לאן המסתננים עפים כשהאגם קפוא?

הערה בשולי הדיון על הפליטים והמסתננים הבלתי חוקיים בישראל. ((והנה אנחנו כבר מתבשרים שהיועמ"ש העביר חוות דעת לפיה אפשר לגרש את הפליטים הסודנים. להזכירכם: מדובר רק ברבע מהפליטים בישראל כיום. 57% מהפליטים מקורם באריתראה. תושבי ישראל הגיבו לידיעה בחגיגות השמחה המסורתיות.)) ידין עילם פרסם (זהירות, פייסבוק!) טקסט בו הוא מנתח מספר נתונים לגבי "בעיית הזרים" ומעלה מספר שאלות מעניינות. רציתי להוסיף עוד פרט קטן לניתוח הזה.

עד לא מזמן, פרסמה רשות ההגירה את מספר ה"מסתננים" ה"שוהים עכשיו בישראל" (הנה למשל נתוני יולי 2011) וזאת במקביל למספר ה"מסתננים" שנכנסו לישראל – המספר לפני מספר הזרים שיצאו אותה לאורך השנים. ביולי 2011 הפער בין המספרים היה כ-5,000, כלומר כ-12% מהזרים שנכנסו בדרך של הסתננות ממצרים משנת 2006 עד אותו חודש עזבו את הארץ באופן כזה או אחר מאז. איפשהו אחרי יולי 2011 נפסק הפרסום הזה, ורשות ההגירה התחילה לפרסם רק את מספר הנכנסים, בלי לציין כלל כמה מהם עזבו. הנה למשל הפרסום האחרון שזמין, מחודש אפריל.

העניין הוא שזהו נתון מצטבר. לא משנה מה נעשה כדי להקטין את מספר המסתננים – הוא תמיד ימשיך לעלות, פשוט משום שהמספר שאנחנו מסתמכים עליו הוא סך הנכנסים לאורך השנים, ולא מספר השוהים. עבור כל שאר הקבוצות, כמובן, מדווח מספר השוהים כיום, ולא סך מספר הנכנסים לאורך השנים. למשל, גם אם לא עזב ולו אפריקאי אחד את ישראל מאז אותו דוח ביולי 2011, הרי שכיום, בניגוד לנתון שנשלף רבות, אין בישראל "כמעט 60,000" פליטים, אלא 55,000. והמספר הנכון הוא כנראה נמוך עוד יותר. בדו"ח של חודש אפריל, למשל, מדווח שבחודש ינואר של השנה עזבו "מרצון" את ישראל כ-1500 זרים שאינם עובדים זרים. רוב האנשים הללו, אפשר להניח, שייכים לקבוצת התיירים שפג תוקף האשרה שלהם לפני שעזבו את הארץ (יש כ-95,000 מהם בישראל כיום), אך רשות ההגירה אינה מפרקת את קבוצת ה"זרים האחרים" בשום צורה. באותו חודש גורשו מישראל 146 זרים שאינם תיירים ואינם עובדים זרים. שוב, רשות ההגירה מסרבת לנקוב במספר המדויק של מסתננים בקבוצה הזו, אבל לא נשארות הרבה אופציות.

אז כמה "מסתננים" שוהים כיום בישראל? שאלה טובה. עוד שאלה טובה היא למה רשות ההגירה מסרבת לתת לנו את הערכתה לגבי המספר הזה, ומעדיפה להדגיש מספר מנופח יותר.

ואם כבר מדברים על הפליטים, אני שוב אחזור למסקנות ועדת קננגיסר לטיפול בבעיית הפליטים, שהוגשו לעיון הציבור כבר ב-2007 (ופעם נוספת ב-2008; פעם שלישית גלידה?):

א. אין "בעיית פליטים". הפליטים אינם בעיה. הפליטים הם קורבנות של אסון הומניטרי. הבעיה היא איך לטפל בפליטים שמגיעים לארצנו באופן שגם יהיה הומני ונכון, וגם לא יכביד על ישראל ויכולתה לשרת את אזרחיה.

ב. הסכסוך בסודן שהפך לרצח עם (שאינו מוכר ככזה על-ידי האו"ם) הביא להפיכתם של כשני מיליון איש לפליטים. מובן כי גם אם רק חלק קטן מהם יצליחו לעשות את דרכם לישראל, הטיפול בהם יהיה מסובך, יקר ובעייתי למדינה קטנה וחלשה כלכלית כמו ישראל. יתר על כן, שטף גדול של פליטים למדינה קטנה כמו ישראל יכול לערער את מאזנה הדמוגרפי בקלות יתרה וליצור מיעוט משמעותי בתוכה. לפיכך, לא ניתן לצפות מישראל לשכן לטווח ארוך את הפליטים. מאידך, ישראל היא המדינה הדמוקרטית החופשית היחידה שהפליטים יכולים לעשות אליה את דרכם הקשה ושבה הם יכולים לקוות לקבל טיפול נאות. לישראל אסור להשיב פניהם ריקם, כמדינה שעדיין זוכרת וכואבת את אסונו של העם היהודי לפני למעלה מ-60 שנה, ישראל לא יכולה להתעלם מאסונם של אלו ההופכים קורבנות לרצח המוני כיום.

ג. לאור כל זאת, על ישראל להכריז מיד כי היא מוכנה לשמש כראש חץ של הסיוע הבינלאומי לפליטי דארפור, ולפנות לאו"ם ולקהילה הבינלאומית בתביעה לשתף פעולה איתה כדי להשיג את המטרה ההומניטרית הזו.

ד. ישראל תקים ישובים זמניים בהם יתגוררו הפליטים עד למציאת פתרון קבוע עבורם. הקהילה הבינלאומית תסייע לישראל במימון הקמת הישובים הללו תוך מינימום פגיעה בערכי הסביבה. הקהילה הבינלאומית אף תסייע בידי ישראל לספק את צרכיהם של התושבים הזמניים מבחינת מזון, תרופות, טיפול רפואי וכל צורך נוסף. לשם כך תוקם קרן בינלאומית שתופקד בידי ישראל ותשמש אך ורק לצורך זה.

ה. מדינות העולם תתחייבנה לקבל אליהן אחוז קבוע מתוך הפליטים המגיעים לשערי מדינת ישראל, באופן ובקצב שיאפשרו שימור של מספר מוגבל בלבד של שוהים בכל עת בישובים הזמניים בישראל. ישראל תיקח על עצמה גם היא מציאת פתרון קבע בתחומיה לאחוז מתוך הפליטים, תוך התחשבות בשטחה הקטן ובאוכלוסייה המקומית הקטנה יחסית של מדינת ישראל.

ו. האו"ם ונציגיו מוזמנים להשתתף בניהול היישובים הזמניים ובארגון ותיאום יישובם מחדש של הפליטים במדינות השונות המשתתפות בפרוייקט.

ז. ישראל רואה לעצמה תפקיד היסטורי לסייע לעמים וקהילות הנמצאות בסכנה, כגון פליטי דארפור – על אחת כמה וכמה כאשר היא יכולה לשמש ראש גשר יחיד עבור קהילה זו. עם זאת, ישראל אינה יכולה להתמודד עם משימה מסדר גודל כזה לבדה. באם תתקל ישראל בסירוב הקהילה הבינלאומית לא יוותר לה אלא, בלב כבד, למנוע מהפליטים להגיע לישראל, או להחזירם למקום מוצאם עם הגיעם לארץ. מדינת ישראל מודעת להשלכות המשמעותיות של פעולה כזו, ולכן אנו מפצירים בקהילה הבינלאומית לסייע לנו כך שנמנע מפעולה כזו.

ועדת קננגיסר לטיפול בבעיית הפליטים מדארפור – שידור חוזר

מישהו המליץ בגוגל רידר על טור שהופיע בהארץ, מאת בראדלי בורסטון, תחת הכותרת "הכחשת שואה נוסח ישראל". בהמלצה צוטט הטקסט הבא:

אסון דארפור, ובעיותיהם של אפריקאים הבורחים מאסונות ומלחמות אינם סוגיות שישראל אמורה לפתור. מדינה כה קטנה, שיש לה לא מעט בעיות קשות משל עצמה, אינה יכולה לפתוח את שעריה לאלפים רבים מני ספור של פליטים. אבל ישראל יכולה לשמש כמודל, כמקדם – כן, כמצפון – של מאמץ הומניטרי שהעולם המפותח כולו אמור להשתתף בו. הסופר והעיתונאי גרשום גורנברג הציע שישראל תכריז בפומבי על מחויבותה לקלוט מספר מסוים של פליטים שבהם תוכל לתמוך, ותזמן ועידה בינלאומית ב"יד ושם", המקום שבו נציגי האומות "יידחקו לפינה ויתמלאו ברגשות אשם, עד שיסכימו להתחייב לקליטת מספר מסוים של פליטים".

שזה פחות או יותר מה שאני אמרתי (עם הרבה יותר פירוט והרבה פחות פאתוס) רק לפני שנה שלמה. אני עדיין חושב שהתוכנית שלי מוצדקת, צודקת וחשוב מכל – מוסרית הרבה יותר מהזוועה שמכונה "חוק וילנאי". לנוחותכם, להלן התוכנית:

א. אין "בעיית פליטים". הפליטים אינם בעיה. הפליטים הם קורבנות של אסון הומניטרי. הבעיה היא איך לטפל בפליטים שמגיעים לארצנו באופן שגם יהיה הומני ונכון, וגם לא יכביד על ישראל ויכולתה לשרת את אזרחיה.

ב. הסכסוך בסודן שהפך לרצח עם (שאינו מוכר ככזה על-ידי האו"ם) הביא להפיכתם של כשני מיליון איש לפליטים. מובן כי גם אם רק חלק קטן מהם יצליחו לעשות את דרכם לישראל, הטיפול בהם יהיה מסובך, יקר ובעייתי למדינה קטנה וחלשה כלכלית כמו ישראל. יתר על כן, שטף גדול של פליטים למדינה קטנה כמו ישראל יכול לערער את מאזנה הדמוגרפי בקלות יתרה וליצור מיעוט משמעותי בתוכה. לפיכך, לא ניתן לצפות מישראל לשכן לטווח ארוך את הפליטים. מאידך, ישראל היא המדינה הדמוקרטית החופשית היחידה שהפליטים יכולים לעשות אליה את דרכם הקשה ושבה הם יכולים לקוות לקבל טיפול נאות. לישראל אסור להשיב פניהם ריקם, כמדינה שעדיין זוכרת וכואבת את אסונו של העם היהודי לפני למעלה מ-60 שנה, ישראל לא יכולה להתעלם מאסונם של אלו ההופכים קורבנות לרצח המוני כיום.

ג. לאור כל זאת, על ישראל להכריז מיד כי היא מוכנה לשמש כראש חץ של הסיוע הבינלאומי לפליטי דארפור, ולפנות לאו"ם ולקהילה הבינלאומית בתביעה לשתף פעולה איתה כדי להשיג את המטרה ההומניטרית הזו.

ד. ישראל תקים ישובים זמניים בהם יתגוררו הפליטים עד למציאת פתרון קבוע עבורם. הקהילה הבינלאומית תסייע לישראל במימון הקמת הישובים הללו תוך מינימום פגיעה בערכי הסביבה. הקהילה הבינלאומית אף תסייע בידי ישראל לספק את צרכיהם של התושבים הזמניים מבחינת מזון, תרופות, טיפול רפואי וכל צורך נוסף. לשם כך תוקם קרן בינלאומית שתופקד בידי ישראל ותשמש אך ורק לצורך זה.

ה. מדינות העולם תתחייבנה לקבל אליהן אחוז קבוע מתוך הפליטים המגיעים לשערי מדינת ישראל, באופן ובקצב שיאפשרו שימור של מספר מוגבל בלבד של שוהים בכל עת בישובים הזמניים בישראל. ישראל תיקח על עצמה גם היא מציאת פתרון קבע בתחומיה לאחוז מתוך הפליטים, תוך התחשבות בשטחה הקטן ובאוכלוסייה המקומית הקטנה יחסית של מדינת ישראל.

ו. האו"ם ונציגיו מוזמנים להשתתף בניהול היישובים הזמניים ובארגון ותיאום יישובם מחדש של הפליטים במדינות השונות המשתתפות בפרוייקט.

ז. ישראל רואה לעצמה תפקיד היסטורי לסייע לעמים וקהילות הנמצאות בסכנה, כגון פליטי דארפור – על אחת כמה וכמה כאשר היא יכולה לשמש ראש גשר יחיד עבור קהילה זו. עם זאת, ישראל אינה יכולה להתמודד עם משימה מסדר גודל כזה לבדה. באם תתקל ישראל בסירוב הקהילה הבינלאומית לא יוותר לה אלא, בלב כבד, למנוע מהפליטים להגיע לישראל, או להחזירם למקום מוצאם עם הגיעם לארץ. מדינת ישראל מודעת להשלכות המשמעותיות של פעולה כזו, ולכן אנו מפצירים בקהילה הבינלאומית לסייע לנו כך שנמנע מפעולה כזו.

על החתום,

דובי.

אגב, כדאי (במובן הרע של המילה) לקרוא את התגובות המחפירות לטור הזה. מישהו צריך לטלטל את האנשים האלה.

איך הוא לא מתבייש?

אני מתנצל מראש על הבנאליות, אבל באמת שמה שיש לי להגיד הוא לא מתוחכם במיוחד.

צפיתי היום בטקס יום השואה הממלכתי. בדרך כלל נמנעתי מצפייה בטקסים ממין זה – אם כבר, אני מעדיף את הטקסים הקטנים, המקומיים. נחרדתי מההדגשה של נפלאות המדינה על חשבון זכר השואה. זה לא שאני לא מכיר את הנרטיב הזה, אבל בשלב כלשהו, וכאשר אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים על מה שהמדינה שלנו עושה ולא עושה, אני לא מבין איך מישהו יכול שלא להקיא כאשר אל תוך טקס יום השואה משתלבים להם "ארץ" (ארץ ארץ) ו"ארצנו הקטנטונת".

איך אפשר לראות את אולמרט ופרס מדברים על חשיבות השואה ונזכור ולא נשכח והניצולים שעלו לארץ, כאשר משרד האוצר, גוף דל אמצעים שכמותו, פשוט לא מצליח לאתר אלפי ניצולים כדי שיוכלו לקבל את אלף השקלים המסריחים שהמדינה הואילה בטובה להבטיח להם.

איך הם יכולים שלא להתבייש כשהם מדברים על לקחי השואה, כאשר ישראל משיבה ריקם את פניהם של פליטי רצח עם המתדפקים על דלתה – במקרה הטוב דוחפים אותם בכלא, במקרה הרע מחזירים אותם אל מעבר לגבול, למוות בטוח. איך אפשר שלא לחוש את הקרקע המוסרית נשמטת מתחת לרגליים?

אינני זוכר אם זה היה פרס או אולמרט, אחד מהם אמר בנאומו את האמת הבלתי נסבלת: שלקח השואה הוא שלעולם לא יובל עוד ילד יהודי באיומי רובה כשידיו מורמות לכניעה. פרס, או אולמרט (זה משנה?) אינו רואה את הזוועה האנושית בתמונה הזו. הוא לא רואה שם ילד. הוא רואה יהודי. אם הילד היה שחור, נגיד, אז הכל היה בסדר, ואפשר היה להמשיך להתעסק בענייני התנחלויות ומאחזים.

אומרים שאצל מי שעוזב את המדינה מתחזקים הרגשות הפטריוטיים, שהמרחק מעניק למולדת הילה נוסטלגית חיובית. היום, יותר מאי פעם, אני מתבייש להיות ישראלי.

המדריך לדובי ברשת

היי. רק רציתי לספר למי מכם שקורא אותי פה ומתעניין בקורותינו בקנדה, שיש לי בלוג אחר, באנגלית, בלייבג'ורנל, שמכיל פוסטים לגבי דברים שאני מחשיב יותר "פרטיים". זה לא שהבלוג ההוא פרטי או משהו, אלא פשוט שיצרתי הפרדה כלשהי – הל"ג בשביל דברים פרטיים, והבלוגלי בשביל דברים יותר "ברומו של עולם". מכיוון שבימינו אני לא קורא עיתונים בכלל, אני מניח שרוב מה שיהיה לי להגיד יכנס לשם. שלשום, למשל, כתבתי פוסט על איך אכלתי מרק חלזונות, כולל הבטחה לנסות בפעם הבאה שאני במסעדה הזאת את הצפרדע בגריל. (באמת). ממש עכשיו כתבתי פוסט קצת פחות אקזוטי על קרנבל סוף הקיץ שביקרנו בו היום. בקיצור, דברים חביבים לפרקים.
אז אם זה מעניין אתכם, הבלוג שלי באנגלית נמצא כאן.

אגב עניינים שברומו של עולם, קראתי על ההחלטה להחזיר 50 פליטים מדארפור ושאר אפריקאים שהסתננו לישראל לתחומי מצרים. הייתי אומר על זה משהו, אבל זה באמת מיותר – אני בטוח שהרבה אחרים כתבו על זה הרבה יותר טוב ממה שאני אוכל להגיד. אבל בכל זאת: אלוהים אדירים. אני יודע שיש המון דברים חשובים בארץ, וכל יומיים קורה משהו שאנשים אומרים עליו שצריך לעורר מהומת אלוהים בגללו, אבל, חברים, בבקשה – תעוררו מהומת אלוהים שם על החרפה הזאת. הייתי מציע תלאי שחור כסמל המאבק, אבל יש לי הרגשה שזה לא יתקבל בברכה ע"י עדות הגודווין.

מסקנות ועדת קננגיסר לטיפול בבעיית הפליטים מדארפור

בימים אלו דנה ועדת שרים בנושא הטיפול ב"בעיית הפליטים" מדארפור. במקביל התכנסה בראשי ועדה בראשותי, והגיעה למסקנות הבאות, המוגשות בזאת אחר כבוד לעיון ציבור קוראי הבלוג:

א. אין "בעיית פליטים". הפליטים אינם בעיה. הפליטים הם קורבנות של אסון הומניטרי. הבעיה היא איך לטפל בפליטים שמגיעים לארצנו באופן שגם יהיה הומני ונכון, וגם לא יכביד על ישראל ויכולתה לשרת את אזרחיה.

ב. הסכסוך בסודן שהפך לרצח עם (שאינו מוכר ככזה על-ידי האו"ם) הביא להפיכתם של כשני מיליון איש לפליטים. מובן כי גם אם רק חלק קטן מהם יצליחו לעשות את דרכם לישראל, הטיפול בהם יהיה מסובך, יקר ובעייתי למדינה קטנה וחלשה כלכלית כמו ישראל. יתר על כן, שטף גדול של פליטים למדינה קטנה כמו ישראל יכול לערער את מאזנה הדמוגרפי בקלות יתרה וליצור מיעוט משמעותי בתוכה. לפיכך, לא ניתן לצפות מישראל לשכן לטווח ארוך את הפליטים. מאידך, ישראל היא המדינה הדמוקרטית החופשית היחידה שהפליטים יכולים לעשות אליה את דרכם הקשה ושבה הם יכולים לקוות לקבל טיפול נאות. לישראל אסור להשיב פניהם ריקם, כמדינה שעדיין זוכרת וכואבת את אסונו של העם היהודי לפני למעלה מ-60 שנה, ישראל לא יכולה להתעלם מאסונם של אלו ההופכים קורבנות לרצח המוני כיום.

ג. לאור כל זאת, על ישראל להכריז מיד כי היא מוכנה לשמש כראש חץ של הסיוע הבינלאומי לפליטי דארפור, ולפנות לאו"ם ולקהילה הבינלאומית בתביעה לשתף פעולה איתה כדי להשיג את המטרה ההומניטרית הזו.

ד. ישראל תקים ישובים זמניים בהם יתגוררו הפליטים עד למציאת פתרון קבוע עבורם. הקהילה הבינלאומית תסייע לישראל במימון הקמת הישובים הללו תוך מינימום פגיעה בערכי הסביבה. הקהילה הבינלאומית אף תסייע בידי ישראל לספק את צרכיהם של התושבים הזמניים מבחינת מזון, תרופות, טיפול רפואי וכל צורך נוסף. לשם כך תוקם קרן בינלאומית שתופקד בידי ישראל ותשמש אך ורק לצורך זה.

ה. מדינות העולם תתחייבנה לקבל אליהן אחוז קבוע מתוך הפליטים המגיעים לשערי מדינת ישראל, באופן ובקצב שיאפשרו שימור של מספר מוגבל בלבד של שוהים בכל עת בישובים הזמניים בישראל. ישראל תיקח על עצמה גם היא מציאת פתרון קבע בתחומיה לאחוז מתוך הפליטים, תוך התחשבות בשטחה הקטן ובאוכלוסייה המקומית הקטנה יחסית של מדינת ישראל.

ו. האו"ם ונציגיו מוזמנים להשתתף בניהול היישובים הזמניים ובארגון ותיאום יישובם מחדש של הפליטים במדינות השונות המשתתפות בפרוייקט.

ז. ישראל רואה לעצמה תפקיד היסטורי לסייע לעמים וקהילות הנמצאות בסכנה, כגון פליטי דארפור – על אחת כמה וכמה כאשר היא יכולה לשמש ראש גשר יחיד עבור קהילה זו. עם זאת, ישראל אינה יכולה להתמודד עם משימה מסדר גודל כזה לבדה. באם תתקל ישראל בסירוב הקהילה הבינלאומית לא יוותר לה אלא, בלב כבד, למנוע מהפליטים להגיע לישראל, או להחזירם למקום מוצאם עם הגיעם לארץ. מדינת ישראל מודעת להשלכות המשמעותיות של פעולה כזו, ולכן אנו מפצירים בקהילה הבינלאומית לסייע לנו כך שנמנע מפעולה כזו.

על החתום,

דובי.

יום כיף לילדים פליטי דרפור

קבוצה של אנשים התארגנה כדי לתת לילדים פליטי דרפור שנמצאים בחלופת מעצר בישראל (במקום לקבל כבוד מלכים זרקו את הפליטים בכלא, כמובן) יום של כיף באילת. את הפרטים המלאים אפשר למצוא כאן. השורה התחתונה היא שהם זקוקים לתרומות כדי לאפשר לתת לילדים הללו יותר. יש בקישור פרטים לגבי חשבון הבנק של הקבוצה, וטלפון ליצירת קשר.

תנו מכל הלב, והפיצו הלאה את הבקשה.

יעקב טרנר מציל את הכבוד של מדינת ישראל

הפליטים מסודן עדיין מטורטרים ומטולטלים ע"י הרשויות בישראל. אחרי שנעצרו בבתי כלא צבאיים, צה"ל הודיע שהם בכלל לא באחריותו והעביר את בני האדם האומללים הללו למשטרה. המשטרה הייתה אמורה להעביר אותם לידי משטרת ההגירה (ואנחנו יודעים מה משטרת ההגירה יודעת לעשות), אבל הם החליטו במקום פשוט להחזיר אותם לאוטובוסים ולתת להם להתייבש שם. הגודווינים זועקים מכל עבר.

צדיק אחד בסדום לפחות יש. יעקב טרנר, ראש עיריית באר-שבע, הסכים לקחת תחת חסותו את 30 פליטים ולספק להם מגורים ומחיה לתקופת ביניים, עד שהמדינה תחליט מה היא עושה איתם.

אלוהים אדירים, כמה קשה יכול להיות לעשות את המובן מאליו?