לא שומעים!

אתמול בערב מישהו צייץ שבדרימהוסט יש מבצע מיוחד – שנה שלמה של אירוח פלוס שם מתחם בעשרה דולר בלבד. מכיוון שלא מזמן קראתי את הרשומה של איילת על כמה קל זה לעבור להוסטינג עצמאי לחלוטין, החלטתי שדי לחסות בצילו של הטוב באדם, האב המהרהר, נדב פרץ, וחשבתי שהנה ההזדמנות שלי לעמוד בזכות עצמי בעולם הבלוגים העצמאיים. מיהרתי לדרימהוסט ופתחתי חשבון, ואף בחרתי שם מתחם בהתאם למיתוג החדש שלי: דוביכאן. בשמחה הודעתי לאומת הטוויטר על המעבר המתרגש ובא, והלכתי לבצע את התהליך הפשוט להפליא של הגירה לשירות החדש.

אחרי שהצלחתי להתברבר כחצי שעה עם שטויות דביליות והתקנתי ומחקתי את הוורדפרס פעמיים-שלוש, הגעתי למבוי סתום: היבוא של וורדפרס מקבל, משום מה, קבצים בגודל של עד שבעה מגה בלבד. הארכיב שלי, כמה עצוב, עומד על שמונה וחצי מגה. אני בטוח שאפשר לחתוך את הקובץ לשתיים ולהעלות אותו בכל זאת, אבל בדיוק אז נדב שאל אותי למה בעצם אני צריך הוסטינג נפרד, ומה רע לי אצלו. ובאמת, מה רע לי? אז הלכתי לדרימהוסט ואמרתי להם שתודה, אבל בעצם אני לא רוצה הוסטינג, והם ענו – אין בעיה. אפשר לזרוק את הדומיין שלך גם? ואני, כמו אחרון המשתמשים שלא קורא מה שואלים אותו, אמרתי שכן.

פאניקה.

מזל שאפשר לעלות בצ'אט מול תומך של דרימהוסט (שתמיד יש להם שמות כל-אמריקאיים כמו שון, או בראד), ולהגיד להם שאני טמבל, ואפשר בבקשה את המתחם שלי בחזרה? תוך מספר דקות המתחם חזר לרשותי, והנפלא בנשגבים הדריך אותי באיך לגרום למתחם החדש לכוון לבלוג שלי.

כמובן שהיו עוד כמה בעיות ואני החזקתי את הנשגב בנפלאים המסכן ער עד אמצע הלילה בטכסי וודו מוזרים, אבל השורה התחתונה היא זו: מהיום, אם אתם רוצים לחפש אותי, דעו שדוביכאן.

אם אתם מנויים עלי בדוא"ל או ברסס, רוב הסיכויים שאתם לא צריכים לשנות כלום. עשויות להיות עוד בעיות קלות בשעות הקרובות בעת שאבקת הקסמים שנדב פיזר תעשה את דרכה ברחבי הצינורות של האינטרנט. אם עדיין אתם נתקלים בקשיים, תודיעו לי ואני אתחנן בפני מלך מלכי המלכים שיבדוק אם הוא יכול לסדר את זה, כי אלוהים יודע שאין לי מושג כמה חיות הוא צריך להקריב כדי שהבלוג הזה יעבוד כראוי.

אז זהו, תודה לנדב וסליחה אם יהיו תקלות כלשהן בעתיד הקרוב. וכשאני אחזור לשם, אני מקווה שגם יהיה לי זמן לכתוב אפילו איזה פוסט חדש, כאן בדוביכאן.

אני לא מכיר את ירדן לוינסקי. יש לי הרגשה שפגשתי אותו פעם, אבל יכול להיות שאני מבלבל אותו עם ירדן אחר. מעולם לא נעזרתי בשירותיו כפסיכיאטר, כך שאינני יכול להמליץ על טיפול פסיכולוגי אצלו, מעבר לעובדה שאני יודע בודאות שהוא אדם טוב. מה שחשוב זה שאני מכיר את פועלו (ולא רק), ואנחנו בבלוגוספירה אוהבים לעזור, במיוחד אחד לשני, במיוחד כשה"אוייב" הם אנשים שעושים שימוש במיני טכניקות נלוזות שאנחנו היינו מעדיפים שתעבורנה מן העולם.

אז הנה תרומתי למאבק הצודק. אתם מוזמנים להצטרף. וזכרו: זה לא גוגל בומב אם זה למטרה טובה.

שני דברים למדנו מכל פרשיית חורימבה והמקפים:

א. חורימבה זה יותר טוב מפיצה (ממוצע המבקרים [יוניקים] באתר מאז פרסום הפוסט ההוא עומד על מעל מאתיים, למרות שלא פרסמתי אף פוסט נוסף מאז, לעומת ממוצע שבקושי מגרד את ה-80 בימים בלי פוסטים, ועולה לכ-150-170 בימים עם. ראשון במצעד המקשרים, כצפוי, יובל דרור עם למעלה מ-70 כניסות [בלי לספור אנשים שנכנסו ישירות מהרידר שלהם - יש למעלה ממאה מהם, ואין לי אפשרות להפריד ביניהם], אחריו רויטל עם 30 כניסות, ולבסוף חורימבה, שניפק בינתיים רק 25 כניסות, כמעט כולן מהטראקבק, ורק מיעוטן מהקישור מהפוסט האחרון. הפוסטים האחרים שקישרו לכאן לא עלו על עשר כניסות כל אחד).

ב. אנשים לא מסוגלים לאיית קננגיסר. אצל יובל זה הפך לקננסיגר, ואצל אלי זה בכלל קננסינגר. עכשיו, באמת, כל כך קשה? זה לא שאני מסתיר את השם שלי וקשה לאתר אותו – הוא מופיע בראש כל עמוד בבלוג הזה, לעזאזל! אתם הרי לא מאייתים אותו משמיעה, נכון? שניהם, אגב, תיקנו את המעוות רק אחרי שקיללתי קרובי משפחה שונים שלהם.

פעם הלכתי להרשם למשהו שקשור לפסיכומטרי (קורס? לא זוכר). הבחורה שישבה שם שאלה אותי מה השם שלי. אמרתי לה. אז היא ביקשה ממני לאיית – לגיטימי – אז אייתתי לה. ואז היא הסתכלה על הדף שמולה, עליו רשמה במו ידיה, בכתב ידה, לאט ובזהירות, את שמי המלא והמדוייק, ואחרי שניות ארוכות הרימה עיניה אלי, הורידה אותן שוב אל הדף, ואמרה: "קננגראס"?

–

אגב, בעקבות התהייה הטכנולוגית שלי בפוסט הקודם נדב פָּרץ לי לתוך ה-CSS ועשה מעשי כשפים דיגיטליים כך שעכשיו יש הזחה של השורה הראשונה בפיסקה ויישור לשני הצדדים. נאלצתי לכתת רגלי לתוך המקום הטמא הזה כדי לגלות מה הוא עשה ולוודא שלא נשארו שאריות של בובות וודו בשטח, ועל הדרך הגדלתי קצת את הגופן וניסיתי לסדר עוד כמה דברים, בשאיפה שלא שברתי כלום ולא הכעסתי את אלילי ה-HTML. אם יש תלונות, תודיעו לי, ואני אגיד לכם שאין לי מושג איך לתקן את זה, ונוכל לקוות יחד שנדב ישמע את שוועתנו וירד ארצה לתקן את הדרוש תיקון.

אנשים שמגיעים לקטגוריית "רעיונות לתזה" שלי אחרי שחיפשו בגוגל "רעיונות לתזה" (או אפילו "נושאים לתזה") – סתם ככה, בלי אפילו להגדיר תזה במה.

מגגלים יקרים: אם אתם צריכים למצוא רעיון לתזה שלכם באמצעות גוגל, לא מגיע לכם לקבל תואר. סתם, שתדעו.

אז בזמן שאתם נמסים לכם שם אצלנו כבר התחיל הסתיו. לראיה, התחלפה תמונת ההדר במשהו עדכני. השבוע אני הולך ל-APSA, שהוא, למרבה המבוכה, הכנס המקצועי הראשון שאבקר בו בחיי, ואפילו עכשיו אני עדיין לא מציג שום דבר. מזל שהם מבקרים בטורונטו, אחרת גם את זה לא היה לי. נתראה בצד השני.

הודעה אדמיניסטרטיבית: חלקכם הגדול בודאי כבר שמע על הבלוג הקבוצתי החדש שהוקם תחת הנהגתו האמיצה של נמרודני אבישר, הלא הוא IsraLeft, הבלוג בו אנחנו מכבסים את הכביסה המלוכלכת של ישראל בפומבייסט. הפוסט הראשון שלי התפרסם זה לא מכבר. לא שזה צריך לעניין אתכם – אתם, אפשר להניח, דוברים עברית. אבל אם במקרה יש לכם מכרים בחו"ל שאינם מכירים את שפתנו, ואתם חושבים שיעניין אותם לקרוא עמדות ודעות מהחלק השמאלי של המפה הפוליטית הישראלי, אתם יכולים לשלוח להם קישור.

ואם אנחנו כבר בענייני אדמיניסטרציה: מישהו מכיר תוסף טוויטר לפיירפוקס שיודע להציג את הטוויטים החדשים מהישן ביותר לחדש ביותר, במקום שאני אצטרך כל פעם לגלול עד הסוף? אם הוא גם יודע לא לסמן כקרואים טוויטים שעוד לא קראתי, מה טוב. חן חן.

חברת דובי קננגיסר תעשיות מדיה בעב"מ, מהמובילות בתחום זיוני השכל ובזבוז הזמן באינטרנט בעברית, פתחה היום בשלב השני בקמפיין המיתוג מחדש של החברה, שמרכז את כל פעילויותיה תחת שם המותג "דוביכאן".

בראיון מיוחד ל"לא שומעים" שנערך באמצעות הודעה לעיתונות, סיפרה סמנכ"לית השיווק של החברה על המותג החדש, והקמפיין המתמשך.

"התחלנו עם המותג החדש בטוויטר, שם מומחי המדיה החברתית פיתחו עבורנו זהות תאגידית יחודית ופופולרית שמציגה את כל הטוב שבמוצרי החברה, אבל בפחות תווים. המותג החדש, דוביכאן, משדר את כל אותן תכונות שאנחנו רוצים להדגיש בחברה שלנו: את המיידיות, את הקשר לכאן ועכשיו. קיבלנו בעבר לא מעט תגובות שליליות על העובדה שהחברה שלנו העתיקה את משרדיה הראשיים לקנדה מטעמי מס ועומס חום, ולכן רצינו להדגיש את המחויבות שלנו בפני הצרכן שגם כאשר אנחנו שם, אנחנו בעצם כאן."

השלב השני של קמפיין המיתוג מחדש העביר את הנוכחות הגוגלית של החברה תחת המותג החדש, כולל עמוד פרופיל חדש, ועמוד פריטים משותפים חדש. הגם שכתובות הדוא"ל הקודמות של החברה עדיין זמינות ופעילות, החברה גם פתחה כתובת דוא"ל תחת שם המותג החדש. "אנחנו מעודדים את כל לקוחותינו שנהנו ממוצרי החברה עד כה לוודא כי כתובתנו החדשה מעודכנת אצלם ברשימת הקשרים, ובמיוחד ללקוחותינו שעושים שימוש בגוגל צ'ט, לוודא שהכתובת המעודכנת זמינה לצ'ט. אם אינכם מצליחים להכניס את הכתובת החדשה, אנא שלחו לנו דוא"ל (גם לכתובת הישנה, שעדיין פעילה!), ואנו נטפל בעניין בהקדם."

"יש לציין שמהלך המיתוג מחדש הצליח מעל ומעבר למשוער, ורוב הלקוחות לא יחושו כלל בהבדל, וזאת חרף הקשיים שהערימה עלינו חברת גוגל. אפשר להבין את הלחץ של גוגל לאור השינויים בדובי קננגיסר תעשיות מדיה, שמאיימת על הצלחתה של גוגל עכשיו יותר מאי פעם. אך לא ניתן לגוגל לנצל את מעמדה ככמעט מונופול כדי למנוע את עלייתה המטאורית של דובי קננגיסר תעשיות מדיה," מסרה סמנכ"לית השיווק.

אם להשתמש בביטוי של הבן שלי, כן טוף.

נשאלת השאלה, כמי שכל פוסט שני שלו באורך של 1000 מילה ויותר, האם אני אוכל להגביל את עצמי ל-140 תווים?

בעקבות שיחות עם מספר מרצים רלוונטיים לתחום המחקר שלי, ואחרי התייעצות היום עם יועצת הדוקטורנטים, הוסכם שאני אעבור לתוכנית לדוקטורט במשפטים. אין זה סוד שאני לא חובב גדול של משפטנים, וכמובן שהחוסר ברקע אקדמי בתחום יצריך תוכנית "השלמות", מה שיאריך את הדוקטורט שלי בלפחות שנה אחת נוספת, אבל הובהר לי שאם אני רוצה להמשיך לחקור את הנושאים שמעניינים אותי, מקומי לא ימצא במחלקה למדע המדינה, לפחות לא פה בטורונטו.

מאידך, לפחות אני יודע שבמשפטים אני אוכל לעבוד עם שניים מהמומחים החשובים בעולם בתחום שאני רוצה לעסוק בו. עכשיו אני צריך לעבור על כל דפי הפרופיל שלי ברשת ולשנות את העיסוק שלי מסטודנט למדע המדינה לסטודנט למשפטים.

נקווה שזה יהיה לטובה.

הוף.

גם אני מצטרף לקמפיין המחאה של יוסי גורביץ כנגד דרישתו של ליברמן לחתימה על הצהרת נאמנות למדינה כדי לשמור על האזרחות הישראלית. גם אני מצהיר שאסרב לחתום על הצהרת נאמנות שכזו, ואתנגד בכל כלי אפשרי ליישום תוכנית כזו לשם שלילת אזרחותם של אזרחי ישראל הערבים. ברור לי שאני משחק כאן לידיו של הנלוז הנ"ל שבסך הכל רוצה להוציא את עצמו גבר גבר בעיני הימין הבהמי של ישראל, אבל יש דברים שאי-אפשר שיאמרו ויתקבלו בשיוויון נפש – אפילו אם איש אינו מצפה שהדברים ייושמו באמת – כפי שקורה כעת בישראל.

דברים כאלה גורמים לי לחשוב שאולי כדאי לי לחזור לרעיון של להוציא אזרחות זרה.