעון משכנע כזה. אני לא יודע באיזה הקשר, אבל זה דווקא נשמע מעניין. כן, אני מבין למה אתה אומר שזה לא נשמע רלוונטי. אבל לך תדע. לפני שהיתה קיימת תורת המשחקים אפשר היה לנסות לשכנע אותי שעולם העסקים ", מסיבות מובנות, לעולם אינו פשוט במיוחד". (הכנס כאן הסתייגויות לגבי כך שתורת המשחקים היא מודל חסר ובעייתי מאד). לפני גילוי הגנום אפשר היה לטעון על אספקטים מסויימים שהם מסובכים מאד וקשים למידול, כאלה שעכשיו הם פשוטים ומובנים יחסית. אותו דבר עבור חקר המוח (במיוחד בהיבטים הפיזיולוגיים שלו). כלומר, הבעיה היא בדיוק זו שאתה מצביע עליה: אין פרדיגמה אחידה. ולא רק שאין פרדיגמה אחידה, אלא שגם אין "מודל צעצוע" (כמו תורת המשחקים). (האם זה נכון?)

    כמובן, כמעט בוודאות אני מקשקש, אבל זה הכל באשמתך: אתה זה שבחרת לדון במתודולוגיה של מחקר במדעי החברה בבלוג שלך, עכשיו תסבול.

    אגב, אתה כותב "התער של אוקהם מניח שהעולם פשוט". זה לא מדויק. בגרסאות שלו שעליהן אני מדבר, הטענה היא "אם מצאת הסבר פשוט, אז סביר מאד שהוא נכון. אחרת, אני לא יכול להבטיח כלום". אם לתקן את מה שאמרת, אפשר לראות שאם העולם מסובך, אז לא יהיה הסבר פשוט, ואז התער של אוקהם אף פעם לא יוכל לשכנע אותנו בכלום, כלומר הוא יהיה חסר תועלת. אתה אומר שהשדה של מדעי החברה הוא כזה. אני באמת לא יודע, אבל מוכן לקבל את זה אם אתה אומר. (אפשר היה לומר את זה גם על עולם המסחר אם לא היתה קיימת תורת המשחקים; אבל תורת המשחקים, ומדע הכלכלה באופן כללי, מאפשרים למדל ברמות כאלה או אחרות את העולם המורכב הזה באופן מאד מדעי ו"פשוט").

    עכשיו, אורן, התער של אוקהם, בגרסת תורת-הלמידה שלו, הוא לא רק עיקרון מנחה, ובהחלט ניתן לכימות (על אף שגרסאות אלה לא בהכרח מכסות את כל השימושים של התער בצורתו המופשטת). הפניות לגבי התער של אוקהם: אם להפנות למקור מהיר ואינטרנטי, הנה notes מקורס על תורת הלמידה. זה לא בהכרח המקור הכי טוב אבל הוא כנראה מקור טוב ודי קריא (לאנשים בעלי הכשרה מתמטית):
    הרצאה 1 כאן: (מצגת)
    http://www.machinelearning.com/
    או הרצאה 5 כאן: (טקסט, אבל יותר מוצלח מהמצגת)
    http://www.cs.cmu.edu/~avrim/ML04/

    אין לי גישה כרגע לספריה אבל אני יכול ללכת לחטט אם מישהו רוצה הפניה למקור יותר מסודר. עם זאת, ספרים בלמידה בדרך כלל נכתבים ע"י אנשי למידה שהם פחות או יותר סטטיסטיקאים, מה שהופך את ההצגה למעצבנת לטעמי. ההצגה של אנשי מדעי המחשב (כמו זו שנתתי אליה לינקים) מוצאת חן בעיני יותר. אולי הספר של Kearns and Vazirani יכיל הצגה טובה.

    בקצרה: כן, אפשר להשתמש בסיבוכיות קולמוגורוב (למרות שזה לא מוצג בשפה הזאת בלינקים שנתתי). אפשר לכמת את ה"סיבוכיות" של תיאוריה T על-ידי סיבוכיות קולמוגורוב שלה וכך מקבלים פורמליזציה של מה זה הסבר "פשוט". למען האמת, אתה יכול לבחור כל מידת סיבוכיות אחרת, כל עוד אתה בוחר אותה מראש. כל מה שחשוב זה לחסום את העוצמה, כלומר שלא יהיו יותר מדי "תיאוריות" מסיבוכיות c. (מספרן צריך להיות פחות או יותר 2^{poly(c)} כדי שהחסם יהיה מהצורה שטבעית לנו).

  18. דובי שלום,

    אינני חושב שהבעיה של מדעי החברה היא בעיית המורכבות. גם מערכות ביולוגיות או מערכות קוואנטיות, הן מורכבות מאד (למשל תא אחד בנוי ממילארדי מולקולות כאוטיות, שאיכשהו פועלת יחד בסינכרוניות). גוף האדם גם הוא בנוי מכמות עצומה של תאים, שאינם זהים אחד לשני.

    אם תראה פעם איך עושים ניסויים במדעי הטבע, תראה שגם שם הניסוי משפיע על התנהגות המערכת. בפיזיקה הקוואנטנית נדמה לי ש"עקרון אי הוודאות" מתאר את השפעת הנסיין על המערכת.

    אלא שההבדל לדעתי הוא בגודל הפרספקטיבה של החוקר ביחס למערכת הנבחנת, לבמידת האנטרופיה של המערכת (חוסר הסדר במערכת).

    אם חוקר כימי, יכול לבחון ברגע נתון אחד מילארדים על מילארדים של מולקולות (מספר המולקולות במבחנה קטנה במיוחד), ולבצע מיצוע של ההתנהגויות שלהן, יהיה לו יותר קל לבחון את ההתנהגות האופינית למולקלות הללו. כלומר ה-n העומד לרשותו הוא כמעט אין-סופי.

    לעומת זאת, חוקר שמבקש לחקור את סיבות המלחמות, צריך לבחון עשרות ומאות מלחמות שונות, לפני שיוכל לזהות דפוס חוזר. והנה גם אתה מציין שבכוחו של איש מדעי החברה ללמוד לכל היותר ברצינות מלחמה אחת, ואולי שתיים. בדגימה כל כך קטנה, כיצד ניתן להגיע למציאת חוקיות כל שהיא. ואין זה משנה עם החוקר ישתמש במחקר איכותי או במחקר כמותי.

    כמו כן צריך להגיע למחקר ללא קיבעון מחשבתי, כדי שהמוח יהיה קשוב לזהות את החוקיות של המערכת, ולהשתחרר מהחוקיות שהחוקר הגיע איתה מבית המדרש בו למד.

    כדי להצליח לזהות חוקיות במדעי החברה, יש צורך לבחון מאות מערכות דומות. צריך לבחון אלפי ממשלים, כדי להבחין בחוקיות בממשל. צריך להתבונן במאות חברות שונות כדי לזהות חוקיות חברתית מסויימת.

    נדמה כי אין המהלך מתאים לחוקר אחד. ולכן יש צורך במספר חוקרים. הבעיה היא שחוקרים במדע החברה, ינסו לבנות תיאוריה על פי מספר תצפיות מצומצם יחסית, ואז ילמדו אותה לתלמידיהם, ובכך הם עלולים לנעול את מוחות תלמידיהם בפני התבוננות עצמאית במערכות אותן יחקרו הסטודנטים.

    בקיצור, יש צורך בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר מהפרספקטיבה, אליה מסוגל חוקר יחיד באקדמיה, או קבוצת חוקרים.

    אם רוצים לפתח מחקר יעיל בתורת המלחמה, כדוגמא, יש לדעתי לאפשר לימוד רחב יריעה מאד, הכולל לימודים בתחום הפסיכולוגיה, המדינה, הכלכלה, גיאופוליטיקה, רטוריקה, השפעות הקרב על הלוחמים, וכן ללמוד עשרות אם לא מאות מלחמות שונות. הדבר דורש שנים ארוכות של למידה, ואין הן מתאימות ככל הנראה לדפוס הקלאסי של הכשרת חוקרים באקדמיה.

    זאת הסיבה לדעתי, שפילוסופים, רחבי אופקים, שלמדו וחקרו מספר רב של תחומים בו-זמנית, במשך עשרות שנים, הם אלו שהוציאו ספרים כל כך משמעותיים במדע החברה. ספרים אשר יש בהם עדיין עניין רב גם היום.

    כדי לחזק את טענתי, תוכל לראות שבמדעי הטבע, אין קוראים את ספרו של ניוטון כדי לעבור הכשרה בתחום, או את ספרו של דרווין. לעומת זאת במדע המדינה, עדיין לומדים באופן ישיר את אפלטון, הובס, רוסו ואחרים. זאת כיוון שמחקר טוב במדע החברה דורש, מטבע המערכת הנחקרת, אנשים רחבי אופקים במיוחד, החוקרים מספר רב מאד של מערכות. במשך עשרות שנות למידה.

  19. טל, כלל אצבע נוח לחיים: ברגע שמישהו מצטט את:
    א. מכניקת הקוונטים.
    ב. תורת היחסות.
    ג. תורת האבולוציה*.
    ד. כל תורה לא קשורה אחרת (גיאולוגיה, אופטיקה, מספרים לא רציונליים…)
    בהקשר של מדעי הרוח או החברה, אפשר בניחותא להניח שגם שאר דבריו אינם קשורים למציאות. לפחות על פי תער אוקאם.

    (* – תקף למדעי הרוח בלבד.)

  20. שלום אסף,

    לא הבנתי את הקשר של התער של אוקהם לעניין.

    אני יודע שאנשי מדעי הרוח והחברה אינם אוהבים את ההשוואה בינם לבין מדעי הטבע. אבל עדיין יש כאן שאלה מענינת הדורשת תשובה:

    קימות כאן שתי מערכות דומות.

    בשתיהן החוקרים עוברים הכשרה דומה (תואר ראשון, שני דוקטורט ופוסט). בשניהם יש אנשים נבונים באותה מידה (על פי ההתרשמות שלי). בשניהם יש אנשים עם אגו מנופח פחות או יותר, במידה דומה.

    והנה מערכת מדעי הטבע מצליחה להתכנס להסכמות קונצנזוס רחבות מאד על טיב האובייקטים הנחקרים, בעוד שבמערכת מדעי החברה והרוח, המערכת לא מתכנסת לקונצנזוס. לא נוצרות הסכמות על טיב האוביקטים הנחקרים, ויש שינוי פרדיגמה רבים (או מאבקי אסכולות).

    מה יוצר את ההבדל?
    לשם כך, חובה עלינו לנסות להשוות את שתי המערכות, ולנסות להבין מה יכול לגרום להבדל.

    זה מה שעשיתי.

    לגבי התער של אוקהם, אני מוצא ששימוש לא נכון בו, גורם להפשטה מיותרת ולא נכונה של המערכות הנחקרות. ובמקרים מסויימים, העניין מעודד עצלות מחשבתית.

  21. יש שתי מערכות של הנחות:
    א':
    I. הדובר כלל אינו קשור למציאות.
    או, ב':
    I. הדובר אינו קשור למציאות בחלק מדבריו.
    II. אבל הוא מדייק לחלוטין בחלקים האחרים.

    ספירת ההנחות הדרושות נראית לי קלה למדי.

  22. אסף,

    אם אתה טוען כי הדברים שאני אומר אינם קשורים למציאות, אנא ציין אלו דברים אינם קשורים למציאות לדעתך.

  23. המחקר האיכותני הוא יפה בעצם אי הגדרת השערות אבטיפוס לפני איסוף הנתונים וניתוח הממוצאים.
    אלא מה , שרוב החוקרים מגיעים עם הנחות על הנושא אותו הם חוקרים. אני מאוד רוצה להאמין שאנשים לא מסננים נתונים שלא "התאימו" להם.

    הגדולה במחקר איכותני טוב, שיש בו שאלות מחקר טובות, עם מתודולוגיית ראיון [איסוף נתונים] ומתודולוגיית ניתוח טובות היא שהחוקר אומר הגעתי לשדה עם מחשבות רפלקטיביות א,ב,ג, שהשפיעו על השדה, כי ציפיתי לאותו סט אמונות מחשבות , דעות קדומות ומצאתי את ההיפך הגמור\ מצאתי מידע חדש\ מסקנות חדשות שהן XYZ כלומר כמו באפקט הפרפר באים מכיוון אחד יוצאים עם מידע אחר.

    יש מתודולוגיית ניתוח טובה וקשיחה במחקר האיכותני, מה ששונה בין המחקרים והחוקרים הוא שני דברים : שקיפות בנק הנתונים , כלומר חזרתיות של התוצאות, אם מחר חוקר אחר , ייקח את הDATA המחקרי הגולמי, יבצע ניתוחים איכותניים אחרים ויגיע לאותה מסקנה , אז זה אומר שהאיסוף והניתוח טובים. דבר שני הוא ההקפדה על המתודולוגייה המחקרית , האתית והניתוח , לעתים אנשים מוסיפים מידע, מחסירים מידע , שלא קיים בחומרי הגלם.

    למשל במחקר איכותני טוב, הניתוח התמאטי, הניתוח מבנה הוא מאוד מובנה , מסודר ולמשל ראש המחלקה שלי טענה שלמחקר איכותני טוב נהוג לבצע מהימנות בין שופטים לגבי הנתונים, כדי לוודא שהחוקר לא הזה הזיות ואכן הסיק מהDATA את המידע התמאטי הנכון.

    כל נושא כמעט ניתן לחקור בשתי הגישות – ההבדל הוא עושר הנתונים ,התהליך התיאורטי ואפילו תהליך איסוף הנתוניפ כאשר אתה מגביל אדם בתשובות לעומת תצפית או שאלה פתוחה , כל אחד מהדרכים תשיג סוג אחר של מידע . במחקר הוא צריך להיות מתורגם לקידוד ומסקנות.

    עם זאת, לפני כעשור התחילה מגמה חדשה של מחקר משולב איכותני וכמותני, המגמה הזו לצערי לא תפסה מספיק בארץ, כי לדעתי במדעי החברה רק מחקר משולב הוא מחקר שניתן להגיד שיש לו תוקף פנימי ואפילו סוג של תוקף חיצוני (שלא בהכרח תלוי בכמות הנחקרים).

    בשנים האחרונות יש בעולם מגמה של מחקר מבוסס אמנות ששם המתודות נבנות תוך כדי תנועה חלקן מתוקפות וחלקן בתהליך תיקוף, ואנחנו עדיין לא במצב שאנשים רצים בהמוניהם לחקור באמצעות אמנות , כי הם פוחדים מכמותני או איכותני.

    הדיכוטומיה לאיכותני וכמותני היא נכונה במדגמים קטנים, אבל לסטט' הכמותית יש חסרונות משלה , שבמדגמים גדולים מאוד אני יכול להוכיח כמעט כל דבר , גם שאני כותב בצ'רקסית עכשיו, ובמדגמים קטנים מאוד לא אצליח להגיע לרמת מובהקות ולגודל אפקט מספק. המשתנים שנבחרים למחקר כמותי הם בגדול סובייקטיבים ונקבעו מראש. שאלון עם N משתנים וN מקרים יוציא תוצאה שכל חוקר יכול לנתב אותה בהתאם לרצונותיו – ראו את הנעשה למשל בהשוואת שיטות טיפול- הדרך להוכחת יעילות נעשית ע"י הוצאת כל המקרים המורכבים מהמחקר, אילו המחקרים האלו היו מצויינים, אז היה צריך לעשות מחקר אקולוגי בתוך השדה , המרפאה , עם המטופלים השכיחים המורכבים שסובלים מכמה תסמונות והפרעות .

    כך שבשביל להוכיח טענה של החוקר לא משנה הבחירה בשיטת ניתוח כמותית או איכותנית העניין הוא שבחירה כמותית נותנת "תוקף נראה" יותר גבוה.

    אני זוכר שבקורס פילוסופיה של המדע למדעי החברה או תבניות ידע, המרצה הציג שאלה לגבי המחקר הכמותי:"מה ההבדל בין אהבה 5 לאהבה 4?" "מה ההבדל בין חרדה 2 לחרדה 5?" ושאלה אחרת הציג לגבי המחקר האיכותני "האם בהגדרת המילה חוויה אני יכול להסיק על כלל החוויות בחברה?"

    כך שלכל מתודה יש יתרונות וחסרונות, השילוב לא תמיד פשוט ולא תמיד מועיל. אבל מחקר כמותני לא בהכרח טוב יותר מאיכותני וגם ההיפך רחוק מלהשביע רצון- אני מאמין שהמחקר האיכותני מסביר בעוד המחקר הכמותי מסיק.

סגור לתגובות.