תגובות בקופסא

רצף הפיצ'רים האידיוטיים שגוגל משחררת במסגרת הג'ימייל לאבס ממשיך. היום הם סיפרו לנו על האפשרות להגדיר תגובות סטנדרטיות שניתן להשתמש בהן כדי להגיב על שאלות חוזרות ונשנות. למעשה, כעוזר הוראה, זה דווקא יכול להיות די נוח לי – לקראת כל דדליין של עבודה או מבחן, תמיד מגיעות אותן שאלות שוב ושוב ושוב, וניתן לראות את התועלת שבכתיבת התשובה פעם אחת וזהו.

אבל גוגל לא הסתפקו בזה: אפשר להגדיר פילטר שישלח את התשובה אוטומטית על בסיס מילות מפתח מסויימות. אני מתקשה לדמיין איזה מילות מפתח תהיינה ספציפיות מספיק כדי להיות בטוח שהתשובה האוטומטית שלי לא תשלח סתם. המקרה היחיד שאני יכול להעלות על הדעת הוא כאשר אני לא זמין לזמן מסויים ורוצה תגובת "אני לא זמין" שתשלח אך ורק לסטודנטים שלי – אז אני יכול להרים פילטר שישלח הודעה קבועה רק בתשובה לדואלים שכוללים את מספר הקורס, למשל ((ביקשתי מכל הסטודנטים לכתוב את מספר הקורס בשורת הנושא כדי שיהיה לי יותר קל לשלוף אותם מהספאם במקרה הצורך)).

אבל מה שבאמת הרווחתי מהפוסט בג'ימייל בלוג הוא ששמתי לב למשהו בתפוסמסך שלהם: מתישהו הם הוסיפו את האפשרות להגדיר פילטר שקובע שהודעות שמתאימות לתנאים מסויימים לעולם לא תשלחנה לספאם. זה נפלא! עד היום נהגתי לבקר אחת לשבוע בתיבת הספאם שלי ולהריץ כמה חיפושים על דברים שידעתי שנוטים לפרקים להגיע לשם. תגובות מהבלוג שכוללות קישורים, למשל, נוטות לעשות את דרכן לתיבת הספאם. לפעמים גם דברים שסטודנטים שולחים לי נזרקים לשם בלי סיבה ברורה לעין. עכשיו אני כבר לא צריך לבקר! הגדרתי את מילות החיפוש הקבועות בפילטר, אמרתי שאני לא רוצה שהתגובות הללו ישלחו לספאם, וזהו. כן, זה אומר שפעם בירח כחול הפילטר הזה יתפוס ספאם אמיתי ויכניס לי אותו לאינבוקס, אבל הזמן שיחסך לי בחיפוש בתיבת הספאם שווה את זה. הידד!

Note THIS, mothafucka!

מי מכם שמשתמש בגוגל רידר מכיר בודאי את האפשרות לקחת כל עמוד באינטרנט ולהוסיף אותו לרשימת המומלצים שלכם, באמצעות שימוש בסימניה מיוחדת (bookmarklet).

זמן לא רב אחרי שעלה הפיצ'ר הזה, שלחתי הודעה בקבוצת הדיון של הרידר עם בקשה לשיפצור קטן: להוסיף מקום להוספת תגים לפריט המומלץ כבר מהחלונית שנפתחת באמצעות הסימניה. בשביל מה? די מהר התחלתי להשתמש באפשרות הזו כתחליף לגוגל מחברת – כשהגעתי לעמוד שרציתי לשמור לשימוש עתידי לצרכי עבודה או לימודים, הייתי מוסיף לו הערה (הרידר מאפשר לשמור "פתקים" בלי ממש לפרסם את העמוד ברשימת המומלצים). כדי שיהיה קל יותר למצוא את הפריט אח"כ, הייתי מוסיף לו תגית. אבל מכיוון שלא הייתה אפשרות להוסיף תגיות ישירות מחלונית הוספת ההערה, הייתי צריך לשמור את הפריט, ללכת לרידר, למצוא את הפריט ולהוסיף לו תגיות.

אני לא יודע אם זה בעקבות ההצעה שלי או לא, אבל היום שמתי לב שגוגל הוסיפו את הפיצ'ר שביקשתי! מעכשיו, אפילו יותר קל להשתמש ברידר כמקום לרכז עמודים ברשת לשימוש מאוחר יותר.

סתם, שתדעו.

(וכן, זה עדיף על סימניות סתם).

אז מתי תובעים את גוגל?

עלה בדעתי משהו לגבי פיצ'ר ה-note in reader של גוגל: הוא מאפשר הפרה רבתי של זכויות יוצרים. למעשה, הוא מעודד אותה. נניח שזה לגיטימי לקחת טקסטים שמועברים בסינדיקציה ולהוסיף אותם לרסס משלי, אותו אני חולק עם אנשים אחרים. פה אפשר להגיד שבעצם אני מפיץ הלאה את מה מלכתחילה נועד להפצה. אבל הבוקמרקלט של גוגל רידר מאפשרת לי לעשות הרבה יותר מזה: היא מאפשרת לי להכנס לאתר באינטרנט, כל אתר באינטרנט, לסמן את כל הטקסט או את חלקו, ולהעביר אותו לעמוד אינטרנט משלי – כלומר, לעמוד המשותפים שלי. הפעולה הזו שוללת את זכויות היוצרים מכותבי הטקסט. למשל, אם בלוגר או אתר אינטרנט החליט לחלוק ברסס רק פתיח של טקסט, אני יכול לעקוף את זה ולהעביר את מלוא הטקסט לתוך המשותפים שלי. למעשה, אני מניח שלא יהיה מסובך טכנית ליצור פיד של כל הכתבות, נגיד, בטמקא, שיכלול את מלוא הטקסט ולא רק את הפתיח כפי שקיים כיום, בלי פרסומות ובלי פלאשים[1]. קל וחומר, כמובן, לגבי אתר שאין לו שום פיד, ובכל זאת העתקתי את הטקסט שלו לתוך המשותפים שלי.

אני תוהה באיזה שלב יקום גוף כלשהו ויתבע את גוגל (ואת המשתפים?) על ההפרה רבתי הזו של זכויות יוצרים ברחבי הרשת. למעשה, מדובר פה על המקבילה הטקסטואלית של שיתוף קבצי מדיה.

(דובי, שזה עתה שיתף כתבה שלמה מתוך הלוס אנג'לס טיימס, שבכלל הגיע אליה דרך קישור שהופיע בבלוג שהוא מנוי על הרסס שלו).

[1] כלים כמו feed43 מאפשרים לעשות את זה גם כן, כמובן, אבל הם פחות בולטים ואינטואיטיביים מאשר הגוגל רידר.

g

זה אני, או שגוגל עדכנו את הפאבאייקון שלהם לאחרונה?

טראקבקים

א. לפני הנסיעה שלי לקנדה פרסמתי פה הודעה שאני מוכר חלק מהספרים שלי. מאז, חיפוש אחר "ספרים למכירה" בגוגל מוביל (בתוצאה השישית) לעמוד הקטגוריה שיצרתי ברוב תחכומי לנושא (לצרכי SEO). הבעיה היא שעכשיו כל מיני אנשים שולחים לי דוא"לים אחת לכמה זמן ומבקשים לרכוש אחד מהספרים. אז הנה אני מודיע לכל המגגלים שאין יותר ספרים למכירה, אלא אם בא לכם לקפוץ לטורונטו לצורך העניין. (וגם אז לא, כי רוב הספרים עדיין ארוזים אצל ההורים שלי).

ב. אחרי כ-120 תגובות אני חושב שאפשר לסכם את הדיון על דמוקרטיה ישירה ככשלון קולוסאלי. טל ירון הוכיח על כל צעד ושעל שאין לו שום כוונה להודות שאולי יש משהו שהוא לא יודע ומישהו אחר כן, מתעקש להמשיך להסתמך על הוגים מלפני מאתיים שנה שהוא לא מבין את דבריהם כראוי, ומבלי להעזר בכל מה שנכתב עליהם מאז (אפילו כדי שיצליח להבין כראוי את הביקורת עליהם), ומזלזל בכל מה שיוצא מהאקדמיה. גם תומכי ד"י אחרים, ברובם, לא הוכיחו יותר מדי פתיחות לביקורת.

תודתי לנדב ולנמרוד שלא רק שעמדו בגבורה אל מול טיעונים מעגליים ועלבונות מתמשכים, אלא גם שהוכיחו בדבריהם בדיוק את מה שאמרתי: לא רק שהם אמרו בדיוק את מה שאני רציתי להגיד, רק שהם עשו זאת טוב יותר, הם גם הוסיפו הרבה דברים שאני מעולם לא הייתי חושב להעלות או שפשוט לא הכרתי. הם יכלו לעשות זאת מפני שהם מכירים את תחומי המחקר שלהם הרבה יותר טוב משאני אוכל אי פעם להכיר, וזווית ההשקפה שלהם על הנושאים מקנה להם תובנות שמי שחסר של הידע שלהם לא יכול להגיע אליהן.

(אגב, ירון פרסם פוסט בבלוג שלו על הדיון, שהדבר המעניין היחיד בו, לטעמי, הוא האיות המאוד יצירתי של שם המשפחה שלי. מר ידון, קוראים לי דובי קננגיסר, ולא הדבר הזה שכתבת שם).

ג. אולי "אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד משהו הוא ללמד אותו", אבל הסטודנטים שלי לא כל כך העריכו את תהליך הלמידה שלי. בישיבת ההערכה שלי היום קיבלתי את הציון המתחת-לממוצע שהם נתנו לי על השנה האחרונה, עם הרבה הערות מוצדקות על חוסר הארגון והמוכנות שלי לשיעורים, הנטייה שלי לגמגם ולשכוח על מה רציתי לדבר (אם בכלל היה לי משהו לדבר עליו) וחוסר היכולת שלי ליצור עניין בנושאים בהם דנו (יש לזה סיבה טובה: אלו לא נושאים מעניינים). נו, שויין. אחד מהם, נשמה טובה, אמר שהיה שיפור משמעותי בין הסמסטר הראשון לשני, שזה בדיוק מה שאני חשבתי. אולי בשנה הבאה אני אהיה עוד יותר טוב. אני מקווה. נראה לי שאני ארשם לסדנאות לעוזרי הוראה שמציעה האוניברסיטה.

ד. חוץ משתיים שהעירו לי שיאדלקה זו אישה ולא גבר, לא ממש קיבלתי תגובות על הרשומה שלי על "קריאה דמומה והולדת המספר", מה שהיה לי קצת חבל. היום, בזכות פלאי הגוגל, קיבלתי דוא"ל ממחברת הספר. היא לא קוראת עברית, אבל בגלל שזו הביקורת הראשונה שמצאה ברשת על הספר, היא ביקשה ממני שאתמצת את עיקרי הפוסט שלי עבורה. זה, כמובן, נפלא ומרגש ומגניב לאללה, אבל גם קצת מביך לאור העובדה שהביקורת שלי, בסך הכל, הייתה שלילית. חרף זאת, כתבתי לה תמצית של הביקורת עם הסברים לגבי הנקודות שראיתי כבעיתיות לטעמי, סייגתי את זה באינספור משפטים שמכירים בהדיוטותי בכל הנוגע לתחום, וקינחתי בבקשה להמשך הדיון איתה, אם היא מעוניינת. אם אקבל תגובות מעניינות להערות שלי, אעדכן בתגובה לרשומה המקורית.

איזה כיף זה אינטרנט!

למה גוגל לא מתרגם לעברית (וגם: דאם דום)

כן, כן, עוד פיצ'ר חדש של גוגל. זה מתחיל לחזור על עצמו. אבל היום יש ערך מוסף לפוסט.

הפיצ'ר הוא בוטים שמאפשרים תרגום מכונה סימולטני לשיחות בגוגל טוק (דרך טק-קראנץ', דרך המומלצים של שרון). עכשיו אפשר לצרף לכל שיחה בגוגל טוק אחד (או יותר, לתרגום דו כיווני) ממגוון רובוטים שיתרגמו מיד כל מה שאתם כותבים בשפה אחת לשפה אחרת. יופי של יישום לטכנולוגיית התרגום היחסית מתקדמת שגוגל מציעה. תוך זמן קצר, יש להניח, יצוצו אלו שישאלו איך זה ומדוע גוגל לא מציעה תרגום לעברית, ומה זה האנטישמים האלה, ולמה ערבית כן ועברית לא וכל הג'ז הזה. לכן, ראוי להקדים תרופה למכה ולהסביר למה גוגל לא מתרגמת וכנראה גם לא תתרגם מ- ולעברית.
תרגום המכונה של גוגל בנוי על לימוד "עצמי" של המערכת שלהם באמצעות מה שמכונה "תרגום סטטיסטי". מה שגוגל עושים זה בעצם לקחת מאגר גדול של "אבני רוזטה" – טקסטים שתורגמו למספר שפות – ולתת למערכת לגלות באמצעים סטטיסטיים איזה מילה או ביטוי נוטים לשמש לתרגום מילה או ביטוי בשפה מסויימת. אחד המקורות העיקריים לטקסטים רבי תרגומים כאלו הוא האו"ם, שמפרסם את כל המסמכים הרשמיים שלו במספר גדול של "שפות רשמיות". כידוע, העברית אינה אחת השפות הללו (אבל ערבית כן, ולכן גוגל יודעים לתרגם מערבית ולערבית). למעשה, בגלל שיש כל כך מעט דוברי עברית, יש, בהתאם, כמות קטנה מאוד של מסמכים שקיימים גם בעברית וגם במספר שפות אחרות בתרגומים אמינים, ועוד פחות מכך טקסטים שתורגמו בצורה אמינה מספר פעמים. לכן, לא סביר שגוגל ישלבו את העברית במנוע התרגום שלהם בעתיד הנראה לעין.

עידן זיירמן כותב נכוחה על הכתבה האדיוטית ששודרה בחדשות ערוץ 2 על החיילים ששיחקו בנשק (נו, אז?) בהשראת משחקי מחשב (הו הזוועה! להוריד את הדברים האלה מהמדפים מיד!). כדאי להדגיש משהו, בעניין הטענה שדווקא דום, ולא אף אחד ממליון הפירסט-פרסון-שוטרז האחרים שיצאו מאז, הוא הוא ההשראה לסרט: דום יצא ב-1993. הוא אמנם נשאר פופולרי במשך שנים רבות מאוד (היה עותק של המשחק על המחשב בבסיס שלי, למעלה מחצי עשור לאחר יציאתו), אבל דחילק, החיילים האלה נולדו איפשהו בין 1987 ל-1990. אתם באמת חושבים שהם שיחקו הרבה בדום כשהם היו בני שש? לא, כי אם כן, אז זה בהחלט יסביר הרבה.

מה זה משמר הכנסת?

אם תכנסו לגוגל ותחפשו מידע על משמר הכנסת, התוצאה הראשונה תהיה משמר הכנסת. לפני וויקיפדיה, לפני אתר הכנסת, לפני הכל. בלוג. ועוד כזה שמעודכן לעיתים רחוקות מאוד, עם רמת סמכות 8 לפי טכנורטי.

כאן בדיוק האלגוריתם של גוגל נכשל. ההעדפה שהוא מקנה ליצורים חובבי לינקוק כמו בלוגים יוצרת נישה ביולוגית מסויימת שמאפשרת ליצורים הללו לגבור על מה שהוא, בסופו של דבר, המידע שבאמת מחפשים. זה קצת כמו אצה שמנצלת מערכת אקולוגית קיימת (נגיד, אקווריום), משתלטת עליה ובסופו של דבר מכסה אותה כולה, עד שלא ניתן יותר לראות (או לקיים) את הדבר שלשמו המערכת הזו נוצרה. כרגע זה נוח לרוב המעורבים, אבל יום אחד גוגל תצטרך למצוא דרך להוריד בכוח את הדירוג של בלוגים ושאר יצורים החיים על לינקוק הדדי.

לך חפש ת’חברים שלך

גוגל הודיעו היום על פיצ'ר חדש בקורא הרסס המקוון שלהם: עמודי המומלצים של החברים שלכם מגוגל טוק/צ'אט יופיעו עכשיו אוטומטית ברידר שלכם, וכך תוכלו להתעדכן בפוסטים מעניינים שהם מצאו.

לכאורה, יופי של דבר. באמת שאין הרבה ערוצים נוחים ל"שיווק" המומלצים שלי כיום. מדובר כאן גם על מהלך נוסף להפיכת השירותים המקוונים של גוגל ליותר "חברתיים".
אבל יש בעיה: כל מי שיש לו חשבון ג'ימייל ואני שולח לו דוא"ל נכנס לרשימת ה"חברים" שלי אוטומטית. זה מספיק מעיק כשמדובר על הטוק עצמו (למרות שאפשר לחסום אנשים ספציפיים מלהופיע ברשימה שלכם ולמנוע מהם לראות אם אתם מחוברים), אבל עכשיו ברידר, אפילו האופציה הזו נלקחת מידי המשתמש. על פי העמוד הרלוונטי בשו"ת של הרידר, הדרך היחידה לגרום למישהו לא להופיע ברשימת החברים שלכם ברידר היא למחוק אותו מרשימת אנשי הקשר שלכם.

בואו ניקח אותי, לדוגמא. יש לי כמה עשרות סטודנטים שאני משמש להם עוזר הוראה. הם שולחים אלי דוא"ל מדי פעם, ואני שולח לפעמים דוא"לים אליהם בתפוצה כללית. אני רוצה שהם יהיו באנשי הקשר שלי, אבל ממש לא מתחשק לי שרשימת הפוסטים המעניינים שלי תקפוץ להם אוטומטית ברידר, או, למעשה, שהם יופיעו ברידר שלי. ממש לא אכפת לי מה מעניין אותם.

תגידו, "כן, אבל בכל מקרה מדובר בדף פומבי, מה אכפת לך שזה מופיע להם אוטומטית?" אז זהו, שזה מופיע להם אוטומטית. הם לא צריכים לחפש את הדף הזה. בלי שהם יבקשו בכלל קופץ להם קישור שמראה שאני חשבתי שהפוסט "קנדים הם חלאות קטנות ומסריחות" בבלוג "מוות לנוצרים!" הוא מומלץ. מדוע ולמה? איפה השמירה על הדיסקרטיות של המשתמש ולא להפיץ את המומלצים שלו לכל עבר?
העניין הוא שגוגל יודעים שיש כאן בעיה – בגלל זה הם נותנים אופציה של מחיקת כל המומלצים עד היום. אבל ברור לכל שזו אופציה די עלובה. אני לא רוצה לוותר על כל מה שסימנתי עד היום – אני רוצה לשמור את זה, אני פשוט לא רוצה שזה יופיע לסטודנטים שלי מחר בבוקר בקורא הרססים שלהם.
נכון לעכשיו הם מכנים את זה "בתהליך עבודה", שזה סוג של מונח יפה יותר ל"בטא". הייתי אומר שאני מקווה שזה יתוקן עד להפצה הרשמית, אבל זה לא באמת יעזור לי אז – הנזק נגרם עכשיו, על ידי הבטא, ואין לי שום שליטה על זה. אם תשאלו אותי, פאשלה רצינית של גוגל.

גמל צבוע

לעקוב אחר השינויים בממשק של ג'ימייל הופך לעבודה במשרה מלאה. רק עכשיו, למשל, הבחנתי בשינוי חדש בפונקציונליות של התגיות (ורגע אחר כך כבר הופיע פוסט בנושא בבלוג של ג'ימייל): מעכשיו, אפשר לקבוע לכל תגית צבע מיוחד, כדי להבליט תגיות מסויימות. למשל, אם אני עובד על פרוייקט מסויים ויוצר עבורו תגית חדשה, אני יכול לקבוע עבורה צבע בולט, וכך למצוא בקלות יתרה את כל ההודעות החדשות שאני מקבל בקשר אליה. ברגע שהפרוייקט מסתיים, אני משנה את צבע התגית למשהו סולידי יותר, ושוכח ממנה.

יש גם שינויים מסויימים בצורת ההופעה של תגיות בתוך הודעות פתוחות. הקלקה על שם התגית מתוך הודעה תעביר אותי אל רשימת ההודעות עם התגית הזו, וגם הסרת תגיות הפכה לאינטואיטיבית יותר עם הוספת איקס קטן לצד התגית.

החבר'ה בגוגל מבטיחים להמשיך להפגיז בפיצ'רים חדשים המתבססים על המנוע החדש שלהם (שזמין בינתיים רק לפיירפוקס 2 ול-IE7, אם תהיתם), אז אני מניח שיהיו עדכונים נוספים כאלו בהמשך.

אם כי, יש לציין, אני עובד עכשיו על העבודה האחרונה שלי לסמסטר, אז בהמשך יהיו לי פחות סיבות לבזבז זמן על שטויות כאלו כדי להתחמק מדברים חשובים יותר…