צעיר לנצח

A man told me to beware of 33
he said, it was not an easy time for me
but I'll get through
even though I've got no miracles to show you

בשנת 2001 יצא גליון (מס' 18) של כתב העת "פנים" שנושאו הוגדר בכך שכל כותביו היו "צעירים", שכתבו על צעירים ועל עולמם. ((אפרופו, הנה פוסט מעניין מארץ האמורי.)) אני זוכר שהגיליון הזה עצבן אותי, משתי סיבות. אחת, שאינה רלוונטית לענייננו, היא שאם לשפוט על פי אותו גליון, צעירים חיים רק בתל-אביב – פלוס איזה הכרה בכך שיש כמה צעירים שחיים בהתנחלויות, ועוד כמה שלדאבונם חיים בנגב (בדמות נציג אחד לכל קבוצה). אם אני זוכר נכון, אף צעיר שחי בירושלים, חיפה או ראשון לציון לא זוהה על ידי המערכת, שלא לדבר על מקומות אקזוטיים כמו רעננה או אור יהודה. ((אגב, הדבר היחיד שידעתי על אור יהודה כילד זה שיש שם מסעדת שיפודים שנורא אהבנו לנסוע אליה בסופי שבוע. לא היה לי מושג איפה זה אור יהודה, ומבחינתי זה היה מעבר להררי החושך – מקום שנוסעים אליו הרבה זמן, ובסוף אוכלים שיפודים. באמת שאין לי מושג למה מכל המסעדות בעולם דווקא זו הפכה למסעדה שההורים שלנו לוקחים אותנו אליה, אבל ככה זה.))

אבל, כאמור, זו הסיבה שאינה רלוונטית לענייננו. הסיבה שכן רלוונטית היא ההגדרה של "צעירים" באותו גליון: אנשים בני 22-33. זה עצבן אותי נורא, אני זוכר, כי הייתי אז רק בן 21 ((אני גם זוכר שנורא נעלבתי שאף אחד לא הזמין אותי, עורך האייל הקורא(!) לכתוב טור.)) וחשבתי שזה נורא אדיוטי שאיכשהו אדם כמוני לא נחשב "צעיר" בהגדרה שלהם, וזקנים נרגנים בני 33 איכשהו נופלים בתוכה. שלושים ושלוש! אנשים שיש להם בית וילדים ומשכנתא וקרן פנסיה, מה הם יודעים על צעירים?

היום, בלי בית, בלי משכנתא ובלי קרן פנסיה (אבל עם שני ילדים), הגעתי סוף סוף לנקודת הזמן הזו שהסתכלתי עליה לפני תריסר שנים כרחוקה ומוזרה. וראה זה פלא: אני עדיין רואה בעצמי "צעיר", וחושב שיש לי יותר מן המשותף עם בני 20-וקצת מאשר עם בני 40 (למרות שהסטודנטים שלי עזרו לי להזכר לפרקים עד כמה אנחנו שונים ומרוחקים. וגם זה.).

מן הסתם חלק מזה קשור בבחירת הקריירה שלי – אני עדיין סטודנט, והעבר שלי הרבה הרבה יותר דומה להווה שלי מאשר העתיד. אני מתאר לעצמי שזה שונה אצל מי שכבר סיים את לימודיו ועבר לשלב הבא בחיים. אבל חלק מזה, כמובן, הוא שכשהייתי ילדון זב חוטם פשוט לא היה לי מושג. הרי כמה שנים לפני כן עוד הכרזתי שאני אשים קץ לחיי בגיל 40, כי אין לי שום רצון להיות זקן ועול על העולם. אמנם כעבור כשנה הרחקתי את קו הגבול ל-50 ואז ל-60, היום, כאשר אני מתקרב לאותו קו גבול דמיוני ששרטטתי, אני כבר יודע שאני אאחז בחיים עד כמה שרק אוכל והילדים שלי והחברה ככללה יכולים לקפוץ לי – אני את שלי כבר עשיתי, עכשיו אתם תעשו משהו למעני.

אני מקווה לגמור את הדוקטורט במהלך השנה הקרובה, מה שאומר שזו באמת תהיה השנה האחרונה שבה אני "צעיר" – בשנה הבאה כבר אצטרך למצוא לעצמי עבודה אמיתית, ולא משהו שמשלם את החשבונות בזמן שאני עובד על התזה. עם קצת (הרבה) מזל, אולי אפילו משהו שיהיה התחלה של קריירה, ולא מרצה-מן-החוץ זמני.

אז מה יש לי להגיד על צעירים ממקומי בקצה העליון של ההגדרה הזו?

את ההקדמה שלעיל (למעט כמה תיקונים קלים) כתבתי לפני כחצי שנה, והתכנון היה שפה תופענה כמה אמרות שופעות חוכמה לגבי הדור שאני נמצא בקצה האחורי שלו. אבל כמה שאני לא מנסה, אני לא מצליח להגיד שום דבר בעל משמעות. כשהתחילו מחאות הקיץ חשבתי שאוכל לכתוב על זה, אבל לא היה לי שום דבר חכם להגיד. חשבתי אולי להגיד משהו על הטכנולוגיה, על איך היא נראתה כשהייתי בן 21 ואיך היא נראית היום, אבל גם על זה אין לי שום דבר להגיד שלא אמרו אלף פעמים לפני והרבה יותר טוב.

וחוץ מזה, נולד לי ילד בסוף השבוע האחרון, אז מגיע לי פטור.

אז תגידו לי יומולדת שמח, וברוך הבא לנבו, וזהו, פחות או יותר.

 

21 תגובות בנושא “צעיר לנצח”

  1. אני מקווה שהתכוונת ל"זב חוטם", כי זה לא נעים שהחותם זב ומלכלך את הנייר.

  2. יומולדת שמח! מזל טוב והמון לולזים :)

    ובמאמר מוסגר, מזדהה עם הרבה ממה שאתה מתאר (לפחות עם החלק של התלישות המקצועית, לגבי הילדים וזה לא, כי אין לי), לא יודעת אם זו החזרה לארץ (שעדיין לא לגמרי התגברתי עליה, שנתיים אחרי), הסטטוס הסטודנטיאלי או מה בדיוק.

  3. תראה ההשקפה שלך על עולמם של הצעירים, נגוע בהסתכלות פוסט מודרניסטית, שנובעת מעלייתם של כוחות הגמוניים, רגע, על מה לעזאזל אני מדבר.
    מזל טוב! איזה יופי! שתצליח לישון! שיהיה לראש ולא לזנב! איזה קוצי מוצי מתוק (אני יודע שלא ראינו תמונה. יש לו 10 אצבעות? הוא מתוק).

  4. אוה, זה הפוסט יומולדת הכי מגניב ואמיתי שראיתי.

    ומזל טוב.

  5. יומולדת שמח!

    זה מזכיר לי שבהיותי תיכוניסטית קראתי ביקורת על אלבום מיינסטרימי משעמם כלשהו, שעיקרה היה שזוהי מוזיקה לאנשים בני 30 – כן, אתם יכולים להסיק את גילו של הכותב. למרות גילי הצעיר דאז זה עורר בי התנגדות: באמת, זה מה שאתם מאחלים לי בעוד עשור וקצת? את האלבום המשמים הזה? כאילו יש קו בלתי נראה בגמר השנה ה-29 שאחריה אתה נפטר מכל טעם מוזיקלי מוקדם?

  6. בשביל חדשות טובות כאלה שווה לצאת מהרידר ולבוא לכאן :)
    אני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת, גם אני לקראת סוף הדוקטורט ועם שני ילדים ועדיין מרגישה צעירה.
    מזל טוב כפול והרבה בריאות ואושר לכל המשפחה. אה, ואם אשתך לא רוצה להניק שתחתום בבקשה כאן וכאן, וכאן.

  7. תודה לכל המאחלים. ונעמה: היא דווקא רוצה. פוסט בנושא ברגע שיהיה לי זמן, אם.

  8. יופי, אני מחכה לפוסט הזה.
    (ולא התכוונתי להכנס לה לחזיה, אני מקווה שזה ברור, רק להתרעם על אי אילו סעיפים בחוק של דני דנון. בכל מקרה שיהיה בהצלחה ושפע חלב)

  9. הי דובי – מזל טוב!

    הלוגו של האייל לבש חג לכבודך ולכבוד נבו.

  10. אני היחידה שלא מסתדר לה בראש איך ב-2001 היית בן 21 וב-2011 אתה כבר בן 33? איך ב-10 שנים עברו לך 12 שנה? מה אני מפספסת פה?

  11. הבנזונה שם באמורי קרא לי זקן. קודם הוא מסמן עיגול גדול סביב למי שנולד בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים, ואז הוא הולך להתפלמס עם גדעון אפרת, יליד 1945.

סגור לתגובות.