ללמדם תפלות – גרסת הגויים

בהמשך לדיון שעסק במה צריך או לא צריך ללמד ילדים בבית הספר, קראתי היום על מקרה שקרה לאחרונה באנגליה (במקור קראתי בידיעות, אבל יש גם פה, ויש גם טור שעוסק בזה פה). אז מה הסיפור? מורה (מחליפה, עושה רושם) סיפרה לילדים בגילאי 9 ו-10 שאין סנטה קלאוס. הילדים המזועזעים התלוננו בפני הוריהם, ואלו התלוננו בפני בית הספר ועשו רעש תקשורתי גדול. אז המורה פוטרה, הסוכנות ששלחה את הפרובוקטורית ננזפה, והמנהלת קיימה שיחה עם הילדים והבטיחה להם שיש סנטה והכל בסדר.

בקיצור, מורה אחת אמרה את האמת, ההורים התעצבנו על זה, ונרגעו רק אחרי שהסוררת פוטרה ובית הספר שיקר לילדים שלהם. רק לי זה נראה דפוק מהיסוד?

אני תוהה מה היה קורה אם בכיתה האמורה היו ילדים שאינם נוצרים. האם צריך להפריד ילדים יהודים או מוסלמים מילדים נוצרים, משום שהם עלולים לספר להם שאין סנטה? מה עם ילדים אתאיסטים? האם צריך להרחיק אותם מבתי הספר כדי שלא ישחיתו את נפשותיהם הרכות של הילדים ההמומים?

באנגליה אין הפרדה של הדת מהמדינה – לפחות לא במשמעות הקיצונית האמריקאית. הם פשוט מתמודדים עם זה כמו בני אדם, לא כמו עורכי-דין – עם קצת יותר הגיון וקצת פחות זעם קדוש.

אבל הפעם עושה רושם שההגיון הבריטי הקר נעלם מהנהלת בית הספר וההורים.

אז מה צריך הורה שרוצה למנוע מהילד שלו לגלות שאין סנטה (כאילו בכך תלויה כל ילדותו התמימה של הילד)? שאלה טובה. לערוף את ראשו של כל כופר… ובכן, אני לא בטוח שזה פתרון ראוי לאור הערכים שנוצרים אוהבים לייחס לעצמם.

ללמד, או ללמד ללמוד?

זהו פוסט התגובה השני שהבטחתי לדבריו של אגם ירוק (ירדן) לגבי השימוש בחוברות בבתי ספר. ירדן מתלונן שהשימוש בחוברות מגביל את הילדים מלימוד אקטיבי להקשבה פאסיבית, לראיית "כזה ראה וקדש" לגבי כל מה שכתוב בספרי הלימוד. הוא מעדיף גישה אקטיבית יותר ללמידה:

לי נראה שכל בית ספר צריך להוות ערוץ למידה נייטרלי, עד כמה שניתן, לכל תלמיד. בשביל להיות כזה, בית הספר יצטרך להפסיק ללמד לפי חוברות ולעבור לשיטת למידה חקרנית כללית יותר. זאת אומרת שבמקום שתלמידים ילמדו כולם את "האמת האחת" שבית הספר שלהם בחר, התלמידים יעודדו ללמוד ולחקור לכיוונים שיעניינו אותם בנוסף לנושאים הבסיסיים שהמערכת תדאג שהם ילמדו.

הוא אינו מתעלם מכך שסביר להניח שכיוון המחקר הראשון של הילדים יעסוק בפוקימונים או בכדורגל, אך הוא טוען כי עם הכוונה נכונה, הילדים יגיעו לבסוף לחקר סוגיות חשובות יותר, ועקב כך יפתחו השקפת עולם עצמאית.

הגישה הזו מאוד נפוצה, ומאוד הגיונית. כאנשים בוגרים, אנחנו מרגישים שהגישה הפרונטלית הזאת של העברת פיסות מידע ממקור הסמכות (המורה) לכלי (הילד) היא משפילה, היא משמימה והיא בלתי יעילה. אנחנו אוהבים לצבור את הידע שלנו "דרך הרגליים", ואנחנו לא אוהבים שאומרים לנו מה לחשוב. סטודנטים באוניברסיטה, לפחות בפקולטאות של מדעי החברה והרוח, בכלל מרגישים מהיום הראשון באוניברסיטה שמה שהכי חשוב זה מה הם חושבים, מה הדעות שלהם, ואין הם מרגישים עם החומר הנלמד.

ויש גם את ההרגשה הכל כך חזקה שאנשים מגיעים לאוניברסיטה, ולא יודעים ללמוד. אם יש דבר אחד שגיליתי בשיחות עם סטודנטים אחרים, הוא שהרבה מאוד אנשים חכמים ונבונים מגיעים לאוניברסיטה בלי שביב של מושג איך ללמוד, איך לאתר מידע, איך לעבד אותו ואיך לנסח טיעון (שלא לדבר על חיבור שלם). מרצים רבים מתלוננים שהם נאלצים לבזבז זמן שיעור יקר כדי ללמד סטודנטים כלים שהם היו צריכים להגיע איתם מבית הספר. והם צודקים – אחד הדברים העיקריים שבית הספר צריך להקנות לילד הוא הכישורים הדרושים כדי ללמוד, כדי לעבד מידע וכדי להתנסח בכתב (ולא, סיכומים מהאנציקלופדיה זה לא התנסחות בכתב. זה קצרנות).

אבל אף תוכנה, מתוחכמת ככל שתהיה, לא יכולה לעבוד בלי קלט בסיסי כלשהו. והקלט הזה, כשזה מגיע לילדים, הוא המידע שינחיל לו המורה. לילדים יש עולם מאוד מוגבל, מצומצם. לא כי הם טפשים, או כי הם נמשכים לדברים רדודים, אלא כי דברים רחבים יותר אינם נגישים להם. משימתו הראשונה של מורה לגילאים צעירים היא להנגיש לילדים דברים שמחוץ לעולם המושגים שלהם. משימתו השניה היא לנטוע בהם ידע רב ורחב ככל האפשר – אבני היסוד הבסיסיות של התרבות האנושית והישראלית, אוצר מילים רחב ומגוון, הקשרים תרבותיים שחורגים מעבר לדורה ודודידו.

רק עם בסיס הידע הראשוני הזה, ניתן יהיה להתחיל לבנות הרגלי למידה שיאפשרו לילד להרחיב את אופקיו, ולגבש את השקפת העולם שלו באופן עצמאי.

לכן, כן – צריך חוברות וספרים, ומורים לא יכולים להפסיק להיות מורים ולהתחיל להיות מורי דרך. אין תחליף לידע. לא, אפילו לא האינטרנט.

ללמדם תפלות

תקציר הפרקים הקודמים: יהונתן קלינגר גילה בספר לימוד עם השם הנאה "אסטרונומיה" ציטוטים מחרידים כגון

"אבל השמש אינה נעה כגולם, אלא גם היא נשמעת להשגחתו של הבורא יתברך, ולמשל בימי יהושע בן נון היא נעצרה בשמים ככתוב "שמש בגבעון דום""

ועוד טובין. הוא שלח מכתב כועס לשרת החינוך, וטען שלא יתכן שבמסגרת לימודי מדע יוקנו לתלמידים "אמיתות" כגון אלו. נדב פרץ ואגם ירוק לא הסכימו איתו. נדב חושב שכדי שלא יכפו על החילוניים את השטויות של הדתיים, הדתיים לא צריכים ללמוד את השטויות של החילונים. אגם ירוק גם הוא טוען שזה לא הוגן להכריח את החילוני ללמוד את "מדע" הבריאה, ולכן זה גם לא הוגן ללמד את הדתי את ה"אמת של החילוני" (הוא כותב גם משהו לגבי השימוש בחוברות בבתי ספר, ואני אחזור לזה בפוסט נפרד).

הבעיה היא שאין מדובר כאן ב"אמת שלנו" מול ה"אמת שלהם". לטעון ש"אלוהים ברא את השמש והכוכבים" בספר שכותרתו "אסטרונומיה" זהו שקר, חד וחלק. אף אסטרונום לא יסכים עם הקביעה ש"השמש נשמעת לפקודותיו של אלוהים". המשפטים הללו יהיו אמת תחת הכותרת "יהדות" או "תורה". הן אינן אמת תחת הכותרת "אסטרונומיה" או "פיזיקה" או "מדע". רוצים ללמד תורה? תפאדל – קראו לשיעור שיעור תורה, ושם מה שיאמר הוא האמת של התורה. אם אתם רוצים ללמד פיזיקה ומדע – אנא, למדו מדע. אין לי בעיה שבתי ספר מסויימים יבחרו שלא ללמד מדע (כלומר, יש לי, אבל זו פשרה שאני מוכן לנסות). אינני מוכן שבתי ספר ילמדו תאולוגיה במסווה של מדע. הסיבה היא פשוטה: אדם בור אפשר ללמד. אדם שטועה, הרבה יותר קשה לתקן.

אני בעד לימוד מציאויות שנמצאות במקביל זו לזו. אני נגד תחרות בין מציאויות. מציאות יש רק אחת. במציאות האחת, יש את בריאת העולם לפי התורה, ויש את היווצרות העולם לפי המדע. לא חייבים ללמד את המדע כדברי אלוהים חיים (הא!), אבל אם מלמדים מדע, אז שילמדו מה שהמדע אומר. בדיוק כשם שלא יעלה על הדעת שאני אלמד תורה ע"י זה שאספר לילדים את סיפור הבריאה של הצ'רוקי, או שאטען שעל פי התורה אלוהים ברא את העולם לפני 20 מליארד שנה ככוכב לא מזיק ברובו שסובב שמש לא מעניינת במיוחד.

להיות ילד זה מספיק קשה, לא צריך לבלבל אותם עוד יותר.