אירן, אולמרט

1. אתמול הלכתי לבניין השכן לקנות ארון משומש שמישהו מכר. האיש שמכר לי אותו עזר לי לסחוב אותו חזרה לדירה שלנו. בזמן שהמתנו למעלית התחלנו לשוחח. מאיפה אתה? ישראל. אתה? אירן.

ככה, סתם, בלי שום דבר מיוחד, אני והשכן האירני שלי שוחחנו קצת בנעימים ונפרדנו בלחיצת יד. כמה פשוט, כמה בלתי מובן מאליו.

לשכן בדירה לידי קוראים מוחמד, אבל לא שאלתי אותו מאיפה הוא. סביר להניח שגם הוא מ"מדינת אוייב".

2. אחד הקורסים שאני לומד הסמסטר עוסק בפוליטיקה של אירן. המרצה, ראמין ג'הנבגלו, הוא אירני (לפני כשנתיים הוא חזר לאירן אחרי כמה שנים בקנדה, ונאסר על פעילות אינטלקטואלית. רק קמפיין נרחב של עמיתים ממדינות המערב הביא לשחרורו מהכלא), והרבה מהסטודנטים מתחילים כל מיני הערות שהם מעירים במהלך השיעור במשפטים כמו "כשהייתי בטהרן בשנה שעברה," או "כשהייתי ילד בכפר בדרום אירן" או דברים כאלה. בשיעור האחרון אחד הסטודנטים, יהודי דתי, העביר פרזנטציה (גרועה) על יהדות אירן. במהלך השיחה שהתפתחה בעקבות זאת, מן הסתם, מקומה של ישראל עלה לדיון, ואז גם אני הגבתי. כשהמרצה אמר משהו על זה שאפילו היה לנו נשיא ורמטכ"ל פרסים, אני ציינתי שזה "לא בדיוק הנשיא הכי מוצלח שהיה לנו", ובכך, מן הסתם, נחשפה סופית זהותי הלאומית. לא שהסתרתי אותה יותר מדי לפני כן. כשהמרצה שאל אותי על הזמרת הפרסית הפופולרית שיש בישראל ("ריטה?" "כן! היא גם שרה בפרסית, נכון?"), נעשיתי מאוד משועשע.

הנה חוויה שלא הייתי זוכה לה בארץ.

עכשיו אני צריך, אלוהים יודע מאיפה, להקריץ 15 עמודים על המעבר מלאומיות אירנית למסורתיות-לאומית. כיף גדול. אבל זה לא קשור.

3. לא אמרתי שום דבר על וינוגרד. חלק מזה, אני מניח, הוא משום שאני לא יכול להבטיח שהדעה שלי לא נובעת מאותם מניעים שציין יחזקאל דרור. לא נראה לי שזה המצב, אבל אי אפשר לדעת.

ובכל זאת, אולמרט לא צריך להתפטר. לזכותי יאמר שאני אמרתי שהוא לא צריך להתפטר כבר מההתחלה. אין שום סיבה הגיונית שיתפטר. כפי שציין יאיר, הרעיון הזה שכשל חייב להוביל להתפטרות, שהמשמעות של "נטילת אחריות" משמעה התזת ראשים, הוא רעיון עוועים, המודרך על ידי תפיסה צינית ושלילית בעיקרה של הפוליטיקה. פוליטיקה משמעה לכלוך, פוליטיקאים הם אנשים מקולקלים, ולכן עם הסימן הראשון של אי שביעות רצון צריך להעיף את הפוליטיקאי ולהביא מישהו אחר – ומוטב מישהו מבחוץ, שעוד לא הספיק להיות פוליטיקאי.

יש אירוניה מסויימת, כמובן, שאלו שקוראים להעפת הפוליטיקאי הכושל מתעלמים מהברירה הנפלאה שתעמוד בפני הציבור בישראל (לא בפני, תודה לאל) בבחירות הבאות: ראש הממשלה הכושל האחרון, ראש הממשלה הכושל של לפני שתי קדנציות או ראש הממשלה הכושל של לפני שלוש קדנציות. נפלא. שני האחרונים, יש לציין, "נטלו אחריות אישית" על ה"כשלון" בבחירות, ו"הסיקו מסקנות אישיות", אבל רק עד ששכחו להם את הכשלונות הקודמים שלהם ואפשרו להם לחזור לעמדת ההנהגה.

אבל זה לא באמת משנה מה האלטרנטיבה. אולמרט, באופן אובייקטיבי ובלי קשר לנסיבות הפוליטיות, לא צריך להתפטר. נטילת אחריות משמעה התנהגות אחראית, תיקון הדרוש תיקון ודאגה לשיפור המצב הקיים. נטילת אחריות אינה הטלת המדינה לתוך עוד מערכת בחירות.

נכון עשה אולמרט כשסרב להתחייב להתפטר, ושגה אהוד ברק כשהתחייב להתפטר בלי תלות במסקנות הוועדה. וטועים כל אותם אזרחים שמקווים פעם (ברק) אחר פעם (מצנע) אחר פעם (גמלאים) כשהם מקווים שהישועה תבוא מידיו של מי שבא מבחוץ, שאיכשהו מישהו "טהור" ינקה את הפוליטיקה. הגיע הזמן לאפשר למישהו לגמור קדנציה אחת מסכנה במדינה הזו, ולתת לפוליטיקאים שלנו אופק ארועים של יותר משנתיים.

5. נשימה, להרגע, קצת שלג בשביל הנשמה:

מזרקה בשלג

הנוף מחלון חדר הקריאה בספריה

6. אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בבלבניזם זה שקשה לי להוציא אותו מהראש – כל דבר פוליטי שאני רואה עובר קודם כל דרך השאלה "איך זה משליך על הבלבניזם?". זה מחרפן אותי, כי אני לא כל כך אוהב בלבניזם. מה שכן, אני חייב להודות שחלק מהרעיונות של הבלבניזם מוצדקים. למשל, זה שלא הגיוני שאנשים טועים כל כך הרבה. אז אני לא הולך לקיצוניות שאסור אף פעם להסביר התנהגות כ"שגיאה", אבל יש דברים שההשלכות שלהם צריכות להיות כל כך ברורות לעיניו של כל אדם בר דעת, שלא סביר לטעון שמי שביצע אותם לא ידע שזה מה שיקרה.

"הוא היה ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, פרופסור בכיר לניתוחי מדיניות במכון האירופי למינהל ציבורי, יועץ לשיפור תהליכי קביעת מדיניות לראשי ממשלה, נשיא מכונן של המכון לתכנון מדיניות העם יהודי וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ה – ולמרות כל תאריו והשכלתו, פרופ' יחזקאל דרור פשוט עשה טעות של טירונים." (מקור)

אמירה כזו צריכה להדליק לכל אחד כמה נורות אדומות. טעות של טירונים? מישהו באמת מאמין שדרור לא ידע מה יקרה עם אמירה כל כך מפורשת כמו זו שצוטטה מפיו? עם הקשר או בלי הקשר, להזכיר את "נתניהו" בהקשר של "אולמרט" ו"ועדת וינוגרד", זו פעולה שהשלכותיה צריכות להיות ברורות לכל מי שחי במדינה הזו. עצם ההחלטה של דרור ללכת ולדבר עם התקשורת זמן כה קצר לאחר פרסום הדו"ח, גם היא צריכה לעורר סימני שאלה.

אבל זה לא נגמר פה. דרור, כך פורסם זמן מה לפני פרסום הדו"ח, רצה לכלול דעת מיעוט בדו"ח שהייתה אמורה להיות חריפה הרבה יותר כלפי אולמרט. חוו"ד חריפה שכזו, יש לשער, הייתה יכולה לערער את הבסיס עליו עומד אולמרט. והנה, לפתע, אותו אדם שרצה לנער את אולמרט פתאום מדבר על לאתרג אותו. יש בפנינו שתי אפשרויות: א. פרופ' דרור טמבל לאללה. ב. פרופ' דרור הבין טוב מאוד מה הוא עשה, וניסה לערער את אמון הציבור בוועדת וינוגרד כדי להשיג את מה שהוא חושב שצריך להעשות, כלומר שאולמרט יאבד את מקום עבודתו.

(טוב, נו, לפחות אני לא מנסה לטעון שדרור הוא בדלן…)

הלו? שומעים אותי?

היום החל שבוע האוריינטציה שלי באוניברסיטה, מה שאומר מפגשים עם המון אנשים, רובם עמיתים לספסל הלימודים החל משבוע הבא, מקצתם מרצים שילמדו אותנו. אני, כחנאג' נטול כישורים חברתיים בגרוש, ישבתי רוב הזמן בפינה ולא דיברתי עם אף אחד בזמן שכולם קשקשו אלו עם אלו. בשלב כלשהו ראה אותי אחד המרצים – ראש המחלקה, למעשה – שלימד אותי כמרצה אורח בקורס שעברתי באוניברסיטה העברית. אני בדיוק כרסמתי סנדוויץ' עם נקניק שהוגש על תקן ארוחת צהריים. הוא התיישב לידי ושאל לשלומי, בירך אותי על כך שהחלטתי ללמוד בטורונטו והתעניין בתחומים שאני מתכוון ללמוד. המשכנו לשוחח – מדובר באדם שמעורב בפרוייקטים לקידום הדמוקרטיה והשלום ברחבי העולם, כולל בישראל ובמזרח התיכון באופן כללי. שנה שעברה, למשל, הוא היה בעיראק, בניסיון לקדם את הפרוייקט החוקתי של המדינה העיראקית. בקיצור, אדם מעניין מאוד, נעים דיבור ולבבי.

בשלב כלשהו הוא שאל אותי מה דעתי על תהליך השלום שהחל שוב ללבלב לו באזורנו. נאלצתי להודות שבין כל ההכנות למעבר וההתארגנות מחדש פה, לא ממש עקבתי אחרי החדשות כבר מספר חודשים, ואני לא באמת יודע מה קורה בארץ. ניסיתי למלמל כמה הפלצות חסרות משמעות על החמאס בעזה ומצב החסה בשטחים, ועל איך שמה שזה לא יהיה שקורה שם, אני סקפטי (מה שנכון), אבל לא שכנעתי אף אחד שיש לי מושג מה העניינים אצלכם.

בדרך הביתה הרצתי את השיחה הזו מחדש בראש, ועברה לי שורה שלא אמרתי ופתאום נראתה לי מעניינת להגיד — זה קורה לי לעיתים קרובות מדי, אם להודות על האמת — "למעשה, את השמירה על הקשר עם ענייני היום בישראל אני עושה באמצעות מקורות אלטרנטיביים, כמו בלוגים". למה זה מעניין? כי אני באמת קורא הרבה בלוגים, לא מעט מהם בלוגים פוליטיים במובהק ואחרים שסתם נוטים לעסוק בענייני דיומא לעיתים קרובות. אתם יודעים על מה כתבו בהם בשבועות האחרונים? על המשתמטים. ברצינות – לפי הבלוגוספירה הישראלית (לפחות זו שמיוצגת בגוגל רידר שלי), סוגיית המשתמטים זה הדבר היחיד שקורה בארץ בימינו. ולא כך הוא: בדיקה זריזה בוויינט העלתה שיש שיחות בין אולמרט לאבו-מאזן, יש נייר עמדה מתגבש, ועידות פסגה מתארגנות וליברמן שפיו קוצף בזעם.

איפה כל זה בבלוגוספירה הישראלית? לא קיים. האם זה משום שהתייאשנו מכל סיכוי להסדר עם הפלסטינים? האם זה משום שאנחנו די ציניים לגבי הכוח האמיתי בשטח של שני המנהיגים הללו שמנסים להגיע להסדר?

אז תגידו לי אתם – זה מורגש? יש תחושה שהולך לקרות משהו? שמשהו זז? או שכולם באמת מתעלמים מהתהליך המדיני שהחל לו מחדש כאילו במחשכים?

ביום רביעי הבא אני נפגש עם המרצה הזה שוב. אשמח לדווח לו על התגובות שלכם.

הפגנת הלא חשובים

עוד פוסט אחד על ההפגנה ודי.

שחר העלה בי תהיה. כמה אנשים מבין אותם מאה-אלף-ומשהו בכיכר הצביעו לקדימה בבחירות האחרונות? כן, אני יודע, יהיה קשה למצוא חמור מת שיודה שהוא הצביע להם עכשיו (לא שאני גאה במיוחד בהצבעה שלי, אגב. מרצ, אם תהיתם. סוג של ברירת מחדל). אבל בכל זאת – כמה מהם? אנחנו יודעים שהיו שם הרבה כתומים, וכמה מרצניקים, ולא מעט ליכודניקים, ואולי גם כמה מהעבודה שרוצים שהמפלגה שלהם תצא מיד מהממשלה. אבל כמה אנשים שם הצביעו לאולמרט?

או, נגיד את זה ככה – כמה אנשים בהפגנה הזו לא התנגדו לממשלה הזו מהיום שהיא קמה בין כה וכה? כי אם התשובה היא "אפס" או משהו קרוב לזה, אז אולמרט צודק: ההפגנה הזו לא משנה כלום, ולא אומרת כלום. הפגנה של תומכי קדימה שדורשים את התפטרותו של אולמרט – זה היה משהו גדול. תחתימו עשרת אלפים אנשים שיצהירו שהצביעו קדימה ורוצים בחירות – ועשיתם משהו כדי לקדם את המטרה שלכם. אבל זה ששמאלנים וימנים מכל קצוות האופוזיציה משלבים ידיים כדי להתנגד למשהו שהם התנגדו לו בכל מקרה? לא ממש מרשים.

מי ירוויח מבחירות עכשיו?

אתם שם, בכיכר, הנושאים שלטים שקוראים לבחירות עכשיו, מה אתם מקווים להשיג במהלך שכזה? האם הכשלונר נתניהו יהיה טוב יותר מאשר אולמרט? האם מי שכשל בעבר, יכול לתקן טוב יותר מאשר מי שכשל זה לא מכבר?

יש מי שטוען שהדמוקרטיה הישראלית לא תוותר על כנה אם אולמרט ישאר בתפקידו, שבכך שהממשלה הנוכחית תמשיך לכהן, תהפוך ישראל לאוליגרכיה — לפי דבריהם, אפשר לחשוב שאולמרט מבקש לשנות את חוקי היסוד של המדינה ולהאריך את כהונתו מעבר לארבע שנים. לא כך הוא. מדינת ישראל לא תהיה יותר דמוקרטית בזכות מערכת בחירות שנייה תוך שנה. מדינת ישראל לא תהיה פחות דמוקרטית בגלל שכנסת אחת אומללה כאן תורשה לסיים קדנציה מלאה פעם בעשור או שניים.

ערעור היציבות השלטונית בישראל עוד מעבר למה שהיא מעורערת כעת לא יתרום לנו דבר. מערכת בחירות עכשיו — מערכת בחירות שתהיה טבועה בציניות של הציבור, שתביא לקלפיות, ניתן להעריך, את אחוז המצביעים הנמוך ביותר בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, מערכת בחירות שתשאיר את הבמה לקיצונים, למתלהמים וליודעי-הכל שלעולם לא יודו בטעות ולעד יחזיקו בכל התשובות — מערכת בחירות כזו עכשיו תפגע בדמוקרטיה הישראלית הרבה יותר מאשר החלפת אולמרט בראש ממשלה אחר מתוך הכנסת השבע-עשרה, או אף מהמשך כהונתו של אולמרט עצמו כראש ממשלה.

ישראל כיום פצועה. פצעיה אינם שותתים רק דם, אלא גם ציניות. צריך לשקם את אמון הזרם המרכזי של הציבור – אותם אלו שנמצאים ברגעים אלו בהפגנה בכיכר – בדמוקרטיה הישראלית, לפני שמבקשים מהם למלא שוב את חובתם האזרחית בקלפי. מדינת ישראל זקוקה לשנה או שנתיים (או שלוש) של שקט ורגיעה, של בניית אמון ע"י המנהיגות הפוליטית בקרב הציבור. גם אם זה אומר שהמנהיגים הללו יבואו מתוך הכנסת הזו, שהיא בהחלט לא שיא השאיפות של כולנו.

חברי הכנסת צריכים לקחת על עצמם את האחריות הכרוכה בהחזרת אמון הציבור במוסדות הנבחרים שלנו, חרף הביקורת שתשמע, חרף הקלות שבהליכה לבחירות שכאילו תמחק הכל ותפתח דף חדש. ואם חברי הכנסת אינם יכולים להתעלות מעל עצמם ולספק לנו שנתיים ללא מעילות, ללא חקירות וללא שערוריות — אם כך הוא, אבוי לנו, כי שום מערכת בחירות לא תציל אותנו.

בטל בשישים

מעריב פרסמו היום כותרת לפיה "רוב הציבור עדיין אדיש" למסקנות ועדת וינוגרד. איך הם החליטו את זה? הם עשו סקר, לפיו רק מעט יותר מ-10 אחוז מהאוכלוסיה(!) מתכוונים להגיע להפגנה ביום חמישי. אז כן, מתמטית עשרה אחוז הם אכן מיעוט די קטן, אבל שאני אבין – אם יגיעו 700 אלף איש להפגנה בכיכר רבין ביום חמישי, מעריב יטענו שמדובר בכשלון קולוסאלי? שהרחוב הישראלי נותר דומם?

ולמה כל מי שלא קורא להעיף את ראש הממשלה לעזאזל נחשב "אדיש"? אני לא חושב שנכון לקרוא להתפטרות "מיד", בדיוק כמו שלא חשבתי שהיה נכון לקרוא להתפטרות "מיד" כאשר עלו הקולות הראשונים אחרי תום המלחמה. דווקא בזמנים כאלו חשוב להעביר את השלטון לידיים אחרות בצורה שקולה ורגועה. כן, אולמרט צריך ללכת. לא, זה לא צריך להיות עכשיו. זה לא צריך להיות במהלך דרמטי וחד אלא בצורה איטית, תוך שימת דגש על יציבות השלטון והמשכיות המדיניות.

בו’נא עוף מכאן

פעם דודו טופז, בימים שהוא עוד היה סאטיריקן מצחיק ולא מטומטם מעיק, העיר שבעברית הישראלית יש המון ביטויים שגורמים לשומע לא להיות בטוח מה רוצים ממנו, מפאת היותם אוקסימורוניים במקצת. אני זוכר רק את "בו'נא עוף מכאן", אבל זה כל מה שצריך. "בו'נא עוף מכאן" זה מה שצריך להגיד עכשיו לממשלה שלנו. אולמרט צריך ללכת הביתה, וכך גם פרץ, אבל הממשלה צריכה להשאר על כנה.

זה נכון מה שאומר אולמרט ומה שאומר פרס (לא פרץ, פרס. פרץ יודיע מה הוא חושב מחר. הייתי מכניס כאן בדיחה אבל נמאס לי): היציבות השלטונית בישראל היא חשובה, ולא נרוויח שום דבר מבחירות כעת. אבל זה לא אומר שאולמרט יכול להמשיך לכהן בתפקידו לאור כל החקירות נגדו ובמיוחד לאור מסקנות (הביניים!) של ועדת וינוגרד. העור הדמוקרטי מעקצץ למשמע הדברים, ורק גירוד הגון של העקיצה הזו ששמה אולמרט יוכל להביא מזור.

לכנסת יש את הכלים להביא אי אמון קונסטרוקטיבי באולמרט, ולהכתיר תחתיו ראש ממשלה אחר. אם אולמרט היה ראוי לשבריר של כבוד, הוא היה מארגן את המהלך בעצמו, ודואג להעביר בכנסת החלטה להעביר אותו מתפקידו ולמנות במקומו את ציפי לבני.

כן, ציפי לבני. הרבה אנשים שואלים את עצמם "למה, בעצם, ציפי לבני? מה היא עשתה בשביל מדינה?" האמת? לא יודע. אבל היא האפשרות הכי הגיונית עכשיו. במצבנו העגום, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחפש את מי שהכי מתאים לתפקיד – עלינו להסתפק במי הכי פחות לא מתאים אליו, ואני חושב שעם המידע הקיים, לבני היא הבחירה הנאותה. היא תוכל למשוך את הממשלה עד סוף הקדנציה עם מינימום בעיות ומקסימום לגיטימציה ציבורית, וכך נחסוך את השטות של מערכת בחירות נוספת. שוב.

ואם תהיה עוד מלחמה בקרוב? האמת, יש לי חלום רטוב לראות את נסראללה מודה בתבוסה צבאית לאישה. אני חושב שזה יהיה נפלא. ובכל מקרה, אני לא חושב שיש מישהו אחר שאפשר לסמוך עליו יותר כרגע. אם יש משהו אחד שאני יכול לסמוך על ציפי לבני לגביו, זה שהיא תדע להתייעץ עם מומחים ממנה בתחומים הרלוונטיים כדי להגיע להחלטה הנכונה ביותר הזמינה באותו הרגע. וזה, הרי, כל מה שפרץ ואולמרט היו צריכים לעשות כדי להמנע מהטמטום שהיו לנו בקיץ 2006.

יצרני הפאניקה

יש הרבה דברים להגיד על נאום הלא פופולרי של אולמרט (יש גם וידאו חלקי), ואני בטוח שאת כולם יגידו. אני רק רציתי לציין משפט אחד מתוכו:

"הניסיון לשים בפרופורציה את יצרני הפאניקה המקצועיים פה אצלנו – זה מקום העבודה שלי"

אמר האיש שכדי להכניס לממשלתו את מחרחר המלחמה ליברמן, הקים לראשונה בתולדות ישראל את "המשרד לאיומים אסטרטגיים" שמטרתו התמודדות עם האיום האיראני. בואו נראה כיצד מר ליברמן, שהוא כמובן לא יצרן פאניקה מקצועי בכלל, מתמודד ברוגע ובשלוות נפש עם האיום הזה:

"המצב עם איראן דומה למצב באירופה ערב מלחמת העולם השנייה"

אין ספק, אולמרט. זה מקום העבודה שלך. אתה יצרת אותו, אתה הכנסת אליו את האנשים האלו. עכשיו לך הביתה.