חוק וישנה

בעקבות הפוסט הקודם שלי שהראה לי מה זה להעיר לאחרים על שגיאות וטעויות, שאלו אותי מה זה ה"חוק וישנה" הזה שדיברתי עליו. ואכן, חוק וישנה, מאבני היסוד של הקיום האנושי, אינו מופיע באופן ברור בשום מקום ברשת. חברי הוויקיפד גם הבהיר לי שלא כדאי לי לנסות להכניס את החוק לוויקיפדיה, כי הם יבואו להרביץ לי בלילה. בלית ברירה, אני אכתוב פוסט בנושא כאן, בתקווה שגוגל, ברוב חוכמתו הגוגלית, ידע להפנות אנשים לכאן כשידרשו לשאלה – "מהו חוק וישנה?"

חוק וישנה, על שם המתמטיקאי וקורא האייל עוזי וישנה, קובע נחרצות כי כל אימת שאדם יתקן שגיאה של אדם אחר, בהכרח תיפול שגיאה בדבריו שלו. סוג של קארמה, אני מניח. מפתיע כמה פעמים החוק הזה מוכיח את עצמו – אפילו כשהטעויות האמורות הן במאמרים מדעיים.

לשם הסרת ספק: חוק וישנה הוא על שם עוזי וישנה משום שעוזי הוא שגילה אותו, לא משום שעוזי סיפק דוגמאות לחוק.

זהו, עכשיו אתם יודעים. צאו לעולם, הפיצו את הבשורה. אל תתנו לקונספירטורים של וויקיפדיה למנוע מכם את האמת העגומה!

עדכון: חברים, עשינו זאת!

טמטום וחוצפה

טמטום

להוצאת כנרת-זמורה-ביתן-עוד-כמה-שאני-לא-זוכר יש בלוג. בבלוג מפרסמת ההוצאה כל מיני פוסטים שקשורים לעולם הספרות בכלל, ולספרים שלה בפרט. לבלוג יש מאפיין אחד בולט: הוא מלא בשגיאות. שגיאות כתיב, שגיאות עובדתיות, שגיאות מכל מיני סוגים. אבל הכי יפה כשההוצאה לא מסוגלת אפילו לברר איך תורגם Knight Bus בגרסה העברית (שהיא עצמה מוציאה ([אנחה…] ד.ק.)) של הספר הכי פופולרי ביקום כרגע (התשובה, אגב, היא אוטונוס לילה. לא "אוטובוס אבירי").

חוצפה

הנה בלוג די משעמם שאינו מביא שום תובנות חשובות, אבל הוא חשוב ומרגיז: נתפסתם הוא בלוג שכל עיסוקו בפרסום תמונות של מכוניות שחונות בחניית נכים. הבלוג נכתב בשיתוף עם "היום שהיה" של ערוץ 10. חבל שלא בשיתוף עם משטרת ישראל, שאמורה לאכוף את החוק על כל החוליגנים האלה ששמים זין על הנכים.

אבל יותר מרגיז מסתם איזה מנהל עם ג'יפ שלא נאה לו ללכת שתי דקות ברגל ומחנה אותו בחניית הנכים הקרובה למקום חפצו, הם מי שאמורים להבין יותר את המצוקה. למשל, אנשים שמשאילים את תו הנכה שלהם לשתי צעירות כדי שלא יצטרכו ללכת עוד 20 מטר בדרכן לקניון.

הבעיה, כמו תמיד, היא באכיפה. בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה עשו ג'סטה ללקוחות שבאים עם ילדים, וסימנו את השורה השניה של החניה (אחרי חניות הנכים) כחנייה לאנשים עם עגלות תינוק. הבעיה היא שאף אחד שם לא אוכף את ההגבלה שהם עצמם יזמו. מאוד קל לאכוף את זה, כי לא צריך באמת לתפוס את הבן אדם כשהוא נכנס או יוצא. אפשר לעבור ליד המכוניות ולבדוק אם יש כסא לתינוק איפשהו. אם אין – טראח! מדבקה על החלון שהרכב חונה במקום שאינו מיועד לו. בפעם הבאה אפשר גם לגרור. (ומה עם אנשים שיש להם עגלות תינוק אבל אין כסא באוטו? שיבואו להתלונן, ואז נוכל לשלוח אותם למשטרת התנועה להסביר למה הם עוברים על החוק ומסכנים את חיי ילדיהם).

אבל, גם כאן, הכי מעצבנים הם אלו שאמורים להבין. פעמים רבות ראיתי אנשים (טוב, נשים) מגיעים לרכב שחונה בחנייה שכזו, שיש בו מושב לילד, אבל הם בלי הילד. בשביל הנוחות המפוקפקת של ללכת כמה מטרים פחות, או לא לרדת עוד קומה עם האוטו, הם תוקעים אותי ואת בני לטייל ברחבי החניון ולהסתכן ללא סיבה.

מכעיס.

האם אתה חכם יותר מילד בכיתה ה’?

סקוט אדמס (לדילברט) כתב על תוכנית טלוויזיה חדשה ברשת פוקס בשם האם אתה חכם יותר מילד בכיתה ה'? הרעיון מאוד פשוט: מדובר בתוכנית טריוויה שכל השאלות שבה נלקחו מתוך ספרי לימוד לכיתה ה'. כדי להגדיל את ההשפלה של המשתתפים, בתוכנית גם משתתפים ילדים אמיתיים בכיתה ה', שמשמשים כ"גלגלי הצלה" – כלומר, המתחרה המבוגר יכול לבחור לשאול ילד בכיתה ה' מה התשובה לשאלה שהוא נשאל, אם הוא לא יודע. קטעים ובידוריה ensues.

אדמס מתלונן על כך שהסיבה שאנשים מבוגרים לא יודעים את כל הדברים האלו היא שמה שמלמדים ילדים בכיתה ה' הוא נטול כל ערך פרקטי, והמשיך לכתוב מה הוא חושב שעדיף ללמד ילדים בגיל צעיר כדי שיצליחו בחיים.

מה שאני חשבתי עליו, דווקא, הוא כמה עגומה תהיה תוכנית טלוויזיה כזו בישראל. אני די בטוח שילדים בכיתה ה' כיום לא לומדים כלום. הנה העמוד הרלוונטי אתר משרד החינוך. היסטוריה לומדים רק מכיתה ו', בעוד שאזרחות, מולדת וחברה לומדים רק מכיתה ב' עד ד'. מה יש בכיתה ה'? ובכן, יש "משחקי מחבט לכיתות ה' – י'" (נשבע לכם), ועוד בערך 20 תוכניות של חינוך גופני לסוגיו, כולל משהו שנקרא "התעמלות ספורטיבית", שזה בכלל לא אותה מילה פעמיים וגם לא חוזר על עצמו. יש גם משהו שנקרא "חינוך לתרבות הפנאי". ובנוסף גם שיעורים בתקשורת המונים, שזה "חינוך לצפייה מַעריכה וביקורתית בטלוויזיה ובקולנוע" (אני עדיין לא ממציא כלום). כמובן שיש גם תושב"ע ותל"י (תגבור לימודי יהדות. תרומתה הבלתי נשכחת של לימי למערכת החינוך), ואם חסר לכך קצת יידישקייט, יש גם שיעורי מקרא (מגן הילדים ועד י"ב!). בשביל השמאלנים יש גם מערך לימוד בערבית מדוברת לבתי ספר עבריים. יש "חינוך לבטיחות בדרכים ולטיפוח תרבות בהתנהגות בדרכים", וכמובן שגם "חגי ישראל ומועדיו", כי בתל"י כנראה לא כיסו את החלק הזה.

בקיצור, חוץ מלימודי בר מצווה וריצות סביב החצר, מה שילדים בכיתה ה' לומדים זה אנגלית, חשבון, גאוגרפיה וגם תוכנית של מדע וטכנולוגיה שלפי עמוד הבית שלה, "בכיתות ה-ו תורחב הלמידה להיבטים מורכבים יותר של תופעות, תהליכים ומערכות, ויובלטו קשרי הגומלין הקיימים בין המרכיבים השונים" – למעשה, זו התוכנית היחידה שבה ממש נראה כאילו לומדים משהו. אולי זה יספיק לאיזה פרק או שניים של תוכנית הטלוויזיה הישראלית ההיפותטית שלי. מצד שני, יש לי הרגשה שאם יביאו לשם ילדים בכיתה ה' וישאלו אותם שאלות לגבי זה, מי שיצא הכי טמבל מכל העסק הם דווקא המורים שלהם.
מה אתם הייתם רוצים שילמדו בכיתה ה'?

מחקר חדש יגלה כי…

זוכרים את המחקר שקבע שהבלוגים לא יביאו את המהפכה? אז זהו, שהוא עוד לא קבע את זה, מסתבר, אלא יקבע את זה, בלשון עתיד. על פי כרמל, מסתבר שהחוקרת עדיין לא התחילה ממש את המחקר. מה שלא הפריע לכל העולם ואשתו לכתוב בעיתוני האינטרנט מה המסקנות שלו. כרמל מעבירה את זה בשקט, אבל אותי זה מרתיח. אני רוצה לדעת מי שיקר למי – החוקרת לעיתונאים, או העיתונאים לי? איך יתכן שכתבות מתפרסמות על מחקר שעדיין לא בוצע? מדוע לא שמענו את מחאתה של החוקרת על הפרסום השגוי?

פשוט מרגיז.

האבולוציה היא מזימה קבליסטית

"Here is something I read in Darwin's journal. He was amused by a theory of a contemporary philosopher, William Whewell. 'Says length of days [is] adapted to duration of sleep of man!!! & not man to planets,' Darwin wrote. 'Instance of arrogance!!'"

— Cathleen Schine (The Evolution of Jane)

הנה מה שמעסיק בימינו את הליגה נגד השמצה בארה"ב: חבר הפרלמנט המקומי של ג'ורג'יה הפיץ תזכיר לפיו תורת האבולוציההיא מזימה יהודית. לפי התזכיר, מוצאה של תאוריית המפץ הגדול הוא במיתוס הפרושי המתואר בספרי הקבלה. תמיד אהבתי את הדתיים הפונדמנטליסטים שלא מצליחים להבדיל בין התאוריה של ראשית היקום לתאוריה של מוצא המינים, כאילו מדובר בתאורייה אחת רציפה. אני מניח שלדעתם, תיאור היווצרות העולם על פי המדענים הוא משהו כמו "בהתחלה היה פיצוץ גדול, ואז האדם התפתח מהקוף". גם זה סוג של אגוצנטריות…

בכל מקרה, מכיוון שתורת האבולוציה היא מיתוס יהודי, אסור ללמד אותה בבתי הספר. במקום זאת, חבר הפרלמנט הנכבד דורש שבבתי הספר ילמדו אך ורק "עובדות מדעיות". מהן העובדות המדעיות, אתם שואלים? אז זהו, יש פונדמנדטליסטים נוצרים שפשוט מבקשים שלא ילמדו שום דבר לגבי מוצא היקום או מוצא המינים בבתי הספר, וזהו. יש כאלו שמבקשים שילמדו גם את התורה המדעית וגם את "מדע" הבריאתנות, כדי לאפשר לילדים לבחור. אבל לחברים של חבר הפרלמנט האמור, יש להם אתר אינטרנט. תאמינו לי שאתם חייבים ביקור. זה לא סתם שהבחור יוצא כנגד תורת האבולוציה וטוען שהאמת מצויה רק בתנ"ך. הבן-אדם… רגע, אתם צריכים לקרוא את זה בשפת המקור:

Levitating Globe

"An electromagnet and computerized sensor hidden in its

display stand cause the Earth to levitate motionlessly in the air."

Could God have engineered something like that for the real Earth?

The Bible and all real evidence confirms that this is precisely what He did, and indeed:

The Earth is not rotating…nor is it going around the sun.

כן, מה שאתם שומעים. הבחור טוען נחרצות שהמודל הקופרניקאי הוא שקרי, שהעולם עומד במקום, והשמש סובבת סביבנו. אלו העובדות המדעיות שנציג הציבור הזה רוצה שילמדו בבתי הספר. זה, ולא השקרים הזולים של המדענים האלו שרוצים שנחשוב שכדור הארץ מקיף את השמש ולכן (כנראה) האדם התפתח מהקוף.

אפשר לבלות כמה שעות מבדרות באתר הזה, ואני ממליץ לכם להכנס לכמה מה"מאמרים" המבדרים, וזאת חרף חוסר היכולת המשווע של יוצרי האתר לשמור על אותו פונט למשך שתי שורות רצופות.

אבל זה לא מה שעצוב. מה שעצוב זו התגובה של הליגה נגד השמצה. במקום ללעוג לאותו בור ועם הארץ ולשמוח שמייחסים את אחת האמיתות המדעיות המאתגרות ביותר למחשבה היהודית העתיקה, הם טוענים כנגד אותו טמבל שהתזכיר שלו "מעלה בזכרון תמונות דוחות של היהדות ששימשו במשך אלפי שנים כדי להכפיש את העם היהודי כאנשי-כת מניפולטיביים". כן, זאת הבעיה.


אגב, הציטוט הנפלא שבראשית הרשומה מגיע מספר מצויין שזה עתה סיימתי, בשם "האבולוציה של ג'יין" מאת קת'לין שיין. ספר חמוד, אנושי וחכם, וכולל גם, כבונוס, הרבה אנקדוטות על דרווין. מעניין לראות שמגפת ריבוי סימני הקריאה פשתה כבר בקרב בני המעמד הגבוה של המאה ה-19.

סליחה שהעמקנו

נענע מפרסמים היום טור (שפורסם במקור ב"גיימר") תחת הכותרת "משחק פוסט מודרני" העוסק במשחקי מחשב בראייה פילוסופית. כותרת המשנה מתארת את נושא הטור, ומספרת שהכותב מנסה להסביר מדוע משחקי מחשב הם ה"מדיה" (במקום מדיום, אבל לא נורא) המשמעותית ביותר של המאה ה-21. את התיאור הם חותמים במשפט "זה יותר מעניין ממה שזה נשמע".

תמיד מעציב לראות לאן התדרדרנו מבחינת ההגדרות של "מעניין". איך זה שכל מאמר רבע-אקדמי שמכיל מילים כמו "פוסטמודרני" או "פילוסופיה" צריך להתנצל על עצם קיומו ולהבטיח שתשארו, תשארו, יש קוסם בסוף? האם באמת הקוראים של נענע כל-כך רדודים? האם מי שמתעניין במשחקי מחשב באמת לא ייחס כל חשיבות למשחקי מחשב כמדיום אמנותי?

יתכן שזהו המצב, אך ההכרה של העורך בכך שהטור שהוא מפרסם מעניין את האחוריים המחוצ'קנים של הקוראים הפוטנציאליים שלו, והאפולוגטיקה שהוא מוצא לנכון לשלב בכותרת המשנה שלו במקום לקבל על עצמו את התפקיד החינוכי שצריך להיות לו – זה מדכא.


אפרופו מדכא, יש גם את הפוסט החדש הזה של זוליש, במסגרת הסוג-של-פרוייקט שלו, "ים של טיפשות".

השכנים לא נאים בעיני

לפני כחצי שנה התקשרה אלינו מישהי שהציגה את עצמה בתור פקידת סעד והזמינה אותנו לשיחה דחופה.בשיחה התברר לנו שכמה ילדים סיפרו שהבן שלנו ביקש מהם להתפשט ולעשות כל מיני דברים לא יפים.

ברור שלא האמנו לו – נראה לכם שילד בן עשר יכול לעשות דברים כאלה? וחוץ מזה, גם אם היה משהו, לא צריך לעשות כזה עניין – ילדים משחקים במין כל הזמן. לא נראה לי שמישהו מהילדים סבל כל כך – עובדה, הם חזרו שוב ושוב. חבל שאיבדנו את האינטואיציה הטבעית – מי שלא נהנה, לא חזר. אבל ללכת ולהפיץ עליו שהוא “עבריין מין בפוטנציה”? השתגענו לגמרי!

(מתוך הבלוג של שמעון צביאל)

עכשיו עולה השאלה – האם זה סוג של טרול, או שהוא באמת חושב שהבן ה"מנהיג הטבעי" שלו לגמרי בסדר וכולם סביבו דפוקים?

אם יש משהו שמפחיד אותי כאב, זה פחות ילדים כמו הילד של שמעון, ויותר אבות לילדים כאלו, כמו שמעון.

מסדרונות הרעם

זוליש כתב פוסט מרגיז, מעצבן, מרתיח ומשעשע כאחד, אודות טיפול… בואו נקרא לו "מיוחד"… שקיבלה אישיות בכירה עלומה כלשהי כאשר אותה אישיות ביקשה ללמוד לתואר ראשון במוסד אקדמי בו עבד.

נסכם זאת כך: האישיות כיום מחזיקה בתואר ראשון, בעוד מערכת ההשכלה הגבוהה נפלה שדודה לצד הדרך. וגם יש מזכירה איפשהו בפנים.

עיקר שכחתי!

כשכתבתי את הפוסט על סופר טבח בקולומביין, שכחתי את החלק הכי חשוב, שהוא, כמובן, פרסומת עצמית חסרת בושה.

מה שרציתי לכתוב הוא שהרבה מהרתיעה ממשחק כמו SCM היא שמדובר בנושא מאוד קשה, והרעיון שאפשר לחוות אותו בצורה רצינית באמצעות משחק הוא קשה לעיכול. משחקים, מעצם הגדרתם, אמורים להיות "כיף" – גם אם הכיף כולל, נגיד, אימה, זה עדיין כיף. אז האם אפשר להמציא משחק על נושא רציני שימנע מסוגיית ה"כיף"?

אחד המקרים המעניינים שבהם הניגוד הזה בין נושא רציני לבין רעיון המשחק בא לידי ביטוי הוא בחבילת ההרחבה Charnel Houses of Europe של משחק התפקידים (הלא ממוחשב) Wraith: The Oblivion. עוד יותר מכך, הוא זוקק לכדי התנגשות מפעימה כאשר אחד הפעילים המרכזיים בסצינת משחקי התפקידים בישראל הריץ משחק המבוסס (באופן רופף) על עולם המשחק הזה בכנס של העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל, תחת הכותרת "אושוויץ". בזמנו ראיינתי את הרשקו, מנחה המשחק וכמה מהשחקנים שהשתתפו בו, וכתבתי על בסיס זה עבודה לאוניברסיטה בשם "לשחק בשואה". עד היום זו אחת העבודות המוצלחות ביותר שלי, לדעתי, ולו בשל הנושא היחודי.

עבר-הווה-עתיד

מה שאני הכי אוהב בעצומה ששלחה היום קבוצת אישים, בהם זוכה פרס נובל, פרופ' אברהם הרשקו, ושרי החינוך לשעבר, יצחק נבון, שולמית אלוני, יוסי שריד וח"כ יצחק לוי זה השימוש בלשון עתיד באמירה "אנשי חינוך שיסיימו את לימודיהם במכללה שספגה קיצוץ מתמשך, יהיו דלים בהשכלה". אנשי החינוך בישראל, ואני אומר את זה מנסיון מר, כבר היום לוקים בהשכלה דלוחה. וזה לא רק הסיפור שקישרתי אליו לפני שניה.

לפני אי אלו שנים נכחתי ברב-שיח שארגן כתב העת "פנים"(?) ששייך להסתדרות המורים או משהו כזה, ועסק בעניין כזה או אחר שנראה לי מעניין בזמנו. כצפוי, רוב הבאים היו מורות. על הבמה היו, בין השאר, ירון לונדון ושהרה בלאו, או איך שלא מאייתים את השם הפרטי שלה. לונדון שאל אותה לפשר האיות הייחודי, והיא אמרה, במידה מסויימת של בושה, שהיא נולדה סתם שרה, אבל השם שונה מטעמים נומרולוגיים, ואמרה שהיא מקווה שנסלח לה. לונדון, כפי שהוא נוהג לעיתים, התקצף ואמר שדווקא לא נסלח להתנהגות שכזו שמכפיפה את חיינו לאיצטיגנינים ומעוננים למיניהם. או אז רגש האולם, ועשרות מורות החלו גוערות בלונדון על כך ש"גם האחיינית שלי הלכה לרב והוא אמר לה לשנות את השם, ומיד לאחר מכן היא נרפאה מסרטן" ושאר סיפורי טמטומיה. אני חושב שזה היה המפגש הראשון שלי עם מערכת החינוך הישראלית לאחר שסיימתי את חוק לימודי, והיה בזה מימד של הלם תרבות.

בפעם הבאה שנתקלתי במורות כבר הייתי מוכן לכך. אל תוך שורות הסטודנטים לתואר שני במדה"מ דחפו ראשי המחלקה קבוצה של מורות שבאו לסוג כלשהו של השתלמות אקדמית. מדובר היה במורות בעלות ותק, שעומדות מדי יום בפני ילדים ומרביצות בהם תורה, והנה (לא) הופתענו לראות שהמורות מזכירות יותר תלמידות תיכון פוחזות. ניחא שהן דיברו וציחקקו במהלך ההרצאות כאחרונת הפרחות, אבל הבורות! הוי, הבורות המזוויעה! עד היום אינני מבין כיצד הגיעה אישה ללמד אזרחות כאשר אינה מבינה את המשמעות האלמנטרית של מושג הדמוקרטיה. שאלות מטומטמות וקנטרניות היו מנת חלקנו מדי שיעור ושיעור, ורבים מאיתנו התלוננו על כך לראשי המחלקה. למיטב ידיעתי, בשנים הבאות כבר לא נאלצו הסטודנטים להתערבב במין אלה, למזלם.

אנשי החינוך "יהיו" דלים בהשכלה? אנשי החינוך כבר היום גורמים יותר נזק מתועלת, בחלק גדול מהמקרים. לא שהקיצוץ יועיל, כמובן, אבל יש לי הרגשה שקיצוץ באיכות הלימודים במכללות היא לא מה שתגרור את מערכת החינוך שלנו למטה. בשלב הנוכחי, אני בספק אם אפילו יהיה לזה אפקט מורגש. כדי להציל את החינוך שלנו צריך לעשות משהו הרבה יותר משמעותי מלמנוע קיצוץ בתקציבי המכללות לחינוך.

לא שזה משנה, כמובן, כי שום דבר כזה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. סוג של תבוסתנות, אני יודע, אבל זה מה יש.

הערה: לא, לא כולם. ספציפית, לא את/ה. אבל נכון יש ההוא/היא, המטומטם/ת ההי/וא? אז זהו.