יומולדת שמח

התינוק הקטן שלי, הילדון הזה שרק שלשום למד להתהפך על הבטן, ורק אתמול התחיל ללכת, ורק היום אחרי הצהריים התחיל לדבר, הוא בן שנתיים עכשיו.

אני די טוב בלכתוב מה אני חושב. אני פחות טוב בלכתוב מה אני מרגיש.

אז אני אשאר לקוני כתמיד במצבים האלו, ואני מקווה שתסלחו לי.

כרמל שלי, אני אוהב אותך.

יום הולדת שנתיים שמח.


טמבלושקי.

שמנה?

אז רד פיש נתן לי קרדיט בטור האחרון שלו במסגרת "משטרת הפוטושופ", אבל לא על זה רציתי לדבר.

רציתי לדבר על האייטם השני בטור הזה. בראש הטור מופיעה תמונה מפוטשפת של ג'ניפר לאב יואיט. כלומר, יואיט לא מפוטשפת שם, רק איזה ידיד נטול פנים שלה. יש הסבר בטור עצמו. מה שמשעשע זה שכשראיתי את התמונה הזו הדבר הראשון שעבר לי בראש היה "וואי, לא זכרתי שג'ניפר לאב יואיט כזו כוסית" – וראה זה פלא, הסיבה שצילום הפפראצי הזה התפרסם ברחבי העולם היא דווקא כי עורכי מגזיני הזבל השונים חשבו שהצילום הזה מוכיח שהיא שמנה.

בואו נסתכל שניה בצילום:

עכשיו, אני רוצה לשאול: מה? זו תמונה של אשה שמנה? יואיט לא הייתה יותר שווה בחיים שלה.

אני מתחיל לחשוד שהחיבה של אנשי אופנה ושאר מובילי דעת דרעק לשלדים מהלכים נובעת מכך שהם כולם נקרופילים.

לקריאה נוספת: נשים שמנות ב"תמונות סוציולוגיות"

מורה נבוכים (עוד פוסתמונות)

מכיוון שהמחשב שלי לא בא עם בלוטות' בילט-אין, אני צריך לחטט בקופסת ההפתעות שלי כדי למצוא את מתאם ה-USB שלי כשאני רוצה להעביר תמונות מהסלולרי למחשב. זו הסיבה שאני עושה את זה בערך אחת לחצי שנה. וזו הסיבה שאני מפיל עליכם עכשיו כמה תמונות שצילמתי בחודשים האחרונים.

את הראשונה אתם יכולים לראות בכותרת של הבלוג. היא באיכות גרועה, אבל זה שעשע אותי נורא, אז לפחות לבינתיים זה מה יש. בסוף אולי אני אחזיר את הפרפרים היפים, או שנשים משהו חדש יותר.

השניה צולמה באולם הספורט שבו שמרתי על בחינה. כפי שאתם רואים, התנאים נוחים ביותר ואין שום דבר מרתיע בלעשות בחינה עם עוד 700 איש.

התמונה הבאה היא של אחד ממבני האוניברסיטה, שמעל הכניסה שלו מופיעה כתובת מוסתרת חלקית על-ידי צמחיה. בחלק החשוף כתוב "… משחררת". הממ…. (קליק להגדלה)

קו הרקיע של טורונטו בלילה (קליק להגדלה).

Photobucket

מכיוון שאני לומד בימינו למבחן, ומכיוון שאשתי לא אוהבת לנהוג ברחובות הדאונטאון של טורונטו, הגענו להסדר שאני מסיע אותה לסופר ואז יושב באזור בית קפה שבתוך הסופר ללמוד. הנה תמונה של הנוף הנשקף מהחלונות שם.

זהו.

אגב, לא קשור, אבל הידעתם כי אפשר להוריד את פס הקול הנפלא של המשחק הותיק The Longest Journey מאתר האינטרנט של המשחק? חבל שאני לא מוצא בשום מקום את הפסקול של מקס פיין…

ד'ה בריק וורקס (פוסתמונות)

שוב חגגנו חג אזרחי, רק שהפעם היינו חמושים באוטו, כך שיכולנו לצאת ולחקור כמה משכיות החמדה של טורונטו שלא נמצאות במקרה על המסלול של הסאבווי. שתי מטרות הוגדרו: פארק סאניברוק, שסמוך לגנים הבוטניים (בהם כבר ביקרנו לפני אי אלו שבועות), ואתר מפעל הלבנים העתיק, שכיום נמצא בתהליכי שימור והפיכה למוזיאון, ושמוקף ביער עם אגמונים ונחלים. לצערנו, את המצלמה לקחנו רק למפעל הלבנים, כך שלא תזכו לראות את הנחל הנפלא שעובר לאורך הפארק. אז הנה קצת יער ואגמונים, בשביל הנשמה (סליחה מראש על הגדלים המוזרים. ניסיתי להפוך את זה למשהו נורמלי אבל לא הצליח. אפשר להקליק על התמונות כדי לקבל אותן במצבן הטבעי):

להמשיך לקרוא ד'ה בריק וורקס (פוסתמונות)

ניואנסים

טמקא מדווחים על כך שנשיא ונצואלה הוגו צ'אבז ביקש סליחה מהקאנצלרית מרקל על כך שכינה אותה צאצאית אידאולוגית של היטלר. כהרגלם בקודש, המערכת מוצאת לנכון להשתמש בניואנסים דקים שבדקים בבחירת התמונות כדי להבהיר מה הם חושבים על השניים:

התמונה המוגדלת של מרקל, אגב, מרגישה כמעט כמו משאלת לב של מישהו שם:

(מישהו יודע מה מקור התמונה? טמקא רק מציינים שהיא של AP…)

רחוק משם

נראה שהתגברתי על הג'ט לג, ויש לי שתי עבודות לכתוב עכשיו, מה שאומר שזה זמן מצויין לכתוב פוסט עם כמה הערות על המדינה הזאת שרובכם חיים בה כרגע.

1. נורא כיף לנהוג בארץ. נגיד שאני עומד ברמזור. במדינות אחרות, אני צריך להסתכל על הרמזור ולהמתין שיהפוך לירוק. בארץ, לעומת זאת, יש שירות נפלא: אני יכול להסתכל מהחלון על נופי ארצנו הנפלאים, וכשהרמזור הופך לצהוב, מישהו מאחור ידאג לצפור לי. הבחור פשוט הבחין שכבר שלוש אלפיות השניה עברו מאז שבאופן מובהק האור ברמזור אינו אדום, וטרם זזתי, ולכן מן הראוי להפנות את תשומת ליבי לליקוי החמור הזה. מאוד נוח.

2. דומני שיהודה פוליקר הוציא אלבום חדש לאחרונה. זאת אומרת, זה מה שהשדרנית אמרה. קשה לדעת, כי כל השירים שלו מאז שבנזין התפרקה נשמעים בדיוק אותו דבר.

3. ואם אנחנו בענייני מוזיקה: לגלגל"צ (כן, האזנתי לגלגל"צ, יש לכם בעיה?) יש פטיש מוזר לאלאניס מוריסט. שמעתי יותר שירים שלה מאשר של כל זמר או הרכב אחר בשבועיים שהייתי שם, וזה כולל את פסטיבל אהוד בנאי והפליטים וגם השיר הזוועתי הזה, "הכל דבש", שמשום מה מישהו החליט שיש לו תכונה חיובית כלשהי.

4. הפעם האחרונה בה ביקרתי בירושלים הייתה זמן קצר לפני הנסיעה, לצרכי ביורוקרטיה של סיום התואר השני. עשינו אז מהנסיעה טיול יומי, ונחרדנו לגלות שכל המקומות שאהבנו לבלות בהם נסגרו, התקלקלו או הפכו לכשרים (שזה סוג של התקלקלו). במהלך הטיול האחרון שוב היינו צריכים לנסוע לירושלים, אז שוב הפכנו את זה לטיול יומי. השארנו את הילד אצל הסבא-סבתא ונסענו לשם בלי יותר מדי ציפיות – אבל הופתענו לטובה. כל הרחובות החפורים שסבלתי מהם כשגרתי בירושלים הפכו לכבישים נוחים לתפארת, הכביש החדש שמתפצל מכביש 1 לכיוון צפון ירושלים הופך את הנסיעה לגבעה הצרפתית לנוחה וקצרה במידה מגוחכת, וארוחת הבוקר של "פיתויים" במושבה הגרמנית שמה בכיס הקטן כל בית קפה שאפשר לחשוב עליו במרכז. ללא ספק גולת הכותרת של הביקור שלנו בארץ.

5. משהו לא בסדר בארץ. באמת. עם 10 מעלות היה לי קריר בארץ, אבל כשנחתנו למינוס מעלה עם שלג קל בקנדה, דווקא היה לי נעים ונחמד. אולי זה היה קשור לצורך לסחוב שבע מזוודות פלוס קרטון של ספרים.

6. זה לא קשור לביקור שלי, אבל רק רציתי לצחוק עליכם קצת על כל עניין חוק הצנזורה.

7. זין. תחת. ציצים. עם קצת מזל, תוך כמה חודשים העמוד הזה יחסם לרובכם אוטומטית על ידי מערכת הצנזורה החדשה של השר אטיאס. ניה ניה!

8. בניגוד לנויפלד, הטיסה שלנו דווקא עברה בלי עודף עצבים. גם הילד התנהג למופת.

9. ספיקינג אוף ד'ה ילד:

להמשיך לקרוא רחוק משם

אירן, אולמרט

1. אתמול הלכתי לבניין השכן לקנות ארון משומש שמישהו מכר. האיש שמכר לי אותו עזר לי לסחוב אותו חזרה לדירה שלנו. בזמן שהמתנו למעלית התחלנו לשוחח. מאיפה אתה? ישראל. אתה? אירן.

ככה, סתם, בלי שום דבר מיוחד, אני והשכן האירני שלי שוחחנו קצת בנעימים ונפרדנו בלחיצת יד. כמה פשוט, כמה בלתי מובן מאליו.

לשכן בדירה לידי קוראים מוחמד, אבל לא שאלתי אותו מאיפה הוא. סביר להניח שגם הוא מ"מדינת אוייב".

2. אחד הקורסים שאני לומד הסמסטר עוסק בפוליטיקה של אירן. המרצה, ראמין ג'הנבגלו, הוא אירני (לפני כשנתיים הוא חזר לאירן אחרי כמה שנים בקנדה, ונאסר על פעילות אינטלקטואלית. רק קמפיין נרחב של עמיתים ממדינות המערב הביא לשחרורו מהכלא), והרבה מהסטודנטים מתחילים כל מיני הערות שהם מעירים במהלך השיעור במשפטים כמו "כשהייתי בטהרן בשנה שעברה," או "כשהייתי ילד בכפר בדרום אירן" או דברים כאלה. בשיעור האחרון אחד הסטודנטים, יהודי דתי, העביר פרזנטציה (גרועה) על יהדות אירן. במהלך השיחה שהתפתחה בעקבות זאת, מן הסתם, מקומה של ישראל עלה לדיון, ואז גם אני הגבתי. כשהמרצה אמר משהו על זה שאפילו היה לנו נשיא ורמטכ"ל פרסים, אני ציינתי שזה "לא בדיוק הנשיא הכי מוצלח שהיה לנו", ובכך, מן הסתם, נחשפה סופית זהותי הלאומית. לא שהסתרתי אותה יותר מדי לפני כן. כשהמרצה שאל אותי על הזמרת הפרסית הפופולרית שיש בישראל ("ריטה?" "כן! היא גם שרה בפרסית, נכון?"), נעשיתי מאוד משועשע.

הנה חוויה שלא הייתי זוכה לה בארץ.

עכשיו אני צריך, אלוהים יודע מאיפה, להקריץ 15 עמודים על המעבר מלאומיות אירנית למסורתיות-לאומית. כיף גדול. אבל זה לא קשור.

3. לא אמרתי שום דבר על וינוגרד. חלק מזה, אני מניח, הוא משום שאני לא יכול להבטיח שהדעה שלי לא נובעת מאותם מניעים שציין יחזקאל דרור. לא נראה לי שזה המצב, אבל אי אפשר לדעת.

ובכל זאת, אולמרט לא צריך להתפטר. לזכותי יאמר שאני אמרתי שהוא לא צריך להתפטר כבר מההתחלה. אין שום סיבה הגיונית שיתפטר. כפי שציין יאיר, הרעיון הזה שכשל חייב להוביל להתפטרות, שהמשמעות של "נטילת אחריות" משמעה התזת ראשים, הוא רעיון עוועים, המודרך על ידי תפיסה צינית ושלילית בעיקרה של הפוליטיקה. פוליטיקה משמעה לכלוך, פוליטיקאים הם אנשים מקולקלים, ולכן עם הסימן הראשון של אי שביעות רצון צריך להעיף את הפוליטיקאי ולהביא מישהו אחר – ומוטב מישהו מבחוץ, שעוד לא הספיק להיות פוליטיקאי.

יש אירוניה מסויימת, כמובן, שאלו שקוראים להעפת הפוליטיקאי הכושל מתעלמים מהברירה הנפלאה שתעמוד בפני הציבור בישראל (לא בפני, תודה לאל) בבחירות הבאות: ראש הממשלה הכושל האחרון, ראש הממשלה הכושל של לפני שתי קדנציות או ראש הממשלה הכושל של לפני שלוש קדנציות. נפלא. שני האחרונים, יש לציין, "נטלו אחריות אישית" על ה"כשלון" בבחירות, ו"הסיקו מסקנות אישיות", אבל רק עד ששכחו להם את הכשלונות הקודמים שלהם ואפשרו להם לחזור לעמדת ההנהגה.

אבל זה לא באמת משנה מה האלטרנטיבה. אולמרט, באופן אובייקטיבי ובלי קשר לנסיבות הפוליטיות, לא צריך להתפטר. נטילת אחריות משמעה התנהגות אחראית, תיקון הדרוש תיקון ודאגה לשיפור המצב הקיים. נטילת אחריות אינה הטלת המדינה לתוך עוד מערכת בחירות.

נכון עשה אולמרט כשסרב להתחייב להתפטר, ושגה אהוד ברק כשהתחייב להתפטר בלי תלות במסקנות הוועדה. וטועים כל אותם אזרחים שמקווים פעם (ברק) אחר פעם (מצנע) אחר פעם (גמלאים) כשהם מקווים שהישועה תבוא מידיו של מי שבא מבחוץ, שאיכשהו מישהו "טהור" ינקה את הפוליטיקה. הגיע הזמן לאפשר למישהו לגמור קדנציה אחת מסכנה במדינה הזו, ולתת לפוליטיקאים שלנו אופק ארועים של יותר משנתיים.

5. נשימה, להרגע, קצת שלג בשביל הנשמה:

מזרקה בשלג

הנוף מחלון חדר הקריאה בספריה

6. אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בבלבניזם זה שקשה לי להוציא אותו מהראש – כל דבר פוליטי שאני רואה עובר קודם כל דרך השאלה "איך זה משליך על הבלבניזם?". זה מחרפן אותי, כי אני לא כל כך אוהב בלבניזם. מה שכן, אני חייב להודות שחלק מהרעיונות של הבלבניזם מוצדקים. למשל, זה שלא הגיוני שאנשים טועים כל כך הרבה. אז אני לא הולך לקיצוניות שאסור אף פעם להסביר התנהגות כ"שגיאה", אבל יש דברים שההשלכות שלהם צריכות להיות כל כך ברורות לעיניו של כל אדם בר דעת, שלא סביר לטעון שמי שביצע אותם לא ידע שזה מה שיקרה.

"הוא היה ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, פרופסור בכיר לניתוחי מדיניות במכון האירופי למינהל ציבורי, יועץ לשיפור תהליכי קביעת מדיניות לראשי ממשלה, נשיא מכונן של המכון לתכנון מדיניות העם יהודי וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ה – ולמרות כל תאריו והשכלתו, פרופ' יחזקאל דרור פשוט עשה טעות של טירונים." (מקור)

אמירה כזו צריכה להדליק לכל אחד כמה נורות אדומות. טעות של טירונים? מישהו באמת מאמין שדרור לא ידע מה יקרה עם אמירה כל כך מפורשת כמו זו שצוטטה מפיו? עם הקשר או בלי הקשר, להזכיר את "נתניהו" בהקשר של "אולמרט" ו"ועדת וינוגרד", זו פעולה שהשלכותיה צריכות להיות ברורות לכל מי שחי במדינה הזו. עצם ההחלטה של דרור ללכת ולדבר עם התקשורת זמן כה קצר לאחר פרסום הדו"ח, גם היא צריכה לעורר סימני שאלה.

אבל זה לא נגמר פה. דרור, כך פורסם זמן מה לפני פרסום הדו"ח, רצה לכלול דעת מיעוט בדו"ח שהייתה אמורה להיות חריפה הרבה יותר כלפי אולמרט. חוו"ד חריפה שכזו, יש לשער, הייתה יכולה לערער את הבסיס עליו עומד אולמרט. והנה, לפתע, אותו אדם שרצה לנער את אולמרט פתאום מדבר על לאתרג אותו. יש בפנינו שתי אפשרויות: א. פרופ' דרור טמבל לאללה. ב. פרופ' דרור הבין טוב מאוד מה הוא עשה, וניסה לערער את אמון הציבור בוועדת וינוגרד כדי להשיג את מה שהוא חושב שצריך להעשות, כלומר שאולמרט יאבד את מקום עבודתו.

(טוב, נו, לפחות אני לא מנסה לטעון שדרור הוא בדלן…)