חיזוי ע”פ ארץ נהדרת

אתמול בערב אשתי גלשה באינטרנט ואני שיחקתי עם הילד. בשלב כלשהו היא אמרה "היי, גאידמק קונה את טיב טעם". תגובתי המיידית הייתה "אז הם הולכים להפוך לכשרים?" אשתי תהתה אם אני רציני ואני עניתי "איטס ג'ואיש טרדישן!".

היום, כמה עצוב, מסתבר שהבדיחה שלי הייתה מדוייקת לחלוטין.  חלילה לי מלהגיד למליארדר שהמהלך העסקי שלו הוא אדיוטי, אבל אני חושב שברור לכולם שנטרול הייחוד של הרשת הזאת יהפוך אותה לרשת ככל הרשתות, וההשקעה ברכישת הרשת הזאת דווקא (ולא, נגיד, הקמת רשת חדשה) תהפוך לחסרת משמעות. אבל, דומני, המהלך הזה של גאידמק כלל אינו מהלך עסקי. הוא מהלך פוליטי פשוט: הוא קונה את הרשת מספר אחת לשיווק מזון לא כשר, הופך אותה לרשת רגילה וזוכה במחיר מבצע בתמיכה פוליטית של החרדים. כמי שהכריז על כוונתו לרוץ לראשות עיריית ירושלים (ואנחנו יודעים לאיפה זה מוביל), השגת תמיכה מהחרדים היא מהלך מתבקש, וכרוסי מדובר בדבר לא פשוט עבור גאידמק. הוא מצא, לפיכך, את הפתרון האולטימטיבי: דרוך על האלקטורט הטבעי שלך כדי להשיג את המצביעים החדשים.

סוג של חברה אזרחית

כשפקידי האוצר חושבים על מדינה שבה שירותי הרווחה יועברו לידי ארגוני חברה אזרחית, הם מדמיינים את ארה"ב. ולא בכדי. זוכרים את הנידון למוות שביקש שסעודתו האחרונה תהיה פיצה שתמסר לחסר בית בנאשוויל?

קבוצת אמריקאים לא אהבו את ההחלטה של השב"ס האמריקאי שלא לקיים את בקשתו האחרונה של האסיר, אז הם תרמו ביחד 1,200 דולר וקנו באמצעותם פיצות למאות חסרי בית בעיר. אנשים אחרים גם הם תרמו באופן פרטי פיצות באותה הדרך.

לכאורה, סיפור יפה על מעשה טוב. למעשה, עוד דוגמא לבעיתיות של מדיניות "רווחה" כזו. חסרי הבית קיבלו יחס חם ואוהב לרגע אחד, אבל כל האנשים הללו ששילמו כל כך הרבה כסף בשביל הפיצות ישכחו מחסרי הבית תוך כמה ימים, וכל מה שישאר להם זו ההרגשה שהם עשו מעשה טוב. לחסרי הבית זה לא יעזור כשהם יחזרו להיות רעבים כשתגמרנה הפיצות.

האסיר, פיליפ וורקמן, ניסה לעשות מעשה טוב במעט האמצעים שהיו לו. הוא ניסה למשוך תשומת לב לנושא חשוב (והצליח). הארוע שהביא למאסרו והוצאתו להורג ארע ב-1981, כשהוא עצמו היה חסר בית ומכור לסמים. הוא טוען שלא הוא הרג את השוטר שמת בתקרית, אלא "אש ידידותית". אף אחד לא ממש טרח לבדוק את העדויות החדשות שביקש להציג. אז בשארית כוחותיו הוא ניסה לעשות משהו כדי לעזור לאחרים במצבו. אפשר לקרוא לזה פעלול תקשורתי, אפשר לקרוא לזה מעשה תמים. אבל זה משך תשומת לב, וזה גרם לאנשים לפעול. היום, לפחות.

אבל אם הארועים הללו לא מביאים לטיפול מעמיק ומתמשך בבעית העוני, הרי שהם עוזרים רק להשקטת המצפון של המעורבים.

וורקמן, אגב, הוצא להורג שעות ספורות לפני שהפיצות נמסרו לארגון הסיוע לחסרי הבית בנאשוויל.

הארוחה האחרונה של מישהו אחר

נידון למוות בארה"ב ביקש שהארוחה האחרונה שלו תהיה פיצה (צמחונית) ושהיא תמסר לחסר בית בנאשוויל.

השב"ס האמריקאי מסר שהם לא ימסרו את הפיצה כפי שהתבקשו, כי משלם המיסים האמריקאי יכול לממן פיצה לנידון למוות (במחיר של עד 20 דולר, אגב), אבל לא לסתם איזה חסר בית. חצוף, רוצה פיצה? תרצח מישהו קודם.

האסיר, אגב, גם סירב לבחור בשיטת ההוצאה להורג שלו. על פי החוק בטנסי, הוא רשאי לבחור בין שתי האופציות הקוסמות של זריקה קטלנית (אבל לא מספיק) או כסא חשמלי. מה אתם הייתם בוחרים? ומה הייתה הסעודה האחרונה שלכם (בסכום של עד 20 דולר!)?

תמונה אחת שווה אלף שקרים

לפניכם קרטון משקה. למשקה קוראים "נקטר פירות טרופיים". נחשו, ילדים, איזה פירות יש במשקה:

p5040003.JPG

פסיפלורה, אתם אומרים? נכון. מנגו? צודקים. אננס? אהההההההה! שגיאה. אין שום טיפת אננס במיץ הזה. מה עוד? מה זהו? יש עוד, נחשו מה!

טוב, בסדר. יש שם בננה, תפוזים, גזר, ומשהו שנקרא קורטם. אין לי מושג מה זה.

p5040002.JPG

לרוויה!