רגנרט

מעט מאוד סדרות טלוויזיה מסוגלות להתקיים יותר מעשור. רק אופרות סבון מסוגלות לשרוד יותר משנות דור (As The World Turns רצה כבר יותר מחמישים שנה!). הסיבה לכך היא פשוטה: מעטות הסדרות שיכולות להתמודד עם החלפה מאסיבית של השחקנים הראשיים בהן. באופרות סבון זו לא בעיה כלל: דמויות מוחלפות שם כעניין של מה בכך. תוכניות אחרות שסובבות סביב מקום ולא סביב דמויות ספציפיות בתוכן יכולות גם הן להתמודד עם תחלופה גבוהה של דמויות (מקרה קיצוני למדי היא ER, שנוח וויילי היה אחרון השחקנים שהופיע בעונה הראשונה כשעזב אותה בעונה ה-11).

אבל כשסדרה סובבת סביב דמות מרכזית אחת, הרי שלא ניתן להעלות כלל על הדעת המשך של הסדרה אחרי עזיבת השחקן שמגלם את הדמות הזו. האם דקסטר תוכל להמשיך להתקיים אם מייקל הול יחליט לעזוב? האם תהיה תקומה להאוס אם יו לורי יחליט שנמאס לו מאמריקה ויחזור לבריטניה? במקרה הטוב יצליחו להקריץ איזה ספין-אוף על בסיס דמות משנית כלשהי. רוב הזמן, עזיבתו של השחקן הראשי משמעה סוף הסיפור.

בעיה כזו עמדה בפני אנשי דוקטור הו בסוף העונה השלישית, בשנת 1966: וויליאם הארטנל, הדוקטור, סבל מטרשת עורקים שגרמה לו, בין השאר, גם לאובדן זכרון. לעיתים קרובות הוא התקשה לתפקד על הסט ושכח שורות. כותבי התסריטים אף ניסו לצמצם עד כמה שאפשר את מעורבותו של הדוקטור עצמו בעלילות שהמציאו עבורו. אף כי החוזה שלו היה לחמש שנים, מפיקי הסדרה החליטו שלא ניתן יהיה להמשיך מעבר לעונה השלישית.

ואז הייתה למפיק, אינס לויד, הברקה – הברקה שהפכה את דוקטור הו מעוד סדרת ילדים בריטית לתופעה שהצליחה לשרוד למעלה מ-40 שנה: זן החייזרים אליו השתייך הדוקטור, כך הוא החליט, מסוגל "לרמות את המוות", על ידי החלפת כל תא בגוף בבת אחת, בתהליך המכונה "רגנרציה", שבסופו הוא נראה כמו אדם שונה לגמרי, ואף מתנהג בצורה שונה. כל שנשאר הם הזכרונות והזהות. הארטנל הציע את פטריק טרופטון כמחליפו, וההפקה קיבלה את המלצתו. הדוקטור של הארטנל הפך לדוקטור הראשון, טרופטון הפך לדוקטור השני, והתוכנית דוקטור הו, כמו הדמות שעל שמה נקראה, הפכה לבת-אלמוות.

הדוקטור הראשון חזר להופעת אורח בפרק מיוחד לרגל עשור לסדרה – The Three Doctors, אך בשל מצבו הרפואי הרעוע, השתתפותו הייתה מוגבלת לקטעי דיבור שהוקלטו בנפרד, כשהוא נעזר בכרטיסיות כדי להקריא את השורות שלו. הארטנל מת ב-1975, ולכן בפרק לרגל 20 שנה לדוקטור, The Five Doctors, הדוקטור הראשון הופיע בגילומו של ריצ'ארד הרנדל. הדוקטור השישי, שבימים כתיקונם גילם אותו קולין בייקר, זכה גם הוא לכבוד המפוקפק של גילומו על-ידי שני שחקנים שונים. מכיוון שבייקר התנגד להחלפתו בתום שתי עונות בלבד, הוא סירב לשתף פעולה עם צילום סצינת הרגנרציה. הדוקטור השביעי, סילבסטר מקקוי, לפיכך, חבש פיאה לצילומי החלק הראשון של הסצינה (ובכך הפך לשחקן היחיד שגילם שני דוקטורים שונים). הדוקטור השישי הוא גם היחיד מבין הדוקטורים ה"קלאסיים" שלא ניתנה שום סיבה ברורה לרגנרציה שלו (הראשון, השלישי והחמישי הורעלו מקרינה או דברים אחרים, על הדוקטור השני נכפה לעבור את התהליך בסוף משפט על-ידי בני מינו [ואפילו שאלו אותו איך הוא רוצה להראות, אבל הוא לא הסכים לבחור], והרביעי, כמה עלוב, פשוט נפל אל מותו. השביעי נורה למוות בסרט הטלוויזיה. המעבר בין השמיני לתשיעי לא זכה להסבר עד כה בסדרה. על מותם של התשיעי והעשירי אתם כבר אמורים לדעת בעצמכם).


(סילבסטר מקקוי עם פיאה הופך כמו בקסם לסילבסטר מקקוי בלי פיאה!)

כשהדוקטורים השונים פגשו אחד את השני, הנטייה שלהם בדרך כלל הייתה לריב אחד עם השני, ללגלג זה על זה ולטעון באופן כללי שהם עצמם הגלגול המוצלח ביותר והיפה ביותר (למרות שכולם פרט לדוקטור השישי הביע מורת רוח מהמראה שלהם מיד אחרי הרגנרציה). מכיוון שמדובר תמיד בפרקים לרגל ארועים מיוחדים (פרט למפגש בין החמישי לשני – The Two Doctors – שנוצר פשוט משום שטרופטון קיבל תאבון אחרי פרק האיחוד לשנת ה-20), אף אחד לא נטר יותר מדי טינה להתנהלות המוזרה באופן כללי של הדוקטורים, כמו העובדה שאין לדוקטורים המוקדמים יותר שום בעיה לזהות את הדוקטורים המאוחרים. בסדרה החדשה, לעומת זאת, כאשר הדוקטור העשירי פגש את הדוקטור החמישי למיני-פרק, החמישי כלל לא הצליח לזהות אותו חרף רמזים גסים מצידו.

אבל הבדל הרבה יותר בולט בין הסדרה הישנה לחדשה, כמובן, הוא באפקטים. אם הדוקטורים הישנים התחלפו באמצעות סופרפוזיציה בסיסית, כשהם שוכבים מתים על הקרקע, הדוקטורים החדשים עוברים רגנרציה הרבה יותר צבעונית, כשהם עוד עומדים, וכפי שלמדנו מהרגנרציה האחרונה – עם השפעות משמעותיות לסביבה המיידית.

בראש השנה האזרחית הסתיים שירו של הדוקטור העשירי, והדוקטור האחד-עשר תפס את מקומו. על פי הסדרה המקורית לכל אדון זמן יש 12 רגנרציות (13 גלגולים סך הכל), כאשר בין הגלגול ה-12 לגלגול האחרון ניתק ממנו חלק, התגלמות הרוע שבדוקטור, שהופיע בדמות הוואליארד, התובע במשפטו של הדוקטור השישי. אך מכיוון שבשום שלב לא לגמרי הוברר האם הרגנרציה מוגבלת באופן ביולוגי או על-ידי חברת אדוני הזמן – המאסטר, למשל, קיבל סט חדש של רגנרציות מאדוני הזמן – לא ברור אם המגבלה הזו תשמר בסדרה החדשה, אם וכאשר יגיע סופו של הדוקטור ה-13.

בפוסט קודם, העליתי את האפשרות שסוף שירו של הדוקטור העשירי יביא גם לשינוי במנגינת הפתיחה של הסדרה. הסיכוי שזה יקרה הוא מזערי, אבל בינתיים הלוגו של הסדרה הוחלף לכבוד מאט סמית'. לא מדובר במשהו מהפכני – הלוגו התחלף פעמים רבות לאורך שנות קיומה של הסדרה. אך יש להודות שהלוגו החדש מכוער באופן מיוחד. חבל.

7 Replies to “רגנרט”

  1. ואו, פוסט מושקע על ההיסטוריה של הדוקטור, בשפת אבותינו.
    אין דברים כאלה.

    החלפת הלוגו והמנגינה הם די שוליים, התחלף גם השחקן וגם הכותב, מה שעלול להשפיע מאוד על הכיוון של הסדרה.

    את השם 'סטיבן מופט' יצא לי לראות בין הכותבים של הסדרה הקומית המעולה של הביביסי"couplings" מהעשור (עשוריים?) הקודם, ולכן אני יחסית לא מודאג. אולי זה יהיה לטובה.

  2. סטיבן מופט גם כתב את הפרקים המוצלחים ביותר (לדעתי) בעונות האחרונות:

    Silence in the Library, Forest of the Dead (שמארחנו לא אהב – לדעתי כי הוא לא מסכים באופן כללי עם הפילוסופיה של "another day saved" – שהיא ליברטריאנית משהו)
    Blink
    The Girl in the Fireplace
    The Empty Child, The Doctor Dances
    וגם (אם אתה רוצה לקרא לזה פרק) Time Crash

  3. הנחת היסוד שלך לגבי אופרות סבון שגויה. דמויות לא מתחלפות כל כך מהר. אני מניח שהתכוונת לליהוק. מה שהופך אופרת סבון לאופרת סבון זו ההיסטוריה העשירה של כל הדמויות. אגב, שחקני העוגן בסבוניות כלל לא מתחלפים. רוב עלילות הסבוניות מונעות ע"י דמויות ולא להיפך.

  4. דמויות מתחלפות מספיק מהר כדי שבטווח של כעשר שנים רוב הדמויות בסבוניות שאמא שלי רואה כבר לא מהבהבות לי מוכר. יש דמויות עוגן ששורדות יותר שנים, אבל לא תמיד, ולא תמיד הן נשארות דמויות עוגן לאורך כל הזמן הזה. העניין הוא פשוט שאם השחקן ימות, אפשר להתמודד עם זה בתוך הסדרה בלי שזה יביא לגניזתה (וכן, לפעמים ההתמודדות היא פשוט על-ידי החלפת שחקן, אבל לפעמים הורגים את הדמות וזהו).
    לא שזה משנה, אני ממש לא מתיימר לדעת יותר מדי על אופרות סבון, וזו לא הפואנטה של הפוסט.

  5. דובי (איזה יופי שכשנמצאים בטעות באנגלית השם העברי שלך מתמפה ל- such, יחסית אלגנטי):
    אני אכן עוקב בשקיקה אחרי עדכוני הדוקטור(כמו מעריצה בת 16), ולפעמים אפילו אחרי תכנים יותר אינטלקטואלים בבלוג שלך. רק הזכרתי שוב את התרשמותי מכך שיש מקור בעברית שעושה ניתוחים מעמיקים של הדוקטור.

    איכשהו, נראה שהוא מאוד שולי בארץ.

סגור לתגובות.