איסלאם על רחבת הריקודים

הנה סיפור שיש שתי דרכים לספר אותו, שתיהן מעניינות ומפתיעות, שתיהן נכונות. אז למה לספר אותו רק בדרך אחת?

א. ב-2003 התחיל מייקל מוחמד נייט, אמריקאי ממוצא אירי שהתאסלם בנערותו, לפרסם באופן עצמאי ספר שכתב, בשם The Taqwacores. הספר תיאר קהילה דמיונית של מוסלמים צעירים שטיפחו תרבות אנטי-ממסדית, פאנקיסטית, שפועלת בבית בבאפלו שם מתערבבות מסיבות סמים בתפילות משותפות. נייט המציא בספר ז'אנר מוזיקלי של פאנק מוסלמי – תדמיינו איך היה נראה ה"רוק הנוצרי" אם החננות ששרים אותו היו מוכנים לבעוט לכמרים שלהם בביצים. הספר אמנם הופץ בתחילה באופן מחתרתי למדי, אך עד מהרה התגלה על ידי הוצאת ספרים וזכה לתפוצה רחבה יותר (הספר גם הפך לסרט עלילתי שצפוי לצאת לקולנוע בקרוב).

מה שמדהים בסיפור של הספר של נייט הוא שרבים מהצעירים המוסלמים שגילו את הספר החליטו להפוך את הסיפור הבדיוני הזה למציאות, והפאנק המוסלמי, שזכה לכינוי "טקוואקור", הפך לז'אנר מוזיקלי שקיים במציאות. יתר על כן – מוסלמים רבים ראו במסר של נייט את אותו הזיק שחסר להם בתרבותם, וכך גם התרבות שתיאר סביב אותו ז'אנר מוזיקלי הפכה לסגנון חיים אמיתי שמובילים אותם צעירים, למרבה אי הנוחות של הוריהם ושל מנהיגי הקהילות המוסלמיות בהן הם חיים.

נייט, שממשיך לפרסם מאמרים וספרים, מוביל תנועה מהפכנית בתוך האיסלאם האמריקאי, שכדאי לכולם לעקוב אחריה.

ב. חשבתם שאתם יודעים איך נראה מוסלמי אדוק? מה הוא חושב? איזו מוזיקה הוא שומע? תחשבו שוב. סרט תיעודי חדש, Taqwacore: The Birth of Punk Islam עוקב אחרי הקהילה ההולכת ונבנית של מוסלמים צעירים שמעוררים מחדש את מה שהם רואים כעיקר מרכזי של האיסלאם, שנשכח על ידי מנהיגי הקהילות המוסלמיות ברחבי העולם: האינדיבידואליזם הטמוע עמוק בדת שאינה מאמינה בהיררכיה תיאוקרטית. הצעירים הללו, שביססו את התרבות המתפתחת שלהם על חזונו של הסופר מייקל מוחמד נייט, עושים לאיסלאם את אותה מהפכה שעשו הפרוטסטנטים לנצרות, ומערבבים את זה בכמות הגונה של תרבות הנגד השחורה בארה"ב. התוצאה היא מסמך סוציולוגי ותיאולוגי מרתק שצריך לעניין כל מי שחושב שמקומו של האיסלאם בעולם המערבי הוא אחת הסוגיות החשובות של ימינו.

7 Replies to “איסלאם על רחבת הריקודים”

  1. מרתק.
    בגללך אני משוטט עכשיו במייספייס ומאזין ללהקות Taqwacore. בינתיים, אם להודות על האמת, עוד לא מצאתי משהו שהפיל אותי. אבל זה עדיין מרתק, כמובן.

  2. אז הפאנקיסטים המוסלמים יבעטו לכומר הנוצרי בביצים, הרוקרים הנוצרים יבעטו למופתי המוסלמי בביצים, וכולם יהיו פאנטים דתיים מאושרים תחת כסות דקיקה ומזוייפת של מרדנות. שני הז'אנרים המוזיקליים-דתיים האלו הם גרוטסקיים, מאחר ומהות גם הרוק וגם הפאנק הם קידוש האינדיווידואל, ובעיטה ממוקדת לביצים של כל סמכות שהיא. המוסלמים והנוצרים, לעומת זאת, משתחווים בפני הסמכות האלוהית ובפני סמכות הממסד הדתי, ומרשים לעצמם "למרוד" רק כנגד מה שאותה סמכות מתירה להם.

    אני לא רואה כל הבדל אידיאולוגי מהותי בין רוק-נוצרי, עליו מקובל ללעוג, לבין פאנק-מוסלמי. אלו חננות ממין אחד, ואלו חננות ממין אחר. אני לא אומר שמוסלמים לא יכולים להיות פאנקיסטים, אבל זה אפשרי רק אם הם משאירים את הזהות המוסלמית שלהם אי שם ברקע, ונותנים לפאנק את הבכורה. ג'ונינ רוטן יכל לשיר שהוא אנטי-קרייסט כי הסקס-פיסטולז בזו (גם) לממסד הנוצרי, אבל אין דבר יותר פתטי ממוזיקאי שמגדיר עצמו פאנקיסט-מוסלמי ושר שהוא אנטי-קרייסט (למרות שישו הוא אחד מנביאי האיסלאם…). שישיר שהוא מחרבן על מוחמד, וזה יהיה יתחיל להיות מעניין.

    נוסף על כך, קשה להשוות את המהפכה הפרוטסטנטית למשהו שעשוי לקרות באיסלאם, מאחר ובאיסלאם אין ממסד דתי נוקשה והיררכי דוגמת הכנסייה הקתולית. אם כבר יש מהפכה שהאיסלאם זקוק לה באופן נואש, זו מהפכת הנאורות.

  3. זה בהחלט יותר 'קול' מהמצגת הרגילה של אייתולות ואימאמים רדיקליים חמורי סבר, אבל נדמה שמתחת לזה האג'נדה היא אותה אג'נדה- שאריע'ה בארצות הברית, שנאה לכופרים ועוד קלטתי מישהו מזכיר את ההומואים- אני מנחש שבהקשר לא חיובי…

    וכל זה מטריילר של שתי דקות. מפחיד מה נגלה בסרט המלא.

    על פניו, לכאורה מהפיכה ושינוי חיובי- אך לאמיתו של דבר, אם אפשר לשפוט משתי דקות, אותה תרבות חשוכה ומפגרת. מדכא קצת, הייתי אומר.

  4. אני גר בירושלים, ומכיר דתיים מודרניים שמקימים קהילות שוויוניות ורפורמיים שמארגנים תוכניות לשיתוף קהילה בפרוייקטים של צדק חברתי וכו'. זה לא אומר שהם לא מיעוט קטנטן בקרה בדתיים בירושלים ובישראל שאין לו שום השפעה על הכיוון של התרבות הדתית היום.
    במילים אחרות הביקורת שלי היא על "שצריך לעניין כל מי שחושב שמקומו של האיסלאם בעולם המערבי הוא אחת הסוגיות החשובות של ימינו." – התופעה הזו כנראה כ"כ שולית שהיא לא באמת צריכה לעניין מי שחושב ככה.
    חוץ מזה נראה סרט מגניב לאללה.

  5. דני – אתה טועה. האזכור של ההומואים, למשל, הוא כנראה הקדמה לשיר "רומי היה הומו", שיוצא כנגד הומופוביה בקהילה המוסלמית בארה"ב. גם השיר "שריעה בארה"ב" הוא, כמובן, סאטירי, ולא קורא ליישום של תוכנית כזו. אין ספק שיש להם הרבה ביקורת על ארה"ב, אבל יש להם לא פחות ביקורת על האיסלאם הממוסד, ההומופובי, השוביניסטי והמסוגר.

  6. אוקיי, תודה על ההבהרה, דובי. אולי יש עוד תקווה לעולם הזה.
    זה די מפתיע- היציאה שלהם נגד הומופוביה. עד כמה שאני יודע, פאנקיסטים לא ידועים באהדתם להומואים. אך כמובן, הם לא חייבים לחקות את תרבות האם אחד לאחד.

סגור לתגובות.