על מה שישראל מוכנה לוותר עליו

אני עוקב בצער מהול בשמחה אחר הקמפיין המתמשך בנושא העובדים הזרים וילדיהם. שמחה, כי תמיד עושה לי טוב על הלב לראות קמפיין ציבורי שמיועד כל כולו להגנה על זכויות האדם של אנשים שהם, בסופו של דבר, "האחר" – קמפיין שלא נועד לסייע לתומכים בו, אלא לקבוצה מוחלשת שאין לה את הקול כדי למחות כנגד העוול שנעשה לה.

הצער הוא על הרצון העז של ישראלים רבים להפטר מהעובדים הזרים משום שהם רואים בהם נטע זר שיפגע בציבוריות הישראלית. זה חורג מסלידה סתם מהגזענות הלא-כל-כך סמויה שבבסיס הפעולות של עו"ז. עצוב לי שאותו ציבור בישראל אפילו לא מצליח להבין על איזו חוויה נפלאה הוא מוותר בכזו חדווה. חבל לי שהם לא מודעים למתנה המדהימה שמעניקים אותם ילדי עובדים זרים לישראלים שלומדים יחד איתם בכיתה.

אם לא הייתי מקבל שום דבר אחר מהשהות שלי בקנדה, זה עדיין היה שווה את זה כדי לזכות ללמוד בסביבה רב-תרבותית אמיתית, וכדי שבני יזכה לחוות את השנים הפורמטיביות שלו בסביבה כזו. ((ויש מעט דברים שמדכאים אותי כמו לראות ישראלים שהיגרו לקנדה והביאו את כל השנאה שלהם איתם – הם דוחפים את הראש עמוק בתוך התחת של הקהילה הישראלית, ומסרבים לקיים כל מגע שאינו עסקי גרידא עם מהגרים אחרים – וכשיש מגע כזה, הוא בא רק בצורה של ויכוח אלים, הפגנות וכיו"ב.)) אין לי ספק שהעובדה שבחוג החברים, המכרים והשכנים שלי יש לבנונית, סודני, פיליפינית, כמה סינים, קוריאני, ניגרי, גרמניה, איראנים, שתי טורקיות, ארמנית, בוליבאי(?), ברזילאי, מקסיקנית, מספר צרפתים, ועוד אינספור אנשים שאף פעם לא טרחתי לשאול אותם מאיפה הם, היא משהו שמשנה את התפיסה שלי לגבי לאום בכלל והלאום שלי בפרט. וכך גם בגן של הילד, בנוסף לכמה "סתם" קנדים לבנים יש גם ילדה ממשפחה מוסלמית, ילדה רומניה, ילד שאמו סינית (ואביו יהודי – אבל בואו נגיד שאם תראו אותו, תתקשו להאמין שקוראים לו דניאל רוזן), שני ילדים שחורים, גננת אחת איטלקיה, אחת יווניה, אחת מהקריביים ועוד ועוד.

זה לא שהילד לא מבחין בהבדלים בין אנשים – יום אחד הוא דיווח לי שהגננת מייוויס חומה – אלא שהוא לא מייחס להבדלים הללו חשיבות כלשהי. אין לי ספק קל שבקלים שחוויות הילדות הללו יעזרו לו לגדול ולהיות אדם טוב יותר ממני.

בדיוק אתמול חשבתי לעצמי שמה שישראל צריכה זה בדיוק ההפך מתוכנית "תגלית" (או "בירת'רייט", או איך שהם לא קוראים לתוכנית הזו שמביאה צעירים יהודים לביקור של כמה חודשים או שנה בארץ) – ישראל צריכה תוכנית שתשלח ישראלים לקנדה או אוסטרליה לשנה שנתיים, כדי שיזכו להבין מהי רב-תרבותיות ומה היא נותנת לאדם. ((לא, אני לא טוען שזה יפתור את כל בעיותינו בדיוק כמו שאני לא חושב שתוכניות למפגשי יהודים-ערבים יפתרו את הבעיות שלנו. אבל לפחות זה ישנה לנו קצת את הפרספקטיבה.))

אולי ככה הם יבינו כמה מזל יש לילדים האלו שזכו ללמוד בבית הספר ביאליק בת"א.

11 Replies to “על מה שישראל מוכנה לוותר עליו”

  1. אוקי, אני מקווה שאני טועה אבל כרגע אצלי הפוסט הזה זוכה בפרס הפוסט הצבוע של השנה.
    במקום לקשקש בכללי, אולי תספר את כל המקרים בהם חיפשת להיות בחברתם של אנשים השונים תרבותית ממך? למשל התערת בין מתנחלים בסדיר/מילואים, ישבת כל שבוע ללמוד פרשת השבוע אצל חרדים, שתיתת וודקה עם רוסים והתידדת עם ערבים?
    יש משהו מפוקפק בטענות לרב תרבותיות כאשר אתה מכריח את המיעוט קודם כל להשתלב במוסדות של התרבות שלך בשביל להיות מוכן לחוות את התרבות שלו.

    זה מצחיק בכלל לדבר על רב תרבותיות בהקשר של קנדה, האם זו לא המדינה בה מליוני אנשים לא מוכנים לחיות ביחד עם יתר האוכלוסיה רק בגלל שאינם מדברים את אותה שפה למרבות שתרבותית ההבדלים ביניהם קטנים?

    ומדיניות ההגירה של קנדה ואוסטרליה (שכחת ניו זילנד) לא שונה מזו של ישראל – כל המדינות האלו מוכנות לקבל מהגרים, כל אחת בתנאים שלה. למעשה תיאורטית הרבה יותר קל להגר לישראל כי אפילו אם אינך יהודי, גיור זה תהליך שפתוח לכל אדם בעוד שלמצוא עבודה מראש בקנדה זה טיפונת קשה ובטח שלא תלוי רק בך.

    ויופי של דוגמאות – קנדה ואוסטרליה, שתי מדינות שנמצאות במרחק של אלפי קילוטרים מכל מדינה שממנה עשויים להגיע מחפשי עבודה. רגע, האם אוסטרליה זו לא המדינה שמגרשת ישראלים כאשר כאשר היא מגלה שהם עובדים בחקלאות ללא היתר? בטח יש לזה הסבר רב תרבותי הולם….

  2. מרק, לקחת משפט אחד לקראת סוף הפוסט ובגלל זה הפכת את כל הפוסט לאחד הצבועים שקראת?
    אתה מתעלם מהנקודה העיקרית בפוסט והיא היתרון של הרב-תרבותיות וההתבגרות והלמידה בחברה כזאת. אם עכשיו תוכיח שקנדה באופן רשמי היא מדינה עם ממשלה קסנופובית שעושה הכל כדי לא לקבל זרים אליה ושבאוסטרליה בכלל יש ממשלה בראשות תואם יורג היידר – זה ישנה את העובדה שבחברה העירונית בה דובי חי בקנדה (ולא בסתם עיר שדה נידחת) ישנם חיים רב תרבותיים מגוונים, סובלניים ומפרים? את העובדה שלדעתו הבן שלו ירוויח הרבה מהשהות בגן כזה?
    את הטענה שלגדול בחברה רב תרבותית פתוחה ולא בקהילה מסתגרת תורם ליצירת אדם טוב יותר וחברה טובה יותר?

  3. אני לא חושב שאנשים צריכים להיות אנתרופולוגים וללכת לחיות בתרבויות אחרות. להפך. למעשה, הפוסט הזה, אם שמת לב, בכלל לא דיבר על להבין את תרבותו של האחר, או אפילו על התועלת של הרב-תרבותיות ל"אחר". אני דיברתי על התועלת של הרב-תרבותיות לתרבות הרוב. העובדה שיש הרבה מיעוטים והם משתלבים בתוך מוסדות החינוך של הרוב תורמת לתרבות של הרוב בכך שהיא מרחיבה אותה ומותחת אותה לכל הכיוונים. אם הרב-תרבותיות הייתה מסתכמת בכך שהייתי הולך לקהילות של "אחרים" אחת לשבוע ולומד להכיר את התרבות שלהם, זה לא היה משנה אותי בכלום. לעומת זאת, האינטגרציה בצורתה הרב-תרבותית מביאה לכך שאני נאלץ לשנות את התרבות של עצמי ולחשוב עליה מחדש כדי להתאימה להגדרה רחבה יותר.

    וכן, יש לאומנים בקוויבק, אבל הם עדיין לא הרוב, וזה לא שהם "לא מוכנים לגור עם אחרים", אלא שהם חוששים לגורל התרבות הלשונית שלהם, וחושבים (בטעות, לדעתי) שהדרך הטובה ביותר להגן עליה היא הפרדה מיתר המדינה.
    לגבי הריחוק של קנדה מכל מקור של הגירה, אתה שוכח שזו המדינה המערבית הכי נגישה עבור מזרח אסיה (הגירה בלתי חוקית של סינית הייתה בעיה עבור המשטר היורוצנטרי של קנדה במאה ה-19 וראשית המאה ה-20), וכנ"ל אוסטרליה ודרום-אסיה (וגם אפריקה הדרומית די קרובה, יחסית). אתה לא צריך למצוא עבודה מראש כדי להגר לקנדה – נראה לי שאתה מדבר בעיקר מבורות. כנ"ל לגבי תהליך ההגירה ה"פשוט" לישראל. אם אתה חושב שלשנות את כל אורחות חייך כדי לעבור למדינה שלא רוצה אותך זה פשוט, שיהיה לך לבריאות.

    ואגב, אשתי רוסיה, אז דווקא יצא לי לשתות די הרבה וודקה עם רוסים.
    והיו לי כמה מספר ידידים ערבים באוניברסיטה. ויש לנו זוג חברים דתיים מתנחלים.

    ואני אפילו מכיר כמה מזרחיים.

  4. אני גר כבר שנתיים בחצי באוסטרליה, ועוד לא ממש ראיתי פה רב-תרבותיות, בטח לא יותר מאשר בישראל. כנראה שאנחנו לא משתמשים במילה באותה הצורה (וברור לי שאתה צודק, ובכל זאת תן לי להסביר)

    אני חי באיזור שיש בו המון מהגרים: בערך שליש מתושבי האזור לא נולדו באוסטרליה, וכמובן שיש גם אבוריג'ינים. גם מקרב ילידי אוסטרליה יש הרבה ממוצא אחר, בעיקר מזרח אסיה. סינים והודים וישראלים ולבנונים ועוד.
    אבל אנגלית שולטת. אין כאן בית-ספר דובר שפה אחרת. אין תחנת רדיו בשפה אחרת. אין פה שום תרבות שלא באה מארץ דוברת אנגלית. אין בתי ספר, תחנות רדיו, טלוויזיה – הכל פונה לאוסטרלים. אשתי עברה את ילדותה בפרבר שיש בו המון מהגרים מיוון, היא למדה יוונית ביסודי ומלצרה במסעדה יוונית, אבל היא לא שמעה על תיאודורקיס.

    ילדי המהגרים (שהם, כאמור, הרוב) לא יודעים לרוב את שפת הוריהם, ובוודאי שלא מביאים משהו כזה לבית הספר. אתה בעצם לא יכול להבחין מי בא מאיזו ארץ אלא על סמך המראה. היחידים שיוצרים איזו קהילה שונה הם הישראלים.

    וזה האזור שלי, שמלא בהיפים בעלי אידיאולוגיה של שלום ושוויון. בסידני האוכלוסיה הרבה יותר הומוגנית.

  5. בלי להיכנס לויכוח ארוך וכואב על מדיניות הגירה יש לי רק שאלת תם…

    אני ביליתי את רוב חינוכי בכיתה באנשים מרקע תרבותי מערבי היו בגדול מיעוט, לא מיעוט קטן אבל מיעוט. הרוב היו עולים מברית המועצות, מזרח אירופה, אתיופיה, דור שני למהגרים מדינות מצפון אפריקה ומערב אסיה.

    ולא, אף אחד מהם לא החשיב את התרבות שלו לנחותה לתרבות "האשכנתוזית". (אולי חוץ מהאתיופית שבאמת לא היה לה הרבה כבוד לתרבות המקורית שלה).

    איך זה בדיוק לא רב תרבותיות?

  6. והייתי מוסיפה: במקום לשלוח יהודים מחו"ל לישראל, לשלוח יהודים ישראלים לראות קהילות יהודיות בחו"ל, אולי יוריד קצת מחוסר הכבוד שיש לישראלים כלפי התרבות היהודית שאינה בגרסתה הישראלית-אורתודוקסית.

  7. אם המדינה שלנו תהיה מלאה בסודנים, היא תשקף את התרבות המופלאה של סודן, כפי שמשתקפת בשיעור יודעי הקרוא והכתוב שם. אם היא תהיה מלאה בפיליפנים, היא תשקף את שכונות העוני של מאנילה. אם היא תהיה מלאה בניגרים, היא תשקף את דפוסי ההשכלה, החינוך והמלחמה בשחיתות שמאפיינים את לאגוס. הטרגאדיה היא שהמהגרים באים לפה, כי הם רוצים לחיות במדינה מערבית, אבל גם אנחנו רוצים לחיות במדינה מערבית.

    לגבי הרב תרבותיות בקנדה – אכן, כאשר מפתים את האליטות של העולם השלישי להגר, אפשר לקבל רב תרבותיות נפלאה ולהתהדר בה, על חשבונו של אותו עולם שלישי שאיבד את טובי מוחותיו. האמת היא שלא הבנתי בדיוק כיצד, לאור הקשיים שהיא מערימה על ישראלים מהגרי עבודה, אבל ממה שקראתי נראה שבקנדה יש גם הסדרים שמאפשרים לאספסוף המוסלמי להציף אותה, והיא, כמו כל מדינות אירופה הנאורות, הולכת להתעשת או לשלם על כך במחיר יקר מאוד, כפי שאמר על מה שקורה באירופה מועמר קאדפי, עוד דמות רב תרבותית להפליא, "נראה שאללה הולך להביא למאמינים ניצחון באירופה ללא קרב"

  8. יהונתן – עצוב לי שאתה חושב שהתרבות בישראל כה שברירית עד כי אינה יכולה לעמוד ב"זרם" של אלפי אנשים בשנה בלי שתאבד לגמרי. העובדות מוכיחות אחרת. ישראל לא הפכה לרוסיה חרף זרם של מיליון אנשים בשנים ספורות. לא ברור לי למה, לדידך, לא יכולים אותם אלו שמהגרים למערב לאמץ את התרבות המערבית (לפחות מבחינת ערכים דמוקרטיים וליברליים), אלא דווקא ההפך יקרה.

    מכיוון שעושה רושם שאינך יודע דבר וחצי דבר לא על החברה הקנדית ולא על הליכי ההגירה אליה, ומכיוון שאין לי חשק להעביר לך שיעור בנושאים הללו, אני אסיים כאן.

  9. רב תרבותיות? כולכם אולי בצבעים שונים, אבל התרבות שלכם היא אחת. איפה הרב-תרבותיות בדיוק?

סגור לתגובות.